ביצה פרק
ראשון
ביצה
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעפר
תיחוח והא קא עביד גומא. תימה דמשמע דשייך
והא קא עביד גומא. וחייב משום בנין: פטור עליה. כדמפרש
נד א מיי' פ"ב מהל' יו"ט
א) שבת עג: חגיגה י.,
ב) שבת נ., ג) חולין עט: פג:
הלכה יח סמג לאוין
גומא אף בעפר תיחוח ובשבת פרק כירה (דף לט.
טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא
ד)
[בכורים פ"ב מ"ט], ד) [דף
עה טוש"ע א"ח סי' תצח
אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים: מאן
שם) אמרי' אין טומנין ביצה בחול ה) (רב) אמר גזרה שמא יטמין
י.], ה) [צ"ל רבה], ו) [צ"ל
סעיף יד:
דכר שמיה. דקאמר שאפר כו' דמשמע דיהיב טעמא למילתיה
ברמץ ו) (ור' זירא) אמר
גזרה שמא יזיז עפר ממקומו ז) מאי
נה ב מיי' פ"א מהל' שבת
ורב יוסף], ז) ופרש"י שם
משום דקא עביד גומא,
הלכה יז:
דלעיל: שהוסק מערב י"ט. מאתמול
בינייהו איכא בינייהו עפר תיחוח
נו ג מיי' פ"ב מהלכות
ח) [הדקר כצ"ל], ט) [ועי'
דעתיה עלויה לכל מילי: אבל הוסק
פירוש למ"ד שמא יטמין ברמץ איכא
בעפר תיחוח והא קא עביד גומא כדר'
א
תוס' פסחים מז: ד"ה
יו"ט הלכה יח סמג
ביו"ט. דליכא למימר דעתיה עלויה
למגזר אבל למ"ד שמא יזיז אין כאן
כתישה ביו"ט], י) והיכי
שם טוש"ע שם סעיף טו:
אבא א) דאמר ר' אבא ב החופר גומא בשבת
נז ד טוש"ע שם סעיף
קאמר רבה הכא כצ"ל,
מאתמול אסור: ואם ראוי לצלות בו
משום שמא יזיז וי"ל דהתם מיירי
ואינו צריך אלא לעפרה פטור עליה: שאפר
כ) [ועי' תוס' שם מו. ד"ה
טז:
ביצה. שיש עדיין רמץ חם: מותר.
שכל המקום סביב עפר תיחוח
נח ה ו מיי' שם ופ' כ"ה
כ"ש], ל) [ושם בד"ה גריפת.
כירה מוכן הוא: אפר כירה מאן דכר שמיה
וכשמגביה הביצה אז נופל הקרקע
דמאתמול בעודם עצים היו מוכנים
וע"ע תוס' לקמן לא: ד"ה
מהלכות שבת הלכה
אמר רבה הכי קאמר ואפר כירה מוכן הוא
אמר ר' זירא], מ) [עי' תוס'
כב טוש"ע א"ח שם סעיף
ואין ניכר כאן שיש גומא אבל הכא
להסק ולבשל ולצלות ועודנו בתשמישו
❖
שבת קכ: ד"ה א"ה],
יז וסי' שח סעיף לח:
אמר רב יהודה אמר רב ג לא שנו אלא
מיירי שהוא קשה סביב והעפר תיחוח
זה ואיידי דחזי להפוכי ביה מידי
נט ז מיי' פ"ג מהלכות
שהוסק מערב יו"ט אבל הוסק ביום טוב
באמצע וא"כ כשמגביה (א) ח) (הביצה) יו"ט הלכה א [ופי"ד
לצליית ביצה שקיל ליה נמי ומנח ליה
נכרת הגומא: ואינו צריך אלא
מהלכות שחיטה הלכה ד]
על הדם: הכניס עפר. הרבה
אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר
הגהות הב"ח
טוש"ע שם סי' תצח סעיף
לעפרה פטור. משום ט) דהוי מלאכה
במקום אחד לצורך גנתו או לצורך
תניא נמי הכי כשאמרו אפר כירה מוכן הוא
(א) תוס' ד"ה בעפר וכו'
יח [וטוש"ע יו"ד סי' כח
❖
כשמגביה העפר ניכרת
סעיף ג:
