ביצה פרק ראשון ביצה
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פשיטא
דמתעכל
קטרייהו.
דמותרין דאמר מר עוקבא כל המדדה וכו'. וקשה וכי
ניתר הקשר שלהם
ומתפרק מאליו והבא ונטל
ס)
עו א ב ג מיי' פ"ב
א) [לעיל יוד: ב"ב כג:],
ב) ב"ב כג:, ג) [בקרן זוית
מהלכות יו"ט הל' ו
שמא לא מקושרין מצאם וחטף האחד והלך לו: לפני הקן. דרך
מייתי ראיה ממר עוקבא שהוא אמורא וי"ל דע"כ אנו
ל)
א
מאי אמרת אדדויי אדדו כל
טוש"ע א"ח סי' תצז סעיף
כל שובכין להיות מעט מן דף העליה בולט חוץ למחיצה של כל קן וקן
צריכין לומר כדמר עוקבא דאם לא כן לא מתוקמא מתניתין דלא
היכא דמדדה והדר כו'. כצ"ל
יד:
יחפור (ב"ב דף כג:) : אין נוטלין העלי. ותימה הא צריך
כרצונם וחוזרים לקן: הלך
ושם היונים יוצאים לאויר ונוחים שם
עז ד מיי' שם ופט"ו
מהר"ם], ד) שבת קכג.
ב
[לעיל יוד.], ה) בירושל' ל"ג
מהל' גזילה הל' יח
אחר הרוב. כי הכא דלא אמרי' אלו
לגופה וכל כלי שצריך לגופו או
תיבת כזית, ו) [שבת קכג.
טוש"ע שם וטוש"ע ח"מ
אותן שזמן בתוך הקן שהוא קרוב
למקומו אפילו מלאכתו לאסור נוטלין
דמתעכל קטרייהו: בתוך הקן ומצא לפני
א
קכד. תוספתא פ"א],
סי' רס סעיף ח:
ללפני הקן אלא אמרי' מעלמא אתו:
אותו ביום טוב וי"ל דבפרק כל הכלים
עח ה מיי' פ"ב מהל'
ז) [תוספת' פ"א],
הקן אסורין: לימא מסייע ליה לר' חנינא
ח) [בתוספתא אי' בש"א
יו"ט הלכה ו טוש"ע
בדף. דכלהו קרוב נינהו הלכך הלך
(שבת דף קכג. ושם) מוקמינן ליה
דאמר ר' חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב
א)
מוליכין טבח וסכין אצל
א"ח שם סעיף יד:
אחר הרוב דאיכא תרתי: רבא אמר.
במוקצה שיש בו חסרון כיס דכ"ע
עט ו טוש"ע א"ח סי'
בהמה אבל אין מוליכין
אמר אביי בדף $ רבא אמר בשני קנין זו
הא לא אצטריך לאשמועינן אלא בשני
מודו דאסור כגון סיכי זירי ומזורי
בהמה אצל טבח וסכין וכ"א
תצט סעיף ה:
למעלה מזו עסקינן ולא מבעיא זמן בתחתונה
פ ז מיי' פ"ג מהלכות
ברא"ש דהכא סימן יז ודע
קנין זו למעלה מזו ובשניהם גוזלות
דקפיד עלייהו ג וב"ה שמתירין היינו
יו"ט הל' ד סמג לאוין
שהרב אלפס לא הביא כל זה
ולא זמן בעליונה ומצא בתחתונה ולא מצא
וזמן את שבזו ולא זמן את שבזו
דוקא משום שמחת י"ט כדמפרש
עה טוש"ע שם סעיף ג:
אבל הר"ן כתב גרסינן
ושוין
בעליונה דאסירן דאמרינן הנך אזלו לעלמא
פא ח טוש"ע שם סעיף
שמולחין עליו בשר
ולמחר בא ולא מצא בתוך הקן שזמן
בגמרא:
בגמרא בש"א אין מוליכין
ה:
וכו' וע"ש פירושו שכתב
לצלי. לאו משום דצריך מליחה לצלי
והנך אשתרבובי אשתרבוב ונחות אלא
אלא לפניו ובאותו שלא זמן לא מצא
פב ט טוש"ע א"ח סי'
לב"ה דאמרי מוליכין ועי'
לא לפניו ולא לתוכו הלכך אסירי.
