החליל פרק
חמישי סוכה
נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כתנאי
עבדי כהנים היו. משנה היא פרק שני דערכין
כתנאי. עיקר שיר בפה או בכלי: עבדי כהנים היו. [משנה]
ג א ב
א) ב)
ג) ד)
ותימה דהכא מסקינן דכ"ע עיקר שירה בפה והתם
במסכת ערכין היא על אוחזי כלי שיר בשעת שיר של קרבן קיימינן:
משפחת בית הפגרים ומשפחת בית ציפריא. זה שם המשפחות:
קתני רישא דחליל מכה בשמונה ימי החג ואי אפשר בלא שבת וי"ל
ד ג
ה)
ומאמאום היו. זה שם מקומם: ומשיאין לכהונה. ישראל מיוחסין היו
דהא מפרש טעם משום דאין
שבות במקדש ובירושלמי פריך ומשני
ו)
ה ד
ז)
רישא רבי יוסי בר' יהודה היא:
שנשיהם אלמנות ובנותם ראויות
מעלין מדוכן. ראוהו עומד על
ח)
לינשא לכהנים: לוים היו. אבל
ו ה
ט)
כתנאי (דתניא) עבדי כהנים היו דברי ר'
ישראלים פסולין לכך: מעלין מדוכן.
הדוכן עם הלוים אין
מאיר רבי יוסי אומר משפחת בית הפגרים
א
צריך לבדוק אחריו לא להשיאו מיוחסת
הרואהו עומד על הדוכן עם הלוים א"צ
❖
ז ו
ומשפחת בית ציפריא ומאמאום היו שהיו
לבדוק אחריו לא להשיאו מיוחסת ולא
וליתן לו מעשר ראשון דודאי לוי הוא
ח ז
לתת לו מעשר ראשון דודאי לוי הוא
שמפני דבר זה לא הרגילו עבדים
משיאין לכהונה ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר
שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד שם
לעמוד שם כך פירש בקונטרס משמע
תורה אור השלם
לוים היו מאי לאו בהא קא מיפלגי דמאן
ט ח
כי אם לוים כדי שלא יטעו בהם בני
שרוצה לומר דפליגי בהכי דמר סבר
❖
1. וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ
דאמר עבדים היו קסבר עיקר שירה בפה
אדם להחזיקם כלוים ואינם לוים: ומ"ד
אין להעמיד עבדים לדוכן דחיישינן
לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ
ומאן דאמר לוים היו קסבר עיקר שירה
וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל
ישראל היו. סבר מדוכן ליוחסין מעלין
שמא יעלום ליוחסין ולמעשר ומר סבר
בכלי ותסברא רבי יוסי מאי קסבר אי קסבר
שִׁיר יְיָ וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל
רבינו חננאל
לא חיישינן למעשר אבל חיישינן
שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד
יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ
עיקר שירה בפה אפילו עבדים נמי אי קסבר
שם עבדים: אבל לא למעשרות. שלא
ליוחסין ומר סבר אף ליוחסין לא
תנאי היא, דתנן בערכין
יִשְׂרָאֵל:
דברי הימים ב כט כז
פרק שני עבדי כהנים
עיקר שירה בכלי לוים אין ישראלים לא אלא
נזהרו מלהעמיד שם ישראל: ומאן
חיישינן ואין הלשון משמע כן דקאמר
2. וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים
היו דברי ר' מאיר, ור'
דכולי עלמא עיקר שירה בפה ובהא קא
דאמר עבדים היו. קסבר אין סומכין
והכא בהא קא מיפלגי מר סבר הכי
ב
יוסי אומר משפחת בית
וְלַמְשֹׁרֲרִים לְהַשְׁמִיעַ
הוה מעשה ומ"ס הכי הוה מעשה
על הדוכן מלבדוק אחריו להעלותן
הפגרים כו', ר' חנניה בן
מיפלגי דמר סבר הכי הוה מעשה ומר סבר
קוֹל אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת
אנטיגנס אומר לוים. מאי
לַיְיָ וּכְהָרִים קוֹל
ליוחסין הלכך לא נזהרו על כך: ור'
משמע שהמעשרח) אין תלוי בהעלאה
הכי הוה מעשה למאי נפקא מינה למעלין
לאו בהא פליגי דמאן
בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם
ירמיה אמר כו'. לעיל קאי אפלוגתא
אלא העלאה תלויה במעשרח) דמר סבר
דאמר עבדים היו, פי'
וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לַיְיָ
מדוכן ליוחסין ולמעשר קא מיפלגי מאן
אלו המכים באבוב, קסבר
דרבי יוסי ברבי יהודה ורבנן ופליג
הכי הוה מעשה שהלוים היו בקיאים
כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
דאמר עבדים היו קסבר אין מעלין מדוכן
עיקר שירה בפה, והלוים
וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית יְיָ:
אדרב יוסף: הכי גרסינן דרבי יוסי
בכלי שיר ומר סבר עבדים היו
❖
דברי הימים ב ה יג
הם משוררים. פי' ואלו
ליוחסין ולא למעשר ומאן דאמר ישראל היו
סבר שמחה יתירה נמי דוחה שבת.
