לולב וערבה פרק רביעי סוכה
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכי
לייבשן הוא צריך. תימה שאותו תנא נתחלפה שיטתו
וכי לייבשן הוא צריך. והרי היבש פסול: סטיו כפול. אצטבאות
א)
א
מקיפות אותו ואצטבאות אחרים היקף לפנים מהיקף: מתני' ונקרא
ב) ג)
דהכא דהוה ליה למיתני על גב הוה תני על גג ובפ"ק
כב ב
ד)
מוצא. בגמרא מפרש טעמא: אני והו.
בגימטריא אנא ה'. ועוד
דפסחים גבי שתי חלות של תודה דה"ל למיתני על גג
ה)
משבעים ושתים שמות הן הנקובים
בשלש מקראות הסמוכין
הוה תני על גב ויש לומר
דאותו התנא היה שונה שניהם בשוה
ו)
כג ג
ז)
בפרשת ויהי בשלח ויסע וגו' ויבא
על גב או שניהם על גג וכשהגיע
ה)
❖
ח)
בין מחנה ויט משה את ידו ושלשתן
לו לרב יהודה בראשון ואמר לו שטעה
וכי לייבשן הוא צריך אלא אימא על גב
בני שבעים ושתים אותיות ומהן שם
והיה סבור שכן יש להיות גם באחר:
האיצטבא אמר רחבא אמר (רב) יהודה
זוקפין אותן בצדי המזבח.
כד ד
המפורש אות ראשונה של פסוק
הגהות הב"ח
הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו:
כה ה
א
ראשון ואחרונה של אמצעי וראשונה
היינו לאחר שהקיפוהו
מתני' מצות ערבה כיצד מקום היה למטה
❖
(א) במשנה
של אחרון וכן בזה הסדר כולן השם
פעם אחת למ"ד ערבה בנטילה:
תקעו והריעו ותקעו. משום
מירושלים ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין
ב
הראשון והו וי"ו של ויסע ה"א דכל
שמחה: אני והו.
משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין
תורה אור השלם
הלילה וי"ו דויט ושם השלשים ושבע
❖
אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי
בגימטריא אנא ה' ועוד משבעים
הוא אני אל"ף דמאחריהם ונו"ן
1. אֵל יְיָ וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ
חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת
המזבח תקעו והריעו ותקעו בכל יום
ושתים שמות הן הנקובין בשלשה
ראשון דהענן בחשבון של מפרע ויו"ד
ג
❖
הַמִּזְבֵּחַ: תהלים קיח כז
דרוח קדים: ואותו היום. בשביעי:
מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח
מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים
הגהות מהר"ב
גיגיות. קונ"ש של זהב מלאות מים:
ויסע מלאך וגו' ויבא בין מחנה וגו'
אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא
רנשבורג
חריות של דקל היו מביאין. בין
ויט משה את ידו וגו' ושלשתן בני
לעזי רש"י
ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא ואותו
[א] גמ'
שבעים ושתים אותיות ומהם שם
בחול בין בשבת ובגמרא מפרש
קונ"ש (קובי"ש). גיגיות,
היום מקיפין את המזבח שבע פעמים (א) בשעת
טעמא: חריות. ענפים: מיד תינוקות
המפורש אות ראשונה של פסוק
מיכלים גדולים ועגולים.
❖
❖
פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי
אישטר"א. מוקד, כיריים.
שומטין את לולביהן. הגדולים שומטין
ראשון אחרונה של אמצעי וראשון
לך מזבח ר"א אומר ליה ולך מזבח ליה ולך
של אחרון וכן בסדר הזה כולם כך
את לולבי הקטנים מידם בשביעי ו):
מזבח כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת
ואוכלין אתרוגיהן. של תינוקות ואין
פי' הקונטרס ועדיין צריך טעם לזה
מוסף רש"י
רבינו חננאל (המשך)
למה נשתנו שני שמות הללו דאמרינן
בדבר לא משום גזל ולא משום דרכי
אלא שהיו מלקטין אותן מערב ומניחין
ד
סטיו כפול היה.
[וכנס אמה] זה יסוד עלה
להו טפי מאחריני משום דדרשינן
שלום שכך נהגו מחמת שמחה:
חמש אמה וכנס אמה זה
אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו
גמ' קלניא. בן חורין מן המס של מלך:
הסובב עלה ג' וכנס אמה
באיכה רבתי קרא דכתיב ביחזקאל
ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל
זה מקום מערכה. עכשיו
(ברכות לג: וכעי"ז פסחים
דמיפק מכרגא. מוצא מכלל המס
(א) ואני בתוך הגולה וקרא דכתיב
❖
יג: נב:)
אם ינטה קו המדה מקרקע
היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי
בירמיה (מ) והוא אסור בזיקים
של מלך והיינו נמי קלניא דתוספתא:
המזבח עד שפת האמה
המזבח ואותו היום נקרא חבוט חריות מיד
החמישית שהן מן היסוד
כדי שיהו גוחות על המזבח גרסינן.