כדמפ' בחולין (דף קיא.) אלא משום
אפילו זמן בעליונה ולא זמן בתחתונה
פרש"י ד"ה אין מוליכין וכו'
תצח סעיף ב:
פג י טוש"ע א"ח סי'
ואולי איתרמי טעות בתוספ'
ולא משום חששא דיוני דעלמא אלא
שנהגו למלחו כדי ליתן טעם
ובא ומצא בעליונה ולא מצא בתחתונה
וכן בהרא"ש וצ"ל אין
תקד סעיף ב:
[ועי' תוספות חולין יד. ד"ה ונסבין]:
מאחר שלא מצאן במקומן ועוד שבקן
פד כ ל מיי' פ"ג שם
הנך נמי אסירי דאמרינן הנך אזלו לעלמא
מוליכין וכו'], ט) [ענין טבח
מערים
האחר המוקצה לא מצא כלום יש
דנקט עמ"ש הב"י א"ח סי'
הלכה ד טוש"ע א"ח
והנך סרוכי סריך וסליקו: ואם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין: היכי
ב
תצח ד"ה ויכול להוליך],
סי' תצט סעיף ג:
לחוש שמא אלו שמצא לפני הקן המוכן
פה מ נ מיי' שם הל' ה
י) [תוספתא פ"א],
דמי אילימא במפורחין איכא למימר הנך אזלו לעלמא והני אחריני נינהו
לא מתוכו יצאו אלא מתוך המוקצה:
כ) ברכות ט. וש"נ, ל) [שייך
ד ב) ❖
טוש"ע שם סעיף ד:
אלא במדדין אי דאיכא קן בתוך חמשים אמה אדדויי אדדו ואי דליכא קן
ולא מיבעיא קאמר לא גרסי' אלא
ג
למשנה דלעיל יוד:],
מ) [שייך למשנה דלעיל י:],
בתוך חמשים אמה פשיטא דמותרין דאמר מר עוקבא בר חמא כל המדדה
ה"ג ולא מיבעיא זמן בתחתונה ולא
נ) [גם זה שם], ס) [אמר
גליון הש"ס
זמן בעליונה כו'. כלומר ותנא
אין מדדה יותר מחמשים אמה ה לעולם דאיכא קן בתוך חמשים אמה
אביי בדף. תימה דלא אמר
❖
דאצטריך לאשמועינן אסורים לאו
גמ' רבא אמר בשני קנין.
לעיל ארישא] ת"י כ"י:,
וכגון דקיימא ג)בקרן זוית מהו דתימא אדדויי אדדו קמ"ל כל היכא דמדדה
עיין לקמן דף כה ע"א
והדר חזי לקניה מדדה ואי לא לא מדדה: מתני' ב"ש אומרים אין נוטלים
כשזמן את של תחתונה ולמחר מצא
❖
ד)
רש"י ד"ה ומצא:
בתחתונה לפניה ולא בתוכה ולא מצא
את העלי לקצב עליו בשר וב"ה מתירין בית שמאי אומרים אין נותנין את
מוסף תוספות
ו
בעליונה כלום אצטריך למימר דאסירי
העור לפני הדורסן ולא יגביהנו אלא אם כן יש עמו כזית בשר ובית
ה)
ז
א. [ו]אמרינן פשיטא, אין
דחיישינן דלמא הני דאזמין אזדו להו
רבינו חננאל
הלל מתירין: גמ' תנא ו) ח ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו
זה שיטת התלמוד. תר"פ.
