לולב וערבה פרק
רביעי סוכה
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
העושה
סוכה לעצמו. דווקא נקט לעצמו
העושה לולב.
בערב יום טוב: לעצמו. ולא לאחרים: כאן בזמן
אבל לאחר לא
ל
א)
א
ב)
בית המקדש.
מברכין עליו במקדש כל שבעה דמדאורייתא היא
מברך מידי להאי תנא דסבר דאין
מברך לעשות
כרבי יוחנן דתלי טעמא בדאורייתא: כל זמן שמניחן. ואפילו
כדדייקינן פ' התכלת ואיכא תנא דתני בירושלמי
ג)
חולצן ומניחן מאה פעמים ביום. וגבי
סוכה נמי אע"ג דלא מפסקי
בפרק הרואה עשאה לעצמו מברך לעשות סוכה עשאה לאחר מברך
ד) ה)
לא ב
ו) ז)
לעשות סוכה [לשמו]:
לילות מימים וכחד יומא אריכא הוא
[א]
ז)
העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו
ח)
העושה
א
סוכה לעצמו מברך
מברכין עליה בכל יום דהוא דומיא
❖
וקיימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו
שהחיינו. צריך לפרש
דחולץ ומניח: אלא שחרית. ובסוכה
לב ג
אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על
נמי כיון דכחד יומא הוא סגי בברכה
טעם מאי שנא דיש מצות שתקינו
תורה אור השלם
נטילת לולב ואף על פי שבירך עליו יום
של יום ראשון: דלא עביד כשמעתיה.
לברך שהחיינו ויש מצות שלא תקינו
ב
אלא כל זמן דמנח תפילין מברך:
בעשיית סוכה ולולב תקינו כדאשכחן
ראשון חוזר ומברך כל שבעה העושה
1. זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ
הכי גרסינן ואנן נמי כרבי עבדינן
שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל
הכא ובעשיית ציצית ותפילין לא
סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו
ג
לג ד
אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ
ומברכינן כל שבעה. ואע"ג דכחד
תקינו כדמוכח פרק התכלת
כו' נכנס לישב בה אומר אשר קדשנו
דברים לב ז
לָךְ:
דמפרש ר' יוחנן מאי מברך
יומא הוא. ובלולב נמי כל שבעה
2. בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם
במצותיו וצונו לישב בסוכה וכיון שבירך
יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ
אתפילין של יד ותפילין של ראש ואילו
ואע"ג דמדרבנן מברכינן עליה כי
❖
לד ה
יום ראשון שוב אינו מברך קשיא לולב
תהלים סח כ
סֶלָה:
לעשות תפילין לא מברך דלא חשיב
היכי דמברכינן בנר חנוכה ובמגילה
אלולב קשיא סוכה אסוכה בשלמא לולב
ליה וכמו כן יש לדקדק דשהחיינו
דרבנן דקם ליה רב ושמואל בחד
אלולב לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש
נמי לא מברך מדלא חשיב לה וכן
שיטתא בלולב ורבין נמי משמיה
הגהות הב"ח
לה ו
קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים
דר' יוחנן אמר לולב שבעה: דמשמשי
אפדיון הבן מברך שהחיינו כדאיתא
(א) רש"י
ראיה
בהו. דקיימא לן חייב אדם למשמש
בסוף פרק ערבי פסחים
אלא סוכה אסוכה קשיא תנאי היא דתניא
❖
בתפילין כל שעה ק"ו מציץ בפ"ק
ואילו אמילה לא מברך מדלא
תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן
לו ז
ד
דיומא : מצות לולב שבעה.
חשיב בפ' התכלת ובסוף
דברי רבי וחכמים אומרים אינו מברך אלא
לז ח
לברכה: יום ראשון מצות לולב.
ר"א דמילה בהדי
הגהות הגר"א
שחרית בלבד אתמר אביי אמר הלכתא
ברכות של מילה וכן אקריאת
דאורייתא ועיקר ובעיא ברכה:
לח ט
[א] תוס'
כרבי ורבא אמר הלכתא כרבנן אמר רב
מכאן ואילך מצות זקנים. רבן יוחנן
מגילה מברך שהחיינו כדאיתא בריש
❖
מרי ברה דבת שמואל חזינא ליה לרבא
הקורא את המגילה עומד
בן זכאי וסיעתו ודרבנן לא בעיא
דלא עביד כשמעתיה אלא מקדים וקאי
ברכה: ואף רב סבר לה כל שבעה.
