ביצה פרק
ראשון ביצה
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גזרה
שמא יעלה ויתלוש. ותימה ל"ל האי טעמא דלקמן (דף כד:)
ויתלוש. דהוה איסורא דאורייתא דהיינו
קוצר שהוא אב מלאכה ו):
יג א ב מיי' פכ"א
א) [שבת יא: כא. עירובין ד:
צט. יומא יא. מד: סוכה ו:
מהלכות שבת הלכה
חדא גזרה היא. לא שתהא זו גזרה דלא ליתי לידי פירות הנושרין
גבי נכרי שהביא דורון אם יש במינו במחובר אסור
יבמות כא. קט. ע"ז כא.
יב וטו טוש"ע א"ח סי' שכ
אלא כשנמנו וגזרו על פירות הנושרין אף ביצה היתה במשמע
פי' רש"י דכיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא וכן
חולין פה: קד. נדה סז:],
סעיף א:
ואע"ג דלית בה משום תלישה מיהו מכלל גזרת חכמים היתה שאף
משמע דטעמא משום מוקצה מדמייתי לה גבי ספק מוכן והשתא
יד ג מיי' פ"א מהלכות
ב) [עירובין לט:], ג) שבת
קמג: חולין יד:, ד) ערובין
יו"ט הלכה כד סמג
היא פרי הנושר: משום משקין שזבו.
תרי טעמי למה לי וי"ל דטעמא
לט., ה) [ברכות יז: מט:
לאוין סה טור וש"ע א"ח
דהכא אתיא אליבא דר' שמעון דלית
דקי"ל אסורין לבו ביום כדתנן ואם
גזרה שמא יעלה ויתלוש היא גופה גזרה
❖
א)
עירובין צט. פסחים מט: נה.
סי' תקיג סעיף ה:
ליה מוקצה ולקמן אתיא אליבא דרבי
יצאו מעצמן אסורין (שבת דף קמג:)
לקמן ט: יוד.], ו) [שבת
ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה כולה חדא גזרה
עג.], ז) [דף ב:], ח) [לקמן
יהודה ותימה דהא פירש רש"י גופיה
וביצה נמי דמיא להו שזבה ויצאת
היא ר' יצחק אמר גזרה משום משקין שזבו
לו:], ט) יש גורסים הכא וי"ל
ב)
גליון הש"ס
ממקום שהיתה בלועה: שמא יסחוט.
לקמן נכרי שהביא דורון כו'
דדוקא בפירות וענבים שייך
אמר ליה אביי א משקין שזבו טעמא מאי גזרה
אסור הואיל ולא לקטינהו מאתמול
וסחיטת פירות תולדה דדש היא
גמ' מוחלפת השיטה.
שמא יעלה ויתלוש ושמא
שמא יסחוט היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור
לקמן דף ט ע"ב דף י ע"א
יסחוט לפי שאדם מתאוה
אקצינהו והוי כמוקצה דגרוגרות
שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק
ברכות דף יז ע"ב פסחים
להן ובעודו בכפו יבלענו
גזרה לגזרה כולה חדא גזרה היא כולהו
תבואה מקש שלה: חדא גזרה היא.
וצמוקים דאפי' ר' שמעון מודה א"כ
דף מט: ודף נה ע"א
ולקמן מיירי. מהרש"א,
כרב נחמן לא אמרי כי קושיין כרבה נמי לא
י) [לקמן על מתני' הבורר
אתיא נמי כר' שמעון ע"כ י"ל דמיירי
כדפרישית כשגזרו
על משקין שזבו
עירובין דף צט ע"א
❖
❖
קטניות], כ) רש"ל מוחק זה,
ופרש"י שם:
אף ביצה היתה במשמע: כולהו.
