נ:
החליל
פרק
חמישי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חד
גמ' מששת ימי בראשית. דאמרן לעיל שיתין נבראו מששת ימי
תני שואבה. בירושלמי מפרש שמשם שואבים
רוח הקודש
ב א ב
א)
❖
בראשית לקבל הנסכים: בשיר של קרבן. בחליל המכה לפני
שהשכינה שורה מתוך שמחה דכתיב ויהי כנגן
המנגן ותהי
ב)
המזבח בשעת ניסוך ז) (המים (ג) ו)היין לתמיד של שחר וניסוך היין
עליו רוח ה' ומייתי עובדא דיונה בן אמיתי שהיה מעולי רגלים
וחד
תני חשובה.
לתמיד של בין הערבים שהלוים עומדין על דוכנם ואומרים שיר
ובשמחת בית השואבה שרתה עליו שכינה:
ג)
תורה אור השלם
ד)
בריש מסכת ע"ז גבי
והחליל מכה לפניהם כדתנן במסכת
1. וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן
גמ' איתמר רב יהודה ורב עינא חד תני
עידיהן ואדיהן מפרש טעמא מאן דתני
ערכין בי"ב יום בשנה החליל
מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה:
אדיהן מ"ט לא תני עידיהן ובשמעתין
מכה לפני המזבח ואין אומרים שיר
שואבה וחד תני חשובה אמר מר זוטרא מאן
ישעיהו יב ג
ה)
2. וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב
לא דייק הכי ולא בדוכתי טובא בריש
על המזבח אלא על היין כדאמרינן
דתני שואבה לא משתבש ומאן דתני חשובה
ו) ז)
טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה
כיצד מעברין מעברין
התם ובאותו חליל נחלק ר' יוסי בר
ח)
לא משתבש מאן דתני שואבה לא משתבש
הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ
יהודה לומר שהוא דוחה: עיקר שירה.
ומאברין ובפ' הגוזל בתרא
ט) י)
גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ
דכתיב ושאבתם מים בששון ומאן דתני
1
מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
גבי מסיקין ומציקין ובריש פרק שני
שקרבן צבור טעון שיר מן התורה
❖
כ) ל)
שמות כה לא
חשובה לא משתבש דאמר רב נחמן מצוה
כדאמרינן במסכת ערכין
דיבמות גבי ראשונה ושניה
חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית ת"ר
(ד) ובפרק משילין :
מכמה מקראות וסבר ר' יוסי עיקר
ורבנן
סברי עיקר שירה בפה.
החליל דוחה את השבת דברי ר' יוסי בר
השיר אינו אא"כ חליל מכה עם
רבינו חננאל
❖
השיר וכן כנורות ונבלים הכל כמנין
תימה דבפ' המוצא תפילין
יהודה וחכ"א אף י"ט אינו דוחה אמר רב יוסף
רב יהודה ורב עיינא, חד
המפורש שם הלכך עבודה היא וכי
תנן קושרין נימא במקדש
הוה תני מתני' השואבה,
מחלוקת בשיר של קרבן דר' יוסי סבר עיקר
כדכתיב ושאבתם מים
היכי דתמיד דוחה שבת שיר שלו נמי
אבל לא במדינה ואיכא תנא בגמ' דאמר
הגהות הב"ח
שירה בכלי ועבודה היא ודוחה את השבת
בששון. וחד הוה תני
דוחה שבת: בפה. הלוים אומרים
לא היה קושרה אלא עונבה ועד כאן
(א) גמ' דבהכי
מתני' חשובה, כלומר
ורבנן סברי עיקר שירה בפה ולאו עבודה
(ב) שם
לא פליגי אלא בתיקון כלי אי דחי
השיר דבר יום ביומו כגון לה' הארץ
חשובה ובאה מששת ימי
אין (ג) רש"י
היא ואינה דוחה את השבת אבל שיר של
בראשית. תנו רבנן חליל
שבת משום מכשירי קרבן אבל שיר
ומלואה בראשון גדול ה'
דוחה את השבת דברי ר'
שואבה דברי הכל שמחה היא ואינה דוחה
עצמו לכ"ע דחי ותנן נמי פרק שני
ומהולל בשני וכן כולם ובשבת
יוסי בר' יהודה, וחכמים
את השבת אמר רב יוסף מנא אמינא (א) דבהא
אומרים אפי' יום טוב
דערכין בשנים עשר יום בשנה
שאי אפשר לחליל אינו דוחה שאין כלי
אינו דוחה. אמר רב יוסף
החליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח
שיר המצוה ולקמן ילפינן טעמייהו
פליגי דתניא כלי שרת שעשאן של עץ
א
מחלוקת בשיר של קרבן,
מקראי: אבל שיר של שואבה. שהיה
ראשון ובפסח שני ובי"ט הראשון של
דר' יוסי סבר עיקר שירה
רבי פוסל ורבי יוסי בר יהודה מכשיר מאי
בכלי, ועבודה היא ודחיה
פסח ובי"ט של עצרת ושמנה ימי החג
כל הלילה על מעלות היורדות מעזרת
לאו בהא קמיפלגי מאן דמכשיר סבר עיקר
(ד) תוס'
שבת. ורבנן סברי עיקר
אלמא דחי שבת וי"ט דא"א לשמנת
