לולב וערבה פרק
רביעי
סוכה
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רגל
בפני עצמו. דאין יושבין בסוכה קרבן לעצמו שאינו בסדר
פז"ר קש"ב.
סימן הוא כדמפרש ואזיל: פייס בפני עצמו. שבכל
נא א
א)
פרי החג לא
היו מטילין פייס איזה משמר יקריב לפי שבסדר היו
פרי החג דא"כ היו בו ששה פרים ברכה לעצמו את יום
ב)
מקריבין אותן עד שכל כ"ד משמרות שונות ומשלשות בהן חוץ משתים
שמיני חג העצרת הזה ובתוספתא משמע שמברכין את המלך דה"ג
נב ב
ג)
כדאמרי' בהחליל ופר דשמיני בתחילה מפייסין עליו: זמן.
בה ברכה לעצמו שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את
נג ג
ד) ה)
נד ד
לברך בו שהחיינו: רגל בפני עצמו.
המלך כך פי' בקונט' והשתא לא הוי
שאין יושבין בסוכה: קרבן לעצמו.
כי ההוא דתניא לעיל דאמרינן כשם
רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב פייס
א
ו)
שאינו כסדר פרי החג דא"כ היו בו
שחג טעון שיר קרבן ברכה ולינה
נה ה
ז)
בפני עצמו זמן בפני עצמו רגל בפני עצמו
ששה פרים: ברכה לעצמו. את יום
כך שמיני טעון קרבן שיר וברכה
קרבן בפני עצמו שירה בפני עצמו ברכה
ח)
ב
ג
ד
השמיני. ובתוספתא משמע שמברכין
ולינה ורבינו תם מפרש ברכה דהכא
בפני עצמו: מתני' ה ההלל ו והשמחה
נו ו
ט) י)
את המלך והכי גרסינן לה ברכה
ברכת המזון ותפלה כי ההיא דלעיל
שמונה כיצד מלמד שחייב אדם בהלל
נז ז ח ט
כ)
בפני עצמו שנאמר ביום
ורגל בפני עצמו לענין שטעון לינה
❖
ל)
ובשמחה ובכבוד יום טוב האחרון של חג
השמיני שלח את העם ויברכו את
ורבינו חננאל מפרש לענין [שידחה]
כשאר כל ימות החג: גמ' מנה"מ דת"ר
מתני'
והשמחה. שלמי
המלך:
אבילות משום דאמרי' פרק בתרא
נח י
שמחה: והלל. לגמור בו את ההלל:
והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון
דמועד קטן דהקובר את
הגהות הב"ח
1
גמ' מנא ה"מ. דשמיני חייב בשמחה
מתו שבעה ימים קודם הרגל בטלה
❖
או אינו אלא יו"ט הראשון כשהוא אומר
(א) תוס'
בין מן הצד
ממנו גזרת שלשים וזימנין דליכא
דהא לא כתיב ביה בהדיא אלא
אך חלק ומה ראית לרבות לילי יו"ט
❖
שבעה קודם לרגל ואפ"ה בטלה הימנו
בשבעת ימי החג דכתיב
האחרון ולהוציא לילי יו"ט הראשון מרבה
תורה אור השלם
גזרת ל' משום שמיני עצרת ורבינו
חג הסוכות תעשה לך וגו' וסמיך ליה
אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה
לפניו
1. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיְיָ
ושמחת בחגך: אך שמח. בההיא
תם עצמו יסד במעריב של שמיני
גליון הש"ס
ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין
אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
פרשה דעשר תעשר כתיב ז' ימים
עצרת קודש ללינה ושלשים ידחם
מתני' ניסוך המים.
שמחה לפניו: מתני' סוכה שבעה
יִבְחַר יְיָ כִּי יְבָרֶכְךָ יְיָ
כיצד
תחוג: לרבות לילי יו"ט האחרון.
כאשר אבלים ינחם ומיהו אי אפשר
אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ
גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל
לומר שידחה לגמרי דהא פרק בתרא
לשמחה שלפניו לכוללו עם שבעת
וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ
ז
❖
❖
אַךְ שָׂמֵחַ: דברים טז טו
הימים שיזבח שלמים בשביעי כדי
דמו"ק אמרי' יום אחד
מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני
כבוד יו"ט האחרון של חג: גמ' אין לו כלים
לאכול ליל שמיני דהאי שמח למאי
לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן
אתא כיון דכתיב לעיל מיניה ושמחת
עשרים ואחד יום וברכת המלך לא
מוסף רש"י
רבינו חננאל
להוריד מהו אין לו כלים אלא כי אשתמש
בחגך אלא לרבות שמחת ליל שמיני
בעי למיתני משום דצריך למיתני
פז"ר קש"ב.
