ח:
ביצה פרק
ראשון ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
מדקתני סיפא ואם שחטו וכו'. ואם תאמר אמאי לא
והא מדקתני סיפא כו'. כלומר בשלמא אין שוחטין דרישא איצטריך
ס א מיי' פ"א מהלכות
א) ס"א ל"ג, ב) נ"א רבא,
ג) שבת קלב: כתובות מ.,
יו"ט הלכה ב סמג
פריך אי לית ליה פשיטא דאין שוחטין דבמאי יכול לכסות
כדקאמרת דלא תימא נשחוט משום כבוד יום טוב בלא כסוי אלא
ד) [שבת כה.], ה)ס"א ו) [יש
עשין לג לח עד:
ופירש הקונט' דאי קאי ארישא הוה אמינא דלשחוט ולא לכסייה משום
סיפא דקתני אין מכסין אי דלית ליה חדא מהני לכסות מאי איצטריך
סא ב מיי' פ"ג שם הלכה
ספרים דגרסי רב עי'
שמחת י"ט אלא אסיפא דקתני אין מכסין אי דלית ליה חדא מהני
לאשמועינן השתא ודאי אין
מכסין ספק מבעיא אלא שמע מינה
ברא"ש], ז) [ע"א],
א טוש"ע א"ח סי'
ח) [ויקרא יב], ט) [לכסות
תצח סעיף יח:
איצטריך למימר אין מכסין אותו
בדאית ליה דלגבי ודאי מכסין
סב ג ד מיי' שם הל' ב
בו כצ"ל], י) [ד"ה מותר אחר
השתא ודאי אין אנו מכסין כב"ה
ואשמועינן דספק לא וקשיא לן אמאי
והא מדקתני סיפא ואם שחטו אין מכסין
ד"ה נהרבלאי], כ) ס"א
טוש"ע שם סעיף יט:
דאסרי אפי' דיעבד בלא דקר נעוץ
אין מכסין אי כדרב יהודה אי באפר
סג ה מיי' שם טוש"ע שם
ברוכי וכ"ה גי' הערוך,
את דמו מכלל א) (דרישא) בדאית ליה
❖
ל) [עי' תוס' שבת כד: בד"ה
סעיף כ:
הכירה: מוכן לודאי ואין מוכן לספק.
ספק מבעיא אלא שמע מינה בדאית ליה
עסקינן אלא אמר רבה אפר כירה מוכן
ולא], מ) [כדאיתא ביבמות
ב)
דודאי מכסין אבל ספק לא והדר
קא ס"ד דהכי קאמר אע"ג דדעתיה
❖
צ.],
לודאי ואין מוכן לספק לספק מאי טעמא
קושיא לדוכתין לכסייה כדרב יהודה
לכל מילי הכנסתו מועלת לודאי
רבינו חננאל
או באפר כירה: סוף סוף יו"ט
לא דקא עביד גומא ודאי נמי קא עביד
ואינה מועלת לספק. ופרכינן וכיון
ודייקינן מסיפא מדקתני
גומא אלא כדר' אבא הכא נמי כדר'
רבינו חננאל (המשך)
דדעתיה עלויה ומשום דאקצה ליכא
עשה ולא תעשה אלא אמר רבא וכו'.
אם שחטו אין מכסין את
אבא אלא ספק מאי טעמא דלמא עביד
ספק מ"ט לא מכסינן משום דקא
ותימה דהכא משמע לרבא דאית ליה
צואה. נהרבלאי אמרי כו',
דמו, מכלל דאית ליה
ופשוטה היא. רמי בריה
במה לכסות. ופריק רבה
עביד גומא בתמיה: אלא כדר'
כתישה ודאי נמי נגזור משום כתישה ודאי
עשה ולא תעשה מדדחיק נפשיה
דרב יימר אמר כוי היינו
אפר כירה מוכן הוא
אבא. ודאי מ"ט שרית כדר' אבא
לשנויי ובפרק במה מדליקין (שבת דף
כי קא עביד כתישה אתי עשה ודחי את לא
טעמא דלא מכסינן, גזרו
לכסות בו דם של ודאי
גזירה מפני הרואה, שאם
ולא דם כוי שהוא ספק
כד: ושם) אמר רבא הוא ולא מכשיריו
דאמר לעיל ז) מקלקל הוא ופטור
תעשה אימר דאמרינן אתי עשה ודחי את
ג)
תתיר לו לכסות דם הכוי
חיה, מאי טעמא דילמא
עליה: דלמא קא עביד כתישה
לבדו ולא מילה שלא בזמנה ורב אשי
לא תעשה כגון מילה בצרעת א"נ סדין
ביו"ט, הרואה אומר ודאי
אתי למיעבד כתישה. אי
אמר יום טוב עשה ולא תעשה וכו'
גרסינן. שמא יהו שם רגבים ויכתישם:
חיה היא ויתיר חלבו. ואם
הכי ודאי נמי ניגזור
בציצית דבעידנא דקא מעקר לאו קא מוקים
תאמר בחול נמי, בחול
דילמא אתי למיעבד
ודאי נמי נגזור משום כתישה. ומשני
משמע דרבא לית ליה ההוא טעמא
ליכא למיחש בהאי
כתישה. ודחינן ודאי
לעשה הכא בעידנא דקא מעקר לאו לא
וי"ל דגמרא דחיק נפשיה לאוקומי
כיון דרוב פעמים אין צריך לכתוש
מילתא דאמרי ספק הוא,
אפילו אי עבד כתישה
מוקים עשה הא לא קשיא דבהדי דכתיש
מילתא דרבא אליבא דהלכתא די"ט
לא גזור רבנן משום כתישה דאי נמי
ומפני הספק אמרו רבנן
שרי, מאי טעמא אתי עשה
טרח וכסה, אבל ביו"ט
דושמחת בחגך ודחי את
קא מכסי סוף סוף יום טוב עשה ולא
עשה ולא תעשה אע"ג דרבא עצמו
אתי לידי כך לאו איסורא דאורייתא
ד)
א
מספק לא אמרו טרח
לא תעשה כל מלאכה.