אמרי הכנה לית להו אלא רב יוסף מאי
הכא כגון בחצר דהוי מוכן לעורבים
ומוכן לעורבים הוי מוכן לאדם לכך
רבה דאוקי מתני' משום הכנה ורב
טעמא לא אמר כר' יצחק אמר לך ביצה
צריך האי טעמא וא"ת הא אמרי'
יוסף ורבי יצחק דאוקמוה משום
אוכלא ופירות אוכלא לאפוקי משקין דלאו
הגהות הב"ח
רבינו חננאל
גזרה: כרב נחמן לא אמרי. משום
(שבת דף קכב.) מעמיד אדם בשבת
אוכלא ורבי יצחק מאי טעמא לא אמר
(א) רש"י ד"ה מתנה וכו'
גזירה שמא יעלה [נ"א:
מוקצה: כי קושיין. כדפרכינן לעיל
בהמתו על המחובר אבל לא על
ז)
להא מילתא נמי הוו
גזירה משום שלא יעלה
כרב יוסף אמר לך ביצה בלועה ומשקין
שתי: (ב) תוס' ד"ה גזירה
ליפלגו בתרווייהו: ומשקין לאו
המוקצה פירוש עשבים שנתלשו היום
אדם באילן ביום טוב]
בלועין לאפוקי פירות דמגלו וקיימו ואף
וכו' ר' אליעזר ממיץ דג
ויתלוש מן הפירות, היא
אוכלא. הלכך כשגזרו על משקין
ואמאי הא הוי מוכן לבהמה דאי בעי
מליח שצלאתו שפחתו
גופה גזירה [כלומר פירות
רבי יוחנן סבר גזרה משום משקין שזבו
❖
שזבו לא היתה ביצה במשמע שהרי
אכלה מנפשה וי"ל דמיירי בתרי עברי
בשבילה בשבת:
שנשרו גופן גזירה שמא
דרבי יוחנן רמי דרבי יהודה אדר' יהודה
יעלה ויתלוש] ואנן ניקום
אינה משקה אבל בכלל פירות הנושרין
דנהרא עוד יש לומר דלא שייך מוכן
ונגזור ביצה שנולדה ביום
היתה: בלועה. בתוך התרנגולת
לעורבים רק בפירות האילן שרגילין
ומשני תנן אין סוחטין את הפירות להוציא
ג)ב
טוב משום פירות שנשרו
מוסף רש"י
וזבה לחוץ: ומשקין בלועין. בחרצן
להשיר מעצמן והוא מצפה לכך אבל
שהן גופן אין בהן איסור
מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין רבי
אין סוחטין את
אלא משום גזרה אסרום,
וזבין לחוץ: לאפוקי פירות דמגלו
תימה אם כן כיון דאמר האי טעמא
יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר
הפירות. דהוה ליה מפרק
נגזור גזרה לגזרה כו'. ר'
וקיימו. הלכך נשירת הביצה לאו
למה לי טעמא דלקמן ויש לומר
דהוא תולדה דדישה (שבת
יצחק אמר גזירה ביצה
ואם למשקין היוצא מהן אסור אלמא כל
בכלל נשירת הפירות: ואם יצאו
דלקמן מיירי בדבר דבעי מרא
ט)
דהוה ליה מפרק דבר
שנולדה ביו"ט משום
קמג:)
אוכלין לרבי יהודה אוכלא דאפרת הוא
ממשאו הגדל בתוכו והיא
משקין שזבו, כגון ענבים
מעצמן אסורין. בו ביום גזרה שמא
וחצינא כגון לפת וצנון דלא שייך
תולדה דדש (שם יח.) או:
שזב מהן יין ביו"ט,
ורמינהו ועוד אמר רבי יהודה ד) מתנה אדם
יסחוט: אם לאוכלין. הן מכונסין
שמא יעלה ויתלוש דאדכורי מדכר
סחיטה אב מלאכה היא
הרואה שהיתרנו לו ביצה
על כלכלה של פירות ביום טוב ראשון
הפירות הללו היוצא מהן מותר בו
הואיל ואין יכול בקל לתולשו וראיה
(חולין יד:). ואם יצאו
יבא להתיר משקין שזבו.
