לולב וערבה פרק
רביעי סוכה
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ויעבירנו
ארבע אמות ברה"ר. ה"ה דמצי למימר
ויעבירנו ארבע אמות ברה"ר. הוא הדין דמצי למימר ויוציא מרשות
ויוציאנו
ד א
א) ב)
ג)
היחיד לרשות הרבים אלא שברוב מקומות וענינים אמרינן יש לחוש
מרה"י לרה"ר אלא שברוב מקומות וענינים
אמרינן
ה ב
ד) ה)
להעברת ארבע אמות ואין לחוש להוצאה כגון אם היה מונח בכרמלית
דיש לחוש להעברת ארבע אמות ואין לחוש להוצאה כגון אם היה
ו ג
ו) ז)
או בקרפף או בגינה דאין כאן איסור
הוצאה דאורייתא ויש כאן
מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה דאין כאן איסור הוצאה מדאוריי'
ח) ט)
איסור העברה ברה"ר או הגביהו על
ויש כאן איסור העברה ברה"ר או
ז ד
מנת ליטלו ולא להוציאו ונמלך להוציאו
אם הגביהו על מנת ליטלו ולא
ויעבירנו ארבע אמות
ברשות הרבים והיינו
פטור משום הוצאה אם לא עמד
להוציא ונמלך עליו להוציאו פטור אם
י)
טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה אי הכי
❖
כ)
לפוש בינתים כדאמרינן במסכת שבת
לא עמד לפוש בינתים כדאמרינן
יום ראשון נמי ראשון הא תקינו ליה רבנן
ל)
: הא תקינו ליה רבנן ליטלו
בפ"ק דשבת כך פי' בקונט'
❖
מ)
בביתו התינח אחר תקנה קודם תקנה מאי
בביתו. כדקתני מתניתין התקינו
וטעם זה לא יתכן דגבי העברה נמי
רבינו חננאל
איכא למימר אלא ראשון דאיתיה מן התורה
א
שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו ומתוך
אם מתחילה נטלו על מנת שלא
ויעבירנו ד' אמות ברשות
בגבולין לא גזרו בהו רבנן הנך דליתנהו מן
תורה אור השלם
שלא התרת לו אלא בביתו זכור
להעבירו ארבע אמות אע"פ שהעבירו
הרבים. והיינו טעמא
התורה בגבולין גזרו בהו רבנן אי הכי האידנא
הוא ולא אתי לאפוקי: אלא ראשון.
אחרי כן לא מיחייב אם לא עמד
1. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
דשופר והיינו טעמא
דמגילה. ואקשינן אי
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר
נמי אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא אינהו
דחשובה נטילתו דאפי' בגבולין חייב
לפוש בינתים $ וטעם ראשון נראה
ב
הכי ניגזור אפי' יום
כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ
לא גזרו ביה רבנן לא בגבולין ולא
אי נמי מרה"י לרה"ר אית להו היכירא
דידעי בקיבועא דירחא לידחו אין הכי נמי
טוב ראשון, ושנינן יום
עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
במקדש אבל שאר הימים שאינו מן
וליכא למיגזר אבל ברה"ר זימנין
טוב ראשון דאיתיה מן
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ
(דתני) חדא ביום טוב הראשון של חג
התורה בגבולין, לא
אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
התורה אלא במקדש לא חשיבא נטילה
דלאו אדעתיה ומעביר ארבע אמותט):
שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את
גזרו רבנן בביתו, אבל
ויקרא כג מ
הא
תקינו רבנן ליטול בביתו.
דידהו וגזור ביה רבנן משום חומרא
2. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת
שאר הימים דליתנהו מן
לולביהן להר הבית (ותניא) אידך לבית
דשבת אף במקדש. ואם תאמר נמצאו
כדקתני מתניתין ומתוך שלא
התורה בגבולין, גזרו רבנן
יָמִים כָּל הָאֶזְרָח
הכנסת שמע מינה כאן בזמן שבית המקדש
ליטלו בביתו. ואקשינן אי
בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה הא
התרת לו אלא בביתו זכור הוא ולא
הכי דאיתיה מן התורה
ויקרא כג מב
קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים שמע
אתי לאפוקי וכי תימא א"כ לתקנו
אותבינה ביבמות ושנינן שב
3. וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד
בגבולין, האידנא נידחי
מינה דאיתיה מן התורה בגבולין מנא לן
ליטלנו בביתו. ודחינן לא
ואל תעשה שאני: אי הכי. משום
נמי כל שבעה בביתו כשחל בשבת
תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה
ידעינן בקביעא דירחא,
שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם
יודע הגמרא דמהני קצת הואיל
דאיתיה בגבולין לא גזור ביה:
דתניא ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל
1
ומספיקא לא דחינן שבת.
