י:
ביצה פרק
ראשון ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא
חד דמערב בהו. וא"ת ולבטיל ברובא וי"ל דבעלי חיים
אבל בי"ט. כשבא לבררן בי"ט כלומר שלא ברר דבריו מבעוד יום
עב א מיי' פ"ב מהל'
א) ב"ב כג:, ב) [לקמן יא.],
ג) פסחים י. [תוספתא מ"ש
יו"ט הלכה ו טוש"ע
וסומך על בדיקת מחר שיבדוק את כולן: דזימנין דמשתכחי שמנים
לא בטלי דחשיבי אי נמי ה"ל דבר שיש לו מתירין לאחר
פ"ה], ד) [גיטין נא.],
א"ח סי' תצז סעיף יב:
כחושין וכחושין שמנים. אותם הנראים שמנים למראה עיניו נמצאים
יו"ט וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל א:
עג ב מיי' פט"ו מהל'
ה) [דף יא.], ו) גי' רש"ל,
חד
מנייהו אזל לעלמא. וא"ת וכי
נמצאים שמנים: מידי דלא חזי ליה.
כחושין במשמושן והכחושים
תלינן לקולא בדבר שיש לו
ז) [עירובין מו: פסחים כז.],
גזילה הל' יח [ופ"ט
ח) [צ"ל זו היא], ט) ועי'
מהלכות רוצח הלכה ז]
מתירין ב ויש לומר דהואיל
כל אותן שטלטל יותר על צרכו
רש"י ותוס' פסחים יוד ד"ה
טוש"ע חו"מ סי' רס סעיף
מוקצים היו: אי נמי גרסינן: אי
ונשארו שנים במקומם ודאי בכה"ג
אבל ביום טוב אסור דזימנין דמשתכחי
❖
חולין וכו' החליפו שיטתם,
ח:
תלינן לקולא : חולין ומעשר שני
נמי זימנין דמשתכחי כלהו כחושין.
עד ג מיי' פ"ב מהל' יו"ט
שמנים כחושים וכחושים שמנים וקמטלטל
ג
הלכה ו טוש"ע א"ח
מעורבין זה בזה. פ"ה בורר מנה
וקא ממנע משמחת י"ט וכל זה על
מידי דלא חזי ליה אי נמי זימנין דמשתכחי
סי' תצז סעיף יב:
מוסף רש"י
היפה שבשניהם ויאמר אם זה של
ידי שלא ברר אתמול דבריו לפיכך
עה ד מיי' שם טוש"ע שם
כלהו כחושים ושביק להו ואתי לאמנועי
סעיף יג: מעשר מוטב ואם האחר של מעשר
סמך על שקר לומר אי אפשר שלא
ואם אין שם אלא הם.
משמחת יום טוב: מתני' זמן שחורים
ה ו [מיי' פ"ו מהלכות
אם אין סביבותיהם אתמול
הרי זה מחולל על זה ותימה דמפרש
יהו שנים או שלשה טובים ולמחר
❖
אלא הן, הרי אלו
מעשר שני הלכה ג]:
ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים שנים
נמצאו כולם רעים אבל כשאתה
בפרק הזהב (ב"מ דף מה.) דאין
מותרים. דודאי אלו הן
ומצא שלשה אסורים שלשה ומצא שנים
מזקיקו לברר שוב אינו סומך אלא
מחללין כסף על כסף ולא מעות
שהזמין בתוך הקן ובאו
לפניה (לקמן יא.). רוב
מותרים בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין
על אלו בין היו שמנים או כחושין
על מעות לכך נראה דמחלל בתחלה
רבינו חננאל
וקרוב הלך אחר הרוב.
ולדעת כן זמנן ובא ונוטלן ולא
המנה של מעשר על פרוטות של
ואם אין שם אלא הם הרי אלו מותרים:
אם בא דבר לפנינו ויש בו
ליטול איזה שאברור,
ממנע: מתני' זמן שחורים.