חורבתו לשוטחן בהן מותר לכסות
שאינה צריכה לגופה ופטור עליה
לא אמרו אלא שהוסק מערב יו"ט אבל הוסק
❖
הגומא:
בו דכל זמן שהוא צבור דעתיה עלויה
ותימה דא"כ פטור אבל אסור
ביום טוב אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה
לכל צרכיו: מכניס אדם מלא קופתו
לכתחלה וי"ל דמשום שמחת י"ט מותר
רבינו חננאל
מותר הכניס עפר לגנתו ולחורבתו מותר
ד
עפר. בסתם ונותנו במקום אחד
אפילו לכתחלה וא"ת אם כן למה לי
מוסף רש"י
לכסות בו ב) ואמר רב יהודה ה מכניס אדם
פיסקא ואפר הכירה מוכן
ועושה בה כל צרכיו ולא אמרינן
דקר נעוץ וי"ל דמ"מ בעינן שיהא
החופר גומא בשבת.
הוא. תניא כשאמרו אפר
מוכן מערב יום טוב : הכי קאמר
מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו דרש
בטלה לה לגבי קרקע הבית איידי
בונה בנין הוא, ואם אינו
כירה מוכן לא אמרו
א
צריך לה אלא ליטול את
מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה והוא
אלא שהוסק מעיו"ט,
ואפר כירה מוכן הוא. ותימה
דזוטרא: והוא שיחד לה כו'. ולא
ו
העפר, אף על פי שהבנין
אבל אם הוסק ביו"ט
שטחה דמוכחא מילתא דלצרכיו קא
דאמרי' בפרק כסוי הדם (חולין דף
שייחד לו קרן זוית מיתיבי כוי אין שוחטין
ג) ז
בנוי אינו חייב משום בונה
אסור. ואם ראוי לצלות
בעי לה. ובעפר תיחוח קאמר שאינו
פח: ושם) ב"ש אומרים אין מכסין
(חגיגה י.) ואין כאן משום
בו ביצה מותר. הכניס
אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ואי
בנין בבית, דקלקול הוא
עפר לגינתו ולחורבתו
מחוסר לא חפירה ולא כתישה אלא
באפר דאפר לא מקרי עפר והיכי
איתא לכסייה כדרב יהודה ולטעמיך לכסייה
ולזריעה נמי לא חזיא, אבל
מותר לכסות בו. אמר
הכנה: כוי. ספק חיה ספק בהמה:
י) קאמר הכא דאפר מוכן הוא לעשות
אם היה צריך לה חייב
רב יהודה מכניס אדם
באפר כירה או בדקר נעוץ אלא דלית ליה
אין שוחטין אותו ביו"ט. משום דשמא
כסוי לכ"ע דהא קתני ליה גבי ושוין
משום בונה (שבת עג:)
.
מלא קופתו עפר ועושה
הכא נמי דלית ליה אי הכי מאי איריא ספק
מכניס אדם מלא
בו כל צרכיו. ואסיקנא
חיה הוא וצריך כסוי והוא אינו יכול
במתני' וי"ל דמלתא דהכא באפי נפשה
קופתו עפר. לכסות בו
והוא שייחד לו קרן זוית.
אפילו ודאי נמי לא לא מבעיא קאמר לא
לכסותו ביו"ט כדקתני: ואם שחטו
קאמר רבה כלומר ואפר הכירה מוכן
צואה ורוק ומערה העפר
ואותבינן עליה מיהא כוי
מבעיא ודאי דלא לשחוט אבל ספק אימא
אין מכסין את דמו. דשמא בהמה
הוא לענין טלטול שאר דברים כגון
בביתו לארץ ונוטלו תמיד
אין שוחטין אותו ביו"ט
לכל צרכיו (שבת נ.). והוא
ואם שחטו אין מכסין את
משום שמחת יו"ט לשחוט ולא לכסייה קמ"ל
הוא ואין בו מצות כסוי ואין מטלטלין
לכסות בו צואה וכיוצא בו אבל לא
שייחד לו קרן זוית.
