מח:
לולב וערבה פרק רביעי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כמין
חוטמין דקין. פירש בקונט' חוטם אחד בספל ונקב אחד
כמין שני חוטמין דקים. חוטם אחד בספל ונקב אחד בחוטמו
א) ב)
א
ג)
בחוטמו והכהן מערה מים בפי הספלים והנסכים מקלחין
והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחין ויורדין דרך החוטמין על
(א)
נט ב
ד) ה)
דרך החוטמין ע"ג המזבח ובמזבח היה נקב שבו המים והיין יורדין
גב המזבח ובמזבח היה נקב שבו המים והיין יורדין לשיתין של מזבח
ס ג
אחד מעובה ואחד דק. אחד מנקבים
לשיתין של מזבח שהיו חלולין מאד ועמוקין וזו תימה גדולה מנין לו
שהיו עמוקין וחלולים מאד:
סא ד
ו)
ה
כל אותו הענין שמחוטם של הספלים
מעובה אותו של יין ואחד דק אותו של
מים: שיהו שניהם כלים כאחד.
מקלח על גג המזבח ומשם לנקב
כמין שני חוטמין דקין (ואחד) מעובה ואחד
סב ו
ז)
המזבח ומשם לשיתין דלמא הוא
כדמפרש בגמרא שהמים ממהרים
ח)
דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת מערבו
❖
ט) י)
דמנקב הספלים יורדין לשיתין כמין
לצאת לפיכך צריך שיהא הנקב דק:
של מים מזרחו של יין א עירה של מים לתוך
❖
ה"ג מערבו של מים מזרחו של יין.
שני נקבי החוטם ולא שהיה בולט
של יין ושל יין לתוך של מים יצא ר' יהודה
הספלים נתונים אצל הקרן זה לפני
כמין חוטם כי ההיא דתנן במסכת
רבינו חננאל
אומר בלוג היה מנסך כל שמונה ולמנסך
ב
מדות גבי דמים ובקרן
זה סמוכין זה לזה אחד לצד מערב
תורה אור השלם
פי' [מנא הני מילי]
אומר לו הגבה ידך שפעם אחד נסך אחד
מערבית דרומית היו שני נקבים כמין
ואחד לפנים הימנו דהיינו למזרח:
1. וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן
המים שאתם שואבין
על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן
ר' יהודה אומר כו'. בתרתי פליגי
שני חוטמין דקין שהדמים ניתנין על
בשמחת החג יהיו מן
מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה:
המעיין. לפיכך שנינו מן
ישעיהו יב ג
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא
יסוד מערבית ועל יסוד דרומית
אשלשה לוגין קאי ואשבעה דקאמר
ג
2. וּפְדוּיֵי יְיָ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ
השילוח. תנא מאימתי
ויורדין בהן ומתערבין באמה ושמא
ת"ק ואתא רבי יהודה למימר אף
שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב
מנסכין, עם אברי תמיד של
צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם
בשמיני מנסכים: הגבה את ידך.
כמין בליטת חוטם היה עשוי על הנקב
שחר. מעשה באחד שניסך
עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה
שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה
על רגליו ורגמוהו כל העם
יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה:
שלא יפול עליו דבר לסותמו:
שנראה שתתן המים בספל לפי
ד נשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור
באתרוגיהן. עלה לכבש
ישעיהו לה י
אחד
מעובה ואחד דק. פירש
שהצדוקין אין מודין בניסוך המים
3. וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה
ופנה לשמאלו. תנן התם
שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח:
ה
שפעם אחת נסך צדוקי אחד את
בקונטרס אחד מן הנקבים
כל העולין למזבח עולין
וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם
גמ' מנא הנ"מ אמר רב עינא דאמר קרא
דרך ימין ומקיפין ויורדין
אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ
המים על רגליו: שאינה מקודשת.
