ב:
ביצה פרק
ראשון ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גבי
שבת דסתם לן תנא כרבי שמעון. ל) ותימה והא הוי סתם
דתנן אין מבקעין עצים. בי"ט
לא
מן הקורות
הסדורות זו על גב
ז א מיי' פ"ב מהלכות
א) [עיין לקמן לא: בתוס'
ד"ה ונפחת], ב) שבת קנז.
יו"ט הלכה יב סמג
זו בקרקע ועומדות לבנין: ולא מן הקורה שנשברה בי"ט. ואע"פ
ואח"כ מחלוקת דהא פליג ר' יהודה במתניתין ואמר אם לא
לקמן לא., ג) [לקמן לה:],
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
נתנבלה בערב שבת אסור ואין הלכה כסתם דכי האי גונא חשיב
שעומדת מעכשיו להיסק הואיל ובין השמשות לאו להכי קיימא כיון
ד) [ברכות ס. וש"נ],
תקא סעיף א:
סתם ואח"כ מחלוקת בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קכב: ושם) גבי מלתיה
דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. אלמא אית לן מוקצה
ח ב מיי' פ"א שם הל' יז
ה) עירובין לח: [וע"ש
סמג שם טוש"ע א"ח
בתוס' ד"ה אמר רבה],
ביום טוב הלכך מוקי רב נחמן למתני'
דרבי יוחנן בן ברוקה דפריך סתם
ו) לקמן ו: [תוספת' פ"א],
סי' תצה סעיף ד:
דאיירי ביום טוב ובית הלל כר' יהודה
ואחר כך מחלוקת היא וי"ל דהתם
גבי יום טוב דסתם לן תנא כרבי יהודה
ט ג ד מיי' שם הל' יט
א)
ז) [עירובין סג: וש"נ],
ובעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה:
סמיך אועוד מאי אלא דפריך בתר
ח) [שם לט:], ט) [שמות
סמג שם טוש"ע א"ח
דתנן ב) א אין מבקעין עצים מן הקורות ולא
טז], י) [לקמן ג.], כ) [ויקרא
סי' תקג סעיף א וסי'
מאן סתם לן למתני' ר'. הוא סדר
הכי וכן פירש שם בקונטרס אבל
מן הקורה שנשברה ביום טוב מוקים לה
יח], ל) [עיין בתוס' יבמות
תקיג סעיף ה וסי' תקכז
לעולם מהני הסתם להיות רבים א והוי
המשנה וכשראה דברי חכם וישרו
מב: ד"ה סתם], מ) [צ"ל
סעיף א:
לב"ה כרבי יהודה מכדי מאן סתמיה למתני'
י ה מיי' שם טוש"ע א"ח
רבים רבי שמעון והוי יחיד רבי
בעיניו שנאן סתם ולא הזכיר שם
ביו"ט], נ) [עי' בתוס'
רבי מאי שנא בשבת דסתם לן כר' שמעון
סי' תקיג סעיף א:
עירובין עב: ד"ה כח
יהודה $ והלכתא כרבים כת"ק דהיינו
אומרו עליהן כדי שלא יהו שנויין מפי
יא ו מיי' שם טוש"ע א"ח
דהתירא], ס) [פסחים מו:],
ומאי שנא ביו"ט דסתם לן כר' יהודה אמרי
רבי שמעון וא"ת גבי שבת נמי סתם
יחיד ונראין כאילו נשנו מפי המרובים
ע) [לשון מיותר], פ) [ועי'
סי' שכב סעיף א ב:
שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה סתם
יב ז מיי' פכ"א מהלכות
ויעשו כמותן: ולא אתי לזלזולי בה.
לן כרבי יהודה כי האי דתנן (שבת
תוספות עירובין לח: ד"ה
ג) ב
❖
שבת הל' ז סמג לאוין
ואין ופסחים קטז. ד"ה מה],
לן כרבי שמעון דמיקל יום טוב דקיל ואתי
דף מד.) מטלטלין נר חדש אבל לא
אי מקילין בה חדא קולא לא אתי
❖
סה טוש"ע שם סעיף ג:
לאקולי בה טפי: דהתירא עדיף ליה.
