ביצה פרק
ראשון ביצה
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דפחיא. כמו דפעיא ה). הנולדים מן התרנגולת חיה שפועה בלידתה: פשיטא. דמקח טעות הוא
דפחיא: דצריבן.
דהא בהדיא אמר ליה
מז א טוש"ע א"ח סי'
א) [תוספתא פ"א],
ב) בכורות ח., ג) [בבכורות
תקיג סעיף ו:
לשון מבושלות כל צרכן כמו צרבת (ויקרא יג) כויה ובשול: ונפקא מינה. בין מאן דבעי להו לאכילה בין מאן דבעי להו לאפרוחים: למיתבא
מח ב מיי' פ"ג מהל'
איתא יולד וכן בכל נולד
ליה דביני ביני. להחזיר לו דמי מעלה שבין ביעי דפחיא לביעי דשחוטה. ואי בעי להו לאכילה אין המקח בטל דהא בני אכילה נינהו אלא שאר אבות הטומאה
דהכא איתא שם יולד],
שאלו יפים מהם ויחזיר לו דמי מעליותן: קא משמע לן. רבי אמי דסתם מאן דבעי ביעי דפחיא
לאפרוחים בעי להו ואין אלו שוין לו
ד) [צ"ל רבא עיין בב"ק עב
הלכה י:
מט ג טוש"ע א"ח סי'
ע"א וכן הגיה בעל סדה"ד],
כלום: דדכרא. שילדתן תרנגולת
❖
ה) [עי' ישעיה מב עירובין
תקיג סעיף ו:
ומצא בה ביצים גמורות וכו' ר'
מתרנגול ולא נתחממה מן הקרקע
דפחיא למאן יהבו ליה ביעי דשחוטה אתא
עה:], ו) [פסחים כב.],
לקולטן בלא זכר: דספנא מארעא.
ז) [ויקרא ז], ח) [שם],
יעקב אומר אם היו
לקמיה דרבי אמי אמר להו מקח טעות הוא
ט) [שם יז], י) [אחרי פרק
מתחממת בקרקע ויולדת ביצים
מעורות בגידין אסורות. תימה כיון
רבינו חננאל
והדר פשיטא מהו דתימא האי לאכילה קא
❖
יב],
ואותן ביצים אין מגדלות אפרוחים:
דגמורות כיצד היו מעורות ופירש
דפעיא למאן, והבו ליה
א
בעי להו והאי דקאמר דפחיא משום דצריבן
ספנא. קולטת ביצים כשמתעפרת
הקונטרס דגמורות קאי אחלמון אבל
ביעי דשחוטה, ואמר ר'
למאי נפקא מינה למיתבה ליה ביני ביני
אמי מקח טעות הוא
בקרקע. ובסמוך לקמן אמר כל היכא
הגהות הב"ח
לא נתקשה עדיין השפופרת מבחוץ
והדר. ואמרינן פשיטא,
קמ"ל ההוא דאמר להו ביעי דדכרא למאן
דאיכא זכר לא ספנא מארעא כלומר
רק הקרום על כן קאי רבי יעקב
(א) רש"י ד"ה וכי תימא
מהו דתימא האי לאכילה
❖
ביעי דדכרא למאן יהבו ליה ביעי דספנא
אינה קולטת ביצים מן הקרקע אלא
לענין טומאה נמי נגזור:
בעי להו, והאי דקאמר
וקאמר אם היו מעורות ולפי הספרים
דפעיא משום (דצריכין)
מארעא אתא לקמיה דרבי אמי אמר להו
מן הזכר. ואינו אלא לשון שפוני
דלא גרסי גמורות ניחא והכי גרסינן
[דצריבן] טפי, למאי
טמוני חול (דברים לג): עם יציאת
מקח טעות הוא והדר פשיטא מהו דתימא
ומצא בה ביצים מותרות לאכלן
נפקא מינה למיתבא ליה
גליון הש"ס
רובה נגמרה. ולענין י"ט אתמר
דביני ביני, קמ"ל. ההוא
בחלב רבי יעקב אומר כו':
האי לאכילה קא בעי להו והאי דקאמר
גמ' מן השלל של ביצים.
דאמר ביעי דדיכרא למאן,
דאם יצתה רובה מערב י"ט וחזרה
דשמעה והבו ליה ביעי דספנא
דדכרא משום דשמינן טפי למאי נפקא מינה
עיין מנחות דף ע ע"א
בתוך מעיה וילדתה בלילה מותרת
תוס' ד"ה ביצי נבילות:
מארעא, וא"ר אמי מקח
למיתבא ליה ביני ביני קמ"ל ואי בעית אימא
מאי עם יציאתה נגמרה עם
שם אמר רב גמדא
דהויא לה כאילו נולדה מאתמול:
טעות הוא והדר. איכא
יציאת רובה נגמרה וכדרבי יוחנן דא"ר יוחנן ביצה שיצאה רובה מערב
משמי' דרב. צ"ל רבא.
