לולב וערבה
פרק רביעי סוכה
נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי
מייתילהובמקודשתאיפסלובלינה.וא"תדנעשהכמישמלאוהו
ואי מייתי במקודשת איפסלו בלינה. הואיל ואיקדשו קדושת הגוף הוו
סט א
א)
ב)
להו כאימורי קרבן: חזקיה אמר. הא ודאי מצית למשמע מינה דאין
הקוף כיון שנתמלאה שלא בזמנה דכלי שרת אינם מקדשים שלא
ג)
שיעור למים אבל קידוש שלא מדעת לא שמעינן מינה וטעמא דמתני'
בזמנו ואי משום דכי מטו לילי דבי שימשי תיקדוש דלילה אין מחוסר
ע ב
דלא מייתי במקודשת דמאן דחזי להו
למחר דשקלי להו מתוך כלי
זמן ומיפסלו בלינה סוף סוף מאחר דקודם לכן נתמלאו יש לנו
עא ג
שרת סבר לדעת שיקדשם כלי ניתנו
לחושבן כאלו מלאו הקוף כדאשכחן
בו מאתמול וכיון דאין שיעור למים
במנחות פ' שתי הלחם
ואי מייתי במקודשת
איפסילו להו בלינה
❖
ד)
קדשום הכלי וקא חזי דמנסכי להו
גבי לחם הפנים שסידרו אחר השבת
עב ד
חזקיה אמר א כלי שרת אין מקדשין אלא
ש"מ אין לינה מועלת בנסכים ונפקא
שאפילו הוא על השלחן כמה ימים
מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדשו א"ר
תורה אור השלם
מינה חורבה: ר' ינאי אמר. אפילו
אין בכך כלום דנעשה כמי שסידרו
א ה
ינאי א"ר זירא אפילו תימא ביש שיעור למים
❖
תימא יש שיעור למים ואפ"ה נפק
הקוף וי"ל דלא דמי דשאני הכא דלא
1. וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ
וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה
מינה חורבה: גזירה שמא יאמרו
אֵין רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ
בעי (א) בהן בגדי כהונה במילוי וא"ת
וְחֹלֶה אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ
שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן:
לקידוש ידים ורגלים. לכהן גדול
והלא צלוחית של זהב המחזקת שלשה
נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ
לעזי רש"י
נשפכה או נתגלתה כו': ואמאי ליעביר
לוגין מקודשת היתה דלא קתני שאינה
מלאום וקדשום בכלי שאין מקדשים
הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר יְיָ
❖
צְבָאוֹת: מלאכי א ח
קוליי"ר (קולידויר"א).
במסננת לימא מתני' דלא כר' נחמיה דתניא
מקודשת כדקתני גבי חבית ולא קתני
ידים ורגלים אלא במים מקודשים
❖
מסננת.
שיהו מקדשין אותן בכלי שרת אחר
דומיא דכיור שנמשח בשמן המשחה
גמסננת יש בו משום גילוי אמר רבי נחמיה
קודם ניסוך וא"כ היאך היו ממלאין
ומקדש את מימיו והם לקידוש ידים
אימתי בזמן שהתחתונה מגולה אבל בזמן
הגהות הב"ח
ממי השילוח הא מיפסלי ביוצא כיון
ורגלים ואף קתון של זהב שהיו עושין
רבינו חננאל
שהתחתונה מכוסה אע"פ שהעליונה מגולה
(א) תוס'
דנתקדשו בכלי שרת כי היכי דמיפסלי
לכבודו של כ"ג לקדש הימנו ידיו
כהן ובגדי
זעירי וחזקיה ור'
אין בה משום גילוי מפני שארס נחש דומה
(ב) בא"ד
בלינה וכן פי' בקונטרס בהדיא בריש
ורגליו כדאמרי' בסדר יומא פ' טרף
ינאי חלקו בזה.
לספוג צף ועומד במקומו אפילו תימא רבי
ודבריהן פשוטין הן.
בקלפי מקודש היה ואתי
שתי מדות גבי שלחן
פיסקא שהמים והיין
(ג) בא"ד
נחמיה אימר דאמר ר' נחמיה להדיוט אבל
למימר הכא לקידוש ידים ורגלים
אבל מקדש ליפסל בלינה וביוצא ובפ'
ההיא שמעתא
מגולין פסולין לגבי מזבח.
