ביצה פרק ראשון ביצה
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גלגל
עיסה מערב י"ט מפריש חלה בי"ט. פרש"י דאע"ג דאין
גלגל עיסה מערב י"ט מפריש ממנה
חלתה בי"ט. ואע"ג דתנן
סד א מיי' פ"ג מהל'
א) [בכורות כז. ע"ש],
ב) [שבת סד: קמו:] ע"ז יב.,
יו"ט הלכה ח סמג
מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט והא נמי כתרומת גורן
לקמן (דף לו:) אלו הן משום שבות אין מגביהין תרומות ומעשרות
ג) שבת סה. קמו:, ד) [צ"ל
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
דמיא שהוא היה יכול להפריש מעי"ט דהא מאתמול התחיל זמנה
בי"ט והא נמי כתרומת דגן דמיא שהיה יכול להפרישה מערב י"ט
אלעזר], ה) [צ"ל אלעזר],
תקו סעיף ג:
אפילו הכי מפריש שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגלה
להפריש דתנן (חלה פ"ג) מאימתי חיוב חלה משגלגל אפילו הכי
סה ב מיי' פ"ה מהלכות
ו) [עי' מהרש"א], ז) והתם
❖
מיירי בגדולים,
בכורים הלכה יב
בי"ט ולאפותה כדי לאכול פת חמה:
מפרישין לה שלא גזרו על תרומת
טוש"ע י"ד סי' שכג:
אין מפריש הימנה. דלא התירו
עיסה שהרי מותר לגלגל בי"ט ולאפות
גלגל עיסה מערב יו"ט מפריש ממנה חלתה
סו ג ד מיי' פרק ה מהל'
להפריש חלה אלא בעיסה שנתגלגלה
כדי לאכול פת חמה ואז מותר
יו"ט הלכה ד טוש"ע
ביום טוב אבוה דשמואל אמר אפילו גלגל
הגהות הב"ח
א"ח סי' תקיח סעיף ד:
בי"ט אבל זו היה לו להפריש מערב
להפריש ממנה חלה כיון שבי"ט נלושה
עיסה מערב יום טוב אין מפריש ממנה
סז ה ו מיי' פכ"ב
(א) גמ' דאמר שמואל חלת
א
יו"ט כתרומת דגן ופירות: (ב) חלת
א"כ לא היה הפרשת חלה בכלל
תרומה בחוצה לארץ:
מהלכות שבת הל' כ
חלתה ביו"ט לימא פליגא דשמואל אדאבוה
[ח"ל]. חלה טורטי"ל. חלה שמרימין מן
איסור הגבהת תרומה ואפי' כשגלגלה
(ב) רש"י ד"ה חלת
ופ"ה מהלכות יו"ט שם
(דשמואל) דאמר שמואל חלת חוצה
תרומה חלה: (ג) ד"ה אין
א) ב
סמג לאוין סה טוש"ע א"ח
(א)
מבעוד יום עי"ל דלפי הירושלמי
העיסה שבחוצה לארץ הואיל ואינה
❖
מוליכין וכו' וטעמא דב"ש
סי' שא סעיף מה:
לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש אמר רבא
ניחא דקמיירי שלא גמר הלישה
מן התורה כדקיימא לן בקדושין (דף
דאסרי מפרש בגמרא
מי לא מודה שמואל שאם קרא עליה שם
מעי"ט ואע"ג דסוף סוף היה יכול
לו:) כל מצוה התלויה בפירות הגדלים
ואע"פ שהוא כצ"ל:
שאסורה לזרים: מתני' ב"ש אומרים
(ד) תוס' ד"ה גלגל וכו'
בארץ אינו נוהג אלא בארץ: אוכל
להפריש מבעוד יום משעת גלגול
רבינו חננאל
והכי איתא בירושלמי כצ"ל
והולך. כל הפת ומשייר כדי חלה
מכל מקום אחר שנגמרה הלישה בי"ט
❖
אין מוליכין את הסולם משובך לשובך
ותיבת נמי נמחק:
גילגל עיסה מערב יו"ט
הוה ליה כאילו נעשית כל הלישה
ומפרישה באחרונה. אלמא הפרשתה
מפריש ממנה חלתה
אבל מטהו מחלון לחלון וב"ה מתירין:
ביו"ט. אבוה דשמואל
בי"ט שרגילות שלא להפריש חלה
