יא:
ביצה פרק
ראשון ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מערים
ומלח
גרמא גרמא.
התם לא מוכחא מילתא. שתהא שטיחתו לצורך
וכן
רגילין העולם שמערימין א (ג)
עבוד דמימר אמר
פו א מיי' פ"א מהלכות
א) [לעיל יוד.], ב) [שם],
ג) [שם וש"נ], ד) עירובין
יו"ט הל' יוד סמג
האי דשרו ליה רבנן לתתו לפני הדריסה מפני צורך יום טוב התירו
ואוכלין מעט מן התרנגולת ואוכלין הכבד ומיהו ה"ר
קב:, ה) חגיגה כו.,
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
שאף שטיחתו צורך י"ט דחזי למזגא עליה אבל הכא גבי חלבים כי
שמואל היה אומר היינו דוקא קודם אכילה אבל אחר אכילה לא כ):
ו) [ברכות לו: יבמות ט.],
תק סעיף ה:
אמר
רחבא אמר ר' יהודה. פי' רש"י יש מפרשים דלהכי קאמר
שרית לשוטחן מוכחא מלתא
שלתקון החלבים התרתו ואתי נמי
פז ב מיי' שם פ"ד הל' יב
ז) [תוספ' פ"א], ח) [ברכות
לג:], ט) [שבת נג:], י) [ר"ל
סמג שם טוש"ע א"ח
לממלחינהו ומליחה מאבות מלאכות
האי לישנא משום שהיה
הך ד"ה אסור וכן בשאין להם
סי' תקיט סעיף א:
היא בדבר שיש בו עבוד דתנן (שבת
מסופק אם שמע שמועה זאת מרבי
התם לא מוכחא מלתא משום דחזי למזגא
פח ג מיי' פ"ג שם הלכה
א)
ציר ד"ה מותר קאי אב"ש
דף עג.) והמולחו והמעבדו: בבת
יהודה הנשיא או מרב יהודה ולא
וב"ה], כ) [וע"ע תוספות
ד:
עליה הכא אתי למימר מ"ט שרו לי רבנן כי
פט ד מיי' שם פ"ד הלכה
לקמן יז: ד"ה ובלבד],
אחת. דחד טרחא לכלהו: מערים.
נהירא דרחבא היה בפומבדיתא
היכי דלא לסרח מה לי למשטחינהו מה לי
❖
ל) נ"א אצטבא,
יב טוש"ע שם:
ולא מצינו שעלה לא"י ועוד מצינו
לאחר שמלח זו לאכלה היום אומר
צ ה מיי' פכ"א מהלכות
לממלחינהו אמר רב יהודה אמר שמואל
בפסחים (דף נב:) דדייק וגמר
חברתה ערבה עלי לאכלה היום וחוזר
שבת הלכה כז סמג
מולח אדם כמה חתיכות בשר בבת אחת
א
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
ומולחה: חנויות. כמו תיבות הן
שמעתתא מפומיה דרביה כרחבא
הגהות הב"ח
שכח סעיף כה:
אע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת רב
דפומבדיתא כו' ואם כן שהיה מסופק
ועומדות בשוק ואינן מחוברות לקרקע:
צא ו מיי' פי"א מהל'
(א) רש"י ד"ה (וחזרת
אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא:
תריסין. דלתות פתחיהן: התירו
ממי שמע שמועה היה לו לומר
מטמאי משכב ומושב
רטיה וכו' משום ממחק
מתני' ב"ש אומרים אין מסלקין את
הלכה י:
במקדש) תא"מ ונ"ב ס"א
סופן. שאינו צורך יום טוב: משום
דאפילו ספיקי דגברי גריס כדאמר
ב)
צב ז מיי' פ"ד מהלכות
וחזרת רטיה בשבת
תחלתן. שהוא צורך יום טוב ואי
בחולין (דף יח:) בשמעתין דמוגרמת
התריסין ביום טוב וב"ה מתירין אף להחזיר:
במקדש לכהן כו':
יו"ט הל' יב טוש"ע
ב
❖
גמ' מאי תריסין אמר עולא תריסי חנויות
(ב) ד"ה דערב יום טוב
א"ח סי' תקיט סעיף א:
לכך נראה לי דלכך אמר רבי יהודה
לא שרית סופן לא עביד תחלתן:
וכו' דהא יכול לשוטחו
עור לפני הדורסן. הותרה שטיחתן
משום שהיה רבו מובהק ב והא דקאמר
ואמר עולא $שלשה דברים התירו סופן משום
מבעוד יום: (ג) תוס' ד"ה
משום שחיטתן: תריסי חנויות.
