לולב וערבה
פרק
רביעי סוכה
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מיתב
כולי עלמא לא פליגי דיתבין. בלולב לא רצו לתקן כלל שיטלנו
לברוכי. לישב בסוכה: ברוכי לא מברכינן. דשמיני הוא ואין
שם
מד א ב
א)
ב)
סוכות עליו והיינו לזה ולזה לסוכה דלא מברכינן לברכה את
יום
הלולב מספק לפי שהוא י"ט ומוקצה לטלטול ומינכר'
ג)
שמיני חג עצרת הזה: נקוט דר' יוחנן בידך. דאמר לא מברכינן
למילתיה שנוהג בו מנהג חול אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה
ד)
גמירי
דמאפר קאתו. באין מן האפר
לישב בסוכה: גמירי דמאפר קאתו. למדתי מרבותי שהן באו מן
עליו אוכל בה אפי' בי"ט:
מה ג
ה)
האפר שבהמותיהן רועות שם ולא
שבהמותיהן רועות שם ולא ישבו
ישבו בסוכה כל ימי החג: דלא
בסוכה כל ימי החג ואע"ג דאמרי' ז)
לברוכי למ"ד שביעי
לסוכה ברוכי נמי
ו) ז)
מברכינן. ואפילו לרב יהודה דאמר
סוכת רועים לא היה להם: מו ד
ח)
מברכינן למ"ד שמיני לזה ולזה ברוכי לא
הכא כתיב כמשפט. בכולהו
❖
שביעי לסוכה: דמרא דשמעתא מני
מברכינן אמר רב יוסף נקוט דר' יוחנן בידך
רב יהודה בריה דרב שמואל. דאיהו
כתיב כמשפט והאי בתרא
❖
דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו
כתיב כמשפטם ואין זה כענין האחרים
אמר משמיה דרב וחזינא ליה דלא
תורה אור השלם
בסוכה בשמיני ספק שביעי מיתב הוו יתבי
עביד כשמעתיה: תדע. דאומר בו
דרב פפא דאמר בכולהו כתיב פרים
1. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר
ברוכי לא בריכי ודלמא סבירא להו כמ"ד
רבינו חננאל
זמן לפי שרגל בפני עצמו הוא:
ובהאי כתיב פר דקאי אשמיני וכן
לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם
כיון שבירך יו"ט ראשון שוב אינו מברך גמירי
שהרי חלוק. משאר הימים: בג'
אההיא דר"נ בר יצחק אבל לרב
כַּמִּשְׁפָּט: במדבר כט לז
ובתר הכי פסקינן והלכתא
2. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם
מיתב יתבינן כולי יומא
דברים. אין יושבין בסוכה ואין נוטלין
דמאפר אתו איכא דאמרי ברוכי כולי עלמא
אשי אשביעי קאי דכתיב ביה כמשפטם
בסוכה, ברוכי לא מברכינן
לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים
לפי שהוא סוף הרגל וגמר החג כתב
בו לולב ואין מנסכין בו מים כדתנן
לא פליגי דלא מברכינן כי פליגי למיתב
לישב בסוכה כשאר
בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּטָם:
❖
רחמנא כמשפטם לומר לך זהו
במתני' סוכה וניסוך
הימים. אמר ר' יוחנן או'
במדבר כט לג
למ"ד (א) שבעה לסוכה מיתב יתבינן ולמ"ד
שהחיינו בשמיני של חג,
המים שבעה: ולר' יהודה נמי.
משפטם של ששה ואין שמיני הבא
שמיני לזה ולזה מיתב נמי לא יתבינן אמר
שהרי חלוק משאר הימים
אחריו כמשפט זה לומר לך כמשפטם:
דפליג בניסוך ואמר כל שמונה הרי
בג' דברים, כי בשבעת ימי
הגהות הב"ח
רב יוסף נקוט דר' יוחנן בידך דמרא דשמעת'
שיר. פירש בקונט' לא פי' מהו
חלוק מיהא בשני דברים: בלוג היה
החג חייב לישב בסוכה,
(א) גמ'
מני רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת
ולנטילת לולב, ולניסוך
מנסך כל שמונה. בתרתי פליג
שיר של שמיני ובמסכת
שביעי
המים, מה שאין כן
ובשמיני ספק שביעי לבר מסוכה יתיב
דקאמר ת"ק שלשה לוגין בכל יום
סופריםח) משמע שהיו אומרים בבית
(ב) תוס'
בשמיני, לפיכך רגל אחר
בירושלים
והלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן
חשוב וצריך לומר בו זמן.