גמ' פשיטא אמר רבה הכא במאי עסקינן
להלך אחר הרוב והוא כך,
נחשת ואח"כ מחללו על מנה היפה
וחיישינן דילמא מטלטל
הכל
ואם תלך בו אחר הקרוב
ושביק כדי לבחור לו
חולין. שאני
שבשניהם: ט)
ולא היה שם עוד ולמחר מצא הכל
א כגון שזמן שחורים ולבנים והשכים ומצא
אינו כך, הלך בו אחר הרוב
השמנים. אי נמי משתכחי
אומר הוא לקח
מעות של מעשר
לבנים ודאי המזומנים הלכו להם
(ב"ב כג:). חולין ומעשר
כולהו כחושים כו'.
שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים
[מתני'] זימן שחורים
שני מעורבין זה בזה.
שני והני אחריני נינהו ותימה דהא
ואלו אחרים דאתו להו מעלמא לשובך.
מהו דתימא הני אינהו נינהו ואתהפוכי
ומביא סלעים בשוה מנה
ומצא לבנים כו'. אוקמא
לא אמרי' שאני אומר להקל אלא
וכן שנים ומצא שלשה ואינו מכיר
ואומר כל מקום שהן מעות
רבא כגון שזימן שחורים
אתהפוך קמ"ל הנך אזדו לעלמא והני
את המוכנים כולם אסורים: שלשה
כשהוא מדרבנן כדאיתא בפסחים
מעשר שני הרי הן מחוללים
בצד מזרחי ולבנים בצד
על הסלעים הללו ומעלה
אחריני נינהו לימא מסייע ליה לר' חנינא
מערבי, ובא ביו"ט ומצא
ומצא שנים מותרים. האחד הלך
(דף י.) דקאמר שאני תרומה דרבנן
הסלעים לירושלים (פסחים
לבנים במזרח ושחורים
לפיכך אני תולה להקל לומר שאני
והשנים נשארו ולא אמרינן הואיל
דאמר ר' חנינא רוב וקרוב הלך אחר
א) ב
י.). הכל חולין. שהמנה
במערב, וכגון דאיכא
אומר וכו' וי"ל דכיון שאין אדם
והאחד הלך כן הלכו כולם ואלו
נטל ואלו הובאו אחרי כן
בדף ההוא אחרים הרבה
הרוב כדאמר אביי ב) בדף הכא נמי בדף:
(שם). אין נוטלים את
שחורים ולבנים שלא
אחרים הם: זמן בתוך הקן ומצא
מניח חולין אצל מעשר תלינן שפיר
שנים ומצא שלשה אסורין: מה נפשך
ג
העלי. דף עב וכבד
זימן אותן, דחיישינן שמא
לפני הקן. ובתוך הקן לא מצא כלום
לקולא ד ואמרי' ודאי לקח אלו משם
וכותשין בו חטים לטרגיס
מאותן שלא זימן מהן
אי אחריני נינהו הא אחריני נינהו ואי לא
ושכח ואחר כך הניח אלו שם :
הרי אלו אסורים ובגמראה) מפרש לה:
וטיסני והוי מלאכתו
שהן רוב, והן (עור)
ה
פשיטא אחריני נינהו הא איכא חד דמערב בהו:
גמ' כגון שזמן שחורים ולבנים.
לאיסור, וקא סברי ב"ש
[עוד] בדף (אחר) [אחד]
אסור לטלטלו ואפילו לצורך
עמהן שהן קרובין, נמצאו
ד שלשה ומצא שנים מותרין: מ"ט הני אינהו
בשני קנין וכל הקנין מובדלין במחיצות
גופו שצריך לגוף הכלי
האסורין מרובין וקרובין,
נינהו וחד מנייהו אזל לעלמא לימא מתני' רבי היא ולא רבנן דתניא הניח מנה
ועליות כדרך כל שובכין עשויין
למלאכה המותרת היום
לפיכך גם הן אסורים.
ג)
(לעיל י.). אין נותנין את
שלשה ומצא שנים הרי
ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה דברי רבי וחכ"א הכל חולין
עליות הרבה וכל עליה יש בה
ה
העור. שהופשט ביום טוב,
אלו מותרים. ואוקימנא
מחיצות הרבה: והשכים ומצא כו'.
