יב:
ביצה פרק ראשון ביצה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
הכא
נמי כיון שהותרה הבערה לצורך וכו'. וא"ת ומה צורך איכא
משום הבערה. שהיא מלאכה לעצמה וקא סבר יש חלוק מלאכות ליום
צה א מיי' פ"א מהל'
א) [שבת קו. וש"נ],
ב) [פסחים ה: כתובות ז.],
י"ט הל' ד ופ"ד הל'
טוב ללקות שתים על שתי מלאכות משום יום טוב: הבערה ובשול.
במבשל גיד כיון שהוא אסור יש לומר כיון שהיה בדעתו של
א
ג) [תוספתא פ"א],
ב סמג לאוין עה טוש"ע
זה לאכלו היינו צורך יום טוב ב:
דיום טוב אינה משנה ללקות עליהן דמתוך שהותרו לצורך הותרו
ד) [תוספתא שם],
א"ח סימן תצה סעיף א:
אין
מוליכין חלה ומתנות לכהן כו'. פי' לאו דוקא מוליכין דה"ה
אינה משנה. לא נשנית מעולם בבית
נמי שלא לצורך מן התורה:
צו ב ג ד מיי' פ"ד מהל'
ה) ונשחטו מהיום שהורמו
י"ט הלכה כו טוש"ע
מהיום קתני ולעולם שחיטתן
המדרש: ואם תמצא לומר משנה.
אם יבא הכהן לביתו לא יתנם
❖
א"ח סימן תקו סעיף ג:
מאמש. כצ"ל,
לו וכן משמע בירושלמי דדמאי פרק
אם יאמרו תנאים שנשנית ודאי בית
משום הבערה א"ל $פוק תני לברא הבערה
צז ה מיי' פ"ג שם הל'
א)
מתני'
אין מוליכין
הלוקח פירות בהדיא דקאמר התם
שמאי שנאוה:
טו סמג לאוין עה
ובשול אינה משנה ואם תמצא לומר משנה
טוש"ע א"ח סי' תקי סעיף
חלה. אע"פ שמותר בהפרשתה לא
מי שקרא שם לתרומת מעשר דמאי
הגהות הב"ח
ב"ש היא דאמרי לא אמרינן מתוך שהותרה
א:
ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת
שרו ליה הולכתה אלא תקון לתקן
צח ו מיי' פכ"א מהל'
(א) רש"י ד"ה אין מוליכין
הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ה"נ
עיסתו התירו לו ולא יותר: מתנות.
אבל אם כהן ועני רגילים לאכול
(ב)
תרומה
שבת הל' יד ויז סמג
וכו' דאין מגביהין
לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך
הס"ד: (ב) תוס' ד"ה אין
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
אצלו באין ואוכלין ובלבד שיודיעם
הזרוע והלחיים והקיבה אף הן הרמתן
❖
וכו' ועני למודים לאכול:
שיט סעיף ז:
הותרה נמי שלא לצורך דאי ב"ה כיון דאמרי
פי' מאתמול וקאמר עלה דההוא
הותרה לו שהרי נצטוה להרימן
צט ז ח מיי' פ"ג מהל'
מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי
דקאמר לא יטלם היינו מתניתין לא
והיאך יאכל שאר הבשר. ואע"פ
יו"ט הלכה טו סמג
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
שלא לצורך הכא נמי מתוך שהותרה
יתנם ומייתי מהך דהכא אין מוליכין
שאין טובלין כשאר טבל לאסור
גליון הש"ס
א
ב)
❖
תקי סעיף א:
וכו' ומסיק ילפי' הוא מההיא וההיא
הבשר באכילה מיהו אם לא פירש
הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך:
גמ' פוק תני לברא. שבת
מתני' בש"א אין מוליכין חלה ומתנות
דף קו ע"א עירובין דף ט
ילפינן מהוא הוא ילפינן מההיא הוא
שאר הבשר מהן הרי הוא אוכלן
ע"א יומא דף מג ע"ב
יו"ט היא שבת פי' ה"ק דהיא דבשבת
ועובר בעשה הלכך הרמתן התירו
רבינו חננאל
❖
לכהן ביום טוב בין שהורמו מאמש בין
יבמות דף עז ע"ב:
ילפינן מההוא דאין מוליכין דמיירי
ולא הולכתן וכולן משום גזרה דאין
מתני' בש"א אין מוליכין
שהורמו מהיום וב"ה מתירין אמרו להם
ב
מגביהין (א) אותם: גזרה שוה.