דמו, ואם איתא ליכסייה
העפר לכך: ואם איתא. דיש עפר
קאי אכסוי דלעיל כלל א"נ י"ל דהתם
והא
דהוי כמוכן ועומד לכך,
כדרב יהודה, כלומר בעפר
אבל נתנו באמצע ביתו
שמוכן לכל צרכי אדם אפי' הוא
מיירי באפר אוכלין דאינו מגדל צמחין
שהכניס. ודחינן ולטעמיך
למדרס רגלים, הרי הוא
ליכסייה בדקר נעוץ או
בהמה לכסייה: כדרב יהודה. אם
הכניס קופת עפר: ה"ג
הלכך הואיל ואינו מגדל צמחין אין מכסין בו אבל הכא מיירי
בטל לגבי קרקעית הבית
באפר הכירה, אלא דלית
ולטעמיך לכסייה בדקר נעוץ או באפר כירה. דהא בהדיא
באפר עצים דמגדל צמחין ואע"פ דלא מקרי עפר מכסין בו דקאמר
ומוקצה ואסור (שם). כוי
ליה אחד מהן לא עפר
אין שוחטין אותו
תנא במתני' דמוכן הוא: אפילו ודאי נמי. דהא כב"ה
ולא דקר נעוץ ולא אפר
דבר המגדל צמחין אע"ג דלא אקרי עפר ואי אקרי עפר בשום
ביו"ט. משום דלמא בעי
הכירה. אי הכי אפילו צבי
קי"ל דאסרי ואפילו דיעבד בלא דקר נעוץ: לא מבעיא קאמר.
מקום אע"ג דלא מגדל צמחין מכסין בו דתניא היה הולך במדבר
כסוי ומספקא לא מחללינן
או עוף ודאי לא ישחוט
הא דנקט כוי אין שוחטין כל שכן חיה גמורה הטעונה כסוי
ואין לו עפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה בו היה הולך בספינה
יו"ט אם שחטו (חולין פג:
שאין לו במה לכסות
❖
וכעי"ז שם עט:).
את הדם. א) [ושנינן דלא
והוא אינו יכול ולרבותא אשמעינן כוי ולא מיבעיא ודאי:
ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה בו ופריך אשכחן אפר
מיבעיא קאמר וכו'].
דמקרי עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ולכך שורף
והא
זהב לו (איוב כח) ועל כרחך עפרות זהב ושריפת טלית לא מגדלי א) נראה דחסר וכצ"ל.
טליתו ומכסה בו אלא דינר זהב מנא ליה ומשני דכתיב ועפרות
מוסף תוספות
צמחים ולכך הוצרך הפסוק לומר דמקרו עפר דכל דבר המגדל צמחים מרבינן התם מקרא דוכסהו (ויקרא יז) אע"ג דלא אקרו עפר
א. דמוקצה גמור לא רצו
כגון נסורת של חרשים דקה ונעורת של פשתן דקה ושחיקת כלי מתכות וא"כ אפר הכירה וחול הדק ונעורת של פשתן וסיד ומגופה
להתיר משום שמחת י"ט.
שכתשן מותר לכסות: אמר רב יהודה לא שנו אלא שהוסק מערב י"ט וכו'. נראה דהכי הלכתא דהא מייתי ליה סייעתא מברייתא
תר"פ. ב. דהמים בעבים
לא מינכרי, הוה להו כדבר
ועוד דליכא מאן דפליג דאפי' ר"ש מודה דהאי דהוסק בי"ט דהוי נולד גמור דמעיקרא עצים והשתא אפר והויא כמיא בעיבא מבלע בליעי ב
מחודש לגמרי. רשב"א
(עירובין דף מה:) כ) דמודה ר"ש וא"ת ואנו היאך אנו מסלקין אפר הכירה בי"ט לאפות הפשטיד"ה אע"ג שאין ראוי לצלות בו ביצה ואומר
עירובין מה: ד"ה ומיא.