ואילו אקריאת הלל לא מברך
לט י
❖
ונראה דמצוה שיש עליה שמחה תקנו
בעי ברכה למצות לולב ואף על גב
ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח
רבינו חננאל
דמדרבנן הוא בעי ברכה: דאמר
שהחיינו ודאמרינן בהרואה
תפילין ומברך וכי אצטריך זימנא אחרינא
ומותבינן על≈ה דר' יוחנן
רב. בנר חנוכה דמדרבנן היא ובעי
דמברך על כלים חדשים
עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח
מיהא מתניתא דקתני לולב
מוסף רש"י
ברכה הכא נמי לא שנא: הרואה
כתב רב שרירא גאון דלא סמכינן
שבעה וסוכה יום אחד.
תפילין ומברך ואנן נמי כרבי עבדינן
בכל יום ויום תן לו
ומשני לולב שבעה בזמן
נר חנוכה. קאי על שלא הדליק
עלה דמסקינן בפרק בכל מערבין
מעין ברכותיו.
שבית המקדש קיים, לולב
ה ומברכין כל שבעה אמר מר זוטרא חזינא
בביתו ועובר ברשות הרבים ורואה
דבעינן מידי דאתי
יום אחד האידנא. סוכה
ליה לרב פפי דכל אימת דמנח תפילין
(ברכות מ.)
אותה בפתחי ישראל שמצוה להניח
מזמן לזמן וקשה מפדיון הבן :
תנאי היא, דתניא תפלין כל
ח)
נכנס
זמן שמניחן מברך עליהן
מברך רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי
לישב בה מברך לישב
בפתח צריך לברך על (א) הראשונה:
דברי רבי, וחכמים אומרים
בסוכה. מדלא קאמר
בהו מברכי אמר רב יהודה אמר שמואל
מברך שתים. שהחיינו ושעשה נסים
אין מברך עליהן אלא
שחרית בלבד. ור' יוחנן
שאין על הרואה לברך להדליק הנר:
מברך שתים כדקתני סיפא בעשויה
מצות לולב כל שבעה ור' יהושע בן לוי
דאמר כרבי. ואע"ג דאמר
מכאן ואילך. זמן ליכא: המדליק
ועומדת ואין יכול לחדש בה דבר
אמר יום ראשון מצות לולב מכאן ואילך
רבה בר בר חנה הלכה
מברך. להדליק נר ושעשה נסים:
משמע דנפיק אהא דבירך אעשייה
כחכמים, לא עביד עובדא
מצות זקנים ורבי יצחק אמר כל יומא מצות
כשמעתיה, אלא כל אימת
והרואה. שעשה נסים לחודיה:
שהחיינו ותימה ותיפוק ליה דמברך
זקנים ואפילו יום ראשון והא קיימא לן
דמנח להו מברך. רבנן דבי
והיכן צונו. הואיל והוא מדבריהם:
משום יו"ט כמו שמברכין איום טוב
רב אשי, כל אימת דהוו
דיום ראשון דאורייתא אימא בר מיום ראשון
מתני לה בהדיא. להא דרב גבי
דפסח ועצרת וכל שאר ימים טובים
ממשמי בהו מברכי. אמר
אי הכי היינו דרבי יהושע בן לוי אימא
רב יהודה אמר שמואל
ושמא כיון דסוכה מחמת חג קאתיא
לולב ולא שמע לה מכללא דנר חנוכה:
מצות לולב כל ז'. ואף רב
וכן אמר רבי יצחק ואף רב סבר כל שבעה
מברך שתים. לישב בסוכה וזמן:
סברא הוא דזמן דידה אע"פ שבירך
סבר מצות לולב כל ז',
מצות הרבה. ליטול לולב לישב
בחול פטור הוא אף בחג דזמן כי
מצות לולב דאמר רבי חייא בר אשי
דאמר רב חייא בר אשי
אמר רב המדליק נר חנוכה
קא אתי מחמת מועד קאתי אפילו
בסוכה להניח תפילין להתעטף
אמר רב המדליק
נר של חנוכה צריך
צריך לברך, ביום ראשון
בציצית: על המצות. ויצא ידי
בלא יום טוב כדאמר לקמן
לברך רבי ירמיה אמר הרואה נר של
המדליק מברך ג' והרואה
כולן: כל יום ויום מעין ברכותיו.