ביו"ט והוא ילפינן מהיא דוקא מה
חלה ומתנות לכהן ביו"ט
ב"ש גזרה שוה חלה ומתנות מתנה לכהן
כו' וב"ה מתירין. קס"ד
מוסף רש"י
שמתירין ב"ה היינו דוקא כשרגילין
לאו דוקא דכולה מדרבנן גזור אלא
הורמו מאמש, שנשחטו
ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את
דומיא דגזרה שוה בדרבנן: מתנה
לאכול אצלו ואותה של ירושלמי קרי
משום הבערה. שלא
מאמש, ושהורמו היום
לצורך, דהבערה מלאכה
התרומה כך אין מוליכין את המתנות אמרו
דקתני במתני' שנשחטו
לכהן. מעשרים וארבע מתנות
היא אלמא דאם אין למדין לאכול
לעצמה ובישול מלאכה
היום, נמצא חלוקתן
כהונה הן: כשם שאין מוליכין.
אצלו לא יתנם אפי' אם יבא הכהן
להם ב"ה לא אם אמרתם בתרומה שאינו
ג
לעצמו (פסחים כא:) דאי
אפילו נשחטו היום
לביתו משום דלא סלקא אדעתא דבר
דבהא מודיתו לן שהרי מאתמול
הוה איהו מבעיר וחבירו
והורמו היום, ב"ש אוסרין
זכאי בהרמתה תאמרו במתנות שזכאי
מבשל הוו תרוייהו חייבין,
וב"ה מתירין. מני מתני'
בהרמתן: גמ' קא סלקא דעתך שהורמו
הוגבהה: שאינו זכאי. רשאי. לא
אינש למיכל פיסתיה בביתא דחבריה
דמבעיר ומבשל אבות
לא ר' יהודה ולא ר'
ויסברו העולם שהוא תרם אותם
נתנו חכמים לאדם כח וזכות
מלאכות (מכות כב.). פוק
יוסי [אלא] אחרים. ר'
מהיום ושנשחטו מהיום ושהורמו מאמש
בהפרשתה: גמ' לא ר' יוסי ולא
ביום טוב ולכך הוא אוכל בביתו:
תני לברא. דטעות הוא
יהודה לא, דהא שמעינן
הא ושנשחטו מאמש מני מתני' לא רבי יוסי ולא
❖
(סנהדרין סב.).
ליה דתני לא נחלקו
רבי יהודה אלא אחרים גרסינן:
אלא להוליך המתנות
ר' יהודה אלא אחרים דתניא ג)אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל
שמוליכין אותן כו'. ומתניתין קתני
ששחטן מאמש ושהורמו
על המתנות שהורמו מערב יו"ט שמוליכין עם המתנות שהורמו מהיום
בין שהורמו מהיום וקס"ד דבנשחטו
מאמש להוליכן בפני
מוסף תוספות
עצמן, בית שמאי אוסרין,
היום קא מיירי ואסר: על המתנות
ושנשחטו מהיום לא נחלקו אלא להוליכן בפני עצמן שב"ש אומרים אין
אבל לעשות טפילה
א. והיאך אפשר לו' הכא
שמוליכין. הואיל וזכאי בהרמתן והוא
מוליכין ובית הלל אומרים מוליכין וכך היו בית שמאי דנין חלה ומתנות
ולהוליכן עם המתנות
מתוך שהותרה לצורך
הדין לחלה וחד מינייהו נקט: אלא
שנשחטו היום והורמו
הותרה נמי שלא לצורך
מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את התרומה כך אין
היום שמותר, ומתני'
שזה אינו לצורך כלל הוא
על המתנות. ואפילו נשחטו מהיום
מוליכין את המתנות אמרו להם ב"ה לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי
קתני הללו והללו דב"ש
שהרי אינו ראוי לאכול
משמע כי מתניתין: לימא אחרים היא
אוסרין, וכך ב"ש דנין כו'.
