ו:
סוכה פרק
ראשון סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דבר
תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ. י"מ דהכא איירי בשער
דבר תורה. הלכה למשה מסיני: רובו. רוב שערו מטונף בטיט
מד א
א)
ב)
או קשור אחת אחת ומקפיד עליו חוצץ: אין מקפיד עליו. הוה ליה
אבל בבשר חוצץ אפילו מיעוטו שאינו מקפיד וקשה לר"ת
ג)
כגופיה הואיל ואין סופו ליטלו ובטילי) לגביה ולא חייץ: וגזרו על רובו
מהא דאמרינן פרק הערל נכרית מעוברת
❖
ד)
שאינו מקפיד. הואיל והוי רוב ודמי במקצת לחציצה דאורייתא: ועל
שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ופריך
אמאי וכי תימא משום דרבי
ה)
מיעוטו המקפיד. הואיל ודמי ליה
יצחק האמר רב כהנא לא שנו אלא
ו)
רבינו חננאל
בהקפדה: (א) גזרה. לאו הלכה למשה
רובו אבל כולו חוצץ והשתא דעדיפא
דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו
ז)
מסיני הוא אלא גזירה מדרבנן ורובו
הוה ליה לאקשויי דבבשר אפילו משהו
מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו
ודברי ר' יצחק מפורשין
ביבמות בפרק הערל,
המקפיד לחודיה הוא דהוי הלכה
ואפילו אינו מקפיד חוצץ ועוד
מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו
דגרסינן התם ואלא הא
למשה מסיני: הא דאמרן. לגובה
מדקיהיב שיעורא בחציצה במסכת
ח)
דאמר רבא מעוברת
המקפיד משום רובו המקפיד וליגזר נמי על
עשרה: הניחא לרבי יהודה. דלא
מקואות ומייתי לה בסוף
ט) י)
שנתגיירה אין בנה צריך
מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד
כ)
טבילה, אמאי אין צריך
אלו קשרים על
נפקא ליה מקראי אצטריך הלכתא:
ל) מ)
טבילה, וכי תימא משום
אי נמי משום רובו שאינו מקפיד היא גופא
לגוד. להיכא דצריך למיגד או גוד
המרדעת רשב"ג אומר עד כאיסר
נ)
דר' יצחק דאמר דבר תורה
גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה מחיצין
ס) ע)
האיטלקי עוד מייתי התם של בנאים
אחית או אסיק כגון אכסדרה
רובו ומקפיד עליו [חוצץ
❖
רובו שאינו מקפיד עליו]
הא דאמרן הניחא לרבי יהודה אלא לר"מ
של תלמידי חכמים מצד אחד חוצץ
בבקעה דאמרינן בה פי תקרה יורד
אינו חוצץ, והאמר רב
וסותם כ): ולבוד. פחות מג': דופן
ושל בור משני צדדין ובזבחים בסוף
מאי איכא למימר כי אתאי הלכתא לגוד
כהנא לא שנו אלא רובו
עקומה. פחות מד' אמות:
שתים
דם חטאת דם על בגדו
אבל כולו אע"פ שאינו
ולבוד ודופן עקומה: ושאין לה שלש דפנות:
תורה אור השלם
מקפיד חוצץ. ומשני שאני
כהלכתן. מזרחית וצפונית
חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ רבב
כמין
תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו
1. (מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ
עובר דהיינו רבותיה.
א
על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא
גאם או דרומית
שמעינן מינה דהאי רובו
שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח
טפח ר"ש אומר שלש כהלכתן ורביעית
ומערבית: כהלכתן.
אינו חוצץ וא"ת כיון דאתא הלכתא
רוב גופו של אדם הוא.
בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
אפילו טפח במאי קמיפלגי רבנן סברי יש
ואתאי הלכתא גזרו על
(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם
לרובו ולא למעוטו א"כ קרא למאי
כשיעור משך סוכה:
רובו שאינו מקפיד להיות
כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת
אם למסורת ור' שמעון סבר יש אם למקרא
יש אם למסורת. כמה
אתא דדרשינן בשרו שלא יהא דבר
חוצץ, משום רובו המקפיד
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי
רבנן סברי יש אם למסורת בסכת בסכת
שהוא דבר תורה, וכן
חוצץ בינו לבין המים וי"ל דאצטריך
שכתב משה ומסר
אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי
1
מיעוטו המקפיד משום
יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
לבית הסתרים כדאיתא בפרק קמא
בספר תורה לישראל היא האם
בסכות הרי כאן ארבע דל חד לגופיה פשו
רובו המקפיד. ונגזור
ויקרא כג מב-מג
: ורבי שמעון
דקדושין
והעיקר ולא כמו שהוא נקרא: בסכת
2. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל
נמי על מיעוטו שאינו
להו תלתא שתים כהלכתן ואתאי הלכתא
מקפיד משום מיעוטו
סבר יש אם למקרא. כולהו מודו
תשבו ישבו בסכת כי בסכות הושבתי
יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה
וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפח ר' שמעון
המקפיד כו', ודחינן רובו
וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר:
חד מלא ותרין חסרין: בסכת. משמע
דדרשינן מקרא ומסורת דלא על חנם
❖
ישעיהו ד ו
שאינו מקפיד ומיעוטו
סבר יש אם למקרא בסכות בסכות
חדא: לגופיה. דאין דורשין תחילות.
נכתב כן אלא במילתא דמיכחשי
[המקפיד] גזירה נינהו,
בסכות הרי כאן שש דל חד קרא לגופיה
ואין גוזרין גזרה לגזרה.
אהדדי פליגי דמר סבר מקרא עיקר
פסוק הנאמר ראשון אינו לדרשה
פי' המקפיד, כגון שעוה
פשו להו ארבע שלש כהלכתן אתאי הלכתא
הגהות הב"ח
אלא למשמעו אתא: הילכתא. הא
כדאשכחן ר"ע בריש סנהדרין
וכיוצא בה שיש דבוק
וגרעתה לרביעית ואוקמתה אטפח ואי
(א) רש"י
דסבר יש אם למקרא ובפ' כל שעה
דאמרינן לעיל הלכה למשה מסיני
בבשרו של אדם ומקפיד
עליו להוציאו מעל בשרו,
בעית אימא דכולי עלמא יש אם למקרא
גבי לחם עוני דדריש
להכי נמי אתמר ליה הלכתא למחיצות
וכל (ב) תוס'
חוצץ. כדתנן כל המקפיד
מקרא ומסורת ובפ' לולב הגזול
למיגרעיה לשלישית דופן סוכה
והכא בהא קמיפלגי מר סבר סככה בעיא
עליו להסירו חוצץ
ולמיסגי ליה בטפח: סככה לא בעי
תנן ר"ע אומר כשם שלולב
וכל שאינו מקפיד עליו
קרא ומר סבר סככה לא בעיא קרא ואיבעית
דרבי שמעון ורבן
להסירו אינו חוצץ. ושאין
קרא. דממשמעותא דגופיה נפקא
אחד ואתרוג אחד כך כו' ודרשינן
אימא דכולי עלמא יש אם למסורת והכא
גמליאל דפליגי
(ע)לה שלש דפנות כו'.
דסוכה בלא סכך לא מקרייא: דורשין
בגמרא לולב אחד מדכתיב
❖
תנו רבנן שתים כהלכתן
בהא קמיפלגי מ"ס כי אתאי הלכתא לגרע
תחילות. לדרשה הוו להו ארבעה:
ושלישית אפילו טפח,
כפת חסר וי"ו וכן ר"ש דסבר הכא
ומ"ס כי אתאי הלכתא להוסיף ואיבעית
ר' שמעון אומר שלש
למחסה ולמסתור וגו'. ובלא
ארבע
יש אם למקרא ובפ' קמא דקדושין
כהלכתן ורביעית אפילו
מוסף רש"י
אימא דכולי עלמא כי אתאי הלכתא לגרע
מחיצות לאו מחסה מזרם
גבי בבגדו בה דריש מקרא
טפח. במאי פליגי, רבנן
דבר תורה.