אֶת מִשְׁמֶרֶת יְיָ וְלֹא
לא ידעינן
האידנא נמי. לידחי בי"ט ראשון את
דראשון דאורייתא:
בית הוועד דידעי בקביעא
אחד ואחד לכם משלכם להוציא את השאול
תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי:
❖
דירחא לידחו. ושנינן אין
ויקרא ח לה
בקביעא דירחא. לאו משום דלא
השבת: לא ידעינן בקביעא דירחא.
ואת הגזול ביום ואפילו בשבת ראשון אפי'
(א)
לדידהו דידעי בקביעא
ידעינן דהא אמרינן בריש
ביצה
שמא אין י"ט עד למחר דהוה לן
דירחא האידנא נמי דחי,
בגבולין הראשון מלמד שאינו דוחה אלא
אינהו. בני
למעבד אלול מעובר:
דהאידנא ידעינן אלא עבוד
מדתנן בפרק לולב הגזול
הגהות הב"ח
יום טוב הראשון בלבד אמר מר ביום
יום טוב הראשון של
א"י שעדיין מקדשין על (ג) הראיה:
רבנן כאילו לא ידעינן משום גזרה
(א) גמ'
חג שחל להיות בשבת
ואפילו בשבת מכדי טלטול בעלמא הוא
לידחו. להו אף בזמן הזה: ותניא
דהתם דזימנין דגזרו גזרה
ואתי
כל העם מוליכין את
איצטריך קרא למישרי טלטול אמר רבא
אידך. מתניתין היא בסוף פירקין
לקלקולי ובפ' מקום שנהגו
לולביהן לבית הכנסת,
(ב) שם
ובפירקין תנן כל העם
דלעיל : ביום אפי' בשבת.
לא נצרכא אלא למכשירי לולב ואליבא
דאמ' ליה רב ספרא י)(לרבא)
מוליכין לולביהן להר
כגון אנא דידענא בקביעא דירחא
דמשמע כל דהו יום וקרא יתירא
דהאי תנא דתניא לולב וכל מכשיריו דוחין
הבית, ש"מ בזמן שבית
הוא דמצי למכתב בראשון: ראשון
בישוב לא עבידנא במדבר מאי לא
המקדש קיים היו מוליכין
את השבת דברי ר' אליעזר מ"ט דר' אליעזר
במלואים
לולביהן להר הבית, אחר
אף בגבולין. לאו מרבויא דריש אלא
כמו שפירש בקונט' שהיה בקי בסוד
אמר קרא ביום ואפי' בשבת ורבנן האי ביום
ואפילו
שחרב בית המקדש היו
העיבור דמ"מ אסור כדפרישי' אלא
ולקחתם ביום ראשון ולא פירש מקדש
ואפילו
מוליכין לולביהן לבית
מאי עבדי ליה מיבעי ליה ביום ולא בלילה
ג
משמע אפי' בגבולין: הראשון. ה"א
הכנסת. ונדחת האי סברא,
מפרש רבינו תם דהוה דייר היכא
להלן
ור' אליעזר ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא
דהא מקשינן לקמן, ושנינן
מיעוטא הוא כלומר בראשון לחודיה
דמטו שלוחי תשרי וזימנין דאזיל בניסן
ולא
לא אידי ואידי בזמן
ליה מסיפא דקרא ושמחתם לפני ה' אלהיכם
הוא דאמינא לך ואף בשבת: אצטריך
היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו
1
ולא
שבית המקדש קיים ולא
שבעת ימים ימים ולא לילות ורבנן אי מהתם
קשיא, במקדש בהר הבית
קרא למישרא טלטול. דרבנן עדיין
שלוחי תשרי דגזרינן בההוא דוכתא
(ג) רש"י
ובגבולין ובשאר המדינות
לא נאסר טלטול בעולם ובא הכתוב
ניסן אטו תשרי ועבדינן תרי יומי
הוה אמינא לילף ימים ימים מסוכה מה להלן
❖
פי
בכנסת, ותרוייהו בזמן
להתירו כאן: למכשירי לולב. בא
כדאמרינן בסוף פ"ק דראש השנה
שבית המקדש קיים. יום
ימים ואפי' לילות אף כאן נמי ימים ואפי' לילות
אינהו
ראשון דאיתיה מן התורה
דידעי בקביעא
כ):
הכתוב ללמדך שמכשירי לולב דוחין
וסוכה גופה מנלן דת"ר בסוכות תשבו
2
בגבולין מנא לן. דתניא
גליון הש"ס
דירחא אין הכי נמי. אין מסקנא זו
את השבת כלומר תיקוניה ואפילו
ולקחתם כל אחד ואחד.
