ט:
ביצה פרק ראשון ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא
היא דר"י טעמא דת"ק מפרש. וא"ת והא כל מקום דתני
מתניתין. דקתני בהולכת סולם פליגי לאו כי האי תנא דקתני
סח א מיי' פכ"ו מהל'
א) [תוספתא פ"א], ב) [נדה
שבת הלכה ז ופ"ה
כד. בע"ז מו. כ' רש"י ד"ה
בהולכה מודו מפני שצורך י"ט היא: אבל של עליה אסור. דההוא
במה לחלוק וי"ל דהיינו במשנה אבל לא בברייתא :
ו)
מאי דקא שרי ת"ק קא אסר רבי דוסא. דאפי' בשאר סולמות
מהל' יו"ט הל' ד טוש"ע
בני ר' חייא יהודה וחזקיה
ודאי אמרי להטיח גגו הוא צריך: מדדין בו. אם החלון רחוק
❖
שמן], ג) לעיל ב., ד) לקמן
א"ח סי' תקיח סעיף ד:
לא שרי אלא הטוי ותימה רבי
דוסא דאמר כמאן דלכ"ע
ואין ראש הסולם מגיע שם
(א) בה בהטיה מדדין רגליו של סולם
י., ה) [דף י.], ו) [וע"ע תוס'
עירובין פא: ד"ה ה"ג וכו'],
מעט מעט: לקרייתא. לכפרים
שרי הולכה בשאר סולמות א וי"ל דר'
ז) וכגון סולמות של בית,
רבינו חננאל
לראות שדותיהן: סולם בא לידינו.
דוסא יאמר דלא נחלקו ב"ש וב"ה
מתניתין דלא כי האי
תנא דתניא א)אמר רבי
ח) [ממלא קופתו עפר
❖
הולכת סולם של עליה לשובך: מכלל
בדבר זה ב משמע דקי"ל כר' דוסא
ועושה כצ"ל],
שמעון בן אלעזר מודים ב"ש וב"ה שמוליכין
ומתני' דמפרש דבמוליכין
פליגי ב"ש וב"ה, דלא כר'
דת"ק סבר. בשל עליה פליגי
ותימה דאמר בעירובין פרק חלון
את הסולם משובך לשובך לא נחלקו אלא
שמעון בן אלעזר, דתני
בחזרה ומודים בהולכה: טעמיה
(דף עז: ושם) מטלטלין את הסולם
דבמוליכין את הסולם
להחזיר שב"ש אומרים אין מחזירין וב"ה
הגהות הב"ח
דת"ק קא מפרש. ובשל עליה ליכא
ובכולי שמעתין משמע דאסור לטלטל
משובך לשובך לא פליגי
אומרים אף מחזירין אמר רבי יהודה במה
(א) רש"י ד"ה מדדין וכו'
אלא דברי הכל שרי. כי
למאן דשרי: ממאי מדקתני. במלתיה
סולם של עליה ור' דוסא אוסר אפי'
שם בהטיה כצ"ל ותיבת בה
פליגי להחזיר הסולם
דברים אמורים בסולם של שובך א אבל
סולם של שובך וי"ל דשני מיני
דת"ק משובך לשובך אלמא בסולם
נמחק: (ב) ד"ה הא קשיא
ממקום שלקחו ממנו,
בסולם של עליה דברי הכל אסור ר' דוסא
המיוחד לשובכין קאי: מי קתני
סולמות הן וכן משמע בהדיא פרק
זו החליפה כצ"ל ותיבת על
שב"ש אוסרין וב"ה
❖
נמחק:
מתירין. בד"א שחולקין
סולם של שובך. דנהוי משמע דבשל
אומר מטהו מחלון לחלון אחרים אומרים
חלון (שם דף עז:) והתם מיירי
בסולם של שובך, אפילו
שובך קאי: משובך לשובך קתני.
בקטנים ג ז) והכא מיירי בגדולים ד והר"ר
משום רבי דוסא אף מדדין בו בני רבי חייא
ב"ה שמתירין משום
ב)
אברהם מבורגו"ל פירש דהתם מיירי
ולעולם בשל עליה ורבותא אשמועינן
דשובכו מוכיח עליו, אבל
נפוק לקרייתא כי אתו אמר להו אבוהון כלום
מוסף רש"י
בסולם של עלייה דברי
בשבת דמאי טעמא אסרי לטלטל
דיוליכנו מעליה לשובך ראשון וממנו
מעשה בא לידכם אמרו לו סולם בא
מוחלפת השיטה. התנא
הכל אסור. רבי דוסא
לכמה שובכין: הטוי סולם של עליה.