כביכול הוא בעצמו והיינו הושענא
עד הסובב, נמצא מתיחת
מיד
תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין
רבינו חננאל
תינוקות
שיושיע לעצמו:
גוחות מוטות כמו כותל הגוחה
הקו מן הקרקע ועד
אתרוגיהן: גמ' תנא מקום קלניא הוה
שומטין לולביהן. לולבי התינוקות
לרה"ר דפ"ק דמועד קטן :
אמ' רחבה אמ' ר' יהוד'
הסובב שש אמות ושני
כו', היה מספק ליה אי
חומשי אמה, דקיימ' לן
ש"מ. מדקתני גוחות על המזבח אמה
ותנא דידן מ"ט קרי ליה מוצא איידי דמיפק
שומטיןהגדוליםמידןואוכליןאתרוגיהן
משום ר' יהוד' אי משום
כל אמתא בריבועא אמתא
וא"א להיות גוחות על המזבח אמה
של תינוקות ואין בדבר גזל ולא משום
מכרגא דמלכא קרי ליה מוצא: ובאין
רב יהוד', והיה מדקדק
ותרי חומשי באלכסונא,
אלא א"כ גבוהות ממנו אמתים ואם
דרכי שלום אלא שכך נהגו בו מחמת
על עצמו שלא יחלף
וכל כניסת אמה באלכסון
וזוקפין אותן בצדי כו': תנא [א] רבות וארוכות
השמועות, והיה שונה
כן תבוא מדידתה, תמצא
יותר יותר דאם אינם גבוהות אמתים
שמחה כך פי' בקונט' ויש ללמוד
«רבי . מתני' מצות ערבה
וגבוהות אחד עשר אמה כדי שיהו גוחות על
מקרקע המזבח י"א אמה
ומוטות אמה הרי הן נגררות בגג
מכאן לאותן בחורים שרוכבים
כיצד מקום כו'. תניא
פחות חומש. אלא כיון
המזבח אמה אמר מרימר משום מר זוטרא
המזבח ואין זה לשון גוחות: כי מנח
קלניא. כלומ' קלניא היה
ששנה י"א כדי שיהו
בסוסים לקראת חתן ונלחמים זה
שמע מינה על היסוד מנח להו דאי סלקא
גוהות על המזבח אמה
שם אותו מקום ולא האי
רגליהם איסוד מנח להו. על אמה
עם זה וקורעין בגדו של חבירו או
שמא. [ולא דמי] למאי
ש"מ איסוד הוה מנח ליה.
דעתך אארעא מנח להו מכדי עלה אמה
של כניסת היסוד של מזבח: עלה
מקלקל לו סוסו שהן פטורין שכך
ה
דאמרי' בתחילת השותפין
פי' גוהות, נוטות. כגון
וכנס אמה
זהו יסוד עלה חמש וכנס אמה
מי שהיה כותלו גוהה
הורודוס קלניא מתעבד,
אמה. מן הארץ ברוחב שלשים
נהגו מחמת שמחת חתן ועוד יש
שפירושו בן חורין נעשה,
סותרו ובונה, ופי' גוהה
ושתים על שלשים ושתים. שמתחילה
לומר דמתני' לא איירי כלל שיחטפו
זהו סובב
עלה שלש זהו מקום הקרנות
דהך קלניא והך קלניא,
נוטה, והוא קיר נטוי.
הביאו מלבן מרובע שלשים ושתים
הגדולים מידן של תינוקות אלא מיד
ושם אותו מקום היה. ותנא
אמ' ר' אבהו מהאי קרא
גוחות על
גבי המזבח היכי משכחת לה
דידן קרא ליה מוצא שהוא
אסרו חג בעבתים עד
על שלשים ושתים והושיבוהו על
כלומר לאלתר התינוקות שומטין
אלא לאו
ש"מ איסוד מנח להו שמע
מוצא מן המס, שאינן
וגו'. פי' המזבח עשר
הארץ כעין איישטר"א וגובהו אמה
לולבי עצמן מתוך הערבה לפי שהלולב
שדות המוקפות אלא כמו
אמות והקרנות אמה
מינה אמר רבי אבהו מאי קראה שנאמר
ומילאוהו סיד וקוניא וזפת נמצא
ארוך ושוחקין בו ואתרוגיהן היו
המדבר שאין עליו מס.