מעובה משמע שרוצה לומר שהיה
(על העקב) [דרך שמאל],
מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן
ושאבתם מים בששון וגו' הנהו תרי מיני
הנקב רחב וגדול זה מזה ולשון מעובה
לא נתחנכה לעבודת המזבח שתהא
1
חוץ מן ג' דברים [שעולין
לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב
חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה א"ל ששון
דרך שמאל וחוז]רין על
משמע ששולי הספל היו עבים ומתוך
קדושה לכלי שרת דקיימא לן
וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ
העקב, ואלו הן ניסוך
מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד
כך אין המשקה ממהר לצאת:
כל הכלים שעשה משה
לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב ששון
2
המים, והיין, ועולת העוף
הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם:
שהיין והמים מגולין פסולין לגבי
משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן
שרבת« במזרח. ניסוך
אסתר ח יז
ושמחה ישיגו וגו' א"ל שמחה לששון אנא
4. כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ
המים והיין שלא יתעשנו,
מזבח. שמא שתה מהן
מחנכתן ובגמראט) מפרש מ"ט ממלאים
עדיפנא מינך דכתיב שמחה וששון ליהודים
3
עולת העוף שלא תמות
וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים
בשאינו מקודש: היה ממלא מן
נחש והארס מעורב במים ונמצא
בעשן. אחד מעבה ואחד
א"ל ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושויוך
וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם
הכיור. מן המים שבתוך הכיור ומי
שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס
מידק שיהו שניהם כלין
רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה
פרוונקא דכתיב כי בשמחה תצאו א"ל
כאחת. פי' ספל אחד
4
יִמְחֲאוּ כָף:
משלים לשיעורן כך פירש בקונטרס
הכיור אע"פ שנמשח והוקדש לכלי
❖
ישעיהו נה יב
[קילוחו] עבה שמוציא
שמחה לששון חד יומא שבקוך ומלו בך
ויתכן פירוש זה למאי דסלקא דעתיה
שרת ומקדש מימיו אין נפסלין בלינה
הרבה, והאחד דק מוציא
מיא דכתיב ושאבתם מים בששון א"ל ההוא
מעיקרא בגמרא דפריך
שהיו משקעין אותו מבערב בבור
מעט מעט. ואמרינן לימא
מתני' ר' יהודה היא דאמר
מינא דשמיה ששון לר' אבהו עתידיתו
ונעברינהו במסננת אבל לפי המסקנא
כדאמר בסדר יומא אף
הגהות הב"ח
מלוג המים היה מנסך
מפרשינן משום הקריבהו נא לפחתך:
הוא עשה מוכני לכיור שהיו משקעין
דתמלו לי מים לעלמא דאתי דכתיב ושאבתם
(א) תוס'
[כל שבעה], נמצאו המים
מנא הנ"מ. דתוקעין ומריעין
במוכני הכיור שלא יהו מימיו נפסלין
המתנסכין לוג אחד, והיין
מים בששון א"ל אי הוה כתיב לששון
❖
ג' לוגין. דלא אשכחן
בלינה: שהיין והמים מגולים כו'.
בשאיבת מים של ניסוך כך פי' הקונט'
כדקאמרת השתא דכתיב בששון משכיה
בניסוך היין פחות מניסוך
נתגלה היינו טעמא דממלא מן הכיור
ועוד יש לפרש דמנלן דמי השילוח בעי
הכבש והוא ג' לוגין
דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה
שנאמר ורביעית ההין
ולא היה מנסך מהן לפי שהיין
ומפרש מדכתיב ממעייני הישועה:
מוסף רש"י
מיא: עלה בכבש ופנה לשמאלו כו':
לכבש יין, דההין י"ב לוג
[והמים] המגולין פסולין לגבי מזבח
שכל
בלוג היה מנסך כל
רבע ההין ג' לוגין. לפיכך
ת"ר כל העולים למזבח עולין דרך ימין
דחיישינן שמא שתה מהן נחש והארס
ו
שמונה.
היה של יין נקב גדול ושל
ומקיפין ויורדין דרך שמאל חוץ מן העולה לשלשה דברים הללו שעולין
מים נקב קטן, ועמוד זה
מעורב בהן ונמצא שאינו מנסך מים
של יין היה יוצא עבה
כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן:
דרך שמאל וחוזרין על העקב ואלו הן ניסוך המים וניסוך היין ועולת העוף
ושל מים היה עמודו דק.
גמ'
מנא ה"מ. דתוקעין ומריעין
דאי רבנן כיון דאמרי היין
כשרבתה במזרח: אלא שהיו משחירין: בשלמא דיין משחיר דמיא אמאי
(לעיל
ג' לוגין כדאמרן, והמים
בשאיבת המים של נסוך: דכתיב
משחיר כיון דאמר מר עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של
מז.) ולמנסך.
ג' לוגין דתנן צלוחית של
שמחה וששון. אקדים קרא לשמחה
אומר לו הגבה ידך.
זהב היתה שם ומחזקת
מים יצא של מים אתי לאשחורי: ומנוקבים כמין ב' חוטמין וכו':
קמיה ששון: חד יומא שבקוך.
ג' לוגין, אמאי צריך אחד
לימא מתניתין ר' יהודה היא ולא רבנן דתנן רבי יהודה אומר בלוג היה
מעבה ואחד מידק, והא
יפקיעוך מן השמים: פרוונקא.
כי הדדי נינהו. ואמרינן
מנסך כל שמונה דאי רבנן כי הדדי נינהו אפי' תימא רבנן חמרא סמיך
רץ לרוץ לפניו: בשמחה תצאו.