דאמרי מאי עם יציאתה
א) א
כדרבי יוחנן. דאמר לקמן הכי: ואי
סדר הדורו' בהקדמ' אות
נגמרה, עם יציאת כולה
יום טוב וחזרה מותרת לאכלה ביום טוב ואיכא דאמר מאי עם יציאתה
❖
בעית אימא. רב לאפוקי מדר' יוחנן
ד':
אין, עם יציאת רובה
נגמרה עם יציאת כולה נגמרה עם יציאת כולה אין אבל רובה לא ולאפוקי
לא. ולאפוקי מדר' יוחנן
אתא ועם יציאתה דקאמר עם יציאת
דאמר ביצה שיצאתה
כולה ולמעוטי יציאת רובה: מעורות.
מדר' יוחנן גופא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות
רובה מערב יום טוב
לעזי רש"י
מחוברות: נבלת עוף טהור. מטמאה
וחזרה מותרת לאוכלה
לאכלן בחלב ר' יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורות מאן תנא להא
ביו"ט. תניא השוחט
בשט"א. הכלבה (תפירה
האוכלה לטמא בגדים שהוא לבוש
דת"ר האוכל מנבלת עוף טהור $ מן השלל של ביצים מן העצמות ומן הגידין
ב
תרנגולת ומצא בה ביצים
גסה). קלב"א שורי"ץ.
בשעת בליעתה ואין לה טומאת מגע
❖
גמורות מותרות לאוכלן
עטלף.
ומן הבשר שנתלש מן החי טהור מן האשכול של ביצים מן הקורקבן ובני
ומשא ובמסכת נדה (דף נא.)
ילפינן
ביו"ט. גופא השוחט
מעיין או שהמחה את החלב וגמעו טמא מאן תנא מן השלל של ביצים
את התרנגולת ומצא בה
לה. והאוכל אחד מן הדברים הללו
ביצים גמורות מותרות
טהור אמר רב יוסף דלא כרבי יעקב דאי כר' יעקב האמר אם היו מעורות
מוסף תוספות
ממנה: מן השלל של ביצים. כשהן
לאוכלן בחלב. ר' יעקב
בגידין אסורות אמר ליה אביי ממאי דלמא עד כאן לא קאמר רבי יעקב
כבושין ושלולין וקבועין בשדרה כלומר
אומר אם היו מעורות
א. [ד]א"כ הם בלא
בגידין אסורות. פירוש,
קליפא לבנה, ואמאי קרי
התם אלא לענין אסורא אבל לענין טומאה לא וכי תימא לענין טומאה נמי
האוכל אותם ביצים בעודן מעורין
כלומר בשר הם. והתניא
לה גמורות. תר"פ.
בגידין: מן הגידין. וקסבר אין בגידין
נגזור אפושי טומאה הוא ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן ואיכא דאמרי
האוכל מנבלת עוף טהור
בנותן טעם : שלל. בשט"א כמו שלל
מן השליל של ביצים מן
ו)
מאן תנא מן האשכול של ביצים טמא אמר רב יוסף ר' יעקב היא דאמר
העצמות ומן הגידים ומן
של כובסין (שבת דף מח:): בשר
אם היו מעורות בגידין אסורות א"ל אביי ממאי דאשכול מהנך דתליא
הבשר שנתלש מן החי
שנתלש מן החי. לאו נבלה היא: מן
טהור. הנה השליל של
באשכול דלמא אשכול גופיה וכי תימא אשכול גופיה מאי למימרא מידי
האשכול. מבשר השדרה שהביצים
ביצים אע"פ שהוא מעורה
דהוה אקורקבן ובני מעיין דאע"ג דבשר נינהו כיון דאיכא אינשי דלא אכלי
בגידים טהור, כלומר
אדוקים שם: שהמחה את החלב.
אינו בשר. ואוקימנא דלא
איצטריך לאשמועינן הכא נמי כיון דאיכא אינשי דלא אכלי איצטריך
התיך את השומן וגמעו טמא. ובהעור
כר' יעקב. אבל האוכל
לאשמועינן ת"ר כל שתשמישו ביום נולד ביום כל שתשמישו בלילה נולד
מן האשכול של ביצים
והרוטב (חולין דף קכ.) פרכינן והא
ב)
ג)
ומן הקרקבן ומבני מעים
אכילה כתיבה ביה ז) ואמר רבי שמעון
בלילה כל שתשמישו בין ביום ובין בלילה נולד בין ביום ובין בלילה כל
או שהמחה את החלב
בן לקיש הנפש ח) לרבות את השותה
וגמעו טמא, ופשוטה היא.