מעצמן אסורין. גזירה
ואמרינן משקין שזבו
ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון
ביום דכיון דלא ניחא ליה בהני
לדבר הא דתנן במסכת שבת (דף
ג
שמא יסחוט לכתחילה (שבת
עצמן אין אסורין אלא
משקין ליכא למגזר שמא יסחוט:
קכב. ושם) נכרי שהדליק הנר בשביל
תאכל בשני בשני אין בראשון לא ומשני
קמג:). אם לאוכלין. אם
גזרה גזרנו עליהן שלא
אלמא. מדקאמר אם לאוכלין היוצא
היו עומדין לאכילה ולא
ישראל אסור להשתמש לאורו אבל
יבא לסוחטן כו'. כולהו
רבי יוחנן $ מוחלפת השיטה ומדקא מרמי
ה)
לסחוט (חולין יד:). היוצא
(כרבה) [רבה] ורב יוסף
מהן מותר כל לאוכלין אמרינן בדבר
בשביל הנכרי מותר ואמאי לא
להו אהדדי שמע מינה חד טעמא הוא
מהן מותר. דכיון דלא
ורבי יצחק לא אמרי כרב
היוצא מהן אוכלא דאפרת הוא ואינו
חיישינן שמא ידליקנו ישראל עצמו
ניחא ליה ליכא למיגזר
נחמן, דאמר משום
רבינא
אי שרית להו בשתיה
בכלל גזרת משקין שזבו: ועוד אמר
מוקצה, דעלתה בקושיא,
אלא אדכורי מדכר ומטעם זה אכל
היום אתי לסחוט, דהא
דאמרי ליה ונפלגו
ר' יהודה. לעיל מיניה תנן במסכת ערובין ראש השנה שהיה ירא
רבינו אליעזר ממי"ץ מליח (ב) שצלאו נכרי מעצמו בשבת דלמאי
לאו להכי קיימא (שם).
בתרנגולת העומדת לגדל
שמא תתעבר ויהיו שני ימים טובים מערב אדם שני ערובין כו'
ניחוש הרי לא צלאו בשבילו וכי תימא שמא יצלה הוא עצמו
ואם למשקין. מכונסין,
ביצים היא וביצתה בש"א
היוצא מהן אסור. דניחא
תאכל כו', ולא מצא פירוק
דקסבר שתי קדושות הן אחד חול ואחד יום טוב ולא ידעינן הי
הואיל ואיכא טרחא בדבר אדכורי מדכר ואי משום מוקצה חזי
ליה במאי דנפקא מינייהו
לדבריו, ומש"ה לא
חול והי יום טוב: מתנה אדם על הכלכלה. להא מלתא (א) הוי שתי
לכוס ולא נהירא דאמרינן במסכת שבת (ג"ז שם) בהדיא אם הביא
ונתקיימה מחשבתו ואיכא
אמרינן כוותיה. כרבה נמי
קדושות. היתה לו כלכלה של פירות טבל ושכח ולא עישר מערב יום
נכרי מים אסור שמא ירבה בשבילו ואין לחלק ולומר דדוקא גבי
למיגזר שמא יסחוט (שבת
לא אמרינן הכנה לית להו.