פי' פז"ר קש"ב. פייס,
במאי אשתמש אלא אין לו מקום להוריד
וכיון דאתרבי לילי יו"ט האחרון שהוא
דומיא דברכה של ז' ימי החג שיר
כדתנן בשמיני חזרו לפייס
כליו מהו ר' חייא בר (רב) אמר
כרגלים. זמן, כדאמרן. רגל
טפל ק"ו היום שהוא עיקר שחייב
שהיו אומרים מזמור שלם משא"כ
בפני עצמו, לחשב אותן
ח פוחת בה ארבעה ור' יהושע בן לוי אמר
בשמחה ושאר הלילות לא צריכי ריבויי
בשאר ימי החג שלא היו אומרים
ז' ימים לענין אבלות.
מדליק בה את הנר ולא פליגי הא לן והא
דימים אפילו לילות במשמע כדרבינן
מזמור שלם אלא חציו היום וחציו
כדגרסינן בפרק אחרון
ט
במשקין אמר רב[ינא] יום
להו הא תינח סוכה קטנה סוכה גדולה מאי
למחר כך מפרש ר"ת כדאיתא בשילהי
גבי סוכה וכי איצטריך ללילי
אחד לפני החג והחג
יו"ט האחרון איצטריך דאינו בכלל
החליל דמותיב בה
איכא למימר דמעייל בה מאני מיכלא
ושמיני שלו, הרי כאן
שבעה ועל כרחך לילה אתרבי שהוא
סימנא הומבה"י ולעיל פירשתי
כ"א לענין שלשים. קרבן,
י)
דאמר רבא מאני מיכלא בר ממטללתא
בכל הימים פרים וביום
סמוך לשבעת ימים דקרא ויום אתי
שהיו אומרים למנצח על השמינית:
מאני משתיא במטללתא: מתני' $ י ניסוך
השמיני פר אחד. שיר,
פוחת
בה ארבעה. טפחים
בק"ו ואשמעינן שבשלמים הנזבחים
(חגיגה
בפני עצמו. ברכה, ברכת
המים כיצד צלוחית של זהב מחזקת שלשה
יז. וכעי"ז ר"ה ד: יומא ג.)
המזון ותפלה כדאמרן.
בחג הסוכות ישמחו בליל שמיני שאינו
ופוסלה כך פי' בקונט'
מתני' ההלל והשמחה
לוגים היה ממלא מן השילוח הגיעו לשער
יכול להקריב בלילה: או אינו אלא
ותימה מה שיעור הוא זה בארבעה
(יומא שם)
שמונה כו'. בשביל שלמי
המים תקעו והריעו ותקעו עלה בכבש
לרבות לילי יו"ט הראשון. ואשמעי'
והלא אויר פוסל בשלשה בין בסוכה
חגיגה, שצריך לאוכלן בח'
(חגיגה שם)
ופנה לשמאלו
שני ספלים של כסף היו
ימי החג, שאין שמחה
גדולה בין בסוכה קטנה בין באמצע
שצריך לזבוח שלמים ערב יום טוב
אלא בבשר. תנא ההלל
(א) כדמוכח שילהי פ' קמא כ):
לשמחת לילה הראשון ולא בעינן
שם ר' יהודה אומר של סיד היו אלא
י"ח ימים ולילה אחת,
(ר"ה ויומא שם)
מדליק בה את הנר.
מתני' גמר
זביחה בשעת שמחה:
פירשנו
וגומרין בהן את הלל.
שהיו מושחרין
פניהם מפני היין ומנוקבין
ואלו הן ח' ימי החג,
מלאכול. בשביעי: לא יתיר את
לעיל פרק הישן
כמין
וח' ימי חנוכה, ויום טוב
סוכתו. לא יתיר אגדים שלה
:
ראשון של פסח, ולילו,
שער
המים. מן השערים
לסותרה דהא כל היום חובתה לישן ולשנן ואי אקלע ליה סעודתא
הדרומיים שבעזרה הוא דתנן במס'
ויום טוב של עצרת.
(חגיגה
והשמחה. דת"ר והיית
אכיל לה בגווה: אבל מוריד הוא את הכלים. ואת המצעות
מדות שערים הדרומיים סמוכים למערב
שם וכעי"ז ר"ה ויומא שם)
אך שמח לרבות [לילי]
שנשתמש בהן בתוכה כדתניא בפ' הישן היו לו כלים נאים
וקחשיב שער המים וקתני למה נקרא שער המים שבו מכניסין
יום טוב אחרון לשמחה
ומצעות נאות מעלן לסוכה: מפני כבוד יום טוב. שמראה כמכין
צלוחית המים של ניסוך המים בחג:
וכו'. ירושלמי השמחה
(וחוזרין
עצמו לקראתו למקום שיסעוד שם הלילה: גמ' אין לו מקום.