והנך שמצא לפניה משל עליונה באו
ב. גבי ניפול עד נ' אמה
פירוש אשתרבובי כמין
אמר אביי מחלוקת בעלי אבל בתברא גרמי דברי הכל מותר פשיטא
ואשתרבובי אשתרבוב למטה ונחיתו
הרי הוא של בעל הבית
ירידה הוא. וסריכה כמו
מכאן ואילך הרי הוא של
תפיסה, כדכתיב שממית
עלי תנן מהו דתימא הוא הדין דאפי' תברא גרמי נמי והאי דקתני עלי
הא לא אצטריך דאפי' זמן בעליונה
מוצאו, ואין יכול לישבו
בידים תתפש. ואם אין שם
בתוכה ולא זמן את של תחתונה ולמחר
להודיעך כחן דב"ה דאפי' דבר שמלאכתו לאיסור נמי שרו קמ"ל איכא
רק כמו מר עוקבא דהכא.
אלא הן מותרין. אוקימנא
מצא בעליונה לפניה ולא בתוכה ולא
תר"פ. ג. [ו]שאני עלי
במדדין ולא במפריחין,
דאמרי אמר אביי לא נצרכא אלא אפילו תברא גרמי חדתי מהו דתימא
שמתוך שהוא כבד מיחד
כלומר אין בהן כח לפרוח.
מצא בתחתונה כלל אסירי ולא תימא
ממלך ולא תבר עלה קמ"ל וב"ש לא חיישי לאמלוכי והתניא ז) בית
ליה מקום וקפיד עילויה,
ומתמהינן אי הכי פשיטא
לאו אורחייהו למסרך ומיסק בעודן
ודמי למסר הגדול ויתד
ודאי הן הן. ואמרינן כגון
שמאי אומרים אין מוליכין טבח וסכין אצל בהמה ולא בהמה אצל
ח)
ט)
של מחרישה וכיוצא בהן
דאיכא קן אחד בתוך נ'
קטנים אלא אמרינן סרוכי סרוך מן
טבח וסכין ובית הלל אומרים ט מוליכין זה אצל זה בית שמאי אומרים
שהן כלים כבידין והן
אמה שיש שם אפרוחים
התחתונה המוקצה וסליקו לפני
אסורין אפי' לר' שמעון
שלא זימן מהן וקאי בקרן
אין מוליכין תבלין ומדוך אצל מדוכה ולא מדוכה אצל תבלין ומדוך
העליונה: מ) ואם אין שם אלא הן.
דלית ליה מוקצה, והכי
זוית, מהו דתימא ניחוש
אוקמה רבה בפרק כל
וב"ה אומרים מוליכין זה אצל זה הכי השתא בשלמא בהמה אתי לאמלוכי
דלמא מן הקן ההוא באו,
אם אין סביבותיהם אתמול אלא הן:
י
הכלים דעלי מייחד ליה
קמ"ל אע"ג דקיי"ל כרב
נ) הרי אלו מותרים. דודאי אלו הן
דאמר נשבק האי בהמה כחושה ומייתינא בהמה אחריתי דשמינה מינה
מקום וקפיד עילויה. פסקי
עוקבא דאמר בפ' לא
❖
שהזמין בתוך הקן ובאו לפניה:
רי"ד.
יחפור כל המדדה אין
קדרה נמי אתי לאימלוכי דאמר נשבק האי קדרה דבעיא תבלין ומייתינא
מדדה יותר מחמשים
מפורחים. גדולים ופורחים למרחוק:
אחריתי דלא בעיא תבלין הכא מאי איכא למימר ממלך ולא תבר
אמה, כיון דקאי האי קן
אדדויי אדדו. מאותו קן ואתו להכא
בקרן זוית, דלכי מדדה לא
כיון דשחטה לתבירא קיימא: בית שמאי אומרים אין נותנין את העור:
מוסף רש"י
כדמפרש ואזיל דעד חמשים אמה
יכול למיהדר ומחזי
תנא ושוין שמולחין עליו בשר לצלי אמר אביי לא שנו אלא לצלי
למזגא עליה. כן היתה
י) כ
לקניה, לא מדדה, הלכך
מדדה: בקרן זוית. שזוית הבית
ישיבתם, שוטחין בגדים על
ליכא למיחש להכי ושרי.