ויש אם למסורת והכא בדורשין תחילות
סברי יש אם למסורת,
הוא שהרוח משיב את
ומסורת ומיהו קשה דלרבי עקיבא
פירוש כמסורת הכתיבה
הזרם דרך דופן הפרוץ:
דלא דריש התם אלא מקרא לחוד
קמיפלגי מ"ס דורשין תחילות ומ"ס אין
(ערובין ד:) רובו.
וחסירין הן, בסכת בסכת
כנגד היוצא. מקום
ואמאי לא דריש תרוייהו כר' שמעון
בסוכות הרי כאן ארבע,
דורשין תחילות רב מתנה אמר טעמיה דר"ש
דל חד לגופיה פשו להו
כדאמרינן גבי לחם עוני ועוד אשכחן
שהמחיצה כלה באיזה
מהכא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב
2
ג', שתים כהלכתן אתאי
ר"ע דסבר יש אם למקרא ולקמן
שירצה אם השתים מזרחית
הלכתא גרעתא לשלישית
ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר ואותו טפח
בסמוך
מכשיר ר"ע סוכה
צפונית יעשה הטפח
(שם) ומקפיד עליו.
ואוקימתא אטפח. [פי']
היכן מעמידו אמר רב מעמידו כנגד היוצא
הלכתא הא דגרסינן בנדה
בראש הספינה ומוכח שמעתא משום
בסוף הצפונית במקצועו
(שם) ושאינו
פרק ג' תני אושעיא
אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב
דקסבר סוכה דירת עראי בעינן אלמא
לצד מערב או במזרחית לצד דרום:
מקפיד עליו.
זעירא דמן חברייא חמשה
ויעמידנו
לא בעי ג' כהלכתן דחד טעמא הוא
ויעמידנו
שיעורן [טפח], ואלו
(שם) וליגזר נמי
הן שליא ושופר ושדרא
כדקאמרי' בההוא שמעתא (ב) ל)(דרשב"ג) דפליג אדר"ע שוין בסוכה דדירת קבע בעינן א"כ סבר ר"ע יש אם למסורת ומיהו בזה יש לומר
על מיעוטו שאינו
ואיזוב ודופן הסוכה.
כמו שאפרש לקמן דהאי דקאמר כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן לא בשביל שיהו שוין אבל עוד קשה דהא ר"ע ור"ש דסברי יש אם
מקפיד משום מיעוטו
דתניא שתים כהלכתן
המקפיד.
למקרא ומחייבי אחתיכה אחת בפרק דם שחיטה גבי חתיכה של חולין וחתיכה של קדש בא אחד ואכל את הראשונה ובא
ושלישית אפילו טפח. ור'
שמעון סבר יש אם למקרא
אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי ר"ע ר"ש אומר שניהם מביאין אשם אחד וכן גבי חלב ושומן אלמא
אי נמי
ולא חיישינן לכתיבה,
לא בעינן חתיכה משתי חתיכות ומאן דבעי חתיכה משתי חתיכות אמרינן בפרק ספק אכל משום דמצות מ) קרינא ביה ומאן
משום רובו שאינו
דבסוכות בסוכות בסוכות
מקפיד.
קרינן, הרי כאן שש, דל
דמחייב סבר יש אם למסורת מצת כתיב ואין לפרש ההיא דדם שחיטה בשתי חתיכות גדולות שאכל זה מזו כזית וזה מזו כזית דתרווייהו שתי
נ)
חד קרא לגופיה פשו
מצות דעל כרחך טעמא משום דלא בעי חתיכה משתי חתיכות כדמוכח התם בשילהי פירקין בגמרא גבי ר' יוסי דקאמר חתיכה משתי
(שם) היא גופא גזירה.
להו ארבע, שלש כהלכתן
חתיכות איכא בינייהו ואין לומר דכיון דהוו לכתחילה שנים חשוב מצות משום דאיקבע איסורא דהא רב נחמן הוא דקאמר הכי בריש פרק
ורביעית אפילו טפח,
(שם) ואנן ניקום
אתאי הלכתא, האי דתני
ספק אכל אבל רבה דמפרש טעמא משום דמצות קרינן בה לית ליה כלל כדמוכח התם ועוד קשיא מדר' שמעון להאי לישנא דאמרינן
ונגזר גזירה לגזירה.