אמה, שצריכה הערבה
אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח א"ר
ותנא רבות ארוכות גבוהות
והיותר בה אמה להתגח
1
שעלה אמה וחזרו והביאו מלבן שהוא
אוכלין והשתא ניחא הא דפריך
י"א אמה כדי שיהו
על גבי (ה)קרנות המזבח
אבהו אמר ר"א כל
הנוטל לולב באגודו
שלשים על שלשים וגובהו חמש אמות
בגמראח) למאן דאמר אתרוג בשביעי
גיהות על המזבח אמה.
שיש בם אמה. שהן
והדס בעבותו מעלה
עליו הכתוב כאילו
והושיבוהו על זה משוך אמה מכל צד
מותר דהכא משמע תינוקות אין
פי' גיהות, יהו גחונות,
פנויין, כאשר שנינו מקום
כמו גחונות. ואמרי' ש"מ
הקרנות אמה מזה ואמה
בנה מזבח והקריב
עליו קרבן שנאמר
ומילאוהו סיד וקוניא וזפת הרי שנכנס
גדולים לא ובקונט' דחק לפרש דהכי
מזה כו'. ירושלמי אמ'
מזו הברייתא כי הן י"א
אמה ועל אותה כניסה היו שופכין
פריך תינוקות דווקא שלא הוקצה
אסרו
אמה ומהך אמה אחת
ר' יוסי מתניתא אמרה
הדמים ומשם יורדין לרצפה דרך שני
למצוה גמורה אבל של גדולים
גחונה על המזבח, כי על
כן, וראשיהן כפופין על
גבי המזבח.
יסוד המזבח היה מעמידם.
נקבים שהיו באחת הזויות וכשנתמלא מלבן זה נמצא שעלה חמש מן
הוקצה למצוה גמורה אסורין כל היום וקשה דא"כ הוה ליה למימר
שאם תאמר על קרקע היה
היסוד ומעלה הרי שש מן הארץ חזרו והביאו מלבן שהוא כ"ח על כ"ח
דתינוקות אין דגדולים לא:
מעמידם, גובה המזבח
עלה שלש זהו מקום קרנות. ולא גרסינן וכנס אמה שהקרנות
עשר אמות עלה, אמה
והושיבו על זה משוך אמה מכל צד וגובהו ג' אמות ומילאוהו
סיד וקוניא וזפת נמצא גבוה תשע אמות והוא גג המזבח וכניסה
לא היו משוכין לפנים כלום אלא מביא מלבן שהוא אמה
זו של סוף שש הוא הסובב שבה מקום הילוך לכהנים סביב למזבח
על אמה ברום אמה ונתנו לקרן ומלאהו חלקי אבנים וסיד וזפת
כשבאין להקטיר ולמתן דמים והיינו דקאמר עלה אמה וכנס אמה
וקוניא וכן בכל קרן כך פירש בקונט' וכן מוכיח בזבחים פרק איזהו
זה היסוד עלה חמש וכנס אמה זה הסובב עלה שלש זה מקום
מקומן ובפרק שתי הלחם שהקרנות לא היו
הקרנות ולא גרסינן וכנס אמה שלא היו משוכין הקרנות כלום
משוכין לפנים כלום אבל מ"מ מוחק בחנם גרסת הספרים שכתוב בכל
לפנים אלא הביא מלבן שהוא אמה על אמה ברום אמה ונתנו
הספרים עלה שלש וכנס אמה וזה מקום קרנות כלומר דבאותה
לקרן ומילאוהו חלקי אבנים וסיד וקוניא וזפת וכן לכל קרן. מ"מ
כניסה היו הקרנות בנוים והשתא הוי ממש דומיא דאחריני עלה
גובה המזבח אנו למידין מכאן שהוא תשע אמות לבד הקרנות
אמה וכנס אמה כו' זה מקום קרנות מקום הכניסה הוא מקום קרנות:
ואי אארעא מנח להו והתם צריך לתתם באלכסון רגליהם משוכין
סביב
להלן מן המזבח מפני הכניסיות כדי שיהו ראשיהן גוחין על המזבח תו לא משכחת להו גבהו שתי אמות למעלה מגג המזבח שיהו גוחות
עליו אמה אלא לאו שמע מינה איסוד מנח להו דהוי ליה שמונה אמות לגובהו של מזבח מן היסוד ולמעלה והטייתן מפני כניסת הסובב
ממעטת קצת מגובהן שצריך למשוך רגליהם לשפת כניסת היסוד נמצאו גבוהות יותר משתי אמות ומהן אמה גחייה ולמטה מן הגחייה יותר
מאמה שלא יהו נגררות על גבי המזבח: מאי קראה. דעולות למעלה מן המזבח: אסרו חג בעבותים. באילנות כמו ובין עבותים היתה צמרתו
בצד שלו אסרו כמו הקיפו כמו אסרי לגפן ז)יסחר ישראל : עד קרנות המזבח. עד קרנות שהם
גבוהות מן המזבח:
אסרו