לית ליה האי סברא: ל)
איכא דאתי עשה דוכסהו בעפר ודחי
תעשה הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה
וכסה שמצוה הבאה
ואקשינן אימור דאמרינן
תני ר' זירא לא כוי בלבד אמרו
לא תעשה מלאכה דקיימא לן בפרק
בעבירה היא, הילכך לא
אתי עשה ודחי לא תעשה,
ועשה אלא אמר רבא אפר כירה דעתו
גזרינן כסוי דם הכוי
כגון מילה בצרעת, או
וכו'. וא"ת וכי יש כח ביד
קמא דיבמות (דף ד.) עשה דוחה את
לודאי ואין דעתו לספק ואזדא רבא לטעמיה
בחול. תני ר' חייא לא כוי
סדין בציצית, דבעידנא
לא תעשה: מילה בצרעת. דכתיב
חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה
בלבד אמרו, אלא שחט
דמיעקר לאו מקיים עשה.
דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה
דהא כסוי דאורייתא דכתיב וכסהו
השמר בנגע הצרעת
בהמה חיה ועוף ונתערב
לאו בצרעת מנין, דכתיב
(דברים כד)
מותר לכסות בו דם צפור דם צפור אסור
דמן אסור לכסותן ביו"ט.
השמר בנגע וגו', וכל
בעפר וי"ל דאין הכי נמי דשב ואל
ותניא בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר
ואם יכול לכסות כל הדם
השמר לאו הוא, ובקציצת
לכסות בו צואה נהרבלאי אמרי אפילו
תעשה יש כח בידם: מ)
ותניא בגמרא דאם לא הביא כלי
של אלו בדקירה אחת
הצרעת בערלה מתקיימת
גלגל הכניס עפר לכסות בו דם צפור מותר לכסות
מותר, ולא גזרינן דקר
המילה וביום השמיני
במסכת שבת (קלב:) ימול בשר
אחד אטו שתי דקירות.
ימול בשר ערלתו שהוא
בו צואה אמרי במערבא פליגי בה ר' יוסי בר חמא ור' זירא ואמרי לה
ערלתו ח) אפי' במקום בהרת יקוץ:
אמר רבה שחט ציפור
עשה, אבל הכא בעידנא
אי נמי ציצית בכלאים. דכתיב (דברים
רבא בריה דרב יוסף בר חמא ור' זירא חד אמר כוי הרי הוא כצואה וחד
מערב יו"ט. ופשע ולא
דעקר ליה לאו דלא תעשה
כסהו אין מכסהו ביו"ט,
כל מלאכה, וכתישה היא
כב) לא תלבש שעטנז וסמיך ליה
אמר כוי אינו כצואה תסתיים דרבא הוא דאמר כוי הרי הוא כצואה
שכל דבר (שאי)
מלאכה בעצמה, לא
גדילים תעשה לך דבשעת מילה או
דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם צפור דם
[ש]אפשר לו לעשותו
מקיים עשה דכיסוי.
בשעת לבישת הטלית מעקר לאו
מערב יום טוב ולא עשאו,
ופרקינן הא לא קשיא
צפור אסור לכסות בו צואה תסתיים רמי בריה דרב ייבא אמר כוי היינו
ב
אינו דוחה את יום טוב.
בהדי דכתיש מכסה,
ומקיים עשה אבל עשה זה כשהוא
כלומר שוחט וכותש
טעמא דלא מכסינן גזירה משום התרת חלבו אי הכי אפילו בחול
כותש עובר בלאו והעשה אינו מקיים
והדם שותת סביבות
נמי בחול אמרי לנקר חצרו הוא צריך שחט באשפה מאי איכא למימר
עד שיכסה: עשה ולא תעשה הוא.
הדקר. ואקשינן עוד מכדי
יום טוב עשה ולא תעשה
בא לימלך מאי איכא למימר אלא בחול [אי נמי] מספקא אמרי
דכתיב (ויקרא כג) ביום הראשון שבתון
ה)
הוא, כלומר עשה שבתון
דמשמע שבות: ואין דעתו לספק.
