מו:
לולב וערבה פרק רביעי
סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אתרוג
בשביעי אסור. אפילו לאחר שיצא בו כמו שמפרש
מחזיק. מה שנותנין לתוכו: מלא אינו מחזיק. מה שתוסיף עליו:
מ א
א)
אם שמוע תשמע. אם הורגלת לשמוע אז תשמע תוכל ללמוד
דלכולי יומא אתקצאי ואפי' לריש לקיש דאמר בשביעי
ולהוסיף: ואם לאו. שלא הטית אזן בילדותך לשמוע: לא תשמע.
מותר היינו לבתר דנפק ביה כדאמרינן למצותה אתקצאי ותימה
ב)
לאחר זמן לא יספיקו בידך: ד"א אם אתה שומע בישן. מחזר
ר' חנינא דאמר פרק לולב הגזול
דמטביל ביה
מא ב
ג)
על תלמודך ששמעת: תשמע בחדש.
ברישא והדר נפיק ביה כמאן דלא
תתחכם בו להבין דברים חדשים
כרבי יוחנן ולא כריש לקיש וי"ל כיון
מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הקב"ה
ד)
מתוך דברים ישנים: ואם יפנה
דלא אכל ליה כוליה ומשייר בה
מב ג
ה) ו)
מלא מחזיק
ריקן אינו מחזיק שנא' 1 והיה
ז)
לבבך. להתייאש על מה שלמדת
כשיעור דמצי נפיק ביה שרי אפי'
אם שמוע תשמע וגו' אם שמוע תשמע
ח) ט)
כבר מלחזור עליו: שוב לא תשמע.
לר' יוחנן ואע"ג דממה נפשך נאסרה
ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן
מג ד ה
כולה ביום ראשון דחסר כל שהוא
משתפנה לבך לבטלה שוב אין משמיעין
י)
תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא
❖
2
אותך דהכי כתיב אם יפנה לבבך ולא
פסול דלמא רבי חנינא הפריש כולה
תשמע: מיד תינוקות וכו': א"ר יוחנן א אתרוג
תשמע : אסור. לאכילה
ליום ראשון ומקצתה לשאר הימים
❖
בשביעי אסור בשמיני מותר סוכה אפי'
ואפילו לאחר שיצא בה כדמפרש
מידי דהוה אז' אתרוגין לשבעת
ב
תורה אור השלם
בשמיני אסורה וריש לקיש אמר אתרוג
טעמא קסבר לכל שבעת הימים
הימים דלקמן בשמעתין ואע"ג דתנאי
1. וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ
רבינו חננאל
אתקצאי: סוכה אפי' בשמיני אסורה.
דמהני בסוכה לא מהני אלא באומר
אפילו בשביעי נמי מותר במאי קא מיפלגי
תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ
איני בודל מהן כל בין השמשות
להסקה וטעמא מפרש לקמן מאי שנא
מדת הק'[ב"ה] כלי מלא
לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל
מר סבר למצותה אתקצאי ומ"ס לכולי יומא
מחזיק שנאמר והיה אם
מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ
מאתרוג: ואפי' בז' נמי (ב) מותרת.
כדאיתא פרק המביא כדי יין
אתקצאי איתיביה ריש לקיש לר' יוחנן מיד
שמוע תשמע, ריקן אינו
הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ
והכא ביום ראשון ממה נפשך
משיצא בה ואינה עומדת למצוה
מחזיק שנאמר ואם יפנה
עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי
תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין
בודל מכולן הא אמרינן התם אתרוג
עוד דקסבר למצותה אתקצאי ותו לא:
הָאָרֶץ: דברים כח א
לבבך ולא תשמע, כלומר
אתרוגיהן מאי לאו הוא הדין לגדולים לא
2. וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא
אם הוא פנוי לא תשמע.
