לולב
הגזול פרק
שלישי סוכה
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
אביי כשהפכו. מדאיצטריך לשנויי הכי משמע דסבירא
לא שנו. דפטור אלא שלא יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו
קיז א
א) ב)
ליה דמצות $ אינן צריכות כוונה דהא קאי אמוציא לרשות
דהשתא טרוד במצוה וטעה בדבר מצוה אבל יצא בו קודם שהוציאו
קיח ב ג
ג)
הרבים והתם אין שייך מתכוין לצאת כל כמה דלא בירך ועוד
תו לא טעה בדבר מצוה הוא ולא טרוד מהשתא במצוה לעשותה:
ד)
ה"ג הא מדאגבהיה נפיק ביה אמר אביי כשהפכו. הכי קשיא ליה ה"ד
דאיירי בהולך אצל בקי ללמוד ותימה דבסוף ראוהו ב"ד
ה)
קיט ד
דאמר רבא מצות אינן צריכות כוונה
לא יצא בו הא לא הוציאו אא"כ הגביהו
קא מותיב ליה אביי טובא ושמא אביי
ומדאגבהיה נפק ביה ידי חובת לקיחה
לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו
א
עולת
העוף
קיבלה מיניה:
וקתני פטור אמר אביי כשהפכו
קכ ה ו
חייב הא ב מדאגבהיה נפק ביה אמר אביי
ו)
שנמצאת בין אגפיים. למאי דאמרי'
כשהגביהו הפך העליון למטה והאגד
כשהפכו רבא אמר אפילו תימא שלא הפכו
ג
בשילהי אלו דברים
למעלה ואמרינן לקמןז) אין יוצאין בהן
ז) ח)
הב"ע כגון שהוציאו בכלי והא רבא הוא
❖
קכא ז
אלא דרך גדילתן: דרך כבוד.
דלא פטר רבי יוסי בלולב אלא משום
ט)
דאמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה
כגון בסודר שכורך ידיו בסודר
דזמנו בהול צריך לומר דהאי נמי
דהני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא אמר
כדאמרן לעיל : ודרך בזיון.
זמנו בהול כדי שלא תבא חטאת לידי
קכב ח
נותר: מהו דתימא התם הוא
תורה אור השלם
רב הונא אומר היה רבי יוסי עולת העוף
כגון בקערה: אומר היה רבי יוסי
1. תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה
דטעה בדברמצוה ועבדמצוה אבל
עולת העוף שנמצאת בין אגפיים.
שנמצאת בין אגפיים וכסבור חטאת העוף
מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב:
הכא טעה בדבר מצוה ולא עשה
נראה בעיני דהאי בין אגפיים
❖
קכג ט
היא ואכלה פטור מאי קא משמע לן דטעה
דברים לג ד
מצוה אימא לא קא משמע לן.
אינו אלא לשון עופות. עולת העוף
בדבר מצוה פטור היינו הך מהו דתימא
פלוגתא היא בפסחים פרק אלו
שנמצאת בין עופות המלוקים לחטאת
התם הוא דטעה בדבר מצוה פטור היינו
גליון הש"ס
המפרכסין אצל המזבח שפעמים שהן
דברים דמחייב התם בנתחלף
קכד י כ
דעבד מצוה אבל הכא דטעה בדבר מצוה
תוס' ד"ה אמר אביי וכו'
נעשין על קרן אחת כדתנן בשחיטת
לו שפוד של נותר בשפוד של צלי
ולא עבד מצוה אימא לא קא משמע לן
אינן צריכות כוונה.