הר"ר יצחק דמוקצה אינו אסור לטלטל בי"ט בשביל אוכל נפש ושמחת י"ט וראיה מדלקמן פרק אין צדין (דף כח:) ובירושלמי
ל)
ג. ואז שייך להקשות מאי
מפרש דהכא מיירי בשלא שחט אבל שחט שרי אע"ג שהוסק בי"ט שלא לעקור מצות כסוי: ואמר רב יהודה מכניס אדם מלא
איריא ספק וכו'. תר"פ.
קופתו עפר וכו'. וא"ת מה בא להוסיף על הברייתא דקתני אפי' הכניס לגנתו או לחורבתו וכ"ש מלא קופתו וי"ל דלפי' רש"י ניחא
דכשהכניס עפר לגנתו מיירי שהכניס הרבה ביחד וכל זמן שהוא צבור דעתו עליו לכל צרכו ואינו בטל אגב קרקע אבל הכא מיירי
שלא הכניס הרבה רק מלא קופתו מעט (מפני) עפר וס"ד דיבטל אגב קרקע א"נ י"ל דהתם לא מיירי רק לכסות בו אבל שאר
צרכיו לא והכא אשמועינן דהואיל ומלא קופתו עפר עביד בו כל צרכו: ואי איתא לכסייה כדרב יהודה. משמע דקאי אסיפא וכן פי'
רש"י בסמוך בהדיא דקאי אסיפא ועל כרחך צ"ל דקאי אסיפא דאי קאי ארישא מאי פריך לכסייה בדקר נעוץ הא ב"ה סבירא להו
דלכתחילה לא ישחוט וכו' וכי פריך הש"ס ולעביד כב"ש אבל תימה מדפריך בסמוך והא סיפא וכו' מכלל דעד השתא איירי ברישא
וי"ל דלעולם קאי ארישא ולא גרסינן בדקר נעוץ אלא גרס לכסייה באפר כירה עוד י"ל דלמה שפירש ר"ת לקמן (דף ט: ד"ה אמר
ר"י) ניחא דפירש שמוחלפת השיטה דבית הלל אומרים יחפור בדקר ויכסה וב"ש אומרים לא ישחוט והשתא פריך אליבא דבית הלל:
אי
הכי מאי איריא ספק אפי' ודאי נמי. תימה מאי אי אמרת בשלמא שייך הכא מ) אפי' כי ליתא דרב יהודה שייך להקשות הכא
לכסייה בדקר נעוץ וכו' וצריך לשנויי דלית ליה ג וי"ל דהכי פי' אי אמרת בשלמא דלית ליה דרב יהודה לא קשיא ליה אברייתא
דאיכא למימר דלית ליה דקר נעוץ ואפר כירה דבני אדם לא שכיחי שיש להם דקר נעוץ ואפר כירה שהוסק מערב י"ט ודרב
יהודה אית ליה שיש לו עפר מזומן דשכיח הוא טפי ומ"מ אין לכסות כדרב יהודה בעפר דליתא לדרב יהודה ואין הלכה כרב
יהודה ואין להקשות מאי איריא ספק וכו' הואיל וליתא לדרב יהודה
ודקר נעוץ לית ליה דהא ודאי איתא לדרב יהודה לענין שמכסה
בו כשהוא ודאי חיה או עוף אבל מה שאמר רב יהודה ועושה בו
כל צרכו לא סבירא לן כותיה ולא שרי לכסויי בו כוי אבל כיון
דאיתא לדרב יהודה צריך ליה לשנויי דלית ליה כל
הני
ואפי' עפר
מזומן אין לו ואם כן אפי' ודאי נמי:
והא