מט:
לולב וערבה פרק רביעי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה ניסוכו בקדושה כו'. לא יליף מהכא אלא ששריפתו בקדושה ולא בחול חוץ לעזרה אבל הוצאתו משם פשיטא ליה
כדי שלא יתמלאו ולא
סו א
א) ב)
ג)
צריך קרא: מאי משמע. מהכא שריפה: אתיא קדש קדש. ואיכא למימר נמי דמצות הוצאתו ושריפתו מהכא יליף:
בתחילה מועלין בהם.
סז ב
ד)
משהוקדשו עד שנתנסכו יש בהם מעילה דקדשי גבוה נינהו: ירדו לשיתין אין מועלין בהן. שאין בהם שום צורך גבוה: כמאן. איצטריך
ה)
דאין יורדין לתהום ואפשר לירד ולהביאם: דאיקלט. אם תלה כלי בתוך השיתין וקיבל: א"ד לימא.
למיתני אין מועלין כר' אלעזר בר צדוק
סח ג
ו) ז)
ח)
הא דקתני ירדו לשיתין אין מועלין
ט)
נסכים בתחילה מועלין בהם.
רבנן היא ואיקלט אין מועלין דאין
כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה
❖
י)
בהן מעתה צורך גבוה דאי ר' אלעזר
כ)
משנה היא במעילה פרק
מאי משמע אמר רבינא אתיא קדש קדש כתיב
❖
אכתי בקדושתייהו קיימי דקאמ' שורפין
ולד חטאת ומסיק עלה בגמ'
הכא 1 בקדש הסך נסך וכתיב התם 2 ושרפת
רבינו חננאל
אותו בקדושה אלמא קדושתן עליהם
בלשונות אחרים שאין כתובים כאן
את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא כמאן
מדבעו שריפה: שנעשית מצותו.
וגירסא דהכא
עיקר:
כשם שניסוכו בקודש כך
תורה אור השלם
אזלא הא (דתניא) נסכים בתחילה מועלין
א
שרפתו בקודש. דקיימא
וניסוכו הוא עיקר מצותו: פוקקין
ואי
1. וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין
לן כל בקודש באש תשרף.
בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן לימא רבי
את השיתין. את נקב שבראש המזבח
אסיקנא אין לך דבר
לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ
אלעזר בר צדוק
היא דאי רבנן הא נחתו להו לתהום אפילו תימא רבנן
שהנסכים יורדין בו לשיתין שיראה היין
שנעשת מצותו ומועלין
הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיְיָ:
בו. אמר רבא צורבא
במדבר כח ז
בדאיקלט ואיכא
דאמרי לימא רבנן היא ולא ר' אלעזר בר צדוק דאי רבי
עליו כגרון מלא ושבע: שכר. לשון שכרות
2. וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר
מרבנן דלא נפיש חמריה,
ושמחה ונסיכה: מגרוניה שבע. ע"י
אלעזר אכתי בקדושתייהו קיימי אפילו תימא רבי אלעזר אין לך דבר
ליגמעיה גמועי כי היכי
הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד
ששותהו בלגימות גסות וגרון מלא
דלישבע נחיריה. עם אלהי
הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר
שנעשה מצותו ומועלין בו אמר ריש לקיש בזמן שמנסכין יין על גבי מזבח
אברהם מפני שהוא תחילה
בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ
הוא משביע ולא על ידי שתיה מרובה
פוקקין את השיתין לקיים מה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה' מאי משמע
לגרים. אמר ר' אלעזר
שמות כט לד
הוּא:
שמכניס הרבה יין במעיו ע"י לגימות
3. מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ
מאי דכתיב הגיד לך אדם
אמר רב פפא שכר לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות אמר רב פפא
דקות ואינן כאוכלין ששובע שלהם בא
[מה טוב] וגו', עשות
בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי
שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרוניה שבע אמר רבא צורבא מרבנן
משפט זו הדין ואהבת
יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים
במילוי כרס: לגמע גמועי. בלגימות
חסד זו גמילות חסדים
מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן:
דלא נפישא ליה חמרא ליגמע גמועי רבא אכסא דברכתא אגמע גמועי
גסות: מגמע ליה גמועי. דרך
והצנע לכת עם אלהיך זו
שיר השירים ז ב
4. נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ
דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב מה יפו פעמותיהן
הוצאת המת והכנסת כלה.