קדשים חטאת העוף
ואכלו ואית ספרים דגרסי מהו דתימא
מיתיבי רבי יוסי אומר השוחט את התמיד
❖
היתה נעשית על קרן מערבית דרומית
הני מילי מצוה דרמי עליה אבל
קכה ל
שאינו מבוקר כהלכתו בשבת חייב חטאת
ושלשה דברים היתה אותה הקרן
מצוה דלא רמי עליה אימא לא כלומר
משמשת מלמטה וג' מלמעלה מלמטה
לולב דלא סגי ליה דלא שקיל דאי
וצריך תמיד אחר אמר ליה בר מינה דההיא
קכו מ
מוסף רש"י
❖
חטאת העוף והגשות ושירי הדם
אפשר על ידי אחרים אבל חטאת
דהא אתמר עלה אמר רב שמואל בר חתאי
ומחזירתו למים בשבת.
ומלמעלה ניסוך המים והיין ועולת
אפשר שיאכלנה אחר:
אמר רב המנונא סבא אמר רב יצחק בר
שאינו מבוקר כהלכתו. ואפי'
העוף כשהיא רבה במזרח שעיקר
(לעיל לה:)
אשיאן אמר רב הונא אמר רב כגון שהביאו
רבינו חננאל (המשך)
❖
מקום עולת העוף בקרן דרומית
נמצא תם משום דטעון
הדרן עלך לולב הגזול
מלשכה שאינן מבוקרין: מתני' מקבלת
ה
והיית[י] או'מר אסורה
מזרחית וכשהיו כהנים רבים עומדים
ביקור ד' ימים קודם שחיטה דבפרק
לטלטלו, קמ"ל אפי' אשה
אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים
ומולקים עולת העוף במזרח באים
מי שהיה טמא יליף לה
מותרת לטלטלו, וכל
רבינו חננאל
מפסח בגזרה שוה: היודע לישאל
בשבת רבי יהודה אומר בשבת מחזירין
למערב ונעשית שם בקרן חטאת
שכן איש. ומחזרתו למים
ו
לא שנו שפטור אלא שלא
בשבת ולא גזרינן משום
ברשות היחיד ספקו טמא. אבל אינו
ביום טוב מוסיפין ובמועד מחליפין קטן
העוף אלא שהעולה למעלה מחוט
ז
השק[א]ת זרעים. ירושלמי
יצא בו מקודם, שנמצא
היודע לנענע חייב בלולב: גמ' פשיטא
הסקרא והחטאת למטה: וכסבור.
יודע לישאל אפילו ברשות היחיד
מוציאו עכשיו לצאת בו,
תני מטלטלין עצי בשמים
הכהן חטאת העוף היא: ואכלה.
ספקו טהור כדדרשינן בסוטה פרק
ולפיכך פטור. אבל יצא
להריח בהן לחולה בשבת.
מהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא
כשם : היודע לפרוס
רבנן דקיסרי אמרין,
בו חייב חטאת. ואוקמה
ונמצא שמעל בקדשי שמים בשוגג:
היא אימא לא תקבל קא משמע לן: קטן
ערבה מותר להניף לחולה
אביי, כשהפך הלולב
כפיוחולקיןלותרומהבביתהגרנות.
פטור. מקרבן מעילה הואיל דעם
בשמאל ואתרוג בימין.
בשבת. ר' יהודה אומר
היודע לנענע: ת"ר קטן היודע לנענע
בשבת מחזירין ביום [טוב]
ורבא אוקמה בשהוציאו
מקמי הכא אין חולקין לו בגורן אבל
החטאת נמצאת ואכילתה מצוה דכתיב
חייב בלולב להתעטף חייב בציצית לשמור
מוסיפין במועד מחליפין.
