ביצה פרק
ראשון ביצה
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השוחט
עולת נדבה ביום טוב לוקה וכו'. וה"ה דמצי למימר
מר סבר. בית שמאי: ומר סבר. בית הלל. והנך מתניתא לא אפלוג
צג א ב מיי' פ"א מהל'
א) שבת ד' קכד: לקמן לז.,
ב) גי' רש"ל דאסרי ולא,
י"ט הל' ד ופ"ה
אלא מר אשמעינן חדא ומר אשמעינן חדא ולא פליגי. מתניתא קמייתא
ר"ע היא דלית ליה מתוך אלא ניחא ליה למנקט ב"ש
מ)
ג) [ז"ל הערוך ערך ערב מר
הלכה א סמג לאוין עה
הכי קאמר במה דברים אמורים בשיש להן ציר באמצע אבל אין להם
דסבירא להו הכי בהדיא טפי ותימה הואיל ומוקמינן לה אליבא דב"ש
סבר עירוב הוצאה לשבת
טוש"ע א"ח סי' תקיח
ציר כל עיקר דברי הכל מותר ותנא בתרא ה"ק במה דברים אמורים
אם כן לימא השוחט עולת חובה בי"ט לוקה דהא ב"ש אית להו לקמן
עירוב הוצאה ליו"ט פי' י"ט
סעיף א:
א
צד ג מיי' פ"א מהל'
לדברים שאינן צורך אוכל
דנחלקו בשאין להם ציר מן הצד אבל
(דף יט.) על עולת ראייה דלוקה
עירובין הלכה ד
כשבת מה שבת אין מוציאין
בשיש להם ציר מן הצד דברי הכל
דדרשינן וחגותם חגיגה אין עולת
מר סבר גזרינן ציר באמצע אטו ציר מן הצד
סמג לאוין עה טוש"ע א"ח
מרשות לרשות אלא ע"י
מתני'
ומר סבר לא גזרינן: מתני' א)בית שמאי
❖
לא את הקטן. כל
אסור:
ראייה לא וי"ל משום דיוקא נקטיה
עירוב כך ביו"ט], ד) מכות
סי' תקכח סעיף א:
מילי דלאו צורך אכילה: גמ' עולת
כא: פסחים מז:, ה) [מבשל
דאי הוה נקט עולת חובה הוה
אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את
גיד ביו"ט. כצ"ל], ו) [כל
נדבה. דאילו עולת חובת היום רחמנא
אמינא עולת חובה מחייבי
מלאכה לא יעשה בהם. שמות
הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים
רבינו חננאל
אבל שלמי
חובה כיוצא בו פטור
שריא אבל זו יש להקריבה לאחר יום
יב], ז) [שמות יב],
ובית הלל מתירין: גמ' תני תנא קמיה
ח) [שמות לו], ט) [שם כ],
א
[מתני'] בית שמאי
טוב: לוקה. משום ו) (לא תעשה כל
הואיל והם חובה וגם יש בהן צורך
י) [ע"ז לו.], כ) [שמות כג,
אומרים אין מוציאין
דרבי יצחק בר אבדימי השוחט עולת נדבה
מלאכה) (שמות כ): לצורך. אך אשר
האדם אבל שלמי נדבה חייב הואיל
שם לד, דברים יד], ל) [חולין
לא את הקטן כו'.