וגמר שמעתתא מפומיה קאי אהא
(ד)
מערים וכו' שמערימין
רבינו חננאל
תחלתן ואלו הן עור לפני הדורסן ותריסי
וצולין ואוכלין מעט מן
הותרה חזרתן משום סלוקן: (א) וחזרת
דקאמר סטיו לפנים מסטיו ולא
חנויות וחזרת רטיה במקדש ורחבא אמר רבי
התרנגולת כמו הכבד:
אמר רב יהודה אמר
רטיה. בשבת פרק כלל גדול (דף עה:)
קאמר ל) אסטונית דאותו לשון שמע
(ד) ד"ה אמר וכו' מפומיה
שמואל מולח אדם כמה
יהודה אף הפותח חביתו ומתחיל בעיסתו
מרבו ולא רצה לשנותו :
אמרו הממרח רטיה בשבת חייב
דרביה קאי אהא:
חתיכות כאחת אע"פ
ג
מהו דתימא טעמייהו דב"ה דאין
(ה) ד"ה מהו וכו' מ"מ
על גב הרגל ואליבא דרבי יהודה דאמר
שאינו צריך אלא לחתיכה
משום ממחק: במקדש. לכהן שלקה
אסור דחיישינן שמא
אחת. רב אדא בר אהבה
בנין וסתירה כו'. דקי"ל
בידו וצריך לעבוד עבודה וליטול
יגמור עור לפני הדורסן תנינא מהו דתימא
❖
יתקע:
מערים ומלח ליה גרמא
אין בנין וסתירה כשהוא מהדק
רטיה מעל ידו שלא תהא חציצה בין
גרמא, כגון דמלח האי
טעמייהו דב"ה משום דחזי למזגא עלייהו
חתיכה ואימלך, ואמר לא
ומפרק כי אם בעושה כלי שהוא
ידו לעבודה מחזיר הרטיה לאחר
ואפילו מערב יום טוב נמי קמ"ל התירו
ג
בעינא האי אחריתי בעינא.
גליון הש"ס
חייב משום מכה בפטיש או בבונה על
עבודה דאי לא שרית ליה להחזירה
ירושלמי מערים ומלח
סופן משום תחלתן דיום טוב אין דערב י"ט
לא שקיל ליה מעיקרא: ורחבא אמר
גבי קרקע כדאמרינן בשבת (דף קב:)
גמ' שלשה דברים התירו
הכא עד דמלח כולה.
לא תריסי חנויות נמי תנינא [וב"ה מתירין
סופן. עיין ר"ה דף כג
כלומר היה ממלח ע"ג
רבי יהודה. י"מ ספק משמיה דרבי
הבונה כל שהוא חייב קמ"ל ותימה הא
ע"ב תוס' ד"ה שיהו
העור מעט מעט. וישאל
אף להחזיר] מהו דתימא טעמייהו דב"ה
קיימא לן אין בנין וסתירה בכלים
יהודה נשיאה ספק משמיה דרב יהודה.
מהלכים ועיין יומא דף עז
מאי תריסין אמר עולא
❖
משום דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים
י"ל מ"מ אסור שמא יתקע:
ואני אומר לא ראה רחבא את רבי
ע"ב ומו"ק דף ז ע"א:
(ה)
(תרי סר) [תריסי] חנויות.