אפילו תימא רבנן חמרא
מיא קליש הכי נמי מסתברא דאי רבי יהודה רחב וקצר אית ליה
שהוא יראה הדרכים ויעבור מעברות
סמיך מיא קליש. דגרסינן
(יומא כו:) שפעם אחת
בירושלמי בעיין מימר,
המים: משכא דההוא גברא משוינן
דתניא רבי יהודה אומר שני קשוואות היו שם אחד של מים ואחד של
נסך אחד על גבי
מעובה למים מידק ליין.
לה גודא. נוד וחבירו במסכת שבת
יין של יין פיה רחב של מים פיה קצר כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת
רגליו.
דאמר ר' יונה בשם ר'
הגוד והמשמרת: עולין
מאיר נקב שאינו מוציא
ש"מ: מערבו של מים: ת"ר מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו
מים היה מוציא יין ושאינו
דרך ימין. כשהוא עולה לראש
ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של
מוציא יין מוציא שמן,
המזבח פונין לקרן מזרחית דרומית
(שם) ומקיפין
ושאינו מוציא שמן מוציא
מלח וסתמוהו לא מפני שהוכשר לעבודה אלא מפני שלא יראה מזבח פגום דהיינו לימין העולה שהכבש בדרומו
ויורדין דרך שמאל.
דבש. ואוקימנא מתני'
לרבנן דלר' [יהודה] לא
שכל
של מזבח ומקראי ילפינן לה
היו ספלים אלא קשות
ומעלותהו פנות קדים כשתעלו בו תפנו למזרח: ומקיפין ויורדין דרך שמאל. כשהוא בא לירד אינו חוזר על
כו'. ת"ר מעשה בצדוקי
אחד שניסך על גבי
עקביו אלא מקיף סביב למזבח עד שמגיע לכבש ויורד במערבו של כבש שהיא לשמאלו בעלייתו. והאי דאין חוזרין על העקב דא"כ
רגליו ורגמוהו כל העם
נמצא מהלך לצד שמאלו שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו י) אחוריו ורחמנא אמר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין דנפקא
באתרוגיהן כו'. ירושלמי
לן מדתני רמי בר יחזקאל עומד על שנים עשר בקר וכו' במסכת זבחים : חוץ מן העולה לג' דברים. הנעשין בקרן
אית דאמרי שהוא הצדוקי
(זבחים סג:) חוץ מן
דפרה שבא ונגע בו
מערבית דרומית שפונים דרך שמאל כשהן בראש המזבח פונין לקרן מערבית דרומית שהיא לשמאלו ואין פונין לימין שיהו פונין סביב
העולה לשלשה דברים
רבן יוחנן בן זכאי הוא
עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית. ובשחיטת קדשים מפרש טעמא נסכים שמא יתעשנו בעשן המערכה כשיקיפוהו סביב
הללו.
שנסך ברגליו, והצדוקי
שיותר ממהלך מאה אמה יש בהיקף המזבח ועולת העוף שמא תמות בעשן: וחוזרין על העקב גרסינן. ולא גרסינן ומקיפין על העקב
שעולין
של יום הכיפורים אחד.
דרך שמאל.
ואית דאמרי דפרה ודיום
בדרך שעלו בו ואין מקיפין דכל כמה דמצינן למעוטי בהילוך של שמאל ממעטינן: כשרבתה במזרח. מקום עולת העוף על קרן דרומית
הכיפורים חד, ודסוכה חד.
מזרחית היא מפני שקרובה לבית הדשן ששם זורקין מוראה ונוצה כדכתיב והשליך אותה אצל המזבח וגו' ובית הדשן
היה אצל הכבש במזרחה סמוך לה בשלשה טפחים ורחוק מן המזבח כ' אמה כדתנן במסכת תמיד גבי תורם את הדשן.
(זבחים סג:) בול של
וכשעולת העוף רבה במזרח שיש שם כהנים
רבים מולקין עולת העוף באין ועושין אותה במערבית דרומית אותם שאין יכולין
מלח.
לעמוד שם: אתי לאשחורי. לפי שפעמים שמחליפין: לימא מתניתין. דבעי אחד מעובה ואחד דק רבי יהודה היא
(זבחים סב.)
לא מפני שהוכשר
דאמר של מים לוג ושל יין רביעית ההין כתיב בנסכי תמיד היינו ג' לוגין שההין שנים עשר לוג: סמיך. עב: ומיא
לעבודה.
קלישי. ויוצאין בנקב קטן: הכי נמי מסתברא. דמתני' רבנן היא: דאילו ר' יהודה רחב וקצר אית ליה. כלומר שמעינן ליה דבלשון
אחד רחב ואחד קצר קאמר ליה ולא בלשון מעובה ודק. רחב משמע יתר על קצר טפי מייתורא דמעובה על מידק: נפגמה קרן המזבח. ע"י
(שם)
בול של מלח. מלא
אגרוף: לא
מפני. שיהא המזבח
אלא כדי שלא יראה פגום. מפני הכבוד:
אבנים שזרקו בו:
כשר לעבודה בסתימה זו:
שכל