לט:
לולב הגזול פרק שלישי סוכה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
בד"א
ובא. חבר זה ואוכל אותם הפירות בקדושת שביעית אכילה ושתיה
דמזון שלש מיהא מוסרין בלוקח מן ההפקר שראה חבר
צג א ב ג
א)
ב)
זה שנתלקטו פירות הללו בשדה המופקר שאין ע"ה זה
וסיכה והדלקת הנר שהן הנאות המותרות בהן כדמפרש במס' שביעית
ג)
: בד"א. דמזון ג' סעודות מיהא מוסרים בלוקח מן המופקר
שומרן הואיל ולא ראינוהו חשוד מותר למסור לו מעט אבל לא הרבה
❖
צד ד
שראה חבר זה שנתלקטו פירות הללו בשדה המופקר שאין ע"ה זה
שלא תהא עינו צרה להצניען אבל בלוקח מן המשומר שהשדה זו מקום
❖
ד)
שומרו הואיל ולא ראינוהו חשוד מותר
משומר בגדר ופתח נעל זה נחשד
למסור לו מעט אבל לא הרבה שלא
לענין שאינו מפקירן שאמרה תורה
ובא ואוכלן בקדושת שביעית בד"א בלוקח
א
תורה אור השלם
תהא עינו צרה להצניען: אבל בלוקח מן
תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך
מן המופקר אבל בלוקח מן המשומר אפילו
רבינו חננאל
1. וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר
המשומר. ששדה זו היתה משומרת בגדר
והערמה היא שמוכרן על יד כך פי'
בכחצי איסר אסור מתיב רב ששת ומן
ואקשינן מזון ג'
יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ
בקונט' ולא יתכן פי' זה לפי מה
ופתח נעול זה נחשד לענין שאינו מפקיר
סעודות מן המופקרות
המופקר ג' סעודות ותו לא ורמינהי ב הפיגם
וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו וּלְגַדְּלָם
לעניים דכתיב
ואכלו אביוני
שפירשנו בשם ר"ת פ"ב דכתובות
ותו לא, ורמינהי הא
שָׁנִים שָׁלוֹשׁ וּמִקְצָתָם
והירבוזין והשיטים וחלגלוגות והכוסבר
דתנן בשביעית פ"ט
יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
גבי שלי חדש ושל חברי
עמך וגו' והערמה היא שמוכרן על יד
❖
הפיגם והירבוזין השוטין
דניאל א ה
שבהרים והכרפס שבנהרות והגרגיר של
על יד: הפיגם. עשב שקורין רוד"א:
ישן דסתם ע"ה אינו חשוד אא"כ
וחלגלוגות (והכסופר)
אפר פטורין מן המעשר וניקחין מכל אדם
הירבוזין. הנפל"ש בלשון אשכנז וכאן
יודע ביה שהוא חשוד ואי בודאי חשוד
[והכוסבר]
שבהרים
והכרפס
(שבגנות)
בשביעית לפי שאין כיוצא בהן נשמר הוא
מיירי הכא א"כ מן המופקר נמי ליתסר
קורין לו אוידל"ש והן עשבים וטעמם
הגהות הב"ח
[שבנהרות]
והגרגיר
הפיגם וכו' וכל הני דחשיב התם ואומר
קרוב ללולבי גפנים: והשיטין. אישפרו"ש
מותיב לה והוא מפרק לה בכדי מן שנו וכן
(א) תוס'
שבאפר, פטורין מן
ג
אתה אומר
ומין ירק הוא: וחלגלוגות. פולפי"ד:
ר"ת דפירות מן המשומר אסורין
המעשר, ונלקחין מכל
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בכדי מן
❖
אדם בשביעית, לפי שאין
והכוסבר של הרים.אליינדר"א והוא גדל
כדדרשי' בת"כ ואת ענבי נזיריך לא
שנו מאי משמע דהאי מן לישנא דמזוני הוא
כיוצא בהן נשמר. קתני
תבצור מן המופקר אתה בוצר ואי אתה
בהרים אבל כוסבר של גנה חשוב הוא:
מיהא מן המופקר ונלקחין
דכתיב וימן להם המלך וגו' אי הכי לולב
1
והכרפס של נהרות. שקורין בלע"ז
בוצר מן המשומר דנזיריך משמע דנזר
מכל אדם בשביעית, ולא
לעזי רש"י
נמי לולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא אי
קתני ג' סעודות. ופרקינן
מהן בני אדם וכן פי' בקונט' בשם
קרישו"ן אבל של גנה חשוב הוא. וי"א
בכדי מן, פי' כדי מזונותיו,
רוד"א. פיגם (צמח).
