לולב הגזול פרק שלישי סוכה
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בזכרים. שאין מגדלים מהם וולדות ואפ"ה גזרו רבנן אטו נקבות:
דאפילו למ"ד פרק זה בורר אימתי דרבי
קד א
א) ב)
ג)
אמר רב אשי מחלוקת. דרבי אלעזר ורבי יוחנן: בפרי ראשון.
יהודה לפרש ובמה לחלוק היינו דזימנין דבמה לחלוק ומ"מ דזימנין
קה ב
ד)
נמי היינו לפרש והא דאמרינן בהגוזל קמא גבי
בפירות שביעית הוא דא"ר אלעזר דרך חילול לא משום דדריש
ה)
סמוכין: פרי שני. דמי שביעית: והא דתניא. בברייתא דמסייע
מעות מעשר שני מעות של
בבל והם בבבל למאי חזו ומשני דזבין
ו)
❖
ז)
ליה: לקח לקח. בכולהו בין בפרי
ביה בהמה ומסיק לה התם היינו
קו ג
ראשון בין בדמיו דקתני לקח בבשר
כרבי מאיר דשרי אפילו לכתחילה אי
בזכרים אבל בנקבות דברי הכל על שחוטין
יין ולא קתני חילל בשר ביין: איידי
נמי אפילו כרבנן והתם דלא אפשר
קז ד
מתחללין על חיין אין מתחללין גזרה שמא
תורה אור השלם
דתני רישא לקח. דאיירי בפרי עצמו:
בענין אחר ולפי מה שפי' דר' מאיר
יגדל מהן עדרים אמר רב אשי מחלוקת
1. וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ
וביקש ליקח לו חלוק. ואינו יכול
שרי אפי' לכתחילה לא יתכן מה
בפרי ראשון אבל בפרי שני דברי הכל בין
הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל
דהתורה אמרה לאכלה בתוך הזמן
שפירש בקונטרס פרק הזהב
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
דרך מקח בין דרך חילול והא דקתני לקח
❖
קח ה ו
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
(א) ולא לסחורה וזה מתקיים לשנה
דגבי דמאי מחללין אותו
דברים יד כה
לקח איידי דתנא רישא לקח תנא נמי סיפא
הבאה: הרגיל אצלו. שמתוך כך
כסף על נחשת נחשת על הפירות
2. כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ
לקח איתיביה רבינא לרב אשי מי שיש לו
יעשה לו חפצו: וחוזר ואומר לו.
ויחזור ויפדה את הפירות דדוקא כך
וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם
רבינו חננאל
יְיָ כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן
לחנוני: הרי פירות הללו. שמכרת
סלע של שביעית וביקש ליקח בו חלוק
צריך לעשות ולא מעלם לירושלים
ואסיקנא דמחלוקת ר'
הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ:
והכא אשכחן דשרי ר"מ דמאי לחלל
לי שהיו של חולין ונכנסו לקדושת
❖
כיצד יעשה ילך אצל חנווני הרגיל אצלו
יוחנן ור' אלעזר בדמי
ירמיהו ל יז
על הפירות לכתחילה ובלבד שיעלו
שביעית נתונים לך במתנה ואוכל
פירות שביעית, שהן פרי
ואומר לו תן לי בסלע פירות ונותן לו
שני. ושמעינן לה מיהא
ויאכלו במקום דהכי עדיף משיחזור
אותם בשביעית והחנווני אומר לו
וחוזר ואומר לו הרי פירות הללו נתונים
דתניא מי שיש לו סלע של
הגהות הב"ח
ויפדה את הפירות:
ואני נותן לך סלע חולין זה שיצא
שביעית, פי' סלע שלקחה
לך במתנה והוא אומר לו הא לך סלע זו
פירות הללו נתונים לך במתנה.
(א) רש"י
לחולין במתנה ובא ולוקח מאותו
בדמי פירות שביעית,
במתנה והלה לוקח בהן מה שירצה והא
וביקש ליקח בה חלוק,
סלע כל מה שירצה והחנווני יאכל
בהדיא קתני בירושלמי
❖
כיצד עושה הולך אצל
הכא דפרי שני הוא וקתני דרך מקח אין דרך
הפירות בתורת שביעית: והא הכא.
דשביעית בסוף פרק שמיני והחנווני
חנוני הרגיל אצלו ואומר
חילול לא אלא א"ר אשי מחלוקת בפרי שני
לו תן לי בסלע זו פירות
דהא סלע פרי שני הוא דמי שביעית
אומר לו הרי סלע נתון לך במתנה
א
ונותן לו, וחוזר ואומר לו,
מוסף רש"י
וקתני דצריך לילך אצל חנווני ולהוציאו
ובענין אחר לא סגי ודייק דדרך
אבל בפרי ראשון ד"ה דרך מקח אין דרך
הרי פירות הללו שקניתי
לחולין דרך מקח וממכר אלמא בפרי
חילול אינו מדלא חילל החנווני
בראשונה היה לולב
ממך נתונין לך במתנה,
חילול לא והא דקתני אחד שביעית ואחד
ניטל במקדש שבעה.