אבל לקדרה לא פשיטא לצלי תנן הא קמ"ל ל דאפי' לצלי כעין קדרה
בולט להלאה
גבי הקרקע ונסמכין
א) פירוש תריסין, הקרשין
אסור ת"ר אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן משום ר' יהושע אמרו
ויושבין על ברכיהן כפופין
מן השובך וקן
שנועלין בהן פתחי
מ
כדאמרינן בפסחים (קח.)
החנויות. וב"ה מתירין
שוטחן ברוח ע"ג יתדות אמר רב מתנה הלכה כר' יהושע איכא דאמרי אמר
זה שזמן בו
הוה זגינן אברכי דהדדי,
לסלקם ולפתוח ולהחזירם
עומד לצדדין
רב מתנה אין הלכה כר' יהושע בשלמא למ"ד הלכה כר' יהושע אצטריך
ונמצאת שטיחתו לצורך
כדי לסגור. פירוש העלי,
נ
יו"ט (לעיל י.). אין
דאי הוה אתי
בוכנא שכותש בו הדיסא
סד"א יחיד ורבים הלכה כרבים קמ"ל הלכה כיחיד אלא למ"ד אין הלכה
מסלקין את התריסין.
והפואה וכיוצא בה
להכא לא הוה
פשיטא כ)יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא מסתבר טעמיה דר' יהושע דאי
דלתות החלונות של חנויות
באסיתא מלאכת החול,
חזי לקניה
שסוגרין בהן החלונות
ואינו עומד לכתוש בו מיני
לא שרית ליה ממנע ולא שחיט קא משמע לן ומ"ש מעור לפני הדורסן
בלילה ומסלקין אותן
מאכל. לפיכך אמרו כי זה
שהזוית של בית
התם
לפניהם ושוטחין עליהן
העלי הוא דבר שמלאכתו
מתני' עלי.
עומדת
לפניו:
תבלין למכור לרבים,
לאיסור, ואעפ"כ ב"ה
גמ'
מלאכתו לאיסור לכתוש במכתשת משום הכי אסרי ליה בית שמאי: שאסור לטלטלו. דאתעביד ליה צורך י"ט: בתברא גרמי.
וביו"ט מותר ליקח מחנוני
מתירין לטלטלן ולקצב
המכיר אותו ובלבד שלא
עליו בשר ולשבר עצמות.
המיוחדת לקצב עליה בשר: מהו דתימא הוא הדין דאפילו תברא גרמי. אסרי ב"ש דלמא בתר דטלטלה ממליך ולא תבר ואשתכח דטרח
יזכיר סכום מקח (לעיל י.).
וכן תברא גרמא, שהיא
בכדי: איכא דאמרי אמר אביי כו'. כי אותביניה פשיטא עלי תנן שני אביי גופיה הכי לא נצרכא הא דאמרינן אבל תברא גרמי דברי הכל
אף להחזיר. ולסגור בהן,
חתיכה של קורה
מותר אלא לתברא גרמי חדתי שלא קצב עליה מעולם דאיכא למיחש דחייס עלה וממלך: לא חיישי לאמלוכי. בתמיה ופריך לאביי: אין מוליכין טבח
וחזרה ודאי שלא לצורך
שהתקינה לשבר עליה
היא, ואפילו דאמרינן אין
עצמות, והיא עדיין חדשה
וסכין וכו'. אם היו רחוקים זה מזה דלמא [בתר] דטריח ממליך: מדוך. בוכנא שדוכין בו תבלין במדוכה: נשבק האי קדרה. מין תבשיל זה שיהא
בנין בכלים, טרחא דלאו
מותרת וכ"ש ישנה. וכן
צריך תבלין כגון בשר ובצלים: ואעבד קדרה דלא בעיא תבלין. כגון כרוב ולפת: מאי איכא למימר גרסי': קמ"ל לא גרסינן: שמולחין עליו.
