מה:
לולב וערבה פרק רביעי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סביב
שמנה עשר אלף. והאי קרא כתיב בסוף יחזקאל
אסרו. אגודה של לולב: בעבותים. בהדס שהוא
עבות של ג' בדין
כו א
א) ב)
ג)
קליעה: עד קרנות. הרי הוא לכם כמתן דמים
גבי מדתה של ירושלים דלעתיד היקיפה שמנה עשר
שבקרנות המזבח:
כז ב
ד)
איסור לחג. אגודה לחג: באכילה ושתיה. שקורא לחג עונג
אלף קנים דנמצאת מדת ריבועה (על) ארבעת אלפים וחמש מאות
במאכל ומשתה. ויש אומרים יום שלאחר החג: בעבותים. בהמות
קנים אורך על ארבעת אלפים וחמש מאות קנים רוחב ומדת הקנה
ה)
עבות ושמנות: כל המצות. כגון
שש אמות ומה שכתוב בספרים
ו)
קרשי המשכן ועמודים ולולב והדס
תמניסר אלפים פרסי לא גרס פרסי
אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח א"ר
כח ג
ז)
וערבה: דרך גדילתן. התחתון
דאטו פרסי מי כתיב בקרא אלא
ירמיה משום ר"ש בן יוחי ור' יוחנן משום
למטה והעליון למעלה: שמעמידין
גרסינן תמניסר אלפי (א) דרא קמי
ר"ש המחוזי משום ר' יוחנן המכותי כל
כט ד
את ציפוין. הציפוי של זהב קבוע
הקב"ה והוא היקף הקנה דנמצאת
העושה א איסור לחג באכילה ושתיה מעלה
בהן במסמרות של זהב כדכתיב
ריבוע ד' אלפים וחמש מאות קנים
עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו
ואת הקרשים תצפה זהב
אורך על ד' אלפים וחמש מאות קנים
קרבן שנא' אסרו חג בעבותים עד קרנות
ולא היה עושה טס ארוך כמדת
רוחב דהכי כתיב קרא
❖
המזבח אמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י
הקרש שיעמוד מאיליו: אבד סיברם.
ואלה תוצאות העיר מפאת צפון חמש
ח)
כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא
מאות וארבעת אלפים מדה וכתיב
משנגנז אהל מועד בטל לו עולמית:
ב
רבינו חננאל
סכויים. תוחלתם ומבטם כדמתרגמינן
ופאת ימה חמש מאות וארבעת
דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים
ט)
1
הבט נא איסתכי כען
אלפים מדה וכתיב ופאת נגבה
כל המצות אין יוצא בהן
תנ"ה עצי שטים עומדים שעומדים דרך
אלא דרך גדילתן, העיקר
לשמיא: לפטור. בזכותי אני סובל
חמש מאות וארבעת אלפים מדה
גדילתן דבר אחר עומדים שמעמידין את
י)
למטה והצמח למעלה. שנ'
כל עונותיהם ופוטרן מן הדין:
וכתיב ופאת קדמה חמש מאות
כ) ל)
עצי שיטים עומדים, כלומר,
ציפוין דבר אחר עומדים $ שמא תאמר אבד
מ)
יותם בן עוזיהו. צדיק היה ועניו
וד' אלפים מדה והדר כתיב סביב
כמו שעומדין בגדילתן. ר'
❖
סיברם ובטל סיכויין ת"ל עצי שטים עומדים
נ) ס)
שמעון בן יוחי היה במערה
יותר משאר מלכים וזכה בכיבוד
שמנה עשר אלף ואע"ג דקרא גבי
י"ג שנה, ונראה לו בדרך
שעומדים לעולם ולעולמי עולמים ואמר
אביו ועליו נאמר בן יכבד אב
ירושלים כתיב דרשינן מיניה דדרא
מראות אלהים גודל כבודו.
חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י $ יכול אני
והיה יודע בעצמו שהוא
שכל הימים שהיה אביו מצורע
דקמיה קודשא בריך (ב) הוא דכתיב
תורה אור השלם
חסיד גדול, והיה אומר יכול
לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום
בסיפיה דקרא ושם העיר מיום ה'
והוא היה שופט עם הארץ כדכתיב
1. וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים
אני לפטור [את] העולם, כגון
שמה: אחת ללולב ואחת למזבח.