ביו"ט לוקה א"ל דאמר לך מני בית שמאי
יאכל לכל נפש : בערוב והוצאה. אם
קטו:], מ) [פסחים ה:],
והיה יכול להקריבן למחר והשתא
ז)
נקטינן לולב למצותו
נ) [עי' תוס' חולין צח:
וקטן למולו וספר תורה
היא דאמרי לא אמרינן מתוך שהותרה
דנקט עולת נדבה אשמעינן רבותא
נאסרה הוצאה ביו"ט ונתקנו הלכות
ב)
ותוס' ע"ז סז: סד"ה אמר
לקרות בו. ובית הלל
ערובי חצירות ליו"ט אם לאו: ואין
דדוקא עולת נדבה חייב דכולה כליל
הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דאי
ר' יוחנן], ס) [וע' תוספות
מתירין להוציאן אפילו
ערוב והוצאה כו'. ואע"ג דעיקר
כריתות יד. ד"ה עירוב],
אבל שלמי נדבה פטור אע"ג שאינו
לרשות הרבים. ומשום
בית הלל הא אמרי מתוך שהותרה הוצאה
ב
ע) רש"ל מוחק כל זה,
הכי אמרינן בגמרא הא
חייב בהן והיה יכול להמתין עד למחר
הוצאה מויעבירו קול במחנהח) נפקא לן
לצורך הותרה נמי שלא לצורך הכא נמי
פ) רש"ל גורס ליתא להאי
דתני השוחט עולת נדבה
הואיל ויש בהן צורך הדיוט וא"ת
(שבת דף צו:) בא ירמיה ופירש שלא
❖
פירושא וי"ג אבל ר"ת פירש,
ביו"ט לוקה, ואע"פ
מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי
והא אפילו ב"ה מודו דלוקה דסבירא
נאסרה אלא בשבת משום הכי קא שרו
שעושה מצוה, ב"ש
שלא לצורך מתקיף לה רבה ממאי דב"ש
היא ולא ב"ה, דשמעינן
אבל שחיטה שהיא אב מלאכה ובכלל
להו לקמן (שם) דנדרים ונדבות אין
להו לב"ה דאמרי מתוך
תורה אור השלם
ובית הלל בהא פליגי דלמא בערוב והוצאה
לא תעשה כל מלאכהט) היא אימא לך
קרבים בי"ט ואמאי מוקים לה אליבא
שהותרה הוצאה לצורך,
1. וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא
לשבת ואין ערוב והוצאה ליו"ט קא מיפלגי
שנאמר אך אשר יאכל
אפילו לב"ה אם הותרה לצורך לא
דב"ש וי"ל דמהיכא אית ליה דנדרים
וגו', הותרה נמי הוצאת
מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת
הותרה שלא לצורך והך מתניתין אפי'
ונדבות אין קרבים בי"ט מלכם ולא
מ"ס ערוב הוצאה לשבת וערוב הוצאה
ג)
לולב וס"ת שאינן לצורך
וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ
ב"ה: מתקיף לה רב יוסף. אהך
לגבוה וא"כ הוי לאו הבא מכלל עשה
אכילה, הכא נמי כיון
ליו"ט ומר סבר ג ערוב הוצאה לשבת ואין
וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
שהותרה השחיטה לצורך
אתקפתא דרבה: אלא מעתה.
דאין לוקין עליו וא"ת כיון דאהדריה
כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת
ערוב הוצאה ליו"ט כדכתיב ולא תוציאו
❖
1
אכילה הותרה נמי שלא
אֲבוֹתֵיכֶם: ירמיהו יז כב
דסבירא להו לב"ה אין איסור הוצאה
אהדריה לאסורא קמא דהא אמרי' נ)
לצורך, אלא מתני' מני
משא מבתיכם ביום השבת בשבת אין ביו"ט
ליו"ט: ליפלגו באבנים. אי אין איסור
גבי גוזז פסולי המוקדשין דלוקה אע"ג
ב"ש היא. ודחינן להאי
לא מתקיף לה רב יוסף אלא
מעתה ליפלגו
סברא ממאי דבהאי טעמא
הוצאה אין איסור טלטול שלא נאסר
דלא ידעינן אסור גזיזה רק מדכתיב
הגהות הב"ח
פליגי ב"ש וב"ה, דלמא
באבנים אלא מדלא מפלגי באבנים ש"מ
טלטול אלא משום הוצאה. ומה שלא
(דברים יב) תזבח ולא גיזה דהיינו לאו
(א) תוס' ד"ה ה"ג רש"י
בעירוב והוצאה פליגי,
בהוצאה שלא לצורך פליגי
ואף ר' יוחנן
גזרו על כל טלטולים אפילו על
הבא מכלל עשה דאין לוקין אלא ש"מ