(ד) בא"ד קדשן
לגבוה מי אמר ולית ליה לרבי נחמיה
ירושלמי מה טעם, דכתיב
המזבח מקדש מפרש
מילאום ולית להו שיעורא שאפי' הוה
ד
בכלי
ושה אחת מן הצאן מן
בקונטרס אבל מקדשין ליפסל אם
ק' לוגין ראוין הם לכלי ונתקדשו וכי
הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך
1
דהא קאמרינן
המאתים ממשקה ישראל,
יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום
חזי דמנסכי להו אמר אין לינה מועלת
אבל יציאה
מדבר שראוי ישראל
אמר ה' צבאות:
לשתותו. עד כאן מים,
בנסכים: ואמאי. מים מגולין פסולין:
וגם רבינו שלמה פירש פ"ב דזבחים
ואפייתן
הדרן עלך לולב וערבה
יין, א"ר שבתי שנאמר
לעברינהו במסננת. קוליי"ר בלע"ז
גבי יציאה מהו שתועיל
בפנים אלמא מדת יבש
המשמח אלהים [ואנשים],
מסננת שמסננין בה קונדיטון כמו
בקידוש ידים ורגלים כדרך כל
נתקדשה
אם אנשים משמח אלהים
החליל חמשה וששה זהו החליל של
❖
ה
במה משמח, אלהים
הקדשים (ב) הנפסלים ביוצא והשתא
שעושין בעלי חנויות שתלוי כמין כברה
בניסוך שנא' בקודש הסך.
בית השואבה שאינו דוחה
קשה ממי דצלוחית דלא מיפסלי ביוצא
ובו אבקת רוכל ויין ותחתיה כלי
ואוקימנא למתני' אפילו
לא את השבת ולא את יום טוב:
והקונדיטון מסתנן לתוכו: יש בו
ומיהו אין מכאן קושיא כל כך דאין
לר' נחמיה, דתני אימתי
מוסף רש"י
מסננת יש בה משום גילוי
משום גילוי. אם הניחו בלא שמירה
כלי שרת מקדש בחוץ עד שיכנס
גמ'
כלי שרת אין מקדשין
בזמן שתחתונה מגולה,
לפנים כדאמר שמואל בהדיא בשילהי
כשיעור שהיית גילוי המפורש בהכל
אלא מדעת.
אבל בזמן שהתחתונה
שוחטין כדי שיצא נחש מתחת אזן כלי וישתה ויחזור
לחורו
המזבח מקדש דכלי שרת אין מקדשין אלא מתוכן ואין
מכוסה אע"פ שהעליונה
(סוטה יד:) מסננת.
מגולה אין בה משום
ואסורה בשתיה: התחתונה. כלי התחתון:
מקדשין אלא מבפנים אבל קשה מפ"ק דמנחות דפליגי
גילוי, מפני שארס הנחש
בבללה חוץ לחומת עזרה דריש לקיש אמר כשירה דמדכהונה לא בעיא
דומה לספוג וצף ועומד
הדרן עלך לולב וערבה
יש בה
ואינו בוקע (המרשת)
פנים נמי לא בעיא ור' יוחנן אמר פסולה כיון דעשייתו בכלי נהי
משום גילוי.
[המשמרת] של תחתונה.
החליל חמשה וששה. פעמים שהוא ששה ימים פעמים חמשה:
דכהונה לא בעיא פנים מיהא בעיא אלמא בפנים מתקדשא ואפ"ה
לא קא שרי ר' נחמיה כי
וזהו חליל. שהיו מחללין לרבות שמחה לבית השואבה
לא מיפסלא ביוצא וכן משמע בפ' התכלת דאמר רב ששת
האי גוונא אלא להדיוט
דמשום סכנה, אבל לגבוה
דמפרש במתני'ד): בית השואבה. כל שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוך המים
הני תנאי כרבי סבירא להו דאמר שחיטה מקדשא פי' דאיפסלא ביוצא
דמשום גריעותא הוא
כדמפרש ושאבתם מים בששון: שאינו דוחה כו'. הלכך חל י"ט להיות
ובסוף (ג) שמעתין קאמר הא דלא כרבי דאי כרבי כיון דאמר
לא מכשר. וכי לית
שחיטה מקדשא דפריק להו היכא אי אבראי איפסלי ביוצא משמע
בשבת פשו להו ששה חולו של מועד נמצא חליל ששה חל י"ט בחול
(ב"ק קטו:)
ליה הקריבהו נא לפחתך
הדרן עלך לולב וערבה
הירצך או הישא וגו'.