וחנוני אומר הרי סלע
שני נמי איכא מאן דפליג דאי הוי
לכתחילה סלע של בעל הבית על
מעשר שני מאי שביעית דמי שביעית דאי
זו נתונה לך במתנה,
סגי בדרך חילול למה ילך אצל חנווני
פירותיו שלא כדרך מקח וממכר:
והלה אומר הרי פירות
לא תימא הכי מעשר מעשר ממש והא
ושיהא
יום הנף כולו אסור.
יקח פירות חולין שיש לו בביתו שוה
ובמדינה יום אחד.
הללו מחוללין על פירות
כתיב וצרת הכסף בידך אלא דמי מעשר
1
שיש לי בביתי, ולוקח
סלע ויחללנו עליהם ויאכלם בתורת
הרבה תקנות תיקן רבן יוחנן
הכא נמי דמי שביעית: מתני' בבראשונה
(ר"ה ל.) ושיהא
בסלע זו מה שירצה.
שביעית: אלא. אי אתמר דרב אשי
בן זכאי אלא הנך תרתי תיקן יחד
יום הנף כולו אסור.
הנה הסלע של שביעית
היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום
הכי אתמר: מחלוקת בפרי שני.
להכי תני הכא יום הנף אגב גררא
כמו פרי שני, וקתני דרך
מקח אין דרך חילול
אחד משחרב בית המקדש התקין רבן
ותימה דבמנחות פרק רבי ישמעאל
בהא הוא דאיכא למאן דשרי דרך
ג
לא, כמאן כר' אלעזר.
חילול אבל פרי ראשון כו': והא
לא תני הנך דלולב אגב
יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה
אלא אם תאמר מחלוקת
דקתני. בברייתא דמסייע לר' יוחנן
ההוא דיום הנף ובפרק בתרא דר"ה
בפרי ראשון, אבל בפרי
שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו
ד
שני דברי הכל אפי'
תניא הנך תרתי ועוד תקנות
אחת שביעית ואחת מעשרות מתחללין
אסור: גמ' מנא לן דעבדינן זכר למקדש
(ד)[ב]דרך חלול, הוא לא
דאשתקד
לא
טובא דתקון:
אלמא שביעית עצמה דרך חילול:
כר' יוחנן ולא כר' אלעזר,
א"ר יוחנן דאמר קרא כי אעלה ארוכה לך
2
הוה בית המקדש האיר המזרח הוה
מעשר מעשר ממש. בתמיה וכי יש
אלא ש"מ מחלוקת בפרי
וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך
שני. ואי קשיא לך הא
מתיר. ואפילו לרבי יהושע דאמר
לומר שהמעשר עצמו יתחלל על בהמה
(ר"ה ל.) מ"ט.
דתניא אחד שביעית ואחד
ציון היא דורש אין לה דורש אין לה
חיה ועוף: והכתיב. ונתתה בכסף
שמעתי שמקריבין אף על פי שאין
(שם) דאיבני אימת.
מעשר שני מתחללין,
מכלל דבעיא דרישה: ושיהא יום הנף:
מאי שביעית דמי שביעית
בית בפ"ק דמגילה הני מילי
וצרת דאין מתחלל אלא על המטבע
(שם) הרי התיר
הן. מדקתני מעשר שני
דבר שיש עליו צורה: מתני' במקדש
כשיש מזבח בנוי אבל בלא מזבח לא
מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו
האיר מזרח.
בהדיה, וכי מעשר שני
שבעה. כדדרשינן בת"כ ו) מושמחתם
כדמוכח בזבחים פרק קדשי קדשים
(שם) אלא
מתחלל בבהמה, והלא
אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא
דאיבני בחמיסר.
אינו מתחלל אלא בכסף
דמזבח שנפגם כל
לפני ה' אלהיכם שבעת ימים
נמי ניכול ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא
שיש עליו צורה, אלא
ולא בגבולין ז' ימים: במדינה.
הקדשים שנשחטו שם פסולים ואין
בדמי מעשר, שביעית
הוה בית המקדש האיר מזרח התיר השתא
בירושלים שאף הוא כגבולים: ושיהא
אוכלים בגינו שירי מנחה ולא קדשי
(שם) מחצות היום
נמי בדמי שביעית.
דאיכא בית המקדש עומר מתיר דאיבני קדשים ואפילו קדשים קלים:
פיסקא משחרב בית
ולהלן תשתרי.