הכי אתרוג נמי בת ששית הנכנסת לשביעית
רבותיו בסוף יבמות גבי
כרפס אפי"א וכן שמעתי אבל נראה
כלומר כדי שימכור אלו
הנפל"ש (הנפיר"ש).
היא אתרוג בתר לקיטה אזלינן והא בין ר"ג ובין
ויקנה בדמיהן פת ובשר
שאינה גדילה בנהרות: והגרגיר של
נכרי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר
חמציץ (צמח, בגרמנית).
כדי אכילתו. ולא קשיא. אי
אוידל"ש (אוישילי"ש).
אפר. אורוג"א הגדילה באחו אבל של
פירות הללו של ערלה הם של נטע
ר' אליעזר לענין שביעית אתרוג בתר חנטה
הכי שאין מוסרין לו
חמציצים (צמח).
גנה חשוב הוא: פטורין מן המעשר.
רבעי הם של עזקה הם לא אמר ולא
בשביעית יותר ממזון ג'
אישפרו"ש
אזלינן דתנן אתרוג שוה לאילן בג' דרכים
סעודות, אפילו ל[ולב] לא
(אישפריי"ש).
כלום לא נתכוין זה אלא להשביח מקחו
בכל השנים כדמפרש טעמא שאין כיוצא
ולירק בדרך אחד שוה לאילן בג' דרכים
יקנה (ממון) [ממנו]
אספרגוסים.
כלומר של עזקה מפרדס מעוזק וגדר
בהן נשמר שאין חשובין על הבריות
בדמים. [ושנינן לולב]
פולפי"ד (פולפיי"ר).
ד לערלה ולרבעי ולשביעית ולירק בדרך אחד
סביב לו והיא שביעית והקשה שם
ומפקירין אותן לכל והפקר פטור מן
שש[נינו] במשנתינו הוא
רגלה, חלגלוגה (עשב בר).
שבשעת
שנכנס משנה ששית
אליינדר"א. כוסבר.
המעשר דכתיב ובא הלוי כי
בקונטרס על פירושם מה איסור יש
לשביעית, כי הוא [נ"א:
קרישו"ן. שחלים.
אין לו חלק ונחלה עמך בדבר שאין לו חלק ונחלה עמך יטול מעשרותיו
כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר ולא שנא מן המופקר
שהוא] חשוב מפירות שנה
אפי"א. כרפס.
❖
יצא הפקר לקט שכחה ופאה שיש לו חלק עמך: וניקחין מכל אדם
אסור וקודם הזמן אלו ואלו מותרין ופירש שם דעזקה עיר שבארץ
ששית, לפיכך מותר. ואם
אורוג"א. אורה (צמח).
תאמר אי הכי ליתני במתני'
בשביעית. ואף על גב דשביעית נהגא במופקרים מפני שאין כיוצא
ישראל ופירותיה משובחים ואם היה עובד כוכבים זה בחוצה לארץ
שגם האתרוג מותר,
ומשבחן ואומר מעזקה הן אין חוששין לדבריו לענין שביעית דאין נוהגין
בהן נשמר והוה ליה לוקח מן המופקר ואף על גב דלא ידעינן ביה
ונוקמה באתרוג בן ששית
מוסף רש"י
בחו"ל דאמרינן עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית ולענין שלא
בהאי דודאי הפקיר מחזקינא ליה בהכי דאין דרך לשומרן לפיכך
הנכנסת לשביעית. לא
אתרוג שוה לאילן
מצית אמרת הכי, דאפי'
לעשרעליהןמפירותחו"ל משוםמן הפטורעלהחיובופירושראשוןנראה
מוסרין לו דמיהן ולא חשדינן ליה שיצניעם לסחורה אלמא בלוקח
בג' דרכים.