ישן ור' שמעון מתיר והואיל ואוסר
לזלזולי ביה סתם לן כרבי יהודה דמחמיר
מוקצה מחמת מיאוס כל שכן מחמת
טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר
במאי אוקימתא בתרנגולת העומדת לגדל
הגהות הב"ח
איסור דהכי אמרינן התם וי"ל דהאי
שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא
תורה אור השלם
ביצים ומשום מוקצה אי הכי אדמפלגי בביצה
(א) רש"י ד"ה ומשום
סתמא עדיפא הואיל ונשנית משנה
להתיר אבל כח האוסרין אינה ראיה
1. וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי
הכנה הוא דאסרי:
לפלגו בתרנגולת להודיעך כחן דב"ש
(ב) תוס' ד"ה והיה וכו'
בסתם לבסוף פרק מי שהחשיך ב
שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר
וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ
❖
דבנולד שרי ולפלוגי בתרנגולת להודיעך
בידי שמים דהיינו ביצה:
וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר
המותר: ומשום הכנה. (א) דאסרי לה
(שם דף קנו: ושם):
מוקים לב"ה כר"ש. וקשה דמאי
יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:
כחן דבית הלל דבמוקצה אסרי וכ"ת כח
❖
ב"ה כדמפרש ואזיל: דכל ביצה
ד)
שמות טז ה
דהתירא עדיף ונפלוג בתרוייהו תרנגולת
דמתילדא האידנא מאתמול גמרה
אולמיה דהאי סתמא
גליון הש"ס
לה. ואף על גב דבידי שמים הוא
מהאי סתמא וי"ל דבעדיות לא תני
העומדת לגדל ביצים היא וביצתה ב"ש
גמ' ובי"ט לאחר שבת
רבינו חננאל
לה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה:
אסור דבעינן כל סעודות שבת
עסקינן. היינו דמשום
אומרים תאכל וב"ה אומרים לא תאכל אלא
אין מבקעין עצים לא מן הקורות
גזירה אטו י"ט אחר שבת.
ואקשינן נמי אהא, [ו]מאי
וסעודות יום טוב שיהו מזומנות
אמר רבה לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה
רשב"א בשבת דף קמט
טעמא דרבי שסתם
המשנה, דסתם לן ביו"ט וכו'. לא מייתי מרישא דאין
ומוכנות מבעוד יום של חול: ורבה.
ע"א ד"ה הכא במראה של
$ ג וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן
מבקעין קורות דהא מיירי בסואר
דאסר בהכנה שאינה בידים ממש:
מתכת: תוס' ד"ה גבי
חילוף מה שסתם לנו
ומשום הכנה וקסבר רבה כל ביצה דמתילדא
שבת וכו' והלכתא
בשבת. ופרקינן יו"ט
לטעמיה דאמר רבה. בפסחים
של קורות דהוי מוקצה מחמת חסרון
כרבים. עיין יבמות דף מב
קיל להו לבני אדם,
האידנא מאתמול גמרה לה ה) ורבה לטעמיה
כיס ובהא כ"ע מודו אפי' ר' שמעון
(דף מז:) ויליף מהכא דמוקצה
ע"ב תוס' ד"ה סתם ודף
דהא אופין ומבשלין בו
דאמר רבה מאי דכתיב והיה ביום הששי
דאורייתא: והכינו. והזמינו כגון
אלא מייתי מסיפא דלא מן הקורה
(מז) [מד] ע"א תוס' ד"ה
ועושין בו כל צרכי אוכל
1
❖
ודלמא:
נפש [נ"א: דהא אופין
והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת
שנשתברה וא"ת והא ר' שמעון אינו
מכאן אני אוכל למחר דאי משום
ומבשלין וכל צורך אוכל
מתיר אלא ביושב ומצפה (לקמן ל:)
הכנה בידים ולומר שיאפו ויבשלו
וחול מכין ליום טוב ואין יו"ט מכין לשבת
נפש עושין ביום טוב],
ד
וי"ל דה"נ הואיל ונשתברה בשבת
מבעוד יום בהדיא כתיב את
מ)
ואי שרית להו מוקצה
מוסף רש"י
ואין שבת מכינה ליום טוב א"ל אביי אלא
אתו לזלזולי ביה, לפיכך
מסתמא היתה רעועה מאתמול והוי
אשר תאפו אפו ט) אלא הזמנה בפה
מעתה יו"ט בעלמא תשתרי גזרה משום
אין מבקעין עצים מן
החמיר וסתם לן לחומרא,
ה
כיושב ומצפה מתי תשבר קורתו
קאמר וכתיב ביום הששי וסתם ששי
הקורות. סואר של
אבל שבת דחמיר להו,
יו"ט אחר השבת שבת דעלמא תשתרי
הקורות המוקצות וסדורות
אע"ג דשרית להו מוקצה,
ותהיה ראויה להסקה:
חול הוא ואחשבה רחמנא לסעודת
לבנין, ולא מן הקורה.