הגיד כלל. רנב"ר.
בהרמתה תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן אמר רבי יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה
ולא ר' יהודה. כלומר כר' יוסי
אי ר' יוסי האמר כל מתנות
ב. [ו]דבהא פליגי ב"ש
על המתנות שמוליכין לא נחלקו אלא על התרומה שב"ש אומרים אין מוליכין
שאפילו הורמו מאמש
וב"ה דלב"ש כיון שאינו
ודאי לא אפשר לאוקמא כרבי יהודה
מותר להוליכן בפני עצמן,
ראוי לאכילה ליכא למי'
וב"ה אומרים מוליכין וכך היו ב"ה דנין חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה
מאי מי מצינן למימר דמתניתין נמי
כ"ש אותן שהורמו היום.
מתוך ולוקה משום
מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה אמרו
לא נחלקו אלא על
הבערה ולב"ה כיון שהוא
דוקא בשל אמש קאמר ומתוקם
התרומה כו'. ואינה [אלא]
אוכל אותו ונהנה ממנו
אליביה או נזקק על כרחנו לומר
להם ב"ש לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן תאמרו בתרומה שאין
לאחרים דתני לא נחלקו
צורך הנפש הוא ושייכא
דלא כרבי יהודה: מי קתני. מתני'
אלא על המתנות סתם,
ביה למי' מתוך ואינו
זכאי בהרמתה אחרים אומרים לא נחלקו ב"ש וב"ה על התרומה שאין
כלומר כל מתנות ב"ש
לוקה משום הבערה. שם.
בין שהורמו ה)ונשחטו מהיום ולעולם
מוליכין לא נחלקו אלא על המתנות שב"ש אומרים אין מוליכין ובית הלל
אוסרין וב"ה מתירין. ובא
שחיטתן מאמש אבל בהנך דנשחטו
רבינא לאוקומא למתני'
אומרים מוליכין לימא אחרים היא ולא רבי יהודה אמר רבא מי קתני
ביום טוב מודו: לימא רבי יהודה
אפילו לר' יהודה, מי
שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום שהורמו קתני ולעולם שחיטתן מאמש
קתני בפירוש במתני'
היא ולא אחרים. כיון דמתניתין
שנשחטו מהיום, אתה
לימא רבי יהודה היא ולא אחרים אפילו תימא אחרים ובהנך דנשחטו
דוקא בדשל אמש קאי מדלא קתני
הוספתה שנשחטו מהיום,
מאמש אי הכי היינו ר' יהודה איכא בינייהו טפלה: אמר רב יהודה אמר
נשחטו היום נימא דלא כאחרים דהא
מתנות שהורמו מהיום
קתני, ולעולם בבהמה
אחרים על המתנות קאמרי: בהנך
שמואל הלכה כרבי יוסי רב טובי בריה דרב נחמיה הוה ליה גרבא
ד
שנשחטה מאמש ולא
דנשחטו מאמש. על המתנות דקאמרי
דחמרא דתרומה אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה מהו לאמטויי לכהן
הורמו מתנותיה אתמול
אחרים בשל אמש קמיירי: טפלה.