דוקא משום דשחיטה מקדשא הוא מיפסל ביוצא הא לאו הכי לא
הוו להו תרי יומי שבת וי"ט דלא דחי להו (שבת) פשו להו חמשה:
הדרן עלך לולב וערבה
אע"ג דרבי אית ליה תנור מקדש במנחות פרק רבי ישמעאל
גמ'
החליל חמשה וששה. זה
מיהו יש לדחות דבאין עם הזבח שאני דהא נסכים הבאים עם הזבח לא מיפסלי בלינה אלא בשחיטת הזבח כדאמר זעירי בפרק
חליל של בית
השואבה שאינו דוחה לא
התודה ואלו בפני עצמן תנן במס' מעילה קידשו בכלי נפסלו בלינה ועוד יש לדקדק מהנהו דתנן פרק שני דמעילה
את השבת ולא את יום
קדשו (ד) הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה ולא קתני וביוצא אע"ג דגבי עופות וזבחים הוה מצי למיתני ליה ולא תני
טוב.
ליה איידי דלא תני ליה גבי שתי הלחם ולחם הפנים ומנחות לא תני ליה בהנהו והא דאמרינן בפ' כל שעה גבי לישה דמנחות
נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא אורחא דמילתא הוא דדרך לעשותה במקום זריזין ויציאה דקידוש ידים ורגלים לאו משום פסול
יוצא הוא אלא כדקאמרינן התם כיון דפריש אסוחי אסח דעתיה והא דדייק פרק שתי הלחם אמרת לישתן ועריכתן מבחוץ
אלמא מדת יבש לא נתקדשה וכן בסוף כל המנחות באות מצה דדריש ר' שמעון תנור תנור שתי פעמים שתהא אפייתן בתנור
ושיהא הקדישן בתנור ופריך מהא דתנן ר"ש אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשירות בעזרה וכשירות אבי פגי
לאו משום דאי מקדשא הוי מיפסיל ביוצא אלא משום דדבר מכוער הוא להוציא דבר לחוץ שנתקדש וא"ת כיון דבקדושת כלי לא מיפסלא
ביוצא מנחת כהנים וחביתי כהן גדול דלית בהו קמיצה ונסכים הבאים בפני עצמן אימת מיפסלי ביוצא וי"ל ודאי דבאותן מועיל קידוש כלי
דכוותיה אמרינן בסוף ב"ש בזבחים יש לו מתירים משקרבו מתיריו אין לו מתירין משיקדשו בכלי ואם תאמר לפי מה שפירש'
דכלי שרת אין מקדשין אלא בפנים אם כן אכתי תיקשי לן ונייתי במקודשת ולא יכניסום בעזרה עד לאחר עמוד השחר כדי שלא יפסלו
בלינה וי"ל דא"כ מה יועיל שתהא מקודשת ועוד דדבר מכוער הוא להשהותם כל כך בכלי שרת בחוץ:
חזקיה אמר כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת. תימה דבפ' התודה פליגי בתודה ששחטה על שמונים חלות חזקיה אמר
קדשו ארבעים מתוך שמונים ר' יוחנן אמר לא קדשו ומסיק אביי דפליגי בכלי שרת מקדשין שלא מדעת חזקיה סבר מקדשין
וכמו כן קשיא דרבי יוחנן אדר' יוחנן דרב פפא קאמר התם דכ"ע כלי שרת מקדשין שלא מדעת ובפ"ק דמנחות גבי
קמיצת פסולין דתניא לא שנו אלא קמץ אבל קידש פסל ופריך וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדש וליפסול א"ר יוחנן זאת אומרת כלי
שרת
אין מקדשין אלא מדעת ומיהו דר' יוחנן איכא לשנויי שאני תודה דמתוך שמקדש מ' מתוך פ' מדעת מקדש נמי שלא מדעת אבל
מהך
קשה שאין שיעור למים ואפ"ה אין מקדשין שלא מדעת וי"ל דשאני הכא שלא בזמן הוא אע"ג דאמרינן בסוף שתי הלחם דכלי
שרת מקדשין שלא בזמנו מ"מ גרע שלא בזמנן מבזמנן לענין שלא מדעת:
הדרן עלך לולב וערבה
החליל. הא דלא קתני כיצד יום טוב שחל להיות בשבת חליל ששה ובשאר כל הימים חמשה כדלעיל בפרק לולב משום דבעי
למיסמך ולמימר חליל של בית השואבה דדייק מינה בגמרא האי הוא דלא דחי הא דקרבן דחי:
שאינו דוחה לא את יו"ט ולא את השבת. אע"ג דחליל אינו אסור אלא משום שמא יתקן כלי שיר כמו לא מספקין ולא מטפחין
דפ' משילין וקיי"ל דאין שבות במקדש
בית
השואבה שאני כדאמרינן
בגמרא דאינה אלא משום שמחה יתירה:
חד