הסולם משום דמחזי דלהטיח גגו
שסידרן טעה באחת מהן
אומר מטהו מחלון לחלון.
לידינו והתרנוהו אמר להם צאו ואסרו מה
והחליף שיטתו (פסחים
הוא צריך ובשבת ליכא חששא שאסור
והוליכו לשובך מבעוד יום ועכשיו בא
דקו בני ר' חייא מדקתני
❖
שהתרתם אינהו סבור מדקא אמר רבי
נה.).
ר' יהודה אומר בסולם של
להטותו מחלון לחלון: מאי דקא אסר
להוציאו לחוץ אבל הכא מיירי ביום
עלייה לא פליגי אלא דברי
יהודה בסולם של עליה לא פליגי מכלל דתנא
ת"ק. דרבי דוסא דהוא ר' יהודה
טוב דמותר להוציאו לחוץ וא"כ איכא
הכל אסור, מכלל דרבי
קמא סבר פליגי ולא היא רבי יהודה טעמיה
שמעון בן אלעזר סבר
הך חששא ולפי זה אסור לטלטל
דאמר בסולם של עליה אסור להוליך
מוסף תוספות
דאפילו בסולם של עלייה
הסולם שלנו בי"ט ואפילו בביתו
קא שרי רבי דוסא מיהא להטות:
דתנא קמא קא מפרש ממאי מדקתני מוליכין
חולקין להוליכו לשובך,
א. וכי פליג ר' דוסא
ולא היא מאי דקא שרי ת"ק. דהיינו
דשמא הלכה כרבי דוסא וצ"ע:
וב"ה מתירין, והורו
אבית הלל דשרו הולכת
את הסולם משובך לשובך ואי סלקא דעתך
אלמא גבי שמחת י"ט ב"ש
להוליך סולם של עלייה
סולם של שובך. תר"פ.
של שובך להוליך קא אסר ר' דוסא
בסולם של עליה פליגי האי מוליכין את
לשובך כב"ה אליבא דר'
א"כ ר' דוסא דאסר
לחומרא וכו'. וא"ת אמאי
ואתא למימר הולכה אסור הטיה שרי
שמעון בן אלעזר דהוא
בהולכה כב"ש דמתניתין
הסולם משובך לשובך מוליכין את הסולם
ובשל עליה לא איירי כלל: מוחלפת
לא פריך מביצה שנולדה ופי' הקונט'
ת"ק דר' יהודה. ואמר להו
ביאר ליה דאסרו
לשובך מבעי ליה אלא לאו הכי קאמר של
ר' חייא אביהן צאו ואסרו
בהולכה וקא שרו בהטיה.
השיטה. כאן הוחלפה שיטתן וצריך
משום דגבי ביצה לא שייך שמחה
מה שהתרתם שטעיתם
שיטה, ועי' חכמת מנוח.
שובך אין של עליה לא ואידך מי קתני
להפוך דבריהם: וממאי דמוחלפת.