אתרוג בן ששית שנכנס
מן המופקר מסרינן טובא דהא ונקחין קתני משמע אפי' טובא: בכדי
לר"ת דמן המשומר אסורים כדפרישית ועזקה לשון ויעזקהו ויסקלהו
לשביעית אסור, דבתר
מן. בכדי מזונותיו שנו דנקחין והיינו שלש סעודות: וימן להם המלך.
לקיטה
אזלינן, ולא
כמו בית יעזק היתה נקראת דתנן פרק ב' דר"ה
חיישינן
לחנטתו של
ולהשביח מקחו אומר כל זה דפירות של ילדה טובים משל זקנה ופירות
בצרכי סעודה משתעי קרא בדניאל (א') וימן המלך ויפרנס המלך:
(קדושין
אתרוג.
אי הכי. דאין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ לולב נמי לא נזבין
הפרדס השמור טובים משל הפקר שיד הכל ממשמשים בהן וקשו להו
ב:)
מיניה שאף בו נוהג שביעית וטעמא מפרש לקמן: ומשני לולב בר
ידים וגם ממהרים ללקטם קודם בישולם והא דקאמר הכא אפי' כחצי
(ר"ה יד:)
ששית הנכנס לשביעית הוא. דעל כרחך בחמשה עשר יום שמראש
איסר אסור היינו משום דאסירי באכילה ושומרי ספיחים בשביעית דפ'
השנה עד החג לא גדל וקיימא לן אילן בתר חנטה אזלינן ביה במסכת
הבית והעלייה לא שומרים מן האכילה דלא היו צריכין
ראש השנה : אתרוג בתר לקיטה אזלינן. דחלוק משאר אילנות
לשומרם מבני אדם דמאיליהם היו פורשים כשהיו יודעין שהן לצורך
ודינו כירק שהלכו בו בתר לקיטה משום דגדל על כל מים כדאמרינן
העומר ולא היו שומרין אותם אלא מבהמה חיה ועוף ומיהו קשה
לר"ת דלא אסר בת"כ מן המשומר אלא בבצירה כדרך הבוצרים אבל ע"י
בר"ה ותבואה ואילנות גדילין על מי גשמים ואתרוג גדל על
שינוי שרי כדקתני סיפא מכאן (א) אמרו תאנה של שביעית אין קוצצין
כל מים שמשקין אותו תמיד כירק כדאמרינן בפ"ק דקדושין :
בין לר"א בין לר"ג. דאפליגו באתרוג לענין מעשר מודו לענין
אותה במוקצה אבל קוצה בחרבה אין דורכין ענבים בגת אבל דורך הוא
שביעית דבתר חנטה אזלינן ביה: לערלה. שנוהג בו כאילן וכן
בעריבה אין עושין זיתים בבד ובקוטב אבל כותש הוא ומכניס לבדידה
רבעי נוהג בו: ולשביעית. דאזלינן ביה לענין שביעית בתר חנטה:
ואמן המשומר קאי ועוד דמשמעתין משמע דלא אסר מן המשומר
אפילו כחצי איסר אלא לפי שמוסר דמי שביעית לחשוד אבל פירות
שבשעת
מיהא לאכילה שרי דאי אסירי וכי דרך לקנות דבר האסור ומיהו קשה דרישא דקרא דריש ליה התם לאיסור אכילה דקתני רישא את ספיח
קצירך לא תקצור מכאן סמכינן על הספיחים שהן אסורין ועוד דכולה סיפא דתאינה של שביעית סתם משנה היא פרק ח' משמע דבסתם
שביעית איירי שדרך להפקיר אע"ג דבגמרא דירושלמי מייתי עלה כולה דרשא דתורת כהנים: לרבעי. הך משנה אתיא כמאן דאמר נטע
ולשביעית.
