לולב
וערבה פרק רביעי סוכה
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שכל
מזבח שאין לו קרן. וזה שקרנו נפגמה הוה ליה קרן
שכל מזבח כו'. להכי אין כשר לעבודה שכל המזבח שאין לו קרן
סג א
א) ב)
ג)
וכבש ויסוד וריבוע פסול לעבודה הכי גרסינן. קרן אבן אמה על אמה
כמאן דליתיה ולכך נפסל לעבודה דאין לו קרן דפגימה
ברום אמה לכל קרן ויסוד דהיינו אמה כניסה ראשונה וריבוע שאינו
פוסלת באבני מזבח כדי שתחגור בה צפורן כדאמר פ"ק דחולין
סד ב
ד)
וטעמא פירש שם בקונט' משום דכתיב אבנים שלמות תבנה
מרובע אם חסר אחד מכל אלו פסול. וטעמא אמר רב הונא בשחיטת
❖
סה ג
ה) ו)
קדשים כל מקום שנאמר
[ובסידא] פליגי בה תנאי התם ר"ש
ז)
המזבח לעכב דהכי משמע המזבח זהו
בן יוחי אומר טפח ר' אליעזר בן
שכל מזבח שאין לו לא כבש ולא קרן ולא
א
ח)
רבינו חננאל
המזבח העשוי כן והנך בכולהו כתיב
יעקב אומר כזית וי"ל דהטעם משום
יסוד ולא ריבוע פסול לעבודה רבי יוסי בר
תניא אמר ר' אליעזר בר'
המזבח על קרנות המזבח באצבעך
דלא חשיב ריבוע למר בהאי שיעורא
יהודה אומר אף הסובב אמר רבה בר בר חנה
צדוק לול קטן היה בין
במלואים ובכבש כתיב אל
ולמר בהאי שיעורא וריבוע מעכב
כבש למזבח במערבו של
א"ר יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו
❖
פני המזבח והכבש הוא פניו
כדקתני הכא ומיהו במזבח ניחא
כבש, פרחי כהונה אחת
שנאמר חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי
1
לשבעים שנה יורדין שם
של מזבח שהוא פתחו ועלייתו וביסוד
דכתיב רבוע יהיה המזבח אבל קרן
ומלקטין משם יין קרוש
אמן חמוקי ירכיך אלו השיתין כמו חלאים
כתיב אל יסוד המזבח ובריבוע
מנלן דסיד היה בקרן דאע"פ שפירש
הדומה לעיגול דבילה
תורה אור השלם
שמחוללין ויורדין עד התהום מעשה ידי אמן
כתיב רבוע יהיה המזבח :
כאן בקונט' קרן אבן מרובע אמה על
ב
ושורפין אותו בקודש. שנ'
1. מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ
בקודש הסך,
רבי יוסי בר יהודה אומר אף הסובב.
זו מעשה ידי אומנותו של הקב"ה תנא דבי ר'
אמה ברום אמה לא יתכן דע"י מלבן
בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי
נעשה כדאי' בפ' איזהו מקומן
מעכבו דקסבר כרכוב המזבח זהו
ישמעאל בראשית אל תיקרי בראשית אלא
2
יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים
ושמא רבוע דקרן ילפינן ממזבח
הסובב והרי נאמר בו המזבח ורבנן
מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן:
ברא שית תניא ר' יוסי אומר שיתין מחוללין
שיר השירים ז ב
וא"ת ואבני מזבח מאי איריא משום
סבירא להו זהו הכיור והכי אמרינן
ויורדין עד תהום שנאמר אשירה נא לידידי
2. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים
3
דנפגמה תיפוק ליה משום דחסרה
בזבחים בפרק קדשי קדשים :
אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת
שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן
שיתין. חלל שתחת המזבח כנגד
האבן ואפילו לא נפגמה לא קרינן
הָאָרֶץ: בראשית א א
שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן
3. (א) אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי
מקום הנסכים: חמוקי. סתרי לשון
בהו שלמות כדמוכח פ' איזהו מקומן
שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם
מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויטעהו שורק
חמק עבר נסתר ונכסה ממני
גבי מזרחית דרומית שלא היה לו
הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן
זה בית המקדש ויבן מגדל בתוכו זה מזבח
וכן עד מתי תתחמקין
יסוד דפריך היכי עבדי לה אי דגייז
שָׁמֶן: (ב) וַיְעַזְּקֵהוּ
וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק
תסתרי ממני שאת בושה ליקרב אלי
לה אבנים שלמות אמר רחמנא וי"ל
וגם יקב חצב בו אלו השיתין תניא א"ר אלעזר
וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם
על שמעלת בי. חמוקי ירכיך לשון
דהכי קאמר ליה התם אי גייז לשבר
בר צדוק לול קטן היה בין כבש למזבח
יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת
ג
ירך המזבח : מעשה ידי
האבן אי אפשר [לשבר] בלא פגימה
עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים:
במערבו של כבש ואחת לשבעים שנה פרחי
ישעיהו ה א-ב
אומנותו של הקב"ה גרסינן. ועליהם
ואין כאן שלמות ואם בא לפחות
4. וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין
כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש
כרה דוד וכו' לא גרסינן ליה בתוספתא
ולהחליק בסכין בלא פגימה איכא
לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ
שדומה לעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותו
הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיְיָ:
והכא נמי לא גרסינן ליה דמאן דאית
איסורא דלא תניף עליהן ברזל וכן
❖
במדבר כח ז
בקדושה שנא' 4 בקדש הסך נסך שכר לה'
ליה שכראן לית ליה שמששת ימי
משמע במסכת ע"ז פ' ר' ישמעאל
כשם
: לידידי. הקב"ה
בראשית נבראו ד)
גבי אבני מזבח ו)שקצצום וגנזום
לעזי רש"י בשבילו אני משוררו ובמקומו אני
בית חשמונאי דקאמר היכי נעביד
לקבול על זאת: שירת דודי לכרמו. על כרמו: כרם היה לידידי
ניתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא נסרינהו פי' לעשות בלא פגימות
פושיי"ן (פושי"ץ). גומה.
בקרן בן שמן. בארץ ישראל זוית השמינה מכל הארצות: ויעזקהו.
לא תניף עליהם ברזל כתיב וא"ת וליעבדו על ידי שמיר דבבית
בנה להם ערים בצורות מוקפות דלתים ובריח כטבעת דמתרגמינן
שני הוה שמיר כדמוכח במסכת סוטה בפ' עגלה ערופה
עיזקא : ויסקלהו. כאדם המפנה אבנים מכרמו כלומר
דקאמר משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית
פינה האומות מפניהם שלא ישבו בארצם פן יחטיאו אותם: ויטעהו
המקדש בטל שמיר והיינו בית שני דאי בית ראשון ליערבינהו משחרב
שורק. נטעו גפנים משובחות ולא זמורה אלא שרשין עצמן זה בית
בית המקדש בטלו אורים ותומים ושמיר דמשמתו נביאים הראשונים
המקדש שהוא שורשן ועיקרן שמחבבם לפני המקום: ויבן מגדל
היה חורבן הבית כדתניא בגמ' משחרב בהמ"ק בטלו אורים ותומים
בתוכו זה מזבח. העשוי כמגדל עוז: וגם יקב חצב בו. באותו
והיינו בית ראשון דחמשה דברים חסר בית שני מבית ראשון כדאיתא
מגדל. יקב הוא בור חפור וכן עד יקבי המלך בית שיחא
ביומא אלא בטל השמיר היינו לאחר בית שני וכן הא דקאמר
דמלכא לשון שיח ומערה פושיי"ן בלע"ז: לול. ארובה שהיא מלמעלה
רשב"ג התם משחרב בהמ"ק ניטל טעם הפירות מסתמא לאחר חורבן
למטה: בין כבש למזבח. הכבש ארכו ל"ב ומשפע ועולה ט' אמות
בית שני קאמר שחרב בימיו תדע דאשכחן בבית שני שהיו פירות
עד ששוה למזבח ולא היה ראשו מחובר למזבח אלא אויר מעט
מתברכין בימי שמעון בן שטח ז)שנעשין חטין ככליות של שור הגדול
ועוד יש להביא ראיה דהוה שמיר בבית שני מעובדא דדמא בן נתינה
מפסיק בינתים כדאמר בזבחים ועשית עולותיך הבשר
דפ"ק דקידושין ודפ"ב דע"ז שבקשו ממנו חכמי
והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה הא למדת אויר יש בין כבש
ישראל אבנים לאפוד ואבני אפוד בעו שמיר כדקאמר ר' נחמיה פ' עגלה
למזבח ואותו אויר קרוי בין כבש למזבח ולול היה באותו אויר במערבו
של כבש בשמונה אמות מערבית של כבש שהכבש רחבו ט"ז אמה
ערופה כדכתיב במלואותם ואפי' ר' יהודה דפליג עליה ואמר
ממזרח למערב ואותו חלל שהנסכים יורדין לתוכו שהן נעשין בדרומית
שמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק מודה נמי דאבני אפוד בעו שמיר
מערבית של מזבח ומוקף ארבע מחיצות עד קרקעיתו וקרקעיתו של
כדמוכח פ' מי שאחזו גבי בנין בהמ"ק שעשה שלמה
רצפת שייש ואין היין נבלע שם וכל נסכי יין של כל השנה יורדין שם.