וכו' ואיכא צורך מקצת אבל
ב"ש [סברי] יו"ט בדברים
שלא לצורך כצ"ל ותיבת
שאינן לצורך אוכל נפש
סבר במתוך שהותרה הוצאה
לצורך הותרה
אוכלים וכלים משום דאין גוזרין גזרה
כיון דאהדריה אהדריה לאסורא קמא
שיש צורך י"ט נמחק:
כשבת, מה שבת אין
על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין
כלומר ללאו שהיה בו קודם שנפסל
נמי שלא לצורך פליגי דתני תנא קמיה דר'
(ב) בא"ד דשרי גם
מוציאין מרשות לרשות
❖
בשביל טיול:
לעמוד בה : אלא מדלא אפלוג
וגם גבי נדרים ונדבות נימא הכי
אלא ע"י עירוב, כך
י)
יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו
ד)
ביו"ט. ומה שבת איןס
באבנים ש"מ. דלכולי עלמא יש
דאהדריה לאסורא קמא ולוקה וי"ל
לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד ולוקה
מוציאין בה [לר"ה]
ה)
הוצאה ליו"ט אלא שמן התורה הותרה
דשאני גיזה שלא הותרה בפסולי
כך (שבת) [יו"ט] אין
מוסף רש"י
משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל בשר
מוציאין. וב"ה סברי אין
לצורך וב"ה אית להו כיון דהותרה
המוקדשין כלל בהדיא וא"כ הואיל
אין מוציאין לא את
בחלב ולוקה משום אוכל בשר בחלב ולוקה
עירוב והוצאה ליו"ט, דכי
לצורך הותרה מן התורה לגמרי אלא
ואשתכח סמך בהו לאסורא מוקמינן
הקטן. הוצאה שלא לצורך,
כתיב ולא תוציאו משא
משום
רבנן גזור במידי דהוי טרחא דלא
ליה באיסורא קמא אבל הכא גבי יו"ט
דלא אישתרי לכתחילה
מבתיכם, ביום השבת הוא
ביו"ט טפי מבשבת אלא
דכתיב, ולפיכך הוצאה
צריך כגון אבנים אבל בקטן וספר תורה דצריכינן להו ביו"ט לא
דאוכל נפש הותר דכתיב אשר יאכל וגו' (שמות יב) וה"ה בנדרים
אוכל נפש (שבת קכד:).
ביו"ט שרי, אבל לשחיטה
ונדבות מתוך שהותרה וכו' וא"כ אשכחנא דהותרו בהדיא וכיון
גזור ובית שמאי לית להו מיגו ומידי דצורך אכילה שהתורה התירתו
לוקה משום מבשל גיד
שלא לצורך אפילו ב"ה
הותר ושאינו צורך אכילה באיסורו עומד מן התורה: ואף ר' יוחנן סבר
דאשכחנא דהותרו בהדיא לא אמרי' אהדרי' לאסור' קמא אלא למאי
ביו"ט. בישול שאינו ראוי
אסרי. ודחי רב יוסף
(פסחים מז:). משום
אי הכי שאין הוצאה
במתוך גרסינן: פליגי. ב"ש וב"ה ודכולי עלמא יש איסור
דאהדריה אהדריה ולמאי דלא אהדריה לא אהדריה וקאי דוקא בעשה:
מבשל בשר בחלב.
דלמא בערוב והוצאה קמפלגי. פי' רש"י ערובי חצרות וקשה
אסורה ביו"ט לדברי ב"ה,
הוצאה ליו"ט מויעבירו קול במחנה דישנה בשאר מלאכות וירמיה
אפילו הוא חול, וקסבר יש
אם יוציא אבנים לרה"ר
היה מזהירן על השבתות שהן חמורין והלואי ישמעו: לוקה
מאי צריך עירובי חצרות גבי י"ט הא בלאו הכי מותר
בגידים בנותן טעם ובשר
פטור הוא. אלא מדלא
הם (שם). משום אוכל
תנינן דפליגי באבנים,
משום מבשל גיד. שהבשול אב מלאכה הוא ובשול גיד דבר האסור
לטלטל מחצר לחצר לצורך לכ"נ להר"ר חיים כהן דגרסינן ערוב
בשר בחלב. תלתי לא
אלא בדברים שיש בהן
ואינו ראוי לאכילה ועומד באיסור לא תעשה כל מלאכה דלא הותר
הוצאה בלא וי"ו ס) והכי פירושו אם אסור הוצאה מעורב בו בין שאר
תבשל כתיבי חד לאכילה
צד מצוה, ש"מ במתוך
אלא לצורך: ולוקה משום מבשל בשר בחלב. לאו משום יום טוב
וחד להנאה וחד לבישול
מלאכות אע"ג שהיא מלאכה גרועה ואם שייכא אסור הוצאה אם לא
שהותרה לצורך אכילה
❖
(מכות כא:).