שתשמישו ביום נולד ביום זו תרנגולת כל שתשמישו בלילה נולד בלילה זו
אפושי, פירוש להרבות.
והכא כתיב ונפש אשר תאכל נבלה ט)
עטלף כל שתשמישו בין ביום ובין בלילה אדם וכל דדמי ליה אמר מר כל
ת"ר כל שתשמישו ביום
ובנבלת עוף טהור מתוקם בת"כ י):
יולד ביום, תרנגולת.
שתשמישו ביום נולד ביום זו תרנגולת למאי נפקא מינה לכדרב מרי בריה
מאן תנא מן השלל של ביצים טהור.
תשמישו בלילה יולד
דרב כהנא דאמר רב מרי בריה דרב כהנא בדק בקנה של תרנגולין מערב
ג
בלילה, עטלף. תשמישו
אלמא לאו בשר הוא דלא כר' יעקב:
בין ביום בין בלילה יולד
יום טוב ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת והלא
אלא לענין אסורא. דאע"ג דלאו
בין ביום בין בלילה,
בדק אימר לא בדק יפה יפה ואפילו בדק יפה אימר יצתה רובה וחזרה הואי
בשר נינהו אסר לה מדרבנן הואיל
אדם וכל מילי. למאי
נפקא מינה לכדרב מארי,
וכדר' יוחנן איני והא אמר ר' יוסי בן שאול אמר רב בדק בקנה של תרנגולת
וקרובים להיות בשר ואיכא למגזר
דאמר בדק בקינה של
משום בשר בחלב אבל לענין טומאה
מערב יו"ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה אסורה התם
תרנגולים מעיו"ט ולא
לא דלאו בשר נינהו דלטמו: וכי תימא
מצא בה ביצה ובשחר
בדספנא מארעא אי הכי דרב מרי נמי אימא מארעא ספנא בדאיכא זכר
השכים ומצא בה ביצים
לענין טומאה (א) נגזור. דלטמו
בהדה בדאיכא זכר נמי אימא מארעא ספנא אמר רבינא גמירי כל היכא
מותרות, אימר יצתה רובה
מדרבנן כי היכא דגזרינן לענין
וחזרה הואי, וכר' יוחנן.
דאיכא זכר לא ספנא מארעא ועד כמה אמר רב גמדא משמיה $ דרב כל היכא
ד)
איני והאמר ר' יוסי בן
איסורא: אפושי טומאה הוא. דאיכא
דשמעה
שאול אמר רב בדק בקינה
הפסד טהרות: ואפושי טומאה
של תרנגולת מערב יום
מדרבנן לא מפשינן. ואע"פ שגזרו בטומאות במקומות הרבה ליכא למימר הכא נמי נגזור דלא ניחא לן דלפשו בטומאות: ואיכא דאמרי.
טוב ולא מצא בה ביצה,
ובשחר השכים ומצא בה
דאשכול דסיפא הוה משמע ליה לרב יוסף ביצים המעורות בגידין ושלל הוה משמע ליה שאינן מעורות כל כך כמו אותן הגמורות קרובות לבא בהן
ביצה אסורה. ואוקימנא
קליפה הלבנה שאינם דבקות יפה אלא מעט: מאשכול גופיה. בשר הדבוק בשדרה והביצים אדוקין בו: נולד ביום. נקבותיו יולדות ביום:
התם בדספנא בארעא.
עטלף. קלב"א שור"ץ בלע"ז: מערב יום טוב. בין השמשות דשוב לא ילדה אלא בלילה: השכים. קודם עלות השחר. והאי דנקט בדק רבותא
אמר רבינא גמירי כל
היכא דאיכא זכר ואפילו
קמ"ל דאע"ג דבדק ולא מצא דליכא למתלייה בנולדה בחול אפילו הכי מותרת דסמכינן אברייתא דקתני כל שתשמישו ביום נולד ביום והא
בחצר אחרת ושמעה קליה
ודאי לא ילדתו בלילה: אימר יצתה רובה וחזרה הואי. ואע"ג דמילתא
דלא שכיחא היא מגו דפשיטא לן דאינה יולדת בלילה תלינן בה:
ביממא לא ספנא מארעא.
בדספנא מארעא.
והיא יולדת אף בלילה: אי הכי. דיש יולדת בלילה:
דרב מרי. היכי
שריא אימא
מארעא ספנא וילדה
בליל יום טוב:
דשמעה