ואיהו אמר בכל יום לוג וקאמר ת"ק
הכנסת למנצח על השמינית ושמא
א
❖
ואין אומ' זמן בשביעי
שבעה ולא שמיני והוא אומר כל ח':
כמו כן היו אומרים הלוים בבית
אמר ר' יוחנן אומרים זמן בשמיני של חג
ב
של פסח. ואם תאמר גם
מיום אינו חלוק. דאף י"ט ראשון
המקדש וכן משמע בירושלמי:
שביעי של פסח חלוק
ג ואין אומרים זמן בשביעי של פסח וא"ר לוי
לינה. ללון לילה של מוצאי י"ט
באכילת מצה, שביום
רשות: זה חלוק משלפניו. שמיני
מוסף רש"י
בר חמא ואיתימא ר' חמא בר חנינא תדע
שביעי אין חובה עליו
חלוק מיום אתמול שביעי אינו חלוק
ראשון (ב) דגמרינן מפסח
מכאן ואילך רשות.
לאכול מצה. התם בפסח
שהרי חלוק בג' דברים בסוכה ולולב וניסוך
הכא כתיב פר
אלא מן הראשון:
דכתיב
ופנית בבוקר
כל שבעת [ימים] אין עליו
המים ולרבי יהודה דאמר בלוג היה מנסך
חובה זולתי לילה הראשון,
והתם כתיב פרים. כל ימי החג
והלכת לאהליך ואי אפשר לומר והלכת
(פסחים קכ.)
ויום שביעי מיום ששי
כל שמונה הרי חלוק בב' דברים אי הכי
קריבים פרים הרבה ומתמעטין
לאהליך אלא בחולו של מועד דביום
אינו חלוק, מיום הראשון
שביעי של פסח נמי הרי חלוק באכילת מצה
והולכין אחד ליום עד יום שביעי
טוב חייב בראיית פנים בעזרה אלא
(שם)
חלוק, והוא לפני פניו.
אבל בסוכה שמיני חלוק
דאמר מר לילה ראשונה חובה מכאן ואילך
שקריבין פרים שבעה ובשמיני פר
לבוקרו של מוצאי י"ט קאמר והא לא
ד
מיום שביעי הוא לפניו,
אחד לבדו נמצא שאינו מסדר שאר
קשיא ליה לינה כל שבעה מי איכא
רשות הכי השתא התם מלילה חלוק מיום
ובשביעי חייב ובשמיני
הימים שהיה [לו] להקריב בו ששה:
דפשיטא ליה דאיכא דמי שלא הביא
אינו חייב. לימא הא
אינו חלוק הכא אפילו מיום נמי חלוק רבינא
מתניתא מסייעא לר' יוחנן,
התם כתיב וביום והכא כתיב ביום. כל
חגיגה יום ראשון והביא באחד הימים
אמר זה חלוק משלפניו וזה חלוק משלפני
דתניא הפרים והאילים
ימות החג כתיב בהו וביום השני וביום
צריך ללון לילה שאחריו אבל אזמן
והכבשים מעכבים כו',
פניו (אמר רב פפא) הכא כתיב פר התם
עד אמר להן שמיני רגל
השלישי אבל בשמיני כתיב ביום
קשיא ליה דלא אסיק אדעתיה אם
כתיב פרים רב נחמן בר יצחק אמר הכא
בפני עצמו הוא, שכשם
השמיני חלקו מהן ולא עשאו מוסיף
לא אמרו בראשונה שיאמרו בשני
ששבעת [ימי] החג טעונין
כתיב ביום התם כתיב וביום רב אשי אמר
על הראשונים: רב אשי אמר.
ועוד משום כוס וא"ת ותיפוק ליה
(לעיל כז.)
קרבן שיר ברכה ולינה,
הכא כתיב כמשפט התם כתיב כמשפטם
[אף שמיני טעון קרבן שיר
בשביעי כתיב במספרם כמשפטם
משום דטעון לינה משום שלמי שמחה
1
2
ברכה ולינה].