דאי לא בריך האידנא מברך למחר
מברך ב' כו'. ור' יהושע בן
חנוכה צריך לברך
מאי מברך אמר רב
לוי אמר יום ראשון מצות
של שבת מעין של שבת של חול מעין של
או ליומא אוחרא:
לולב, מיכן ואילך מצות
יהודה יום ראשון ו המדליק מברך שלש
דכל
אימת דמשמשי מברכי.
חול של יו"ט מעין של יו"ט המאורע:
זקנים, וכן אמר ר' יצחק.
הרואה מברך שתים מכאן ואילך מדליק
ז
ח
דמצוה למשמש בהן שלא
ת"ר העושה סוכה לעצמו
מחזיק
אומר ברוך שהחיינו, נכנס
מברך שתים ורואה מברך אחת ומאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו
יסיח דעתו דבפרק קמא דיומא
לישב בה מברך לישב
וצונו להדליק נר (של) חנוכה והיכן צונו מלא תסור ורב נחמן בר יצחק
ילפינן מציץ ומה ציץ שאין
בסוכה. היתה עשויה אם
יכול לחדש בה דבר
בו אלא אזכרה אחת ולא אתפרש
אמר 1 שאל אביך ויגדך (מאי ממעט זמן אימא ממעט נס נס כל יומא
מברך אחת מיד, שהחיינו.
מאי הוא מברך אם מברכין לשמור
איתיה) רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אמר רב כל שבעה מצות
ואם לאו לכשיכנס בה
את חוקיו כמו שמברכין בתר
מברך שתים. אמר רב
לולב ת"ר העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו כו' נכנס לישב
אשי, רב כהנא מסדר
דמסלקין תפלתו או להניח כמו
בה אומר ברוך אשר קדשנו כו' היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש
להו לכולהו הני בירכתא
שמברכין בשעת הנחה כדאיתא
אכסא דקידושא. ת"ר היו
בה דבר מברך אם לאו לכשיכנס לישב בה מברך שתים אמר רב אשי
בהקומץ רבה
לפניו מצות הרבה אומר
חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא ת"ר היו לפניו
ברוך אשר קדשנו במצותיו
דהכא הרי מונחין ועומדין ומסתברא
ט
וצונו על המצוות, ר'
מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות רבי יהודה
דמברכין לשמור חוקיו כמו דמברכין
יהודה אומר מברך על
לשמור בתר דמסלקין תפלתו כדאיתא
אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה א"ר זירא ואיתימא רבי חנינא בר
כל אחת ואחת. מדכתיב
י
ברוך ה' יום יום, כל יום
פרק בא סימן :
פפא הלכתא כרבי יהודה ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא מ"ט
ויום תן לו מעין ברכותיו,
הרואה
נר של חנוכה צריך
כלומר אם היא שבת מברך
דרבי יהודה דכתיב 2 ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין
לברך. בשאר מצות
ברכת שבת ואם יום טוב
מברכין אותו אלא בא לומר לך בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי
הוא מברך ברכת יום
כגון אלולב וסוכה לא תקינו לברך
טוב. הכא נמי כל מצוה
בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו ואמר ר' זירא ואיתימא ר' חנינא בר
לרואה אלא גבי נר חנוכה משום
ומצוה תן לה ברכתה
פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת
בשר ודם כלי ריקן
בפני עצמה. והלכתא כר'
חביבות הנס וגם משום שיש כמה
יהודה. אמר ר' זירא
מחזיק
בני אדם שאין להם בתים ואין
לא כמדת הק'[ב"ה] מדת
בידם לקיים
המצוה וטעם ראשון ניחא דלא
תיקשי ליה מזוזה ועוד
יש
לפרש דאין שייך לתקן לרואה ברכה שאין
העושה מברך:
בשר ודם.
אתרוג