שבעת ימים ד ימים ואפי' לילות אתה אומר
לקוצצו מן המחובר ולאוגדו: ונאמר
תוס' ד"ה ויעבירנו וכו'
קיימא דלקמן מסקינן כיון דלדידן לא
לכם משלכם, להוציא
ימים ואפי' לילות או אינו אלא ימים ולא
וטעם ראשון נראה.
השאול והגזול. ביום
להלן ימים. בלולב מה להלן ימים
דחי לדידהו נמי לא דחי ל)(וברייתא)
ואפי' בשבת, לאיתויי
לילות ודין הוא נאמר כאן ימים (ב) ונאמר
ולא לילות כדכתיב ביום הראשון:
דקתני מוליכין לולביהן לבית הכנסת
❖
מכשירי לולב ואליבא דר'
בלולב ימים מה להלן ימים ולא לילות אף
במלואים. כדכתיב ופתח
מוקמינן בזמן שבית המקדש קיים
אליעזר. ביום למעוטי
לילות אליבא דרבנן, אבל
כאן ימים ולא לילות או כלך לדרך זו נאמר
ובגבולין וא"ת מאי שנא משופר דתנן
אהל מועד תשבו יומם ולילה וגו':
לולב לא איצטריך קרא
מוסף רש"י
פרק ד' דר"ה י"ט של
סוכה מצותה כל היום ומלואים
כאן ימים ונאמר במלואים ימים מה להלן
למישרי טלטול. ראשון
3
אמר קרא ביום ואפילו
ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו
מצותם כל היום לישב בעזרה ושלא
ואפילו בגבולין. הראשון
ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפי' לילות
בשבת.
שאינו דוחה אלא אותו
לצאת כדכתיב ומפתח אהל מועד
תוקעין אבל לא במדינה וי"ל דשאני
נראה
למי דומה דנין דבר שמצותו כל
יום הראשון בלבד. סוכה
לא תצאו שבעת ימים ונאמר
לולב שאינו אלא טלטול בעלמא
שנוהגת בלילות כבימים
היום מדבר שמצותו כל היום ואל יוכיח
(שבת קלא:)
מנא לן,
וכיון דאישתרי במקדש לא החמירו
תשבו יומם ולילה
שבעת ימים:
דבר
שמצותו שעה אחת או כלך
במדינה אבל בתקיעת שופר איכא
תשבו
לדרך זו דנין דבר שמצותו לדורות
מעשה חכמה ואחמור בה טפי ומיהו
מדבר שמצותו
לדורות ואל
יוכיחו
מלואים שאין נוהגין לדורות ת"ל
קשה דלאחר חורבן הקילו בשופר
טפי מבלולב דתנן בר"ה משחרב
תשבו
בהמ"ק התקין רבי יוחנן בן זכאי שיהיו תוקעין בכ"מ שיש בו ב"ד ולולב לא אישתרי כלל כדמסקי' לקמן וי"ל דשופר שהוא לעלות זכרונם של ישראל
לאביהם שבשמים לא רצו לבטל לגמרי וכיון דבחד ב"ד תקנו תקנו בכל מקום שיש בו ב"ד אע"פ שבזמן הבית לא היה אלא במקדש דוקא ועוד דבדין
הוא דלולב יהא דוחה בגבולין יותר משופר דבר"ה דלא ידיע קביעות החודש אלא בירושלים אבל י"ט ראשון דלולב היה ידוע אף בגבולין:
הראשון מלמד שאינו דוחה אלא י"ט ראשון. מייתורא דה"א קא דריש דה"א מיעוטא הוא כלומר בראשון לחודיה הוא דבו ביום
ובפ' גיד הנשה דרש הירך המיומנת שבירך למעוטי שמאל וכן העולה עולה ראשונה
וזימנין דאתיא ה"א לרבות כדאמרינן לעיל בסוף פרק הישן גבי תוספת עינוי דיום הכפורים האזרח לרבות את הנשים וגבי
סוכה האזרח לרבות את הגרים כל אחד לפי עניינו: וסוכה גופה מנלן. דאי משום תשבו כעין תדורו מה דירה בין ביום בין
בלילה דמהאי טעמא
הוה מרבינן מ) נשים מה דירה איש ואשתו אי לאו משום הלכתא שאני הכא דמעטיה קרא בהדיא לילות דשבעת
ימים משמע
ימים ולא
לילות דשבעת ימים
מיהו
למאי דקאמרינן נראה למי דומה קשה:
תשבו