גזרה משום שבת אחר יום טוב ומי גזרינן
וכ"ת
כגון חתיכת דילועין לפני
ו
כח דהתירא עדיף. פי'
שבת שיזמיננה מבעוד יום ובחול: ואין
הישנה שנשברה היום
בהמה, וכגון נבלה לפני
והא תניא השוחט את התרנגולת ומצא
יום טוב מכין לשבת. ויום טוב נמי
הקונט' לכך כח דהתירא
ו)
ומהשתא להסקה קיימא
הכלבים וכיוצא בהן,
ואפ"ה אסור הואיל ובין
בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום
לא אתו לזלזולי בה,
עדיף כשאדם מתיר סומך על
קרוי שבת ובעיא סעודתו הזמנה
השמשות לא איתכן להכי
ומשום הכי לא (איתמר)
שמועתו וצריך להביא ראיה לדבריו
והזמנתה בחול. אבל סעודת חול לא
טוב ואם איתא ליגזר משום הנך דמתילדן
❖
(שבת קנז.).
[אחמר] בה אלא שנאה
אבל איסורא אדם יכול להחמיר עליו
חשיבא ולא שייכא בה הזמנה הלכך
בהלכה המסורה בידם.
ביומיהן א"ל ביצים גמורות במעי אמן מילתא
בלא טעם: ונפלוג בתרוייהו.
ואקשינן על רב נחמן,
באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר
דלא שכיחא היא ומילתא דלא שכיחא לא
ז)
במאי אוקימתא למתני'
מוסף תוספות
תימה ובכל מקום דקאמר כח דהיתרא
ביצה שנולדה ביה משום דאתכן בידי
בתרנגולת העומדת לגדל
גזרו בה רבנן רב יוסף אמר גזרה ח) משום פירות
עדיף לפרוך הכי נ) וי"ל דהכי פריך
שמים דסעודת חול לא אצרכה רחמנא
ביצים ומשום מוקצה,
א. כיון שנשנית סתם
הנושרין א"ל אביי פירות הנושרין טעמא מאי
ז
אדמפלגי בביצה, נפלגי
בלשון רבים. רשב"א יבמות
ונפלוג בתרוייהו שלא יאריך משום
זמון מבעוד יום דלא שייך בה
בתרנגולת גופה, דהיא
מב. ד"ה סתם. ב. דהיא
גזרה
מוקצה: יום טוב בעלמא. שאינו
כך ויאמר היא וביצתה אבל בעלמא
עצמה מוקצה היא, שלא
בתרא דמשמע דהיא
לא שייך: והיה ביום הששי וגו'. פרש"י וע"כ בא לאשמועינן
אחר שבת: שבת דעלמא. שאינו אחר יום טוב: תשתרי. לגמוע
היתה מוכנת מאתמול
עיקר. רשב"א ועי' מהרש"א.
לאכילה אלא לגדל
ג. במדרש אחר. תר"פ.
ביצה חיה שנולדה בו: ומי גזרינן. ומי אחמור רבנן בביצה למגזר
דאפילו הכנה בידי שמים (ב) ביצה אסורה דאי משום הכנה בידי אדם
ביצים. אלא אמר רבה
ד. (ו)[ד]אי ביו"ט לא
התירא משום איסורא: [והתניא וכו']. וא"ת הויא לה גזרה לגזרה
כלומר שיאפו ויבשלו מבעוד יום הא בהדיא כתיב את אשר תאפו
לעולם בתרנגולת העומדת
ירד במאי ברכו משאר
אפו אלא הזמנה בפה קאמר ואין י"ט מכין לשבת כו' ואין שבת
דהנך דמתילדין ביומיהם נמי אינן אסורות אלא משום גזרה דיום
לאכילה, והכא ביו"ט
י"ט. תר"פ. ה. ברשב"א
שחל [להיות] אחר השבת
איתא: דממעט, דכל ה'
מכין לי"ט מכ"ש דכיון דאין י"ט מכין לשבת כ"ש דאין שבת מכין
טוב אחר השבת תריץ הא מצי לאוקומי ביום טוב אחר השבת דהשתא
עסקינן, ומשום הכנה.
הידיעה
ממעטת.