הניח מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי וחכ"א הכל חולין
לפני הדורסן. לא ישטחנו
דסבר האי תנא חד מינייהו
ו
במקום דריסת הרגלים
והכי קאמר זמן שחורים בקן זה
אזל לעלמא ואשתיירו תרי
אפילו תימא רבנן הא אתמר עלה ר' יוחנן ור"א דאמרי תרוייהו שאני גוזלות
שזהו צורך עיבוד שמתעבד
והן הן שזימן. ואמרינן
ומצא בו לבנים ולבנים זמן בשני ומצא
הואיל ועשויין לדדות ולמה לי לשנויי עלה שאני גוזלות הואיל ועשויין
ע"י הדריסה . ושוין.
מתני' רבי היא, דתניא
(שם)
בו שחורים: דרבי חנינא בבבא
ב"ש וב"ה שנחלקו בנוטלין
הניח מאתים זוז ממעות
לדדות והא אתמר עלה דההיא דרבי יוחנן ור' אלעזר חד אמר בשני
את העלי לקצב עליו בשר
בתרא בלא יחפור: רוב וקרוב.
מעשר שני ומצא מנה,
ביו"ט, שאם קצב עליו
כיסין מחלוקת אבל בכיס אחד דברי הכל חולין וחד אמר בכיס אחד
מנה מונח ומנה נוטל,
אם בא מעשה לפנינו ויש לתלותו
בשר. שעשה לצורך שמחת
כלומר מי שנטל לא רצה
מחלוקת אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל בשלמא
בדבר הקרוב לו להתיר או לאסור
יו"ט, שאסור לטלטלו.
ליטול הכל ונטל מנה
דהאי דקשרו ב"ה משום
למ"ד בשני כיסין מחלוקת היינו דאיצטריך לשנויי הכא שאני גוזלות הואיל
והניח מנה, וזה המנה
ויש לתלותו אחר הרוב לענין אחר
שמחת יו"ט קשרו (שבת
מעשר שני הן. וחכמים
חלוף הקרוב הלך אחר הרוב. ומתני'
ועשויין לדדות אלא למ"ד בכיס אחד מחלוקת אבל בשני כיסין דברי הכל
❖
קכג.).
אומרים הכל חולין,
נמי הכי אמר דהא איכא למתלינהו
כלומר מעות מעשר שני
מנה מונח ומנה מוטל השתא למה לי לשנויי עלה הא אמרת בשני כיסין
כולן ניטלין ואילו אחרים
להנך שחורים באותם שהיו אתמול
לא פליגי אמר רב אשי הכא בגוזלות מקושרים וכיסים מקושרים עסקינן
ד)
הן. ופריק רב אשי לעולם
מוסף תוספות
בקן שבצדו וכן הלבנים ולומר נהפכו
משנתנו אפילו לרבנן,
גוזלות מנתחי אהדדי כיסין לא מנתחי אהדדי ורבי אמר לך כיסין נמי זמנין
ולא תלינן אלא אמרינן מעלמא אתו
והכא בג' גוזלין מקושרין
א. דאסיק רב אשי לעיל
דמתעכל
(קמפלגי) זימן, וכן הניח
אפי' בדרבנן לא בטיל
ומרובא פירשו: כדאמר אביי.
ב' כיסין מקושרין, בכל
ואזלינן נמי בספיקתו
לקמן: בדף. שיש דף לפני השובך בולט ויוצא ממנו ושם באין ויושבין יונים דמעלמא תדיר שיראים ליכנס לקן מפני שאותן שבקן
כיס מנה, גוזלין עבידי
לחומרא, והיינו דאזלינן
מגרשים את כל הבא אליהן וכשיוצאין משובך אלו נכנסין הלכך חיישינן שמא מן הדף באו לקנין הלכך אסורים דהוו להו כלהו
דמנתחי, ואפילו רבנן
בכולהו ספקי דמתני'
מודו דחד מינייהו ניתח
לחומרא.
רשב"א.
קרובים שבדף ושבקן הלכך זיל בתר רובא: מה נפשך כו'. פירושא דמתני' היא כלומר להכי אסורים דמה נפשך להתירם: ו) [לימא
ועריק, ואשתיירו הני תרי,
ב. אפילו בספיקא אזלינן
מתני' רבי היא. הא מתני' סתמא היא והלכה כסתם משנה ואנן קי"ל ז) (כתובות דף כא.) הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו]: הניח מנה.
והן הן, ולפיכך מותרים.