שלא לצורך היא ולא הויא הפרשה
גמ' אמר רב חנן בר אמי ג מחלוקת
אוסר להפריש חלה
גליון הש"ס
עד גמר הלישה ולעולם הפרשת
והמפריש בי"ט אינו כמתקן דלתסר
ביום טוב מן העיסה
ברשות הרבים דב"ש סברי הרואה אומר
תוס' ד"ה והאמר רב
חלה הוי בכלל הגבהת תרומה היכא
כשאר הגבהת תרומה דגזור בה
שגילגלה מערב יום טוב,
להטיח גגו הוא צריך וב"ה סברי שובכו
יהודה אמר רב וכו' דרב
מאי טעמא שהיה לו
ד
רבנן מפני שנראה כמתקן: מי לא
דהיה לו להפריש מאתמול אבל לא
חנן פליג עליה. עי' בב"מ
להפריש חלתה בעת
מוכיח עליו אבל ברשות היחיד דברי הכל
מודה שמואל. אע"פ שאינו צריך
מצי למימר דלהכי מחלק בין כסוי
דף מו ע"ב תוס' ד"ה פרי
שגלגל, כדתנן אוכלין
❖
נמי:
מותר איני והא אמר רב יהודה אמר רב
עראי מן העיסה עד
משום דגבי כסוי לא ממנע משמחת
להפרישה שאם קרא עליה שם שחל
ב)
שתגלגל בחטים ותטמטם
י"ט דאין הכסוי מעכב האכילה אבל
עליה שם חלה ואסורה לזרים אלמא
כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית
ה
בשעורים, גלגלה בחיטין
הפרשת חלה מעכב אכילה דזה אינו
שם תרומה עליה ואיתא בכלל אין
וטמטמה בשעורין, האוכל
העין אפילו בחדרי חדרים אסור תנאי היא
לעזי רש"י
ממנה חייב מיתה, כיון
דהא מיירי הכא בחוצה לארץ כדאמר
מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט:
דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם
❖
ג)
שנותנת המים מגבהת
טורטי"ל. עוגה עגולה.
מתני' אין מוליכין את הסולם.
בסמוך וא"כ אוכל ואחר כך מפריש
חלתה. וכבר אמרנו כל
ר' ד)(אליעזר) ור' שמעון ואוסרין איכא דאמרי
דמשמע דליכא מאן דפליג בזה
קס"דו) סולם המיוחד לכך וניכר שהוא
(שאי) [ש]אפשר לו
אמר רב חנן בר אמי מחלוקת ברשות היחיד
לעשותו מערב יו"ט אינו
ובתוספתא פי' דטעמא דרבה דמיירי
של שובך וטעמא דב"ש (ג) מפרש
מוסף רש"י
דוחה את יו"ט. ופליגא
דב"ש אית להו דרב יהודה אמר רב וב"ה
בחוצה לארץ ולא מחזי כמתקן כיון
בגמרא דאסרי ואע"פ שהוא בא
כל מקום שאסרו
עליה שמעתא דשמואל
לית להו דרב יהודה אמר רב אבל ברשות
ליטול גוזלות לשמחת י"ט: מחלון
שבלאו הכי יוכל לאכול אבל בא"י
חכמים מפני מראית
בריה, דאמר במסכת
העין. שלא יחשדוהו
בכורות פרק עד כמה
לחלון. באותו שובך עצמו שכן דרך
הרבים דברי הכל אסור לימא רב דאמר
מודה רבה ואין נראה דמשמע
באיסור (שבת סד:)
דבר
ישראל חייבין כו', אמר
בסמוך דלא שייך כלל לומר זה הטעם
שובך להיות בו מחיצות הרבה קן
כב"ש תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל
המותר ואסרוהו מפני
שמואל תרומת חוצה
מראית העין שהרואהו
דקאמר מי לא מודה שמואל שאם
לכל זוג וזוג וחלון לכל קן וקן:
לארץ אוכל והולך ואח"כ
לא כנגד העם רבי (אליעזר) ור"ש אוסרין
ה)
חושדו בדבר עבירה (ע"ז
מפריש, והנה כיון שיש לו
גמ' הרואה. שהוא מוליכו אומר
קרא וכו' א"כ כיון דשם חלה עליה
מתניתין
. אפילו בחדרי
עדיין רשות לאכול בלא
יב.)