רבעי בפרק כיצד מברכין ג) :
ירק נמי אית ביה שביעית אלא מפרש בירושלמי פרק ב' דביכורים כגון אתרוג בת
ששית הנכנסת לשביעית הרי היא לבעלים כאילן דבתר חנטה ולא כירק דבתר לקיטה והא דלא תנא שוה לאילן לענין כלאים ד)(ולא) הוי כלאי
הכרם מה שאין כן בירק ולענין דר"ה שלו שבט כאילן אע"ג דלאחר לקיטתו עישורו כירק ומ"מ ר"ה שלו שבט כאילן כדאמרינן פ"ק דר"ה
דלא תנא אלא מידי דבהא אזלינן בתר חנטה ובהא אזלינן בתר לקיטה וא"ת ואמאי לא אזלינן באתרוג בתר לקיטה לכל דבר כיון דגדל על
כל מים כירק דהכי משמע פ"ק דר"ה באספך מגרנך ומיקבך מה גורן ויקב שהן גדילין על רוב מים ומתעשרין על שנה שעברה יצאו
ירקות שגדילים על כל מים מתעשרין לשנה הבאה ואע"ג דמעשר ירק דרבנן מ"מ לענין שביעית דאורייתא דרשא גמורה היא וי"ל משום דדרשינן
פ"ק דר"ה גבי ערלה פעמים שברביעית ואסורים משום ערלה וא"ת דהכא משמע דאזלינן בירק בתר לקיטה לענין שביעית ובמסכת
שביעית תנן כל הספיחים מותרין חוץ מספיחי כרוב ופירשנו שם ע"פ הירושלמי דאיירי בספיחי ששית הנכנסין לשביעית ומיתרצא
בהכי ההיא דפ' מקום שנהגו דתניא איפכא אסורין חוץ מספיחי כרוב ונראה לפרש דהא דאזלינן בירק בתר לקיטה היינו בשלא
נגמר גידולם בששית אבל נגמר גידולם בששית שרו בין לר"ע דדריש שגדילים על רוב מים בין לר' יוסי הגלילי דדריש שגדילים על מי שנה
שעברה פ"ק דר"ה מידי דהוה אבצלים הסריסים דהתם שמנע מהם מים ל' יום לפני ראש השנה דאפילו מאן דפליג התם הכא מודה
דלר"י הגלילי כיון דנגמר גידולם נמצאו גדילים על מי שנה שעברה ותו לא גדלי על מי שנה הבאה ולר"ע נמי כיון דתו לא גדלי על כל
מים יצאו מתורת ירקות הגדלים על כל מים כדקאמרינן בירושלמי גבי בצלים הסריסים פ"ב דשביעית אמר ר' מנא מכיון שמנע מהן מים שלשים
יום לפני ר"ה נעשו כבעל שמספקת במי גשמים ומתעשרין לשעבר וכן נראה לגבי אורז ודוחן בר"ה פ"ק דיהב להו שמואל דין ירק
דבתר לקיטה וקאמר הכל הולך אחר גמר פרי אלמא גמר פרי עיקר אלא דנקט בכל דוכתי לקיטה משום דדרך ללקט בגמר פרי והנהו גמר
פריים ביחד אלא שאין מתייבשין ביחד כדקאמרינן דעשויה פרכים פרכים ומיהו קשה מאתרוג דאמרינן פרק קמא דר"ה באתרוג
שחנטו פירותיה קודם חמשה עשר
דאידך שבט ונלקט באחד בשבט ומשמע משום דמספקא
ליה אי אזלינן באתרוג בתר חנטה כר'
אליעזר