ישראל לעזרת נשים כדקתני במתני'ח)
וכן
שירה בפה, ולאו עבודה
שירה בכלי וילפינן מאבובא דמשה ומאן
❖
והלוים בכנורות ובנבלים: דברי הכל
ימי החג בלא שבת ולרב ירמיה בר
בפרק
היא ולא דחיה שבת. ואמר
דפסיל סבר עיקר שירה בפה ולא ילפינן
רב יוסף מנא אמינא לה
שמחה יתירה היא. ואינה מן התורה
אבא דמסיק בשמעתין בשיר של
דבהכי פליגי, דתניא כלי
מאבובא דמשה לא דכ"ע עיקר שירה בכלי
שואבה פליגי אבל שיר של קרבן לכ"ע
אלא לחבב את המצות ולא דחי שבת:
שרת שעשאן של עץ, ר'
רבינו חננאל (המשך)
והכא בדנין אפשר משאי אפשר קמיפלגי
דבהכי פליגי. בעיקר שירה בפה או
דחי ניחא ורב יוסף דהכא איתותב
פוסל ור' יוסי בר' יהודה
אי אפשר לעשותו ממיני
מכשיר. מאי לאו בהא
בכלי: מאן דמכשר. עץ לכל כלי
מאן דמכשיר סבר דנין אפשר משאי אפשר
מברייתא וצ"ל דמתניתין דערכין
מתכות, כשאר כלי שרת
קמיפלגי, ר' יוסי סבר
ודעירובין הוה מוקי להו רב יוסף כרבי
שרת סבר עיקר שירה בכלי והוו להו
ומאן דפסיל סבר לא דנין אפשר משאי
שאפשר לעשותן ממיני
עיקר שירה בכלי, והאבוב
(ב)
יוסי בר יהודה ומיהו אכתי קשה
כלי השיר כלי שרת ואבוב היה במקדש
מתכות. הלכך אמרינן,
כלי שרת הוא, ואמר מר
אפשר ואיבעית אימא דכ"ע דעיקר שירה
ר' סבר אין דנין [שאר]
אבוב של משה של קנה
מימות משה והוא של קנה כדתנן
דבסוף תמיד נשחט משמע
בפה ואין דנין אפשר משאי אפשר והכא
כלי שרת שאפשר לעשותן
היה, שמע מינה דעושין
דמילתא דפשיטא היא דאין שבות
בערכין הלכך שאר כלי שרת
ממיני מתכות, מן [ה]אבוב
כלי שרת של עץ. ור'
במילף מנורה בכללי ופרטי או ברבויי
שאי אפשר לעשותן ממיני
סבר דעיקר שירה בפה,
במקדש ואפי' ר' נתן דמחמיר התם
מיניה ילפינן לאכשורי בשל עץ:
ומיעוטי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי ר'
מתכות, ור' יוסי סבר
האבוב לאו כלי שרת הוא,
עיקר שירה בפה. וכלי לבסומי קלא
מודה דשבות צריכא התירו ועוד תנן
דנין אפשר משאי אפשר.
לפיכך עשאוה של קנה.
יוסי בר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי רבי דריש
בעלמא הוא הלכך כלי השיר אינן כלי
בפירקין גבי תקיעות של
איבעית אימא כולי עלמא
ודחינן לא [ד]כולי עלמא
כללי ופרטי ועשית מנורת כלל זהב טהור
לא ילפינן מאבוב דמשה,
עיקר שירה בכלי, [ו]ר'בי
שרת ולא ילפינן מינייהו לדמויי כלי
מקדש דבכל יום היו שם עשרים ואחת
2
אי משום דאין דנין אפשר
ור' יוסי בדנין אפשר
שרת לאבוב של משה: אין דנין אפשר
תקיעות ואפילו בשבת כדדייק בגמרא
פרט מקשה תעשה המנורה חזר וכלל כלל
משאי אפשר, [אי] משום
משאי אפשר פליגי. פי'
משאי אפשר. שאר כלים אפשר שיהיו
דבכל יום תנן י) ולא אשתמיט דפליג
דעיקר שירה בפה. והכא
אבוב אי אפשר לעשותו
ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט
במילף ממנורה פליגי,
ממיני מתכות, דגרסינן
שום תנא ואין לומר דהנהו תקיעות
של מתכת והן מכובדים הלכך ממנורה
מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של
ב
ר' דריש כללי ופרטי,
בערכין פרק שני תנו רבנן
דאורייתא דהא כ)(דקתני) שלש לפתיחת
ילפינן להו ולא מאבוב של משה דהתם
ועשית מנורת, כלל בכל
אבוב שבמקדש חלק דק
מתכת ר' יוסי בר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי
שערים ותקיעות נמי שלש כדי להבטיל
טעמא משום שאי אפשר לעשות של
דבר, זהב, פרט זהב ולא
קטן היה [שלקנה היה]
ועשית מנורת ריבה זהב טהור מיעט מקשה
דבר אחר, מקשה תעשה
מימות משה [היה] והיה
העם ממלאכה דוחות י"ט שחל להיות
מתכת כדמפרש בערכין
[המנורה] חזר, וכלל, כלל
קולו ערב, וצוה המלך
תעשה המנורה חזר וריבה ריבה ומיעט
בערב שבת כדתנן פרק קמא דחולין
שצפהוט) זהב ולא היה קולו ערב נטלו
ופרט [וכלל] כו', [עד] מאי
וציפהו זהב ולא היה
וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי
את ציפויו והיו קולו ערב ומאן דמכשר
י"ט שחל להיות בערב שבת
מיעט מיעט של עץ. ר'
קולו ערב, ונטלו צפויו
יוסי בר' יהודה דרש רבויי
וחזר קולו כמו שהיה.