מיחזי כמתקן ומשמע לפי הלשון
להטיח גגו הוא צריך והרי הוא עושה
חדרים אסור. במקום
הפרשת חלה כאלו לא
שאין אדם רואה אסרוהו
מלאכה ביום טוב: להטיח. שהיו טחין גגותיהן בטיט לפי שלא
נתחייב. ומתמהינן מי לא
דסברא זו פשוטה ולכך נראה עיקר כדפי' לעיל דאפי' בא"י מתיר
(שם). שוטחן בחמה.
מודי שמואל שאם הפריש
רבה ואבוה דשמואל אסר אפי' בחו"ל ותדע דהא ודאי הירושלמי
היו משופעין אלא עשויין כמין תקרת עליה ומשתמשין בהן לפיכך טחין
ליבשן, אבל לא כנגד
חלה וקרא עליה שם חלה
אותן ומשפעין הטיח לצד הכתלים שיזובו מימיו:שובכו מוכיח עליו. שובכו
מיירי בא"י ואפילו הכי לא קא אסר אלא היכא דלש אבל ערס
העם. שיחשדוהו שכבסן
קודם שיאכל חלה אסורה
(שבת קמו:).
לזרים. וכיון שאילו עשה
של סולם מוכיח שהוא ניכר שהוא של שובך: מותר. שהרי אין
שרי דהיינו גלגל ונראה דהלכה כרבה דהוא בתראה ודוקא גלגל
כך היתה חלתו חלה,
אדם רואהו: והאמר רב יהודה אמר רב כו'. וקשיא דרב אדרב
שלא נגמרה לישתה לגמרי דאי נגמרה לגמרי אפילו רבה מודה
אפשר לעשותו מערב
דאין מפרישין אותה בי"ט והכי (ד) נמי איתא בירושלמי כל הלש
חנן. ואע"ג דרב אמורא הוא מקשי מיניה מפני שרבן של כל בני
יו"ט קרינא ביה, ולפיכך
אין מפרישין אותה ביו"ט.
הגולה היה בדורו חוץ משמואל: תנאי היא. איכא תנא דקאי
עיסה מעי"ט אין מפרישין חלתה בי"ט וקאמר לש אין ערס לא
ירושלמי תיפתר בעיסה
כוותיה: שוטחן בחמה. מי שנשרו כליו בדרך במי גשמים שוטחן
וה"פ דוקא לש דנגמרה מערב י"ט אין מפרישין אבל ערס לא דלא
טמאה שאינו יכול
בחמה והן נגבין מאליהן: אבל לא כנגד העם. שלא יאמרו כבסן
נגמרה הלישה מערב י"ט מפריש והכא נמי מיירי בגלגל שהוא
להפריש חלתה אלא
לבסוף. בית שמאי
בשבת. אלמא מידי דמשום מראית העין מותר במקום צנוע: לימא
כמו ערס והיכא דשכח ולא הפריש מן הפת מעי"ט קי"ל דחלת
אומרים אין מוליכין את
רב דאמר כב"ש. לרב חנן קא פריך דאוקי לה דבית הלל ברה"ר אסרי
חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וא"כ ישייר מן הפת מכל אחד ואחד
הסולם משובך לשובך
וברשות היחיד שרו א"כ לרב חנן רב דאמר כל מקום שאסרו כו'
ואוכל השאר ולמחר יפריש חלה וצריך שתהא גדולה כדי שיהיה לה
כו', עד וב"ה מתירין.
אמר רב חנן מחלוקת
דאמר כב"ש בתמי' הא ודאי לא שביק ב"ה ועביד כב"ש ועל כרחך
הכירא אחר הפרשה דכתיב (במדבר טו) ראשית דבעינן שיהיו שיריה
ברה"ר, אבל ברשות
לבית הלל אפי' ברשות הרבים מותר משום דשובכו מוכיח עליו דאי
ניכרין והיכא דאפה עריבה מלאה עיסה מערב י"ט ושכח ולא הפריש
היחיד דברי הכל מותר א).