יום הנף. של עומר דהיינו ט"ז
אי נמי סמוך לשקיעת החמה
המקדש התקין רבן יוחנן
אימת אילימא דאיבני בשיתסר הרי התיר
בניסן כולו אסור בחדש ובעוד
בן זכאי שיהא לולב ניטל
האיר מזרח אלא דאיבני בחמיסר מחצות
דחמיסר. שלא יוכלו להתעסק
המקדש קיים משקרב העומר היו
כל שבעה במדינה זכר
למקדש. שנאמר דורש
היום ולהלן תשתרי דהא תנן הרחוקים
אוכלין חדש בו ביום כדכתיב
בעומר בתחילת לילה ולא יספיקו
ה
אין לה, מכלל דבעיא
עד הביאכם וכשחרב הבית מותר מן
להקריב קודם חצות למחר וי"מ דמיירי
מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין ב"ד
דרישה. ושיהא יום הנף
התורה משהאיר המזרח כדאמר
בערב י"ט סמוך לשקיעת החמה
כולו אסור לאכול החדש.
מתעצלים בו לא צריכא דאיבני בליליא
כבר פירשנוה במסכת
במנחות כתוב אחד אומר
ולא יכול לבקר בי"ט מהיכן יקצרו ראש השנה.
אי נמי סמוך לשקיעת החמה (אמר) רב נחמן
עד עצם היום הזה דהיינו האיר
את העומר והיכן מגלות וקופות
בר יצחק אמר רבן יוחנן בן זכאי בשיטת ר'
המזרח וכתוב אחד אומר עד הביאכם
ושלש עשרה נפה וכלי שרת דברים
יהודה אמר' דאמר מן התורה הוא אסור דכתיב
ו
הא כיצד בזמן דאיכא עומר עד
הצריכין לעומר כדתנן במנחות פ'
(שם) לא צריכא דאיבני
עד
הביאכם ובזמן דליכא עומר עד עצם
ר' ישמעאל דאי סמוך
בליליא אי נמי סמוך
לשקיעת החמה.
ואסר רבן יוחנן בן זכאי עליהם כל היום כדמפרש טעמא בגמרא:
לשקיעת החמה דחמיסר קאמר שהוא י"ט הא אין בנין בית המקדש
גמ' מהרה יבנה בית המקדש. ויחזור דבר לאיסורו דהשתא
דוחה י"ט כדאיתא פרק שני דשבועות ולאו פירכא
קרינא ביה עד הביאכם ואי הוו נהיגי בחורבנו לאכול בהאיר מזרח
היא דתיקשי לן הא דקאמרינן לא צריכא דאיבני בליליא הא נמי
כדין תורה אתיא למיכל נמי בבניינו ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו
אמרינן התם דאין בנין בהמ"ק בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן
כו': דאיבני אימת. הך חששא דחיישינן למהרה יבנה אימת
ביום מקימין אותו ובלילה אין מקימין אותו אלא על כרחיך צריך
לחלק כמו שפירש בקונטרס דהני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש
תגמור המלאכה דאיכא למיחש לאיסור חדש כל היום דאצטריך
העתיד בנוי ומשוכלל יגלה ויבא מן השמים שנא' מקדש ה' כוננו ידיך:
לרבן יוחנן בן זכאי למיסר השתא כל היום משום סירכא דההוא
יומא: אי נימא דאיבני בשיתסר. שלא נבנה עד יום ט"ז עצמו:
ולקחתם
הרי התיר האיר המזרח. ושפיר קאכלי דהואיל דהאיר המזרח ואין מקדש בנוי אשתרי ליה בחדש: אלא דאיבני בחמיסר. או קודם
לכן דכי מטא שיתסר לא התיר האיר המזרח שהרי המקדש בנוי הלכך אכלי איסורא וגזר ריב"ז השתא משום ההוא יומא:
מחצות היום ולהלן נשתרי. השתא דאי נמי אכלי ההוא יומא מחצות היום ולהלן כסירכא דמעיקרא נכלי וליכא איסורא
דודאי קרב העומר: דתנן. במסכת מנחות : הרחוקים. מירושלים לא היו רואין ולא היו שומעין שעת הקרבת העומר:
מותרין. בחדש: מחצות היום ולהלן. לפי שיודעים שאין ב"ד מתעצלים בו מלהקריבו קודם חצות: לא צריכא דאיבני בליליא.
כלומר לשמא יבנה בליליא חייש ולא יהו פנויים לקצור העומר עד סמוך ליום ויש טורח הרבה בעומר שהיו מייבשין אותו ז) באבוס
(ר"ה
של קלאים וצוברין אותו שיזובו מימיו וטוחנין אותו ברחים של גרוסות ומניפין אותו בי"ג נפה בגסה בדקה כדאמרינן התם וזה שלא
שם) בשיטת ר' יהודה
יוכלו להתעסק בו מתחילת לילה לא יספיקו להקריבו למחר קודם חצות: אי נמי. דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה והיא היא. ואי
אמרה.
קשיא דבלילה אינו נבנה דקי"ל בשבועות דאין בנין בית המקדש בלילה דכתיב וביום הקים ולא בחמיסר שהוא י"ט דקי"ל בשבועות
דאין בנין ב"ה דוחה י"ט ה"מ בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא'
(שם ל:)
מקדש ה' כוננו ידיך: בשיטת ר'
יהודה. אותה שיטה שהיה ר'
יהודה
שהיה מתלמידי תלמידיו דורש אחריו דרש גם הוא בימיו:
עד