ויותם (בנו) שופט וגו'
שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני
ל)
זה האמור בסדום אם אמצא
לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי
שִׁטִּים
שמות כו טו
שם כך וכך צדיקים ונשאתי
לא יתכן כלל לפרש דרבי יוחנן בן
לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכל
עֹמְדִים:
עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי
2. סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף
לכל המקום בעבורם, מיום
ברוקה לא פליג אלא בשביעי אלא
דינין שהיה דן אומרן בשם אביו:
יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם
שנבראתי עד עכשיו, כלומר
וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם יְיָ שָׁמָּה:
ועד סופו. עד שיכלה העולם:
אכולהו נמי פליג דסבר חריות של
יחזקאל מח לה
בזכותי יתקיים העולם ולא
עד סופו ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום
3. וְלָכֵן יְחַכֶּה יְיָ לַחֲנַנְכֶם
י≈ח«≈רב, ולא ישחית אלהינו
ראיתי בני עלייה והן מועטין. רואה
דקל היו מביאין כל שבעה ולא ערבה
רשב"י ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף
העולם בעבורי, ואפי' אם
וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי
כי היכי דאבא שאול דדריש נ)
אני לפי מעשה הבריות שבני עלייה
ערבי
אין שם צדיק [אחר]. ואם
אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְיָ אַשְׁרֵי כָּל
הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן
כת המקבלין פני שכינה מועטים
אחד למקדש דהיינו כל ז' וכן רבנן
ישעיהו ל יח
יהיה אלעזר בני עמי משנברא
חוֹכֵי לוֹ:
4. זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָח¢ רָם
אם שנים הן אני ובני הן ומי זוטרי כולי האי
העולם ועד עכשיו, כלומר
הם: סביב שמנה עשר אלף. סיפיה
דנפקא להו מהלכה דהיינו כל ז' ור'
שלא תהא כליה כגון המבול
בִּלְתִּי לַיְיָ לְבַדּוֹ:
והא אמר רבא תמני סרי אלפי דרא הוה
דקרא ה' שמה דאע"ג דבירושלים
יוחנן בן ברוקה דריש להו ערבי
שמות כב יט
שהיה בכל העולם, כענין
5. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
שלעתיד לבא כתיב קרא דרשינן לי'
כשאר תנאי דלולב הגזול והלכה לית
דקמיה קודשא בריך הוא שנאמר סביב
שפירשנו למעלה. ואילמלי
2
יותם כו'. ולמה יותם לפי
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת
נמי להכי דמקום ששכינה שמה סובבין
ליה והא דקתני מתניתא ואותו היום
שמנה עשר אלף ל"ק הא דמסתכלי
שנתברר לו כי לא קבל
תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת
אותו שמנה עשר אלף והם הצדיקים
לאו דוקא יום אחד ומיהו לר' לוי
באספקלריא המאירה הא דלא מסתכלי
מזכיותיו בעולם הזה כלום,
וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי
שכל צדיקים קבלו בעולם
הנתונים לפנים ממלאכי השרת שנא'
דמפרש טעמא דר' יוחנן בן ברוקה
יְיָ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
באספקלריא המאירה ודמסתכלי באספקלריא
❖
ויקרא כג מ
הזה מעין השמור להן לעולם
כתמר ולא מקרא דריש אלא סברא
כעת יאמר ליעקב
הבא, ור' שמעון ובנו ויותם
המאירה מי זוטרי כולי האי והא אמר אביי
שהוא סימן יפה לקילוסן של ישראל
ולישראל מה פעל אל ואומר
לא קבלו בעולם הזה, לפיכך
לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי
היתה להם זכות גדולה משאר
ליושבים לפני ה' יהיה סחרה
שאין להם אלא לב אחד לאביהם
הגהות הב"ח
הצדיקים. ואמר זה ר' שמעון
דמקבלי אפי שכינה בכל יום שנאמר
שבשמים ס)(אי) אפשר דלא הוי אלא
ואומר והיו עיניך רואות
(א) תוס'
ראיתי בני עלייה, פי' ראיתי
אשרי כל חוכי לו ל"ו בגימטריא תלתין
את מוריך: אספקלריא. מחיצה
יום אחד בין יהיה יום אחד בין
הוה
3
ברוח הקודש כגון ראיית
(ב) בא"ד
חלום, כי הצדיקים שבדור
שחוצצת ביניהם לשכינה: מאירה.