שביעה משום חיבוב מצוה: בנעלים.
3
ומה דברים הללו שדרכן
עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי
בעליית רגלים: נדיב. שנדבו לבו
של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא
להיעשות בפרהסיא אמרה
לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד
להכיר את בוראו: תחילה לגרים.
תורה הצנע לכת, דברים
תהלים מז י
נדיב שנא' 4 נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי
נַעֲלָה:
5. הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב
שדרכן לעשותן בצנעא
בנדבת לבו להתגייר: מאי דכתיב
יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים תנא דבי רב ענן
ב
כגון זו דברי תורה על
וּמָה יְיָ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם
חמוקי ירכיך וגו' למה נמשלו וכו'.
אחת כמה וכמה. ועוד
מאי דכתיב חמוקי ירכיך למה נמשלו דברי תורה כירך לומר לך מה
עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת
רב ענן דרש לקרא כמו חלאים כלוחות
אמר גדולה צדקה מכל
חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם
ירך בסתר אף דברי תורה בסתר והיינו דא"ר אלעזר מאי דכתיב הגיד
ג
5
מקרבנות שנאמר עשה
מיכה ו ח
אֱלֹהֶיךָ:
שהיו מאבנים טובות כמו נזם [זהב] וחלי
6. עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט
צדקה. וגמילות חסדים
לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד
כתם מעשה ידי אמן והלוחות
גדולה מן הצדקה. תנו
נִבְחָר לַיְיָ מִזָּבַח:
והצנע לכת עם אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילות חסדים
מעשה אלהים : חמוקי
רבנן בשלשה דברים
משלי כא ג
7. זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה
גמילות חסדים גדולה מן
ירכיך. הנסתרים כירך שכבוד התורה
והצנע לכת עם אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה והלא דברים
הצדקה. צדקה לחיים היא
קֶצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם
בצנעא ולא להיות יושב ושונה בגובה
ק"ו ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דברים
ולעניים והיא בממונו,
נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְיָ
של עיר ולא לשנות לתלמידיו בשוק
וגמילות חסדים לעניים
י)
עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק
שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה א"ר אלעזר גדול העושה צדקה
הושע י יב
ולעשירים לחיים ולמתים
לָכֶם:
כדאמר במועד קטן : הוצאת
יותר מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח וא"ר אלעזר
8. אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט
בגופו ובממונו. והאוהב
6
המת והכנסת כלה. דכתיב בהו לכת
צדקה ומשפט כאילו מלא
חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ:
גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי
7
העולם כולו חסד, שנאמר
תהלים לג ה
טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית
9. מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים
חסד אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל וא"ר אלעזר
אוהב צדקה ומשפט חסד
משתה אף שם צריך הצנע [א]
ה' וגו'. ושמא תאמר כל
וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ
אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי
לסעוד במדה נאה ולשמוח במדה נאה
יֶחֱסָיוּן: תהלים לו ח
הבא לקפוץ קופץ [בו]
01. וְחֶסֶד יְיָ מֵעוֹלָם וְעַד
חסד ת"ר בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו
ת"ל מה יקר חסדך אלהים.