ח', הגע עצמך שחל
על העקב. לא כמו שפי' בקונט' משום שלא ירבה
ל)
יום טוב הראשון להיות
בהילוך בחנם דא"כ כשהיא בקרן דרומית מזרחית
אחר לאכול שם ט)(שיוריד כליו וצריך לאכול בסוכה) ביו"ט האחרון:
בשבת, לשחוט מערב
מאי. מה יעשה להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמנה
נמי אלא היינו טעמא דהכא דחזרתן על העקב הוי דרך ימין:
[הרגל] אין את יכול, דאמר
ועולת העוף כשרבתה במזרח. ברייתא זו כולה משנה שלימה
ר' [אלעזר] שלמי חגיגה
ימים: פוחת בה ארבעה. טפחים ופוסלה: מדליק בה את הנר.
ששחטן מערב הרגל אין
דאמרי' שרגא בסוכה קטנה לבר ממטללתא: הא לן.
היא במסכת זבחים פרק קדשי קדשים והתם
(יומא שם
יוצא בהן ידי חובתו ברגל,
וכעי"ז חגיגה שם)
לשוחטן בשבת אי אפשר,
דייק מדקא אמר כשרבתה במזרח מכלל דמקומה במזרח ועל חנם
לבני בבל שהשמיני שלהם ספק שביעי דלא קים להו בקביעא דירחא
הלכך לא משכחת לה
נקט טעמא מן הדיוק דבהדיא תנן התם עולת העוף כיצד
מדליק בה את הנר ולא יפחתנה ויפסלנה לפי שצריך לישב בה מחר:
אלא בכהנים שאוכלים
והא להו. לבני א"י דקים להו בקביעא דירחא ולא יתבי בסוכה
היתה נעשית עלה לכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית):
(ר"ה שם)
את שעיר החטאת .
שני ספלים של כסף. תימה דתנן במנחות פרק שתי הלחם
פיסקא סוכה שבעה כו'.
בשמיני פוחת: התינח בסוכה קטנה. בהדלקת הנר: סוכה גדולה
(יומא שם)
אם אין לו מקום להוריד
מאי איכא למימר. דהכי אמרן לעיל שרגא אמרי לה במטללתא
שתי שולחנות היו באולם אחד של כסף ואחד של
בו הכלים שנשתמש בהן
מתני'
מן
ואמרי לה לבר ממטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה כו':
זהב על של כסף נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו
בסוכה, פוחת בה ד'
(חגיגה שם וכעי"ז
טפחים, או מכניס בה
השילוח. מעיין הוא סמוך לירושלים: מחזקת שלשה לוגין. זהו פחות
שמעלין בקודש ולא מורידין אפי' סילקוהו מעל שלחן הזהב בהיכל
ר"ה שם) והיית אך
כלי מאכל. ואם היא
שבנסכים רביעית ההין לכבש: שער המים. אחד משערי עזרה
לא היו יכולים להורידו ולהניחו בשל כסף וא"כ הכא שהיו ממלאים
שמח.
קטנה, מכניס בה נר ודיו.
[מתני'] ניסוך המים
נקרא כן על שם שמכניסין בו צלוחית של מים של ניסוך בחג: תקעו
בצלוחית של זהב היאך היו מנסכין בספלין של כסף וכי תימא
כיצד כו'.
והריעו. משום שמחה דכתיב ושאבתם מים בששון: עלה
בצלוחית שאינה מקודשת היו ממלאין לא היא דגבי חבית כשנתמלא
בכבש. שהיה בדרומו של מזבח: ופנה לשמאלו. שהנסכים נעשים
מע"ש קתני מתני' שאינה מקודשת כדמפרש טעמא בגמרא אבל
בקרן מערבית דרומית וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה
צלוחית שהיו ממלאין בחול היתה מקודשת וי"ל דספלים היו קבועים
(פסחים עא.) לרבות
ובמסכת זבחים יליף לה מקראי בפרק קדשי קדשים :
בסיד ולא כלים נינהו דנחשבין כגופו של מזבח והרי הם כלבונה
לילי יום טוב האחרון.
שהיו מושחרין פניהם. ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:
שהיתה בבזיכין של זהב שהיו מקטירין על המזבח:
כמין
כמין
(שם) או אינו אלא יו"ט הראשון. (שם) אך
חלק. (שם וכ"ה שם ה. ערובין קה. ושבועות יג.) מוריד את הכלים. (שבת קנד:) מאני מיכלא. בר ממטללתא.
מאני משתיא. במטללתא. (לעיל כט.)