ליה רבנן זיל טרח וכסי ביום טוב אי מספקא מי אמרי ליה רבנן
ולאו כל מלאכת עבודה
הלכך איסור מוקצה איכא והוא הדין
לא תעשו, ושמחת א) יו"ט
זיל טרח וכסי תני רבי זירא לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט
ג
עשה בלבד הוא, ואין
לדרב יהודה: ואזדא רבא לטעמיה.
בהמה חיה ועוף ונתערבו דמן זה בזה אסור לכסותו ביום טוב אמר רבי
עשה דוחה את לא תעשה
דאמר מי שדעתו לודאי לא רמי
ועשה. ופרקינן אלא אמר
יוסי בר יאסיניאה דלא שנו אלא שאין יכול לכסותו בדקירה אחת אבל יכול
אנפשיה לאזמוני למידי דספק:
רבא לעולם כשיש לו אפר
לכסותו בדקירה אחת מותר פשיטא מהו דתימא נגזר דקירה אחת אטו
כירה וכיוצא בה, מיהו הני
הכניס עפר לכסות בו צואה. ביום
מוכנין הן לודאי, מ"ט
שתי דקירות קמ"ל אמר רבה שחט צפור מערב יו"ט אין מכסין אותו ביו"ט
ו)
ה
טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל
דדעתו לודאי ולו הכינו
גלגל
ואין דעתו לספק, לפיכך
רעי ביו"ט לפניו: מותר ט)לכסות דם
אין מכסין בו דם הכוי
צפור. שיש לו לשחוט ביום טוב דכיון שהזמינו לספק כל שכן לודאי: אסור לכסות בו צואה.
אם יש לו תינוק קטן והטיל צואה
באפר הכירה. ואזדא רבה
ביום טוב. מאי טעמא דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי אבל הצואה ספק הוא
אם יארע במקום המאוס לו ודעתו
לטעמי' דכל מידי דדעתיה
עליה ולו הכינו שרי,
לודאי ולא לספק: י) מותר לכסות בו צואה. כיון דאזמניה אזמניה דהא נמי קרוב לודאי: נהרבלאי אמרי. בסנהדרין (דף יז:) מפרש דהוא
דאמר רבא הכניס עפר
רמי בר כ) בריבי: כוי הרי הוא כצואה. המכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם כוי דזה וזה ספק: וחד אמר אינו כצואה.
לכסות בו צואה, מותר
והמכניס עפר לכסות צואה אסור לכסות בו דם כוי דכוי לגבי צואה כספק לגבי ודאי דצואת תינוק שכיחא וקרובה לודאי: תסתיים
לכסות בו דם ציפור, מאי
טעמא דהא לנקות חצרו
דרבא הוא דאמר. צואה כספק וכוי מותר בהזמנת צואה: דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם צפור דם צפור
בעי, כ"ש הכא דאיכא
אסור לכסות בו צואה. אלמא ספק הוא: משום התרת חלבו. דאי שרית לכסוייה אתי למימר חיה הוא: בחול אמרי לנקר חצרו כו'.
תרתי ניקוי ומצות כסוי.
הרואה אומר לא מפני שטעון כסוי אלא כדי לנקר חצרו מכסהו: לא גרסינן וליטעמיך אלא הכי גרסינן בא לימלך מאי איכא למימר.
אבל הכניסו לכסות בו דם
ציפור, אסור לכסות בו
מי שיש לו כוי ובא לימלך לחכמים אם צריך לכסותו ובחול והם מורים לו שצריך כסוי: מאי איכא למימר. איהו גופיה אתי למימר
חיה הוא דהא מצרכו ליה כסוי: אלא לא גרסינן: בחול אי נמי ספקא הוא כו'. כלומר בחול זה שהורוהו לכסות לא מחזיק ליה
א) לכאורה נראה פשוט דהך
בחיה ודאית דמימר אמר אי נמי מספקא להו לרבנן אי חיה אי בהמה אמרי ליה זיל טרח וכסי כו': אמרי ליה גר': לא כוי בלבד
עשה דקאמרינן דדחי לל"ת
היינו עשה דכיסוי הדם וכמו
אמרו. דאין מכסין ביום טוב דדין הוא שלא יכסוהו שמא בהמה היא וטרח טרחא דלא מצוה ואפילו באפר הכירה: אלא אפי' שחט
שפרש"י ודברי רבינו צ"ע
כו'. דאיכא חד דטעון כסוי אפי' הכי אין מכסין משום דקא טרח נמי בשל בהמה: פשיטא. דהא לא טרח בשביל בהמה מידי: אין מכסין
ועוד דא"כ בספק נמי איכא
אותו ביו"ט. דהיה
עשה זו ומצוה ליישב.
לו לכסות מבעוד
יום ומשום
אמנועי משום
שמחת יום טוב ליכא דמשום דלא
מכסי דם לא מתסר צפור באכילה:
גלגל