ולא להנהיג קלות ראש בעצמו. וי"א אם
יכול אף יריאי שמים כן,
עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ
צריך לבזבז להוצאת מת עני או
גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים
לִבְנֵי בָנִים: תהלים קג יז
ת"ל וחסד ה' מעולם ועד
להכנסת כלה ענייה יעשה בצנעא ולא
11. פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה
עולם על יראיו. וכל מי
בין לעשירים צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים וא"ר אלעזר כל
שיש עליו חן בידוע שהוא
וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ:
לימא קמי מאן דלא ידע דעבדי [כן]
❖
העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד שנאמר אוהב צדקה
8
משלי לא כו
ירא שמים, שנאמר וחסד
וכן מפרש בשאלתות דרב אחאי כ):
ה' מעולם ועד עולם על
ומשפט חסד ה' מלאה הארץ שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל 9מה יקר
דברים שדרכן לעשותן בצנעא. כגון
יראיו. ועוד אמרי' מאי
חסדך אלהים (חסד ה' מלאה הארץ) וגו' יכול אף ירא שמים כן ת"ל וחסד ה'
הגהות מהר"ב
דכתיב פיה פתחה בחכמה
01
צדקה הניתנת לעני בסתר שאין צריך
ותורת חסד על לשונה וגו',
מעולם ועד עולם על יראיו א"ר חמא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע
רנשבורג
להודיע לשום אדם מה שאין כן במת
תורה לשמה ותורה ללמדה
שהוא ירא שמים שנא' חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וא"ר אלעזר מאי
[א] רש"י
ובכלה לפי שאחרים מתעסקין בהן
זו היא תורת חסד, ושאינה
כן אינה תורה של חסד.
דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ויש
ויודעין היציאה משל מי והיינו
11
מתני' כמעשהו בחול
דאמר רבי אלעזר דכל מילי בעי
❖
תורה שאינה של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד שלא לשמה
כך מעשהו בשבת. אמאי
צניעותא והוא הדין לדברי תורה:
לייתי במקודשת,
זו היא תורה שאינה של חסד איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד
נבחר לה' מזבח. הכל בכלל זבח
שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד: כמעשהו בחול כו': ואמאי נייתי
מוסף רש"י
חטאת ואשם ועולה ושלמים כולם
במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת
אין לך דבר שנעשה
זבח הם: שנאמר זרעו לכם לצדקה
מצותו ומועלין בו.
ואי
וגו'. קרא הכתוב לזריעה צדקה
ואת החסד קרא קציר וטובה קצירה מזריעה כדמפרש: אדם זורע כו'. ספק אינו אוכל שמא לא יצמח או ילקה בשדפון וברד: אלא לפי
(יומא נט:) שנקרא
גמילות חסדים שבה. הנתינה היא הצדקה והטורח הוא החסד כגון מוליכה לביתו או טורח שתעלה לו להרבה כגון נותן לו פת אפויה או בגד
נדיב.
ללבוש או מעות בעת שהתבואה מצויה שלא יוציא מעותיו לאיבוד שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני: זרעו לכם לצדקה. הצדקה היא הזריעה
(חגיגה ג.)
שזורע כדי לקצור לקבל שכר וקצרו לפי חסד שתקבלו שכר לפי החסד שבה: גמילות חסדים בין בגופו. כגון מספיד למת נושאו קוברו משמח חתן
נדיבי עמים.
מלוה חבירו בדרך: ובממונו. מלוה לו מעות משאילו כלים ובהמה: שמא כל הבא לקפוץ. ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין וממציאין לו
אנשים מהוגנים לכך ת"ל מה יקר צריך לתת לב ולטרוח ולרדף אחריה לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים: ואמאי נייתי במקודשת. דקא
(שם) אף דברי תורה
סלקא דעתיה אין הכלי מקדשן קדושת הגוף ליפסל בלינה אא"כ דעתו שיקדשנו הכלי או אם יש בהן יותר מכשיעור אין ראויין לכלי ואין הכלי
בסתר.
מקדשן דאין מקדשין אלא הראוי להם: אין שיעור למים. שאפילו יותר משלשה לוגין ראויין לנסך דלא פירשה בהן תורה שיעורא הלכך ראויין
ואפילו אינו רוצה שיתקדשו עד
מחר הכלי מקדשן
מיד שלא מדעת:
לכלי הם וכלי מיד מקדשם דכתיב כל הנוגע בהם יקדש
(מו"ק טז:)
ואי