מאי מיעט מיעט של חרס אמר רב פפא
סבר דנין אפשר משאי אפשר דמ"מ
תוקעין ולא מבדילין שהיו משנין בהם
ומעוטי, ועשית מנורת,
אמר ר' פפא היינו חליל
אשכחן כלי שרת דעץ: ה"ג
במקצת כדמפרש התם טעמא בגמרא
כתנאי
ריבה, זהב, מיעט, מקשה
היינו אבוב, ותנן לא
ואיבעית אימא עיקר שירה בפה ואין
וכל הני דהתם דרבנן ולא גזור במקדש
תעשה, חזר וריבה כו'.
היה מכה באבוב של
אמר ר' פפא עיקר שירה
נחושת אלא באבוב של
דנין אפשר משאי אפשר. וה"פ דכ"ע עיקר שירה בפה וליכא למילף
ובמילוי המים דכתיב ושאבתם מים בששון ל)גזור וי"ל דלפי שהיה שם
בפה או בכלי
קנה מפני שקולו ערב
רוב כלי שיר חלילים כנורות מצלתים נבלים שצריכים לתקן תדיר גזור בהו
מאבוב ואת"ל עיקר בכלי אפילו הכי מאבוב לא גמר דאין דנין
כו'. לפיכך אמר אבוב
אפשר משאי אפשר: והכא במילף מנורה בכללי ופרטי או בריבויי
טפי מהנך דסגי בשופר דלא בעי תיקון ואגב דגזור בהו גזור נמי שלא
ומיעוטי קמיפלגי ה"ג. ול"ג ממנורה. יש שדורשין את התורה בכלל
יתקעו למילוי המים בי"ט כדמוכח בפירקין דפריך אי הכי ערב
שבת שבתוך החג נמי לא ליחשביה זימנין דלא אשכחן כגון דחל יו"ט
ופרט ויש שדורשים אותה במדת רבוי ומיעוט הדורשה בכלל ופרט
ראשון של חג בע"ש כלומר דבצרי להו תקיעות משום דלא תקעי למילוי
משמע ליה פרט הבא אחר כלל פירושו של כלל הלכך כלל ופרט
המים והיינו טעמא כדפרישנא לפי שרגילין בהו להרבות בשאר כלי
אין בכלל אלא מה שבפרט ואפילו דברים הדומין לפרט אין
נדונין עמו לפי שהוא פירושו מהו כלל הכלול למעלה זה שאני אומר
שיר בלא מספר כדתנן בפירקין גזרו שלא יתקעו כלל:
לך עכשיו ולא יותר וכי אתי כלל שני אחר הפרט בא להוסיף עליו
כתנאי
ודייך אם תוסיף עליו את הדומים לו הלכך אי אתה דן על ידי כלל האחרון אלא דברים הדומין לפרט שלא נתרבו מתחילה והדורשה
בריבוי ומיעוט לא משמע ליה פרט הבא אחר כלל פירושו של כלל דנימא אין בכלל אלא מה שבפרט אלא משום דבכלל קמא נתרבה הכל במשמע
אתי פרטא בתראה למעוטי ממשמעותיה וכי הדר אתי ריבוי אחריני בהדיה אהני לרבויי כל מילי דאלו דברים שהן כעין הפרט לא איצטריך דלא
אימעיטו להו ממיעוטא והכי אמר בהדיא בפרק נגמר הדין גבי כל הנסקלין נתלין דמאן דדריש ריבויי ומיעוטי משמע ליה בריבוי
מיעט של חרס.
ומיעוט לחודיה בלא
ריבוי אחרון כל
הדומין לפרט:
דע"כ מיעוטא למעוטי אתא
וזהו הראוי להתמעט יותר מן הכל:
כתנאי