והורמו היום הן שאוסרין
האידנא א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אושפזיכניה
ב"ש ומתירין ב"ה, אבל
ר' יהודה מתיר לטפל ולהוליך של
דרבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא א"ל מהו לפרוכי ומיכל
בבהמה שנשחטה היום
אמש עם של היום ואחרים סברי
ביו"ט והורמו מתנותיה
מנייהו ביו"ט לא הוה בידיה אתא לקמיה דרבא א"ל מוללין מלילות
ה
ביו"ט דברי הכל מוליכין,
דאפי' לטפל נמי אסרי ב"ש ומתני'
ומפרכין קטניות ביו"ט איתיביה אביי ד)והמולל מלילות מע"ש למחר מנפח מיד
ואפילו אותן שהורמו
דלא איירי בטפלה כלל איכא למימר
אמש עושין אותן טפילה
ליד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי המולל
מלילות מערב יו"ט למחר
כרבי יהודה ואיכא למימר כאחרים:
ז
לאלו שנשחטו היום. וכיון
שהעמדנו משנתינו על זה
מנפח על יד על יד ואוכל אפילו בקנון ואפי' בתמחוי אבל לא בטבלא
הלכה כרבי יוסי. ואליבא דב"ה
הדרך הקשינן אי הכי
דאפי' תרומה נמי מותר להוליך:
ולא בנפה ולא בכברה מערב יו"ט אין ביו"ט לא
אפילו תימא ביו"ט ואיידי
ח
לימא מתני' דלא כאחרים,
אסורייתא. חבילות של חרדל
ופשוטה היא. ופרקינן
דתנא רישא מע"ש תנא סיפא נמי מערב יו"ט א"כ מצינו תרומה שזכאי
הא דאמרי אחרים סתם
בשרביטין והזרע בתוכן: מהו
בהרמתה ותנן לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה וכו' לא קשיא
כי על המתנות נחלקו
לפרוכי. השרביטין ולהוציא הזרע
ב"ש אוסרין וב"ה מתירין,
הא
ביום טוב מי שרי בי"ט כשחיטה
באותן שנשחטו מאמש,
אבל בנשחטו היום דברי
וכבישול או דלמא כיון דאפשר מערב יו"ט לא דתולדת דישה הוא: מוללין מלילות. דדש כלאחר יד הוא ואפילו בשבת לאו דאורייתא הוא אלא
הכל מוליכין. אי הכי היינו
מדרבנן וביום טוב לא גזור: מלילות. של חטין שמולל בידיו כשהן רכים: גבי שבת גרסי' מיד ליד וגבי יום טוב גרסי' על יד על יד: מיד
דר' יהודה, מה אחרים
ליד. שלא כדרך חול: קנון. כלי הוא ראשו אחד רחב והשני עשוי כעין מרזב קצר ונותן הקטניות בתוך הרחב ומנענע והאוכל מתגלגל
באו ללמדנו. ופרקינן
איכא בינייהו טפלה. פי'
דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי: תמחוי. קערה גדולה: על יד על יד. מעט מעט: אבל לא בטבלא כו'. דמחזי כמאן דעביד לצורך
ר' יהודה סבר שנשחטו
מחר שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה: מערב יום טוב אין. המולל מערב יו"ט קתני ולא קתני המולל ביו"ט: אם כן. דמוללין
מאמש אין מוליכין [בפ"ע
אבל טפלה שרי]. ואחרים
מלילות ביו"ט מצינו תרומה שזכאי בהרמתה דסתם שבלין לא מפרישין תרומה עד שיעשו דגן והמוללן ביו"ט לאכלן מפריש מהן תרומה על כרחו:
אומרים לא בפני עצמה
הא
ולא טפלה, ולדברי הכל
תרומה אינו זכאי בהרמתה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי, דאמר על המתנות לא נחלקו, אלא דברי הכל מוליכין, ולא נחלקו אלא על התרומה שאע"פ שאינו זכאי
בהרמתה מותר לו להוליכה לכהן. וכן הורה רב טובי לאשפזיכניה להוליך לכהן גרבא דחמרא דתרומה ביום טוב כר' יוסי. וכן התיר רבא לפרוכי מאיסורייתא דחרדלא ביו"ט, מיהא מוללין
ומפרכין קטנית ביו"ט. ומותיב עליה אביי המולל
מלילות מערב שבת, למחר מנפח על יד ועל יד ואוכל, וכן המולל מלילות
מעיו"ט, למחר מנפח על יד ועל יד ואוכל וכו'. ומקשינן
מעיו"ט אין ביו"ט לא.
ומשני אפילו ביו"ט שרי
למלל מלילות, ואיידי דתנא רישא מערב שבת דבשבת ודאי אסור תנא סיפא
נמי מעיו"ט. ואקשינן אם מוללין מלילות ביו"ט, ודאי לא
יתירו לו
למלול ביו"ט
אלא שיאכל מהן ביו"ט,
וכיון דטבילי אי אפשר לאכול
מהן בלא תרומה,
והנה
מצינו שזכאי בהרמת
תרומה ביו"ט,
ואנן שנינו לדברי הכל אין זכאי בהרמתה.