לחומרא כדאמרינן. שיטה.
ממעות מעשר שני בתיבה: חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה. האחד חולין ואינו יודע איזהו ונוטל היפה שבהן ואומר אם (היא זו)
אבל כיסין דלא מנתחי,
ג. דטפי יש לנו לומר
ח)
ליכא למימר הכי, לפיכך
דחד מינייהו אזל לעלמא
של מעשר הרי יפה ואם חולין היא תהא חברתה מחוללת עליה: הכל חולין. הואיל ולא מצא כמו שהניח תולין להקל ולומר נטל את
מי שלקח הכל לקח, ואלו
מלומר כולהו אזלי והני
הראשון והניחו במקום אחר והניח שוב את אלו ושכח שאין אדם מניח מעות חולין ומעות מעשר ביחד: מנה מוטל. ונשאר הך מנה
אחרים הן. ורבי אמר לך
אחריני נינהו. שיטה.
כיסין נמי זמנין דמתעכל
ד. דכודאי נשתנו משוו
ממעשר: הכל חולין. הואיל ולא העלהו לירושלים לא הפרידן זה מזה ושניהם נטלן והניחם במקום אחר וזה חולין הוא שהניח הלום
קיטריהון ומיפרדי מהדדי
להו רבנן. רשב"א.
אחרי כן ושכח: שאני גוזלות. להכי איכא למימר האחד הלך וחבריו נשארו: הואיל ועשויין. רגילים הן להיות מדדין אחד
ולקח אחד ונשאר אחד.
ה. [ו]אזלינן בהו בתר
אחד ויוצאין ונכנסין אבל מנה לא הלך מאליו אא"כ נטלו וכשנטל נטל שניהם: ולמה לי לשנויי עלה. רבי יוחנן ורבי אלעזר מה
רובא דעלמא ורובא
דחולין נינהו. רשב"א.
דוחקין לתלות טעם משנתנו במדדים הא לדידהו מתוקמת שפיר כרבנן בלאו האי טעמא דהא אינהו אפליגו בההיא דמעשר
חד אמר מחלוקת במונחין שני המנין בכיס אחד בההוא הוא דקאמרי רבנן דכשנטל כל הכיס נטל אבל בשני כיסים מודו
דהאחד נטל והניח השני וחד אמר מחלוקת בב' כיסין בההוא הוא דקאמר רבי מנה מונח ומנה מוטל: האי מאי לא גרסינן: בשלמא
למ"ד כו'. המקשה סיומי מסיים למילתיה ומפרש קושייתו בשלמא מאן דמוקי פלוגתייהו בב' כיסין דהיינו כדומיא דמתני' דהוו שני
גוזלות צריך לשנויי דתקום מתני' כרבנן מהאי טעמא הואיל ועשויין לדדות אלא למ"ד בשני כיסין מודו רבנן השתא למה לי לשנויי
משום דעשויין לדדות הא בשני כיסים נמי הכי קאמרינן: השתא ומה כו' לא גרסינן אלא ה"ג אלא למ"ד בכיס אחד מחלוקת
אבל בשני כיסים דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל השתא למה לי לשנויי עלה האמר בשני כיסים לא פליגי. וחד מהני רבנן או רבי
יוחנן או רבי אלעזר אוקמה הכי ולעיל אמאי שנו תרוייהו הואיל ועשויין לדדות: אמר רב אשי הכא בגוזלות כו'. מ"ד בכיס אחד מחלוקת בשני
כיסין כעין כיס אחד קאמר דהיינו שני כיסין מקושרין ודקאמר אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל בשאין מקושרין ומתני' אפי'
בגוזלות מקושרין משמע דהנותרין מותרין ולא אמרי' אותן שזמן נטלו כולם ואלו אחרים הלכך אי לא דשאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות
לא הוה מתוקמא כרבנן דהא בכיסים מקושרין אמרי רבנן הכל חולין. והשתא אגב האי שנויא מתוקמא שפיר כרבנן דגוזלות דמדדין
מנתחי אהדדי ואיכא
למתלי לקולא דחד
מנייהו הוא דאזל ליה אבל
כיסים לא מנתחי ואדם בא ונטלן וכיון דמקושרים הם שניהם נטל:
דמתעכל