מיד תינוקות שומטין כו'. בשביעי
דמפסקי לילות מימים כל חד וחד
מדת בשר ודם כלי
תִשְׁמָע
וְנִדַּחְתָּ
תינוקות דוקא איכא דאמרי איתיביה רבי
באנפי נפשיה סוכה דלא מפסקי לילות
קאי במתני'. ויש מפרשים מיד תינוקות
ריקן מחזיק מלא אינו
וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ
לֵאלֹהִים
יוחנן לריש לקיש מיד התינוקות שומטין
מחזיק. כדכת' כי לא
כלומר מיד אחר סיום מצות לולב
מימים כולה כחד יומא אריכתא דמי
אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:
דברים ל יז
דבר רק, ולמה הוא
התינוקות שומטין את לולביהן כלומר
והיה ר' חנינא מתנה כוליה ליום
את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן תינוקות אין
3. וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ
רק, בשביל שאין אתם
ראשון ובשאר הימים אינו בודל
מניחין אותם כמו שומטו ומניחו בקרן
ח)
מתעסקין בו. אמר ר' יוחנן
גדולים לא הוא הדין דאפילו גדולים והאי
וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ
אתרוג בשביעי אסורה
זוית והולכין ואוכלין אתרוגיהן. ואין
ממקצתו בבין השמשות שלהן ומיהו
לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה
דקתני תינוקות אורחא דמלתא קתני א"ל
❖
ירמיהו ט ד
בשמיני מותרת, [סוכה
נִלְאוּ:
נראה דאמרינן ט) (בבראשית רבה)
קשה דלעיל פרק לולב הגזול
אפ' בשמיני אסורה]. מאי
רב פפא לאביי לרבי יוחנן מאי שנא סוכה
מעשה בחסיד א' שנתן דינר לעני
גבי מי שבא בדרך ואין בידו
טעמא אתרוג כיון דלצאת
מאי שנא אתרוג א"ל סוכה דחזיא לבין
בו קאי, אע"ג דקיימא
והקניטתו אשתו וברח ולא היה לו
לולב דקתני לכשיבא לביתו יטול על
הגהות הב"ח
לן כל היום כשר לנטילת
השמשות דאי איתרמי ליה סעודתא בעי
במה להתפרנס בשביעי של ערבה
שולחנו משמע בגמרא דמפסיק
(א) גמ' רב
לולב, מאחר שיצא בו
מיתב בגווה ומיכל (בה) בגווה אתקצאי לבין
אמר (ב) רש"י
הלך ושמט אתרוגין מיד התינוקות
סעודתו בשביל לולב וכל שכן שלא
מבעוד יום בשביעי אינו
צריך לו למצוה, ולא
השמשות ומיגו דאתקצאי לבין השמשות
כדתנן תמן מיד התינוקות שומטין
יתחיל א"כ רבי חנינא היכי מטביל
מותר בו ואינו
איתקצאי אלא בו ביום
כו' והיה אותו חסיד עובר בספינה
בה ברישא וצריך לומר דהכי קאמר
אתקצאי לכולי יומא דשמיני אתרוג דלא
עומד
כולו אבל לבין השמשות
למצותו (ג) ד"ה
דרך כרך אחד והוצרכו לבית המלך
מטביל בה היום ונפיק בה למחר:
דיליה לא איתקצאי. אבל
חזי לבין השמשות לא אתקצאי לבין
תינוקות אין גדולים לא.
סוכה דחזיא כל יומא,
לאתרוגין דמצוה לרפואה ומכרן ביוקר
השמשות ולא אתקצאי לכולי יומא
מיגו דאיתקצאי לבין
פירושו במתניתין:
גדול וחזר לביתו אלמא דגדולים
השמשות איתקצאי נמי
דשמיני ולוי אמר אתרוג אפילו בשמיני
דאי איתרמי ליה סעודתא. אע"ג
שמטי ליה מיד התינוקות: מאי לאו
לכולי יומא דשמיני. ריש
אסור ואבוה דשמואל אמר אתרוג בשביעי
לקיש אמר אתרוג אפי'
הוא הדין. באתרוגין של גדולים
דאתרוג נמי מוקצה בין
בשביעי מותרת, מאי
אסור בשמיני מותר קם אבוה דשמואל
נמי שרו באכילה: תינוקות דוקא.
השמשות מטעם ספק יום לא קשיא
טעמא למצותה איתקצאי.
בשיטתיה דלוי קם ר' זירא בשיטתיה דאבוה
מתני' כר' יוחנן, דתנן
מידי כדפרישת פ"ק
שלא הוקצה למצוה גמורה אבל של
מיד התינוקות שומטין
גדולים שהוקצה למצוה גמורה אסורין
גבי עיטרה בקרמים וא"ת ולמה
דשמואל דא"ר זירא אתרוג שנפסלה
אסור
את לולביהן ואוכלין את
❖
כל היום: אורחא דמילתא. שאין
לי טעמא דאי איתרמי ליה סעודתא
אתרוגיהן. תינוקות אין
לאוכלה כל שבעה א"ר זירא ג לא ליקני
גדולים לא. ומשני ריש
תיפוק ליה דאסור משום איסור
דרך לשמוט מיד הגדולים את
איניש הושענא לינוקא ביומא טבא
קמא
לקיש הוא הדין דאפילו
אתרוגיהם: דחזיא לבין השמשות.
סתירת אהל וי"ל דאיצטריך למיסר
גדולים, והאי דקתני
מ"ט דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני
מוסף רש"י
שהרי מצותה כל היום: אתרוג לא
בשמיני אפי' נפלה בחול המועד הואיל
תינוקות אורחא דמלתא
ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו וא"ר
מלא. (ברכות
נקט. ואסיקנא לדידן דאית
חזי לבין השמשות. משיצא בו שחרית:
ואתקצאי לשבעה ואפילו בין השמשות
מ.) אם שמוע.