ג)
והני מילי דחנויות אבל
ואפילו דבתים נמי קמ"ל התירו סופן משום
יהודה נשיאה דהא מפומבדיתא הוה
השוחט
ד
דבתים לא. ושלשה דברים
ולא מצינו שעלה לא"י ועוד כי
תחלתן דחנויות אין דבתים לא חזרת רטיה במקדש נמי תנינא מחזירין
התירו סופן משום תחלתן
ד) ה
לעזי רש"י
אמרי' בעלמא דדייק וגמר שמעתתא
ואילו הן, תריסי חנויות
ח)
רטיה במקדש אבל לא במדינה מהו דתימא טעמא מאי משום דאין שבות
❖
משום להוציא תבלין
פליט"א. בליטה.
מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא
במקדש אפילו כהן דלאו בר עבודה הוא קמ"ל התירו סופן משום תחלתן
ומיני מאכל התירו לו,
הוה לן למימר דאפילו ספיקי דגברי
ואם תאמר לו אסור לסגור
דבר עבודה אין דלאו בר עבודה לא פותח את חביתו נמי תנינא הפותח
ה)
בהן, כי יש בנין בכלים,
גריס כדאמרינן בדרב יהודה בהכל
מוסף תוספות
את חביתו ומתחיל בעיסתו על גב הרגל ר' יהודה אומר יגמור וחכמים אומרים
מתחילה לא יפתח. וכן
שוחטין (חולין יח:). ונראה בעיני משום
עור לפני הדריסה, אם לא
א. עי' בהגהות הב"ח וכ"ה
לא יגמור מהו דתימא טומאת עם הארץ ברגל כטהרה שויוה רבנן ואע"ג
דרבו מובהק היה ולא היה לומד
ו
תתיר לו להניחו במקומו
בהג"א, ובתר"פ אי' וכן
דלא התחיל נמי קמ"ל התירו סופן משום תחלתן התחיל אין לא התחיל לא
שטוח, לא ישחוט תחילה.
רגיליםשמולחיםהתרנגולת
מרב אחר הוה קרי ליה רבי דלא
וכן החזרת רטיה במקדש
ואוכלים ממנה הכבד.
נספקיה בדרב יהודה אחרינא: אף
ועולא מאי טעמא לא אמר הא בפלוגתא לא קא מיירי הנך נמי פלוגתא
כמפורש בסוף עירובין.
ב. קאמר רבי. תוס' חולין
הפותח את חביתו. חבר כשהתחיל
ורב יהודה אמר אף עם
סב. ד"ה אמר. ג. אע"פ
נינהו ו) בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה מתניתין דלא כי האי
הארץ הפותח חבית ברגל,
שהוא לשון משונה...
למכור יינו או ככרו לעולי רגלים
תנא דתניא אמר רבי שמעון בן אלעזר מודים בית שמאי ובית הלל
ז)
והמתחיל עיסתו ברגל,
והוה ליה למימר
ברגל וממשמשי בה יד הכל וטומאת
יגמור לאחר הרגל כר'
אצטוונית היתה כדאמר
שמסלקין את התריסין ביום טוב לא נחלקו אלא להחזיר שבית שמאי אומרים
עם הארץ ברגל טהורה כל ימות
יהודה. ואע"ג דקיי"ל מגע
בפ"ק דפסחים (דף י"ג:
אין מחזירין ובית הלל אומרים אף מחזירין במה דברים אמורים בשיש להן
עם הארץ בחזקת טומאה
ושם). תוס' שם.