ושיתא הוו ל"ק הא דעיילי בבר הא דעיילי
יהיה כל שבעה לא היתה ערבה
❖
הוא
הזה הראויין לעלות לגן
בטלה ותרוייהו היו מרביות של
כמראה זו שרואין בה ויש צדיקים
בלא
בר: בשעת פטירתן מה הן אומרים
עדן מועטין הן, שהמקום
ערבה וחריות של דקל:
שאין מאירה להם כל כך ואין יכולין
המוכן להם מגיד זה. ואמר
וכו': והא קא משתתף שם שמים ודבר
אחד זה ואחד זה שבעה. אין
אם אלף הן מובטח אני
לראות ממש: אשרי כל חוכי לו.
גליון הש"ס
אחר
ותניא כל המשתף שם שמים ודבר
ג
שאני ואלעזר בני מהן,
המחכים לכת שהוא כמנין לו: בבר.
סוכה ולולב שוין לברכה
גמ' שמא תאמר אבד
ואם שנים הן אני ובני
אחר נעקר מן העולם שנאמר 4 בלתי לה'
ברשות: דעיילי בלא בר. בלא רשות
דאלולב אין מברך אלא פעם אחת
סברם.
הן. ואקשינן איני שהצדיקים
לבדו הכי קאמר ליה אנחנו מודים ולך אנו
שם יכול אני לפטור.
שבכל דור מופרדין [הן]
ביום אבל סוכה כל אימת דנכנס לה
מועטים הן ובהנהו קאמר אני ובני
❖
בפני עצמן, והאמר רבא דרא
משבחין ליה אנחנו [א] מודים ולך אנו
מהם: בשעת פטירתן. אמתניתין
כדי שיאכל וישתה וישן ואפילו עשר
קמא, פי' שורה של צדיקים
מקלסין: כמעשהו בחול: אמר רב הונא
קאי: יופי לך. היופי הזה אנו עושין
פעמים ביום מברך אכל אחת ואחת
הראשונה, דמקמי קב"ה י"ח
אלפי פרסי היא, שנאמר
הגהות הגר"א
מ"ט דר' יוחנן בן ברוקה דכתיב כפות
לך שאתה מכפר עלינו: ליה ולך.
מידי דהוה אתפילין כל זמן שמניחן
5
סביב שמונה עשר אלף.
❖
אנו עושין את הכבוד הזה: ליה
והיינו טעמא דסוכה דאי מתרמי
שנים אחת ללולב ואחת למזבח ורבנן אמרי
[א] גמ'
ופרקינן הללו כולן צדיקים
הן, אבל מהן מסתכלין
אנו מודים. שהוא אלהינו: ולך אנו
ליה סעודתא לא אפשר למיכל חוץ
כפת כתיב ר' לוי אומר כתמר מה תמר
באיספקלריא שאינה מאירה,
משבחים. שאתה חביב לפניו לכפר
לסוכה אע"פ שכבר אכל בו ביום
זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם
ומהן מסתכלין באיספקלריא
מוסף רש"י
בסוכה וכן תפילין כל היום מצותן
עלינו. מודים לאו לשון הוד אלא לשון
הגדולה המאירה, ואני לא
אלא לב אחד לאביהם שבשמים אמר רב
דרך גדילתן.
אמרתי מועטין הן אלא
שיהו מונחין בראשו ובזרועו אבל לולב
תודה שאנו מודים בו ולא כופרים:
יהודה אמר שמואל לולב שבעה וסוכה יום
(יומא עב.)
[מן] המסתכלין באיספקלריא
ר' לוי אומר כתמר. טעמא דרבי
אין עיקר מצותו אלא פ"א ביום כדאמ'
שמעמידין את ציפוין.
המאירה, בהן אמרתי.
אחד מ"ט לולב דמפסקי לילות מימים כל
יוחנן בן ברוקה לאו מקרא נפיק
מדאגבהיה נפיק ביה:
ומקשינן ומי זוטרי כולי האי
יומא מצוה באפיה נפשיה הוא סוכה דלא
להיותם שנים, והאמר אביי
אלא סברא שהוא סימן יפה לקילוסן
העושה
(שם)
לא פחית עלמא מל"ו צדיקי
מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו ורבה בר
של ישראל: אין לו אלא לב אחד.