לן תרי יומי, הלכך שמיני
זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך
אתרוג אפילו בשמיני אסורה. מיגו
מחמת דהוה אכיל בה אם היתה
ספק שביעי אסורה, תשיעי
מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה
(שם) אם
קיימת וכולה כחד יומא כדפריש'
דאסורה בין השמשות דשמיני משום
ספק שמיני מותרת. אמר
שמוע בישן.
ר' זירא לא ליקני איניש
שיקרא שנא' למדו לשונם דבר שקר
כיון דלא מפסקי לילות מימים א"נ
דבין השמשות ספק יום הוא ובשביעי
3
הושענא לינוקא ביומא
לענין נויי סוכה דאין בהם משום
אתקצאי לכולי יומא וכיון דבין
ובפלוגתא דר' יוחנן ור"ש בן לקיש דאיתמר
(שם) כל אחת
טבא קמא, דמיקנא קני
סתירת אהל: אתרוג אפילו
ואחת יוצא בה.
השמשות אסורה ואע"ג דלא חזיא
אקנויי לא מקני, ואישתכח
הפריש שבעה אתרוגין לשבעה ימים (א) אמר
ואוכלה לאלתר.
האי גברא דאהדר ליה
בשמיני אסורה. דגזר אתרוג אטו
לבין השמשות אסורה לכולי יומא:
רב כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר
ינוקא לולב דנפיק בלולב
קם אבוה דשמואל בשטתיה דלוי.
סוכה כדמפרש פ"ק גבי עיטרה
י)
(ביצה
דלאו דיליה. וכן לא לימא
ורב אסי אמר כל אחת ואחת יוצא בה
בקרמים: דינוקא מקנא קני
ד
ל:) יוצא בה ואוכלה
איניש לינוקא יהיבנא לך
חזר בו מדבריו ואמר כלוי: קם
למחר.
ואוכלה למחר במאי קא מיפלגי מר סבר
מידי ולא יהיב, דאתי
אקנויי לא מקני. לא דמי לבר שטיא
רבי זירא בשיטתיה דאבוה דשמואל.
לאגמורי שיקרא, שנאמר
למצותה אתקצאי ומ"ס לכולי יומא אתקצאי
דפ' ארבעה אחין
אמר בבית המדרש בשביעי אסור
(שם)
למדו לשונם וגו'. ולענין
סוכה בשמיני ספק שביעי,
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר
בשמיני מותר: אתרוג שנפסלה.
דאמרינן כשהוא שוטה זבן כשהוא
אמר ר' יהודה שביעי
רבותא נקט דאפילו נפסלה אסורה
שוטה זבין דשוטה גרע ולא קני מקני:
אביי שמיני ספק שביעי אסור תשיעי ספק
ה
לסוכה, לישב בה. שמיני
שמיני ספק שביעי אסור'.
כל שבעה שמתחילה לשבעה הוקצה
בארץ
לברכה, להזכיר בתפילה
שמיני מותר מרימר אמר אפי' שמיני ספק
ובברכת המזון יום שמיני
אבל בשמיני מותרת: לא ליקני איניש
ישראל דליכא ספיק' לא גזור אטו סוכה
שביעי מותר בסורא עבדי כמרימר רב
חג עצרת.
הושענא לינוקא. במתנה עד שלא
אבל בבבל דאיכא ספיקא אע"ג דלא
שישא בריה דרב אידי עביד כאביי
יצא בו הוא: מקנא קני. דרבנן
מברך ביה גזור אטו סוכה אבל תשיעי
והלכתא כאביי אמר רב יהודה בריה דרב
תקינו ליה זכייה לנפשיה: אקנויי לא
ספק שמיני לא גזור אתרוג אטו סוכה:
שמואל בר שילת משמיה דרב שמיני
מקני. אינו יכול לחזור ולהקנותו
מיתב
ספק שביעי שביעי לסוכה ושמיני לברכה
לאביו במתנה דלאו בר דעת הוא:
ובפלוגתא. הא דרבי יוחנן ורבי
ור' יוחנן אמר שמיני לזה ולזה מיתב כ"ע לא פליגי דיתבינן כי פליגי
שמעון ב"ל איפלוג נמי רב ורב אסי
לברוכי
וכיון דקמו רב (ג) אסי ורבי יוחנן
בחדא שיטתא הלכתא כוותייהו ואסורה בשביעי ומותרת בשמיני והיינו דקבעי ואנן דאית לן בשמיני תרי יומי היכי עבדינן מי אסרינן
ליה ביומא קמא משום ספק שביעי או לא: מרימר אמר אפילו תשיעי ספק שמיני אסורה לא גרסינן לה: שביעי לסוכה. כדמפרש
לה לקמן: ושמיני לברכה. שאומר בתפלה וברכת המזון וקידוש את יום השמיני חג עצרת הזה: שמיני לזה ולזה. אף לענין סוכה
הוי שמיני ולקמן מפרש ואזיל למילתיה: כולי עלמא לא פליגי דיתבינן בסוכה. בשמיני ספק
שביעי ואפילו לר' יוחנן דאמר שמיני לזה ולזה:
לברוכי