בכלי, דכי האי גוונא לא
ח
ט
משגרין לו לביתו אם יודע לשומרה
ואכלו אותם אשר כפר
נפק ביה בהגבהתו, כי דרך
יש מי שאומר, מחזירין
תפילין אביו לוקח לו תפילין יודע לדבר
בטהרה והכי תניא בגמרא דנושאין
בהם הוה ליה טועה בדבר מצוה
י
ומוסיפין ומחליפין הכל
בזיון הוא. והא דאמר רבא
אביו לומדו תורה וק"ש תורה מאי היא א"ר
במים. ויש מי שאומר,
בשמעתא דמקמי הא, דאי
ופטור: היינו הך. למה ליה לרב
על האנוסה ביבמות
כ
נקטיה בסודרא נפיק ביה
ומחליפין ומוסיפין בהדס
הונא למימר פשיטא דממתני' שמעי'
עשרה אין חולקין להן תרומה בבית
המנונא תורה צוה לנו משה מורשה קהלת
1
ידי חובתו, דלקיחה על ידי
הוא. ומסתברא כמאן
ליה: מהו דתימא. במתני' הוא
הגרנות וקא חשיב חרש שוטה וקטן
דאמר במים, דהא מחזירין
דבר אחר שמה לקיחה.
יעקב ק"ש מאי היא פסוק ראשון ל היודע
הני מילי כגון סודר דהוא
ומוסיפין ומחליפין קתני,
וקתני סיפא משגרין להן בבתיהן
דפטור משום דטעה בדבר מצוה
לשמור גופו אוכלין על גופו טהרות
דרך כבוד אבל לקיחה
היכא דמחזירין בשבת,
ובבית הגרנות אין חולקין לו שבזיון
וסוף סוף עשה מצוה שנטל הלולב
תמן קתני דמוסיפין
בכלי דהוא דרך בזיון
לשמור את ידיו אוכלין על ידיו טהרות
תרומה היא שאין כל רואיו בקיאין
בהוצאה זו אבל הכא לא עשה מצוה
לא. אמר רב הונא אומר
ביום טוב ותמן קתני
היודע לישאל ברשות היחיד ספיקו טמא
היה ר' יוסי, עולת העוף
דמחליפין במועד. ואמאי
באכילתה אם עולת העוף היא: קא
בו שיודע לשומרה בטהרה אבל
אין מוסיפין מים
שנמצאת בין אגפיים,
ברשות הרבים ספיקו טהור היודע מ לפרוס
משמע לן. רב הונא דשמיע ליה
לביתו משגרין לו הבקיאין בו ט) ומי
פי' שנמצאת מלוקה בין
בשבת, משום דנראה
כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות
מרביה דלא שני לרבי יוסי בין טעה
שיודע לפרוס כפיו ופורס בצבור
אגפיים, וכסבור חטאת
כמשקה זרעים בשבת.
פיסקא. כל קטן היודע
העוף היא, ואכלה פטור.
בדבר מצוה ועשה מצוה לטעה בדבר
הכל יודעין שהביא שתי שערות
היודע
לנענע בלולב חייב, היודע
פשיטא, מהו דתימא
מצוה ולא עשה מצוה: הכי גרסינן
שאין קטן פורס את כפיו כדתנן במגילה
להתעטף בציצית חייב,
גבי לולב טעה בדבר
רבי יוסי אומר השוחט את התמיד שאינו מבוקר כהלכתו מן
כך פי' בקונט' ולא משמע הכי אלא בקטן ממש איירי דומיא
היודע לשמור תפילין אביו
מצוה ומכל מקום עשה
לוקח לו תפילין, היודע
מצוה, אבל (ה)עולת
המומין בשבת חייב חטאת. משום שחיטה בשבת שאינה של מצוה
דהיודע לדבר אביו מלמדו תורה והיודע לשחוט וכן כולהו אחריני
לדבר אביו מלמדו תורה
העוף דלא עשה מצוה,
ואינה דוחה אלמא טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב שהרי
והא דאמר בנושאין על האנוסה דאין חולקין
צוה לנו וגו' ופסוק
כי אכילת העולה אינה
הראשון מקרית שמע,
מצוה, ליחייב, קמ"ל