דקאמרינן היכי נעביד איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד וההיא על
והאי תנא לית ליה שהיו שיתין יורדין עד תהום והכי אמרינן לקמן
כרחך רבי יהודה היא דלר' נחמיה לא הוה שמיר לבית המקדש ועובדא
דלית ליה ופליג אדרבנן: פרחי כהונה. ילדים כהנים: יין קרוש.
דדמא בן נתינה בבית שני הוה דקאמרינן התם לשנה נולדה לו פרה
שנעפש ונקרש: ושורפין אותו בקדושה. במקום קדוש בעזרה ומתוך
אדומה בעדרו ושבע פרות היו הראשונה שעשה משה שניה שעשה
עזרא כדתנן במסכת פרה וכיון שהיה שמיר בבית שני
השיתין מוציאין אותו שלא יתמלאו השיתין מן הנסכין שכל קרבנות
כדפרישית אמאי גנזום בית חשמונאי וי"ל שמיר אין עושה אותן שלמות
הצבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מחטאת ואשםה) ושורפין אותם שאסורין
בהנאה דקדש הוא: שנאמר בקדש הסך. הקיש שריפה לניסוכו:
שלא תחגור בה צפורן וא"ת א"כ היאך בנו את המזבח דלא אפשר
לומר שהיה מתקן מבחוץ ומכניסו מבפנים דאפילו כי האי גוונא במזבח
מה
אסור כדתניא במכילתא בסוף פרשת וישמע יתרו לא תבנה אתהן גזית בו אין אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקודש הקדשים ומה
אני מקיים ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו בבית אינו נשמע אלמא במזבח אפילו בחוץ אינו נשמע וכן יסד רבינו אליהו
הזקן באזהרת אמת יהגה חיכי אבני מזבח תוך ובר כן נגוזו ועבר והיינו יכולין לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן חולין לאחר
שהוקדשו אבל אין צריך דמשמע בפ' איזהו מקומן שבנו אותו באבנים החלוקות כגון חלוקי אבנים מן הנחל שבחול הים ובחול
הים נבראו חלקות מששת ימי בראשית ומיהו קשה דגבי בית המקדש כתיב אבן שלמה מסע נבנה ואמר ר' יהודה דהוה שמיר לבהמ"ק ח):
אל תיקרי בראשית אלא ברא שית. האי תנא ור' יוחנן סברי מששת ימי בראשית נבראו אבל אידך תנא דדריש וגם יקב חצב לית ליה דמההוא
קרא דריש מזבח ושיתין למזבח בידי אדם הוה ובמילתיה גרסינן ועליו כרה דוד ומיהו קשה דר' יוחנן אדר' יוחנן דהכא סבר מששת
ימי בראשית נבראו דדריש מעשה ידי אמן מעשה אומנותו של מקום ולקמן בפרק החליל א"ר יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא
ושמא אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן: ויטעהו שורק זה בית המקדש ויבן מגדל בתוכו זה מזבח וגם יקב חצב בו אלו השיתין.
כך כתוב בכל הספרים וזה גרסת הקונט'
אבל בתוספתא גריס ויבן מגדל בתוכו זה היכל
וגם יקב חצב בו זה מזבח וקרי למזבח
יקב לפי שמנסכין
עליו את היין שמוציאין מן
היקבים ומריבויא דגם
דרשינן שיתין:
נסכים