בקיאים יותר מן הכל והעמידום ומיהו
המכים באבוב אף על
קסבר מעלין מדוכן ליוחסין אבל לא
פי שהן עבדים הותרו
ג
הואיל ושמחת מצוה היא ובחליל אין
פרק שני דערכין משמע
שהרי אין הסמיכה עליהן.
הגהות הב"ח
למעשר ומאן דאמר לוים היו קסבר מעלין
איסור מלאכה אלא שבות בעלמא:
כפירש הקונטרס דגרס והכא במעלין
ומאן דאמר לוים היו,
תיובתא דרב יוסף. דאמר מודה ר'
מדוכן למעשרות וליוחסין קמיפלגי
(א) במשנה אמרו כל
מדוכן בין ליוחסין בין למעשר ורבי ירמיה
קסבר עיקר שירה בכלי
לפיכך לוים היו. ותסברא
ומיהו גם לפי מה שפירשתי שם
יוסי בשיר של שואבה דלא ידחה:
בר אבא אמר מחלוקת בשיר של שואבה
❖
של שמן
דבהכי פליגי, אי הכי ר'
אבל בשיר של קרבן דוחה כו'. האי
יש לישבו:
דרבי יוסי בר יהודה סבר שמחה יתירה נמי
יוסי דקתני כשרין היו
למחצצרים ולמשוררים. והכא
לשון קושיא ובעיא הוא כלומר חזינן
מאי קאמר [נ"א: קא
דוחה את השבת ורבנן סברי שמחה יתירה
ד
סבר] כו', כמו שהוא
הכא דבשל שואבה פליגי ואיכא למידק
לא כתיבי כלים
גליון הש"ס
מפורש בערכין פרק שני.
אינה דוחה את השבת אבל ה בשיר של קרבן
הא בשל קרבן מודו רבנן דדחי: נימא
וחצוצרות לא כלי שיר נינהו שהם
גמרא לימא תהוי
ור' ירמיה אמר מחלוקת
דברי הכל עבודה היא ודוחה את השבת
תהוי תיובתא דרב יוסף. נמי בהא
לתקיעות התמידין והמוספין כך פירש
תיובתא דר"י בתרתי.
בשיר של בית השואבה,
אבל בשיר של קרבן
מיתיבי שיר של שואבה דוחה את השבת
בקונ' ותימ' קרא גופיה כתוב בכלי שיר
דאמר לעיל בשל קרבן פליגי והכא
❖
דברי הכל עבודה היא
דברי רבי יוסי בר יהודה וחכמים אומרים
דקרא הכי כתיב בדברי הימים
דייקינן דמודו רבנן ביה והויא תיובתא
ודחיא שבת. מיתיבי חליל
של בית השואבה דוחה
גבי שלמה כאחד למחצצרים ולמשוררים
בתרתי בשל שואבה הוי תיובתיה
אף יום טוב אינו דוחה תיובתא דרב יוסף
שבת דברי ר' יוסי בר'
מוסף רש"י
להשמיע קול אחד להלל ולהודות לה'
מדרבי יוסי ובשל קרבן הוי תיובתיה
תיובתא לימא בשיר של שואבה הוא דפליגי
יהודה, וחכמים אומרים
מדרבנן: והוא הדין לקרבן. ומדרבנן
וכהרים קול בחצוצרות ובמצלתים
עבדי כהנים היו.
אפילו יום טוב אינו דוחה,
אבל בשיר של קרבן דברי הכל דוחה את
(ערכין
תיובתא דרב יוסף תיובתא.
לא תותביה: והא קתני מתניתין וזהו
ובכלי השיר ובהלל לה' כי טוב כי לעולם
השבת $ לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף
י.) שהיו משיאין
בחליל של בית השואבה,
חליל כו'. ל"ג והא עלה קתני אלא
חסדו וי"ל דדייק מדחלקם לב' הילולים
לכהונה.
אבל בשיר של קרבן
בתרתי אמר לך רב יוסף פליגי בשיר של
והא קתני: אלא לאו רבנן היא.
דמעיקרא כתיב גבי שירה בפה
דברי הכל דחי. ואסיקנא,
שואבה והוא הדין לקרבן והאי דקמיפלגי
(שם) מבלאי
תיובתא דרב יוסף בתרתי
להשמיע קול אחד להלל להודות לה'
דשמעינן להו בדשואבה דלא דחי
מכנסי כהנים.