שאין בה שמחת י"ט כ"כ ומה שמתירין
ולא דקדקתם יפה. כי ר'
ב. בהולכה
דסולם
סולם של שובך משובך לשובך קתני ואפי'
ב"ש היינו מטעם דלית להו הכנה
ומאי קשיא ליה לר' יוחנן דלמא
יהודה שדיקדקתם שחולק
דלכו"ע אסור ואפילו
על ר' שמעון בן אלעזר,
בסולם של שובך אלא
לכמה שובכין איכא דאמרי אמרו לו הטוי
ומטעם דלא דמי לפירות הנושרים
טעמייהו דב"ש התם משום דאיכא
בסולם של עלייה אינו
בהטיה פליגי דב"ש אסרי
אמר
ר' יוחנן
דקר נעוץ וליכא צד איסור: אבל
ולמשקין שזבו:
סולם של עליה בא לידינו והתרנוהו אמר
חולק עליו, אלא אדרבה
וב"ה מתירין כיון שהוא
מוחלפת השיטה. פירוש ההיא
היכא דליכא דקר נעוץ. דאיכא צד
איכא למידק הכי, מדלא
של שובך אבל של עליה
להם צאו ואסרו מה שהתרתם אינהו
קתני מוליכין את הסולם
אסרו אפילו בהטיה. שיטה,
דתריסין דב"ה סברי אין מסלקין
רמז חפירה לא שרו ואפי' בעפר
סבור מאי דקא אסר תנא קמא קא שרי
לשובך סתם, דאיכא
ועי' רש"ש. ג. בסולמות
תיחוח שהוא כחפור ועומד והכא
התריסין בי"ט וכל הנך משניות דמייתי
למימר מכל מקום בין מן
שלנו שאדם רגיל לעשות
רבי דוסא ולא היא מאי דקא שרי תנא קמא
השובך ובין מן העלייה,
לטלטלן בכל עת, ואין
מחליף ואותה דהשוחט כדקאי קאי
נמי לא שנא דהא איכא חשדא דלהטיח
קא אסר רבי דוסא: אבל מטהו מחלון
מן הכל בית הלל מתירין,
רגילות להטיח בהם גגות
גגו: אבל התם לא. דגזרי משום
וקשה טובא להדא פי' דא"כ מתוקמא
אלא קתני במה דברים
הילכך מותר. רשב"א.
לחלון וכו': אלמא גבי שמחת יו"ט ב"ש
לפי המסקנא כל הני שנויי דחיקי
כתישה דלמא זמנין דבעי כתישה:
אמורים דמוליכין את
ד. שאנו רגילין לעשות
לחומרא וב"ה לקולא ורמינהי השוחט חיה
הסולם משובך לשובך,
לעלייה שאין דרך
אלא אי קשיא. מתניתין אהדדי
דלעיל דמייתי הואיל ולא מחליף בשום
ג)
בסולם של שובך, אבל
לטלטלם, והם היו רגילין
פנים אותה דהשוחט ועוד קשה מאי
שהוצרך רבי יוחנן להחליף שיטתן
ועוף ביום טוב ב"ש אומרים יחפור בדקר
בסולם של עלייה דברי
להטיח בהם גגות, אי נמי
וצריך להפוך דבריהם: הא קשיא.
קאמר גבי עור משום דמחזי למזגא
הכל אסור, שמעינן מינה
הכא בסולמות גדולות
ויכסה וב"ה אומרים לא ישחוט אא"כ היה
דר' יהודה מפרש דברי ר'
מאוד שאין רגילות לעולם
(ב) על זו החליפה: לא יטול. מן
עליה הא מפרש טעמא לקמן (דף יא:)
לו עפר מוכן מבעוד יום אמר רבי יוחנן
שמעון בן אלעזר. איכא
אלא להטיח בהם גגות.
הגוזלות בי"ט: אא"כ נענע מבעוד
דהתירו סופן משום תחלתן וע"ק
דאמרי לא הורו אלא
רשב"א. ה. משום דאנו
מוחלפת השיטה ממאי דלמא עד כאן לא
יום. ולא סגי בהכנה בדבור בעלמא
דא"כ דאותה דהשוחט נשארת
להטות סולם של עלייה
מחליפין ההיא דהשוחט,
קאמרי ב"ש התם אלא היכא דאיכא דקר
מחלון לחלון, דקדקו
ואם כן בית הלל מתירים
במקומה א"כ רבה ורב יוסף שקלו
כדמפרש לקמן ה) טעמא דלמא למחר
ואמרו מאי דאסר ת"ק
לשחוטי בלא הכנה,
נעוץ אבל היכא דליכא דקר נעוץ לא ואי
וטרו (לעיל דף ז:) אליבא דב"ש וזהו
כי שקיל להו חייס עלייהו וממליך:
והיא הולכת (מסולם)
והלכה כמותן. תר"פ.