טרוד זה במצוה שהיה רוצה לשחוט תמיד של שבת וכסבור שהוא
תרומה
היודע לשמור ידיו אוכלין
דפטור. ואותיבנא על רב
מבוקר: להכשירן לא גרסינן: מלשכה שאינן מבוקרין. דאין זה טועה בדבר מצוה שבטלאים שבלשכה זו אינו טרוד שאינן עומדין
על גבי ידיו טהרות, היודע
הונא, ר' יוסי אומר
להקרבה להיות חרד עליהם מתי יקרבו ואף חרדת זמן התמיד לא שייכא הכא שקרוב למזיד הוא ולא דק בלשכות להבחין מאיזו יביא:
לשמור גופו אוכל על גבי
השוחט תמיד שאינו
מתני' מקבלת אשה מיד בנה ובעלה. את לולביהן ולא אמרינן קמטלטלא מידי דלא חזי: מחזירין למים. שלא יכמוש: בשבת
גופו טהרות, כיצד בודקין
מבוקר כהלכתו בשבת
אותו, (ו)מטבילין אותו
חייב חטאת כו'. הנה ר'
מחזירין. שהרי מכאן נטלום היום אבל לא
מוסיפין מים כ"ש שאין מחליפין המים לשפוך את אלו ולתת אחרים צונן מהני דטרח
ומוסרין לו חולין לשם
יוסי טעה בדבר מצוה
גמ'
לתקוני מנא: במועד מחליפין. בחולו של מועד מצוה להחליף:
אימא לא. דלגבה איכא איסור טלטול: קא משמע לן.
תרומה, ורואין. היודע
מחייב. ומשני בר מההיא
לשאל, ברשות היחיד
דהא אוקמה כגון שהביאו
כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל: חייב בלולב. לחנכו מדבריהם: לשמור תפילין. שלא יכנוס בהן לבית
ספיקו טמא ברשות הרבים
מלשכת הטלאין שאין
הכסא: היודע לשמור גופו. מטומאת מגע ומשא ואהל: אוכלין על גופו טהרות. אם נגע גופו בטהרות אין חוששין להם. אבל לא
ספיקו טהור. יודע לפרוש
מבוקרין, לפיכך חייב.
מתני' מקבלת אשה
על ידיו אם נגע בידיו בטהרות חוששין להם שיש יודע לשמור גופו ואין יודע לשמור ידיו מתורת סתם ידים שגזרו עליהם להיות
את כפיו חולקין לו
תרומה בגרנות.
מיד (בתה) [בנה] ומיד
שניות אלא אם כן יודע לשומרם אבל היודע לשמור את ידיו משנטלם אינו נוגע בשום דבר ספק או בספק ח) המטמא את הידים ואם
בעלה לולב, ומחזרת למים
לא נזהר ובא ליגע בטהרות נוטל ידיו: אוכלין על ידיו טהרות. שנגעו ידיו בהם: והיודע לישאל. שאם שואלין אותו נגעת בטומאה
בשבת. כלומר אפי' אשה
זו יודע להשיב הן או לאו או איני יודע: ברשות הרבים ספיקו טהור. אם שאלוהו ואמר איני יודע: ברשות היחיד ספיקו טמא. הכי
שאינה בת נטילת לולב,
גמירי לה הלכתא מסוטה כדאמרינן במסכת סוטה ומכאן אתה דן לשרץ כו': היודע לפרוס כפיו. כשהוא כהן: חולקין
לו תרומה בבית הגרנות. ומקמי הכי אין חולקין לו בגורן אבל משגרין לו לביתו אם יודע לשומרה בטהרה דהכי תניא בגמרא דנושאין על
האנוסה ביבמות עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות חרש שוטה וקטן כו' וכולן משגרין להם לבתיהם בבית הגרנות אין
חולקין להם שבזיון תרומה הוא שאין כל רואיו יודעים בו שהוא בקי
לשומרה אבל לביתן משגרין להם הבקיאים ומכירין בהם ומשיודע
הלכך חולקין לו:
לפרוס כפיו ופורס בצבור הכל יודעים שהביא שתי שערות שאין
קטן פורס כפיו כדאמרינן
במגילה
היודע