צורך מיהא הוה וקא שרינן
להוליך תבלין אצל מדוכה
ואע"פ שהמלח מועיל לעבוד: לצלי. דאין מולחין אותו יפה: הא קא משמע לן דאפי' לצלי כעין קדרה אסור. האי אבל לקדרה דקאמר אביי
ליה משום תחלתן כדלקמן
ומדוכה אצל תבלין אלו
(שם). ואליבא דר'
כולן ב"ה מתירין. ב) [וכן
צלי כעין קדרה קאמר כגון אדם המולח צלי יפה יפה קרוב למליחת בשר שלצורך קדרה דלא תימא כל צלי שרי: אין מולחין את החלבים. ביום
יהודה דאמר יגמור.
אוסרין בית שמאי]
טוב כדי שלא יסריחו ואפי' נשחטה הבהמה בי"ט: ומאי שנא מעור לפני הדורסן. דשרו בית הלל משום דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט:
וזה כמו כן, שאם אתה
להגביה עור של בהמה
אומר אל יגמור אף הוא לא
ששחטה ביום טוב
התם
יתחיל, ואין מזון מצוי לעולי
ולשוטחו ולדורסו בני
רגלים (חגיגה כו.). משום דאין בנין בכלים. ואינו חייב אלא אם כן עשה בו מלאכה כגון ממחק או מחתך או אורג או
אדם, [ו]ב"ה מתירין. ושוין ב"ש וב"ה שמולחין ע"ג העור בשר לצלי, שאין צריך מלח הרבה, אבל בשר לתבשיל שצריך
תופר, שהן אבות מלאכות לעצמן (לקמן כב.). מחזירין רטיה במקדש. כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבעוד יום והוצרך
מלח הרבה לא, שנמצא מולח את העור. ת"ר אין מולחין את החלבים ביו"ט ולא מהפכין בהן, משום ר' יהושע אמרו
לעבוד עבודה בשבת או ביו"ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חוצצת בינו ובין ידו לעבודה, דחציצה פוסלת בה, דבעינן ולקח
שוטחן ברוח ע"ג יתידות. אמר רב מתנה הלכתא כר' יהושע, איכא דאמרי אין הלכה כו'.
הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן, מחזירה במקדש, דאי לא שרית ליה להחזירה לא שקיל ליה מידיה וממנע ולא עביד
עבודה, אבל לא במדינה. גזירה שמא ימרח הרטיה ומירוח היינו ממחק האמור באבות מלאכות של שבת (ערובין קב:).
א) נראה דלפני רבינו הי' הגי' כאן בש"א אין מסלקין את התרסין וכו' קודם דין דאין נוטלים את העלי. ב) נראה דחסר וכצ"ל.
הפותח את חביתו. חבר שפתח את חביתו למכור יין בירושלים ברגל וכל הבא ליקח ממשמש ואף עמי הארץ ממשמשים
(חגיגה כו.). ר' יהודה אומר יגמור. שאם אתה אומר לא יגמור אף הוא לא יתחיל ואין מזון מצוי לעולי רגלים (שם). וחכמים אומרים לא יגמור. אחר הרגל אע"פ שברגל הן טהורין, לא שטהרתן טהרה אלא שברגל הכל חברים אבל לאחר הרגל מגעו
טמא למפרע כדאמר במתני' עבר הרגל מטבילין כלי העזרה מפני שנגעו בהן ע"ה ברגל (שם).