אושעיא, גרעתא לרביעית
הכא דכולי עלמא יש אם למסורת ובסוף פרק כיצד צולין גבי בבית אחד יאכל קסבר יש אם למקרא ועוד קשה דלקמן
אוקימתא אטפח. איבעית
פסלינן לכ"ע סוכה תחת סוכה מדכתיב בסכת ולא אמרינן יש אם למקרא:
אימא כולי עלמא יש אם
למקרא, וד' הם, ובהא
:
בדורשין תחילות קמיפלגי. ומשמע דלכולי עלמא סככה לא בעי קרא ואפילו הכי דל חד לגופיה ולא מוקמינן ליה למנינא למאן
פליגי תנא קמא סבר סככה
בעיא קרא פשו להו תלת,
דלא דריש תחילות ולא כמו שפי' הקונטרס בריש סנהדרין גבי תלתא אלהים כתיבי בפרשה דפי' אין דורשין תחילות משום
ור' שמעון סבר סככה
לא בעיא קרא. איבעית
דאצטריך למומחה ועוד קשיא לפי' למאי דמסיק התם דלכולי עלמא אין דורשין תחילות ואמר ס)ליה ר' יאשיה א"כ נכתוב קרא אל השופט דאי
(ביצה
אימא כולי עלמא יש אם
משופט לא הוה ידעינן מומחה כמו שפי' שם בקונטרס עצמו ור' ע)(יוחנן) (עצמו) לישנא דעלמא נקט כדאמרי אינשי מאן דאית ליה דינא
ב:) שתים.
למסורת, וד' הם, דל חד
כהלכתן.
ליקרב לגבי דיינא הרגיל ולא לגבי הדיוט וכיון דמשופט לא ממעט הדיוט א"כ הוי אתי למניינא אלא ודאי אפילו לא איצטריך למומחה אפילו
לגופיה פשו להו תלת,
ושלישית אפילו טפח.
תנא קמא סבר כי אתאי
הכי דל חד לגופיה דאין דורשין תחילות וכל הני דבריש סנהדרין דקרנות קרנת לטוטפות לטטפת ועשרה כהנים דסוף פרק קמא
(סנהדרין
הלכתא למיגרע מהני תלת
וסוכה
תהיה לצל. בירושלמי אמרינן טעמא
דסנהדרין צריך לדקדק דדרשינן כולהו למניינא ולא אמרינן דאין דורשין תחילות:
ד.) יש אם למסורת.
חד ולוקמה אטפח, ור'
שמעון כי אתאי לטפויי
דר"ש מן הדא קרייה וסוכה תהיה לצל יומם מחורב הרי אחת למחסה ולמסתור הרי שנים מזרם וממטר שנים ורבנן אמרי מזרם וממטר אחת:
אהני תלת דופן אחריתי
ויעמידנו
דאית בה טפח. איבעית
אימא כולי עלמא כי אתאי הלכתא למיגרע, והכא בדורשין תחילות קמיפלגי, פירוש הא קרא חדא דאוקימתא (מכות ז:) (סנהדרין ד.) יש אם למקרא. (שם) דכולי עלמא
יש אם למקרא. (שם ד:) סככה בעיא קרא.
לגופיה. ור' שמעון סבר דרשינן ליה, ותנא קמא סבר לא דרשינן ליה. רב אמר טעמיה דר' שמעון מהכא, זה היה
(שם)
קבלה בידינו ומצאנו מפורש בתלמוד ארץ ישראל רבנן דקיסרי שמעין טעמייהו דרבנן וטעמיה דר' שמעון מהדין
קרא, וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, (למחסה ולמסתור) הרי אחת למעלה כסככה, למחסה ולמסתור, הרי שתים
לדפנות, מזרם וממטר, רבנן אמרי אחת רבי שמעון אמר שתים. אותו טפח היכן מעמידו, רב אמר, כנגד היוצא,
כדגרסינן בירושלמי רב אמר אותה
של טפח צריכה שתהא
משוכה מן הכותל
טפח.
אמרו רב כהנא ורב אסי