שמא תאמר. אבד
בכל דור דמקבלי פני שכינה
כעין מוח יש בו כגון בעץ האגוז
סברם.
בר חנה אמר רבי יוחנן סוכה שבעה ולולב יום אחד מאי טעמא
בכל יום, שנאמר אשרי כל
ובטל סיכויין.
חוכי לו, לו בגימטריא שיתא
והגפן ואין לו אלא בעץ האמצעי
סוכה דאורייתא שבעה לולב דרבנן סגי ליה בחד יומא כי אתא
ותלתין. ופרקינן לא קשיא
(שם)
הזקוף ועולה וגדל למעלה ולא
אם אלף הן אני ובני
הא דעיילי בבר הא דלא
רבין אמר רבי יוחנן ד אחד זה ואחד זה שבעה אמר רב יוסף נקוט
מהן.
בחריותיו ומכבדותיו: סוכה שבעה.
עיילי בבר. פי' יש מי שאומר
דרבה בר בר חנה בידך דכולהו אמוראי קיימי כוותיה בסוכה מיתיבי
עיילי בבר הצדיקים העולין
לברכה: ולולב יום אחד. ואע"פ
בגן עדן בבניהן, [כלומר]
העושה
שניטל כל שבעה זכר למקדש אין
(סנהדרין צז:) סביב שמנה
שיהיה הוא צדיק ובנו צדיק
עשר אלף.
מברכין בו אלא יום ראשון שהוא מן התורה: נקוט דרבה בר בר חנה בידך. דאמר סוכה שבעה
כמותו, כגון ר' שמעון ובנו
ולא דרב יהודה אמר שמואל דאמר
ר' אלעזר זהו שאמ' מועטין
סוכה יום אחד: דכולהו אמוראי. משמיה דר' יוחנן קיימי כוותיה בסוכה ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנןמ) כן מצאתי ביסודו של רבינו יעקב:
(שם) באספקלריא
הן בדור זה. ויש מי שאומר
העושה המאירה.
הצדיקים הנכנסים בישיבה
(שם) הא דעיילי בבר.
של מעלה בלא בר, כלומר אינן מתעכבין בחוץ עד שימליכו בשכינה, המלאכים הממונים, ותינתן להן רשות ליכנס, לפי
שהן חשובין הרבה לפני [ה]שכינה ואין מי יעכב עליהן, אלא מיד הן נכנסין בלא נטילת רשות, ואלו שהן בענין הזה מועטין
הן, ושאר הצדיקין אינן כן. והלא אביי ורבא דאחרונים הן לגבי ר' שמעון בן יוחי ואיך מקשין מדבריהם עליו. אלא ללמדך (שם) מה תמר זה אין לו אלא לב אחד.
(מגילה יד.) דמפסקי לילות מימים. (ביצה ל:)
המסורת שהיה בידם, כדברי אביי ורבא, כך היה בידי הראשונים בקבלה כהלכה למשה מסיני ואינן דבריהן [הן], שאלו
הדברים וכיוצא בהן, אי אפשר להאמר אלא בקבלה מן הנביאים, ואלו הדברים שקיבלו מרבותיהם היו מגידין. פי' אני והוא
הושיעה נא. פי' על השכינה הדברים אמורים, כדכתיב בכל צרתם לו צר. הא דאמרי ליה ולך מזבח, אסור, שנמצא משתף שם שמים למזבח, ותניא כל המשתף שם שמים בדבר אחר נעקר מן העולם שנאמר בלתי לה' לבדו. אלא כך היו אומרים, ליה
אנו מודים ולך מזבח אנו משבחים. מתני' אותו היום מקיפין למזבח שבע פעמים. אמר רבה זכר ליריחו. מתני' כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כו'. ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מביאין כו'. מאי טעמא דר' יוחנן בן ברוקה שנאמר
כפות תמרים, תרתי, אחת ללולב ואחת למקדש ואין הלכה אלא ערבה למקדש. אמר רב יהודה אמר שמואל לולב שבעה. פיר' צריך לברך עליו כל שבעה, אבל סוכה סגי לה בחד יומא. רבה בר בר חנה אמר סוכה צריכה ברכה כל שבעה, ולולב ביום
אחד. ורב דימי ורבין תרוייהו משמא דר' יוחנן, תרוייהו כרבה בר בר חנה קיימי בסוכה.