קמג:) הואיל ונתקיימה
אלא רב יוסף כו'. ואף ר'
טוב ותנןח) אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט מעשר ביו"ט בתנאי
מים שייך שמא ירבה בשבילו אבל כאן הנכרי צלאו כבר ולא שייך
מחשבתו אי שרית להו
יוחנן סבר ביצה שנולדה
ואומר אם היום חול ולמחר קדש יהיו אלו תרומה ומעשרות על אלו
האי טעמא דהא איכא בתוספתא (דשבת פי"ב) בהדיא במכירו אסור
כשזבו איכא למגזר בהו
ביו"ט גזרה משום משקין
ואם היום קדש אין בדברי כלום ונותן בהן סימן ולמחרת חוזר ואומר
מפני שמרגילו לשבת הבאה ועוד י"ל דדוקא בפירות וענבים שייך
שמא יסחוט דהא להכי
שזבו ביו"ט, מדחזינן ליה
קיימא, שמע מינה מיהא
דרמי דרבי יהודה אדרבי
כן אם היום חול ואתמול קדש יהיו אלו תרומה על השאר ואם היום
שמא יעלה ויתלוש ושמא יסחוט לפי שאדם מתאוה להם ובעודו בכפו
דמשום נולד לא אסר
יהודה. (הכי תנן) [דתנן]
קדש ואתמול חול הרי נעשה תרומה מאתמול וממה נפשך נתקנו:
יבלענו אך תימה מאי שמא יעלה ויתלוש הא אפי' לכתחילה מותר
להו ר' יהודה (חולין יד:).
אין סוחטין פירות להוציא
מתנה אדם על כלכלה.
ואוכלה בשני. אבל לא בראשון דשמא קדש הוא ואין בדבריו כלום:
לתלוש דהא אוכל נפש מותר וגם קשה לקמן (דף כג: ושם) תנן אין
מהן משקין, ואם יצאו
של טבל ביו"ט ראשון של
מעצמן אסורין, רבי יהודה
וכן. לגבי ביצה הוו שתי קדושות האחד חול והאחד יו"ט והנולדה
צדין דגים מן הביברין ביו"ט ואמאי הא אוכל נפש הוא ואין לומר דכל
ר"ה ואומר אם היום חול
אומר המשקין הללו
בראשון מותרת בשני: בשני אין בראשון לא. אלמא כל מידי דזב
דבר שיכול לעשותו מערב יו"ט אסור לעשותו ביו"ט עצמו כי לא
תהא זו תרומה על אלו
שיצאו מן הפירות מעצמן,
ואם היום קדש אין בדברי
ממקומו ביו"ט ואפילו אוכלא אסור: ומשני רבי יוחנן מוחלפת השיטה.
אתעביד ליה מערב יו"ט דהא אמרי' (לקמן כח:) הוא ולא מכשיריו פירוש
אם לאוכלין עומדים
כלום, דאין מגביהין תרומה
הפירות הללו היוצא
שיטת המשנה דאין סוחטין ואיפוך דרבי יהודה לרבנן: ומדקא
אוכל נפש ולא מכשיריו כגון לתקן שפוד רבי יהודה אומר לכם לכל
ביו"ט, דשבות דרבנן היא,
מותר, מ"ט זה המשקה
מרמי. רבי יוחנן משקין שזבו וביצה אהדדי: שמע מינה חד
צרכיכם והוא לבדו איצטריך לאסור מכשירין שאפשר לתקנן מערב
ולמחר אומר אם אתמול
שיצא חשוב הוא כמו
קדש והיום חול תהא זו
שנפרד מקצת מן האוכל
טעמא הוא. ומאן דאסר בהא אסר בהא ודשרי בהא שרי בהא:
יום טוב אלמא דוקא במכשירין יש חילוק בין אפשר לעשותן מערב
שאמרתי תרומה על אלו,
הזה, והכל בין הנפרד בין
יו"ט בין אי אפשר אבל באוכל נפש כ"ע מודו דאפילו אפשר לעשותן
רבינא
ואם היום קדש ואתמול
הנשאר כמו אוכל הוא
מערב יו"ט מותר לעשותן ביו"ט וי"א דלכך אין צדין שמא יצוד דגים טמאים שאינם צורך א ולא נהירא דאם כן הוי מלאכה שאינה צריכה
חול כבר היא תרומה
ומותר. ואמר איני, והאמר
מאתמול ואוכל כלכלה
ר' יהודה בפרק בכל
לגופה דמותרת על כן פירש רבינו נתנאל מקינו"ן דבירושלמי יש אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך ליה ושמרתם את המצות אותם מלאכות
המתוקנת ומשייר התרומה
מערבין, מתנה אדם על
שמשימור ואילך הם מותרות דהיינו מלישה ואילך אבל שאר מלאכות דמקודם לכן ב אסורין ועוד דבירושלמי י) יש מיעוט אחר אך שלא לקצור
(ערובין לט.). מוחלפת
הכלכלה של פירות ביו"ט
[וע' תוספות שבת צה. ד"ה והרודה]: רבי יוחנן אמר מוחלפת השיטה.