ברה"ר אסור וברשות היחיד שרי לא הוה אמר רב להא שמעתא: תנאי
חלה מערב י"ט ישייר פת אחת בשביל כולם עד למחר מפני שגבלן
ואקשינן לימא רב דאמר
כל מקום שאמרו חכמים
היא. כלומר אמר לך רב חנן ודאי רב סבר דבית הלל אפילו
כאחד אבל במצות בערב הפסח אם שכח ולא הפריש צריך לשייר
מפני מראית העין אסור,
בר"ה שרו ופליג עלי ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שוטחן בחמה
מכל אחת ואחת מפני שגיבולן כל אחת ואחת בפני עצמה ולמחר
כגון זה שהרואה אותו
מוליך הסולם ברה"ר
דלית ליה דרב וההוא תנא מוקי בית הלל כוותיה דלא התירו אלא
יניח כל החתיכות בסל אחד ומצרפן לחלה ויפריש מן כולם אחת ומיהו
אומר להטיח גגו הוא
ברשות היחיד ורבי אליעזר ור"ש דסבירא להו כרב מוקמי שריותא
אם ירצה לעשות דבר קל יעשה מצה אחת ויאפה אותה ויצרפם
צריך, אפילו בחדר חדרים
דבית הלל דמתניתין ואפי' ברה"ר דקא סברי שובכו מוכיח עליו וב"ש
ויפריש [מאחת על] כל האחרות אגב אותה מפני שחיובה בא עכשיו:
ברשות היחיד אסור,
אין מוליכין הסולם. תימה אפי' הכין אותם מאתמול מ"מ אית
כב"ש אמרה לשמעתיה,
לית להו שובכו מוכיח עליו ואסרי אפי' בחדרי חדרים. י"מ דלרב קא פריך
דהא ב"ה ברשות הרבים
ואמר לך רב תנאי היא ולאו מלתא היא דמאי רבותייהו דרבי אליעזר
בהו משום צידה כדאמרינן לקמן (דף כד.) הצד יוני שובך
אסרי אבל ברשות היחיד
ור' שמעון במקום בית הלל הא ב"ש נמי טובא הוו ואין הלכה כמותן:
[ויוני עליה] חייב וי"ל דמיירי בקטנים שלא פרחו ז):
שרו, ובית שמאי הוא
מתניתין והאמר רב יהודה אמר רב. אף על גב דרב היה אמורא
דאסרי ברשות היחיד.
ופרקינן תנאי היא, כלומר
ורב
מ"מ פריך שפיר כיון דרב גדול היה בדורו וראש ישיבה לישראל חוץ משמואל אין סברא $ דרב חנן פליג עליה: כבית שמאי.
לא אמר רב על כל
פרש"י ומקשה לרב חנן דמוקי דבית הלל לית להו דרב וברה"ר דברי הכל אסור ואפילו ב"ה אסרי וברשות היחיד שרו (ואדרבה)
החכמים אלא על אותן
שאוסרין משום ב) מראית
רב לא יאמר הכי דלא יאמר דלא כהלכתא אלא יאמר דב"ה שרו אפילו ברה"ר דשובכו מוכיח עליו ודלא כוותך ומשני תנאי היא כלומר
העין, אמר שאוסרין
רב חנן אמר לך אין הכי נמי דרב סבר דבית הלל שרו ברה"ר ופליג עלי ואנא דאמרי כי ההוא תנא דשוטחן דלית ליה דרב וההוא
אפילו בחדרי חדרים, ועל
תנא מוקי לה בית הלל כוותיה דלא התירו אלא ברשות היחיד וי"מ דלרב קא פריך ואמר לך רב תנאי היא דסבירא להו כב"ש ואנא
זולתם לא אמר, דתניא
שוטחן בחמה הבגדים
סבירא לי כהני תנאי
ולא נראה דמאי
אולמייהו דרבי אליעזר ור"ש
לגבי בית הלל הא ב"ש טובא תנאי הוו ואע"פ כן אין הלכה כמותם:
שנשרו, אבל לא כנגד
ולא העם, דאתי למימר היום
רחצם, ר' אלעזר ור' שמעון אוסרין, ורב לדברי אילו קאמר.
א) דברי רבינו בהא דאמר ואקשינן קאי אלישנא בתרא דברה"י פליגי אבל ברה"ר דברי הכל אסור. ב) פי' רבינו הוא הי"מ שברש"י ותוס'.