לי"ט והקשה רש"י אם כן ביצה שנולדה באחד בשבת או לאחר
איכא למיגזר אטו הנך דמתילדין ביומיהם ואשמועינן הך מתני'
וקסבר כל ביצה דמתילדה
ו. דהיינו של חול שכן
האידנא מאתמול גמרה
הוא רוב הימים. תוס'
י"ט תתסר מכ"ש דשבת וי"ט לא מכינין אהדדי כ"ש דלא מכינין
דאפי' בי"ט אחר השבת מותרות הואיל ואינם נולדות ומשום הנך
לה, ורבה לטעמיה דאמר
הרא"ש עירובין לח: ד"ה ואין
אחול ותירץ דלגבי סעודת חול לא צריך הכנה דאין סעודת חול
דמתילדן ליכא למגזר דמילתא דלא שכיחא הוא בשם רבינו. והא
קרא והכינו את אשר
יו"ט. ז. דליכא אלא חדא
חשובה אך תימה הואיל והכנה דאורייתא היאך אופין ומבשלין
דאמרינן בכולי הש"ס י) שאין גוזרין גזרה לגזרה מהאי קרא נפקא
יביאו, [נ"א: דאמר רבה
גזירה אטו ביצה דמתילדא
והיה ביום הששי והכינו]
היום. רא"ש. דאי בי"ט
מי"ט לשבת וכ"ת ע"י ערובי תבשילין וכי אתי תקנתא דרבנן וליעקר
ושמרתם את משמרתי כ) עשו משמרת כלומר גזרה למשמרתי לתורתי
חול מכין לשבת, וחול
דלאחר השבת אסור לא
ולא משמרת למשמרת שלא יעשו גזרה לגזרה: ואין י"ט מכין
הכנה דאורייתא ונראה ליישב דרבה גופיה אזיל לטעמיה ס) דאית
מכין ליו"ט, ואין שבת
היה סתים לן לישנאה
לחברו לא גרסינן במלתיה דרבה דהא קרא קא דריש ושני ימים
ליה הואיל ואי מקלעי אורחין חזי ליה השתא נמי חזי ליה ואפילו
מכינה ליו"ט ולא יו"ט
להיתירא, דהא איכא יו"ט
מכין לשבת. אי הכי
דלאחר השבת דאסור.
רצופים בתורה לא אשכחן דמספיקא עבדינן להו: רב יוסף אמר.
לדידן ניחא דכל דבר אפוי ומבושל לא שייך ביה הכנה שאינו מחוסר
יו"ט לחודיה תשתרי,
רשב"א. ח. [ד]הוה ליה
רק תקון בעלמא דמעיקרא הוה חזי ליה רק גבי ביצה שהוא דבר
טעמא דביצה בתרנגולת העומדת לאכילה וכדאוקימנא ובית הלל
גזירה כו'. ופשוטה היא.
ספיקא
דאוריתא
חדש שלא היתה בעולם ולא היתה ראויה כלל מעיקרא (ולאפות
דאסרי משום פירות הנושרין מן האילן בשבת. וקא סלקא דעתך
ע)
רב יוסף אמר גזירה
ולחומרא. ר"ן. ט. של
ביצה שנולדה ביו"ט
אמש הכנה גמורה לפי
ולבשל תקוני מלתא בעלמא) תימה דכאן משמע שהמן לא היה
השתא גזרה היא משום
פירות הנושרין דלא נכלינהו דהא
משום פירות שנשרו
שלא נגמרה לגדל
יורד בי"ט כדפי' רש"י הששי הראוי להכנה וזהו בחול והא אמר
נמי לפירות הנושרין מן האילן דמיא שאף זו פרי הנושר:
ג
מן האילן ביום טוב,
אפרוחים אלא בלידה,
ויברך ויקדש ברכו במן וקדשו במן שבשבת לא היה יורד מן אבל
כי אם נתיר הביצה
ואף לאכילה נמי אינה
ויתלוש
שנולדה ביום טוב יאמר
חשובה לגמרי כי אם
בי"ט היה יורד ד וי"ל דמדרשים חלוקין כדאיתא במדרש (מכילתא פ' בשלח) שבת לא יהיה (שמות טז) לרבות יום הכפורים לא יהיה בו
הרואה כשם שהביצה
בלידה. רשב"א.
לרבות י"ט שלא היה יורד בהן מן ועי"ל דאפי' היה יורד בי"ט מ"מ בי"ט שחל להיות בע"ש לא היה יורד מדכתיב קרא בו ביום הששי
שנישרה מן התרנגולת
ולא כתיב ששי משמע ה הששי המיוחד שהוא ראוי להכנה ו ולא בששי שהוא יו"ט : נגזר משום הנך דמתילדן ביומיהן. ואין זה גזרה
מותרת, כך פירות שנשרו
פ)
אפילו ביום טוב דלאחר השבת ז: מלתא דלא שכיחא היא.
מן האילן מותרין. א"ל
לגזרה דמותר לאוכלן בי"ט משמע
וקשה דלמא אם לא שחטה היתה
אביי ופירות שנשרו מן
נולדת היום ואם כן מאתמול גמרה
לה
ותאסר בלא גזרה מספק ח וי"ל דמאחר דלא נולדה ע"י כך
לא
חשיב גמר ט ובירושלמי פליג בהא:
האילן משום מאי אסורין,
גזרה