משמע כמשפט כל קרבנות שאר
דאיכא כל שמנה דתנן
לימא מסייע ליה הפרים האילים והכבשים
הימים ובקרבנות שמיני כתיב
ההלל והשמחה כל שמנה ואפי' בשאר
מעכבין זה את זה ורבי יהודה אומר פרים
במספרם כמשפט עשאן משפט חלוק
ימות השנה אם הביא קרבן טעון
אין מעכבין זה את זה שהרי מתמעטין
לעצמו: לימא מסייע ליה. לר' יוחנן
לינת לילה כדתני' בספרי
והולכין אמרו לו והלא כולן מתמעטין
דאמר זמן בשמיני: הפרים האילים
ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד
והולכין בשמיני אמר להן שמיני רגל
הכבשים. האמורים בקרבנות החג
שטעונין לינה כלומר כל הזבחים
בפני עצמו הוא שכשם ששבעת ימי
לכל יום: מעכבין זה את זה. אם
דומיא דפסח אין לי אלא אלו בלבד
החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה אף
מנין לרבות עופות ומנחות ועצים
חסר אחד מן הראוין ליום אין מקריבין:
שהרי מתמעטין. מיום אל יום אלמא
שמיני טעון קרבן
ושיר וברכה ולינה
ולבונה שנאמר ופנית כל פינות שאתה
לא קפיד עליה רחמנא הלכך אף
פונה מן הבקר ואילך [ובפסח] שני
מאי
האמורין ליום אין מעכבין: אמרו לו.
פליגי תנאי בשמעתין ובפרק מי
אם מכאן אתה למד אף האילים
והכבשים לא יעכבו שהרי
שהיה טמא ובספרי מפרש טעמא דמ"ד טעון לינה
כולן מתמעטין בשמיני דכל ימי החג אילים שנים וכבשים
דהרי הוא כעצים ולבונה וי"ל דמשכחת דלא מייתי קרבן ביום
י"ד ובשמיני איל אחד ושבעה כבשים: רגל בפני עצמו הוא.
שבא לירושלים כגון דשלח שלמיו מאתמול דנאכלין לשני ימים ועוד
ואין קרבנותיו בכלל שאר קרבנות החג ואין למידין הימנו
דבפ"ק דחגיגה תניא ושמחת בחגך לרבות כל מיני
לקרבנות החג: טעונין קרבנות. לעצמן אף זה קרבן לעצמו
שמחות לשמחה ואמרי' בפסחים פרק אלו דברים אפי'
ואינו מסדר האחרים: שיר. שהלוים אומרים בקרבנות
בכסות נקיה ויין ישן ובענין אחר לא משכחת לה שמחת שמנה
כשחל יום ראשון להיות בשבת משום דבעינן זביחה בשעת שמחה
שמיני אינו מסדר שיר החג ולא פורש לי שיר של שמיני
וכי האי גוונא אשכחן בירושלמי בפרק שני דביכורים דתנן וטעונין
ה) אבל שיר של חג מפורש בהחליל בינו בוערים בעם
לינה א"ר יונתן בשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך
כו' הבו לה' כולן רמוזים על עסקי מתנות עניים מפני שזמן
טעונין לינה מחמת הקרבן ובפ' דם חטאת משמע
אסיפה הוא ועת ליתן לקט שכחה ופאה ומעשרות שישמעו
מפרישים ויפרישו בעין יפה: וברכה. מפרש ואזיל מאי היא:
קצת דטעונין לינה כל שבעת ימי הפסח שכולן חשובין כלילה
ולינה. ללון לילה של מוצאי י"ט הראשון בירושלים דגמרי' מפסח
אחת גבי הא דתנן ר"ט אומר אם בישל בכלי מתחילת הרגל
דכתיב ופנית בבקר והלכת לאהליך בי"ט לא קאמר
יבשל בו כל הרגל ואמרי' בגמרא מ"ט דר"ט א"ר יצחק דאמר קרא
קרא שהרי הוא יום שחייבו חכמים ליראות בעזרה כך פי'
ופנית בבקר והלכת לאהליך הכתוב עשאן כולן בקר אחד ואע"ג דלא
בפ"ק דר"ה ליראות בעזרה ו) כדי להביא עולת ראייה ואי
קיימא מסקנא הכי דפריך עלה וכי אין
פיגול ברגל וכי אין
אפשר לומר והלכת לאהליך אלא בחולו של מועד וקאמרינן בבקר
נותר
אלמא חייב ללון מוצאי י"ט בתוך
העיר ומי שלא הביא חגיגתו
ביום ראשון והביא באחד
מן הימים צריך
ללון לילה שלאחריו:
מאי