תיובתא. מאן דאמר עיקר
בשיר של שואבה להודיעך כחו דרבי יוסי
ולבתר הכי כתיב גבי כלי השיר ובהלל
וקתני זהו למעוטי דקרבן אלמא בשל
(שבת
שירה בכלי מאי טעמא,
קרבן מודו: החל שיר ה' וחצוצרות
לה' שמע מיניה דעיקר שירה בפה
כא.) מפקיעין.
בר יהודה דאפילו דשואבה נמי דחי והא
דכתיב ויאמר (י)חזקיהו
(יומא כג.)
להעלות העולה (על)
ועל ידי כלי דויד. אלמא כלי דוד שיר
וכלי השיר לבסומי קלא:
קתני זהו חליל של בית השואבה שאינו
[ל]המזבח [ובעת החל
מבלאי
מכנסיכהניםומהמייניהן.
ה' קרי ליה: למחצצרים ולמשוררים.
דוחה לא את השבת ולא את יום טוב זהו
העולה החל שיר ה'] וגו'.
והכא לא כתיב כלים וחצוצרות לאו
תימה דלא חשיב נמי
(שבת כא.)
ומאן דאמר עיקר שירה
דאינו דוחה אבל דקרבן דוחה מני אי נימא
בפה מאי טעמא, [דכתיב
ט) כתונת שגם היא היתה של שש:
כלי שיר נינהו שהן לתקיעות התמידין
ויהי] כאחד למחצצרים
רבי יוסי בר יהודה האמר שיר של שואבה
שעליהן
והמוספין: מתני' יורדין לעזרת
הלוים עומדין בכלי
ולמשוררים להשמיע קול
נמי דוחה אלא לאו רבנן ותיובתא דרב יוסף
שיר. לשמחת בית
נשים. כהנים ולוים יורדין מעזרת
אחד. והכי קאמר,
להעלות העולה החל
בתרתי תיובתא מאי טעמא דמאן דאמר
ישראל שהיא גבוהה לעזרת נשים
השואבה אבל דוכן לשיר דקרבן אצל
שיר ה', בפה, ועל
עיקר שירה בכלי דכתיב ויאמר חזקיהו
שלמטה הימנה בשיפוע ההר: ומתקנין
המזבח היה כך פירש בקונט' ובמס'
ידי כלי דויד, לבסומי
1
קלא. ואידך אמר לך,
שם תיקון גדול. מפרש בגמרא :
מדות תנן ומייתי לה בפ"ק
להעלות העולה להמזבח ובעת החל העולה
אדרבה משוררים [דומיא]
וארבעה ספלים של זהב בראשיהן.
דיומא ראב"י אומר מעלה
החל שיר ה' והחצוצרות ועל ידי כלי דויד
למחצצרים, מה מחצצרים
בראש כל מנורה ומנורה: ילדים.
היתה שם גבוהה אמה ודוכן נתון
בכלי אף משוררים בכלי.
מלך ישראל מ"ט דמאן דאמר עיקר שירה
מתני' מוצאי יום טוב
עליה ואותה מעלה היתה בין עזרת
בחורים ובידיהם כדי שמן ועולים כל
בפה דכתיב ויהי כאחד למחצצרים
הראשון של חג היו יורדין
2
אחד בסולמו: מבלאי מכנסי כהנים
ישראל לעזרת כהנים:
לעזרת (ישראל) [נשים]
ולמשוררים להשמיע קול אחד ואידך נמי
ומהמייניהן היו מפקיעין. ממכנסי
קרא
ומתקנין שם תיקון גדול.
הא כתיב ויאמר חזקיהו הכי קאמר החל שיר
בגדי השרד שהיו משל צבור ומאבנטיהם
ה' בפה על ידי כלי דויד מלך ישראל לבסומי קלא ואידך נמי הא כתיב ויהי
הישנים מפקיעין קורעין לעשות
פתילות: שלא היתה מאירה מאור בית
כאחד למחצצרים ולמשוררים הכי קאמר משוררים דומיא דמחצצרים מה
מחצצרים בכלי אף משוררים בכלי: מתני' מי שלא ראה שמחת בית
השואבה. לפי שהמנורות גבוהין
(א)
חמשים אמה ז) והר הבית גבוה
השואבה לא ראה שמחה מימיו ו במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו
והאורה זורחת בכל העיר וכותל
לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול מנורות של זהב היו שם וארבעה
מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים היה
ספלים של זהב בראשיהם וארבעה סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים
נמוך כדאמרינן בסדר יומא
מפירחי כהונה ובידיהם כדים של מאה
ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל
והמנורות עולין
למעלה הימנה:
וספל ז מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן
מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין
באבוקות
ולא היה חצר
בירושלים שאינה מאירה מאור בית
השואבה ח חסידים
ואנשי מעשה היו
מרקדין בפניהם
באבוקות