הרגל ובמה שנשאר לאחר הרגל
הוא, הכא אם לא תטהר
ציר אבל אין להן ציר דברי הכל מותר והתניא בד"א בשאין להן ציר אבל
נחלקו רבי יהודה וחכמים בפרק
לו, לא אתי למיעבד
יש להן ציר דברי הכל אסור אמר אביי בשיש להן ציר מן הצד דברי הכל
חומר בקדש (חגיגה דף כו.) רבי יהודה
לכתחילה. ושקלינן וטרינן
ז
בענין תריסי חנויות,
אסור אין להן ציר כל עיקר
דברי הכל מותר כי פליגי בשיש להן ציר באמצע
אומר יגמור וימכרנה לחברים ולכל
ואסקה אביי בשיש לה
אדם ויזהר שלא יגע עם הארץ עוד
מר
ציר מן הצד דברי הכל
וחכמים אומרים לא יגמור ולא
אסור, כדתנן מחזירין צƒ יר
התחתון במקדש אבל לא
ימכרנה עוד משום דנטמאת ברגל במגע עם הארץ ונהי דכל ימות הרגל אשתראי שלא לביישם מיהו לאחר הרגל חלה למפרע. ואשמעינן
במדינה, בשאין לה ציר
לא אמר יגמור אלא משום תחילתן דאי לא שרית ליה לא פתח ליה מעיקרא: תנינא. במתניתין ובית הלל מתירין
רחבא דרבי יהודה
כל עיקר, דברי הכל
מותר, כי פליגי בשיש לה
ומעולא מאי נפקא לן: ואפילו מעי"ט. שהופשט מבעוד יום: דערב יום טוב לא. דליכא למיגזר משום תחילתן דאי נמי לא שרית
ציר באמצע, ב"ה סברי
ליה אינו נמנע מלשחוט מעי"ט (ב) דהא יכול לשוחטו מבעוד יום: תנינא. במתניתין: וב"ה מתירין אף להחזיר גרסינן: דאין בנין
לא גזרינן ומותר להחזיר.
בכלים. אין איסור בנין וסתירה בכלים אלא בבתים הוא דנחייב בבנין כל דהו והעושה כלי או גומרו בי"ט או בשבת משום מכה בפטיש
הוא דמחייב שהוא חיוב לכל גמר מלאכה או אם הוא דבר שהוא מחליקו חייב משום ממחק ואם צריך קצוע חייב משום מחתך וכן אורג
או מסך או תופר אבל בנין וסתירה לא שייך בהו לאחיובי בסלוק וחזרה דהא דתנן (שבת דף קב:) הבונה כל שהוא בבתים תנן והלכך בית
הלל אפילו בתיבות הבית שרו לסלק דלתותיהן ולהחזיר ואע"ג דלאו לשמחת י"ט קמ"ל עולא דאע"ג דאין בנין וסתירה בכלים קאסרי ליה
ב"ה מדרבנן אי לאו משום תחלתן דחנויות שהן צרכי רבים אין אבל תריסי כלי הבית לא: תנינא. בעירובין מחזירין רטיה במקדש
אבל לא במדינה: מהו דתימא טעמא. דהתירא משום דלא גזרו על השבות שבמקדש ולקשור רטיה וכן כל דבר רפואה שאין מלאכה
אלא שבות הוא שגזרו חכמים בכל רפואות גזירה משום שחיקת סמנין ט): תנינא. בחגיגה: כטהרה שויוה רבנן. דאסמכוה אקרא כאיש
אחד חברים (שופטים כ). וטעמא דרבי יהודה משום דלא הדרה חיילא ואע"ג דלא התחיל על גב הרגל למוכרה ואירע שנגע בה עם
הארץ ברגל קאמר נמי רבי יהודה דאין מגעו מטמאה ואפי' לאחר הרגל קמ"ל רחבא דמשום תחלתן הוא: בפלוגתא לא קא מיירי. והא
פליגי רבנן עלה: מתניתין. דקתני בסלוק נמי פליגי לאו כי האי תנא: בשיש להן ציר. ידות לשני ראשין דדומות לבנין: והתניא. בשאין
להן ציר הוא דשרי ב"ה אבל בשיש כו': אמר אביי. דכולי עלמא תרוייהו הנך תנאי דברייתא דפרשי לן פלוגתא דב"ש וב"ה: י) דברי הכל
אסור ובשאין להן ציר כל עיקר דברי הכל. ב"ש וב"ה: בשיש להן ציר
באמצע. כעין פליט"א ותוחבין אותו בחור שבאמצע דופן פתח התיבה:
מר