פירש רש"י מוחלפת ההיא דאין סוחטין ויפה פירש דעל כרחך צריך
השיטה. התנא שסידרן
ראשון ואוכלה ביו"ט שני,
טעה באחת מהן והחליף
וכן ביצה שנולדה ביו"ט
לפרש הכי דאין לפרש איפוך ההיא דכלכלה דאם כן כ"ש דקשה מדרבי יהודה לדר"י שיאסור ביו"ט שני דהא רבנן דפליגי עליה אמרי קדושה
❖ כ)
שיטתו (פסחים נה.).
ראשון תאכל בשני, ולא
אחת היא וא"כ אי אמרינן איפוך אסור אפילו ביו"ט שני ותימה דהא ר' יוחנן גופה פסיק בפרק חבית (שבת דף קמג: ושם) דהלכה כרבי
הודו לו חכמים. בשני אין
יהודה (דקאמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה) בשאר פירות אבל זיתים וענבים לא אלמא דלא סבירא ליה דמוחלפת השיטה וי"ל
בראשון לא, מכלל
שהמשקין שזבו כביצה
דרבי יוחנן קאמר לפי דברי אותם האמוראים דלא סברי מוחלפת השיטה לדבריכם הכי הוא והכי נראה לי כמדומה ובשיטת מאיבר"א
מוסף תוספות
שנולדה הן. וא"ר יוחנן
תירץ דמוחלפת השיטה היא אותה דכלכלה ורבי יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אפילו ביום הראשון מותרין דאוכלא דאפרת
מוחלפת השיטה, כלומר
א. [וכן] יש לחוש פן
הוא ולדידכו דאסריתו נולד בההיא דאין סוחטין אפילו ביום טוב השני אסור ואם תאמר אם כן דלדבריהם קאמר להו אמאי קא
כך היא הציעה של משנה,
יתלוש מן העלין או גם מן
אין סוחטין את הפירות
הפרי יותר מכדי צרכו.
מחליף השיטה לימא לדבריהם קאמר להו ולא מוחלפת השיטה כרבינא ויש לומר דזה נראה לו דוחק לומר לדבריהם קאמר להו כדלא
להוציא מהן משקין, ואם
תר"פ. ב. כגון קצירה
מוקמינן מוחלפת כו' דהואיל ועדיין לא דברו חכמים כלל מתחילה קודם רבי יהודה לא שייך למימר לדבריהם ורבינא אינו חושש לזה:
יצאו מעצמן אסורין דברי
ותלישה וטחינה סחיטה
רבי יהודה, וחכמים
והרקדה אסורות, וכן
אבל
אומרים כו'. מדקא רמי
צידת חיה ועופות דדמי
הביצה לפירות שמע מינה חדא טעמא היא. ומפורש בעירובין כיצד מתנה, היו לפניו ב' כלכלות של טבל אומר אם היום חול תהא זו תרומה על זו, ואם היום קודש אין בדברי כלום, ולמחר אומר אם היום חול תהא
לקצירה. תר"פ.
כלכלה שאמרתי אתמול תרומה על זו, ואם היום קודש תקנתיה מאתמול, ואוכלה ביו"ט שני מכל מקום.