הותרה נמי שלא לצורך
דמלקות דבשול יו"ט הא תנא ליה אלא אפילו הוא חול לוקה
קמפלגי ומיהו יש לישב דגרסינן שפיר ערוב והוצאה דצריך ערוב
אכילה [פליגי]. וכן נמי
משום מבשל בשר בחלב דכתיב לא תבשל גדי בחלב שלש פעמים כ)
שיוכל להוציא דברים שאינן לצורך יו"ט כלל ע) (ואין ערוב והוצאה
מדחזינן לר' יוחנן דאמר
אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בשול :
ליו"ט דשאני הוצאה דגרועה היא מכל שאר מלאכות ויש ספרים
לתנא דהוה תני קמיה,
ל)
מוסף תוספות
המבשל גיד הנשה בחלב
דגר' קרא דירמיה ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת בשבת
משום
[ביו"ט] ואכלו לוקה ה',
א. דהוי רבותא טפי דאף
אין ביו"ט לא דממעט לה בהדיא מטעם דהוצאה גרועה היא):
לוקה משום אוכל גיד
על גב דהוי צורך י"ט
ה"ג רש"י אלא מעתה לפלגו באבנים ומדלא מיפלגי באבנים ש"מ וכו'. והכי פירושו אלא מעתה דב"ה לית להו אסור הוצאה לפלגו בטלטול
ומשום מבשל גיד,
לוקה אליבא דב"ש. תוס'
שבישל ביו"ט דבר
מגילה ה. ד"ה עולת.
אבנים ולשמעינן רבותא דלית להו בהן אסור הוצאה דהא לא נאסר בשום דבר טלטול אפי' דבר שמלאכתו לאסור וגם אינו צורך י"ט
שאינו בר אכילה, וה"ה
כלל אלא גזרה שמא יוציא כדאיתא בהדיא פרק כל הכלים (שבת דף קכד:) ואפי' דבר שהוא צורך יו"ט כגון כלי הצריך לו היה ראוי לאסור
למבשל בשר בחלב
כו', וא"ל ר' יוחנן
גזירה שמא יוציא אלא שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה ומדלא קמפלגי באבנים שמע מינה בהוצאה
לתנא הבערה ובישול
וכו' דב"ה סברי מתוך וא"ת כיון דב"ה אית להו מתוך אמאי אין מתירין אפי' טלטול אבנים וכל דבר אפילו אינו צורך יום טוב ויש לומר
אינה משנה, כלומר
דודאי אין ה"נ דמדאורייתא הואיל והותרה הותרה לגמרי אלא רבנן גזור על דבר שאינו צורך יו"ט דכיון דעיקר הוצאה נאסרה יש לאסור
אינו חייב בהן אליבא
דב"ה דמתוך שהותרה
בדבר שאין לצורך יום טוב כלל ע"כ פי' רש"י ולא רצה לגרוס כמו שיש בספרים אלא מעתה הוציא אבנים לב"ה ה"נ דלא מחייב
הבערה לצורך כו'.
מלקות דא"כ הוה מסיק לפי' זה הוציא אבנים לב"ה דחייב ורש"י קים ליה דב"ה סבירא להו הואיל והותרה הותרה לגמרי אלא רבנן
הוא דגזור בדבר שאינו צורך יו"ט כלל וקשה חדא דאמרי' בפסחים (דף מו:) האופה מיו"ט לחול לוקה ולא אמרינן מתוך וכו' ואפילו לרבה
דלא לקי היינו מטעם הואיל ואי אתרמי ליה אורחים אבל מטעם מתוך לא קאמר ועוד דמוחק גירסת הספרים לכן נראה לפר' דגרסי' כגירסת
הספרים אלא מעתה הוציא אבנים לב"ה ה"נ דלא מחייב פי' מדאורייתא מלקות וכ"ת ה"נ א"כ לפלגו באבנים אלא ודאי מדלא קמפלגי
וכו' ודוקא בהוצאה שיש בה צורך יו"ט קצת אמרינן מתוך שהותרה לצורך יו"ט דכל אוכל נפש מותר הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש
הואיל ואיכא צורך מקצת (א) שיש צורך יו"ט אבל שלא לצורך יו"ט כלל ודאי דאסור מן התורה כגון אופה מיו"ט לחול ומוציא אבנים דליכא
לא צורך נפש ולא שמחת יו"ט חייב מדאורייתא וכי פליגי ב"ש וב"ה בדברים שאינן לצורך אוכל נפש ואיכא בהן צורך יו"ט קצת כגון קטן
למולו דהמצוה נקראת צורך יום טוב ולולב לצאת בו וס"ת לקרות בו וכן פי' רבינו חננאל אבל פ) ליתא פירושן דלאו דוקא קטן למולו דה"ה שלא
למולו דשרי גם (ב) טיול דהא אשכחן
נמי דמשחקין בכדור שקורין פלוט"א בלע"ז ביו"ט ברה"ר אע"ג דליכא
אלא טיול וא"ת השוחט
עולה מה צורך יש לו בה יש לומר
דהכא נמי איכא שמחת יו"ט
שלא
יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן
כדמוכח לקמן (דף כ:):
הכא