נמי עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא
דוחק גדול ועוד קשה כיון דמוחלפת
אבל
[הסולם] ואפילו הטיית
סולם של עלייה. וא"ר
אלא דשובכו מוכיח עליו אבל התם לא
ההיא דתריסין סבירא להו לב"ה
דוסא אע"פ שאין מוליכין
דאין מסלקין משום דיש בנין וסתירה
אלא אי קשיא הא קשיא בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד
מותר להטות, והורו כר'
ד)
בכלים ובריש פרק כל הכלים (שבת
דוסא. ואמר להם אביהם
יום וב"ה אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל אלמא גבי שמחת יו"ט ב"ש
טעיתם, לא כי ר' דוסא
דף קכב: ושם) סתים לן תנא דאין
לחומרא וב"ה לקולא ורמינהי השוחט חיה ועוף ביו"ט אמר רבי יוחנן מוחלפת
אינו חולק על ר' יהודה
בנין וסתירה בכלים לכך פר"ת
בסולם של עלייה כלל,
השיטה ודלמא לא היא עד כאן לא אמרי ב"ש אלא היכא דאיכא דקר נעוץ
אלא בסולם של שובך
דמוחלפת השיטה היינו ההיא דהשוחט
אבל
שמתיר ר' יהודה להוליכו,
דב"ה סברי יחפור בדקר ויכסה
אוסר ר' דוסא בהולכה
וכו' והשתא ניחא הכל ואומר ר"ת תמיה אני על מה הצריכו העולם הכנה וזכור אני דבימי נערותי לא הוי מצריכין כלל ה אך עתה
ואינו מתיר אלא בהיטוי.
מדקתני מחלון לחלון,
לפי מה שטעו דסבורים דמוחלפת לא קאי אהשוחט וכו' וב"ה לחומרא לפיכך מצריכין הכנה ומיהו זה אינו דלפי פירושו נמי לכל
ש"מ לא שרי ר' דוסא אלא
הפחות סברי ב"ה מאי דסברי ב"ש מעיקרא וב"ש בעו דקר נעוץ ואפי' בעפר תיחוח בעו הכנה מדקאמר הכא עד כאן לא קאמרי
היטוי מחלון לחלון באותו
ב"ש התם אלא דאיכא דקר נעוץ משמע אפילו בעפר תיחוח בעו ב"ש דקר נעוץ מבעוד יום משום הכנה כדפ"ה ותדע דאל"כ הא
שובך, אבל משובך
לשובך להוליכו לא, וכ"ש
דקאמר רב יהודה לעיל והוא שיש לו דקר נעוץ לאו אליבא דב"ה הוא לפי המסקנא דאמרי ב"ה שיחפור בדקר לכתחלה וישחוט ואע"ג
של עלייה. דייקינן ממתני'
דמייתי מלתיה דרב יהודה גבי ומודים מכל מקום קאי אכולה מתניתין כדפרישית וסברא היא דלא פליגי ב"ש וב"ה אלא בהא דבכה"ג
דקתני ב"ש אומרים אין
דשרו ב"ש בדיעבד שרו ב"ה לכתחילה ולעולם בעו דקר נעוץ משום הכנה ועוד ראיה מדקאמר רב יהודה גופיה לעיל (דף ח.) ממלא
ח)
מוליכין וב"ה אומרים
מוליכין, אלמא בשמחת
קופתו ועושה בה כל צרכו משמע דבעינן הכנה לפי האמת ואע"פ שיש לפרש דבשאר צרכים מיירי כגון לכסות בו צואה אבל לכסוי דם לא
יו"ט ב"ש לחומרא וב"ה
בעינן הכנה לא משמע הכי לעיל לפי המסקנא וגם עתה דאמר מוחלפת השיטה אין להחליף פירוש דברי האמוראין וא"כ יפה נהגו העולם
לקולא. ורמינהי [השוחט]
שלא לכסות רק בעפר מוכן שהוא תיחוח כגון מצבור של אפר או שראוי לצלות בו ביצה ולא מעפר תיחוח שע"ג קרקע שהוא בטל אגב
חיה ועוף ב"ש אומרים
(לא) יחפור בדקר ויכסה,
קרקע ולא מאפר הכירה שהוסקה בי"ט אם אינו ראוי לצלות בו ביצה ותימה א"כ דמוחלפת קאי אההיא דהשוחט ובית שמאי לחומרא
וב"ה אוסרין. ופריק ר'
היכי מונה לה במסכת עדיות גבי הנך דב"ש לקולא ובית הלל לחומרא וי"ל דמונה לה לפי הטעות דנשנית קודם
דמוחלפת השיטה:
יוחנן מוחלפת השיטה,
כלומר הפוך דברי ב"ש
ב"ש
לב"ה ודברי ב"ה לב"ש. ודחינן ודלמא שאני התם דאיכא דקר נעוץ וכו'. על זה הדרך השמועה כלה ופשוטה היא.