ביצה פרק ראשון ביצה
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
רבי יוסי. פרש"י ומה (ב) מצינו דזכאי בהרמתה היינו אליבא
הא רבי הא ר' יוסי ברבי יהודה. לעולם
מוללין מלילות לדברי הכל
ק
א) תרומות פ"י מ"ו,
א מיי' פ"ג מהל'
ב) [דברים יח], ג) [דברים
מעשר הל' ה:
ודקשיא לן אם כן מצינו תרומה שזכאי בהרמתה אין ודאי מצינו אליבא
דרבי דאמר יש תרומה במלילות דסבר דהכנסתן דמלילות היינו
קא ב מיי' שם ופ"ה
יח], ד) [במדבר יח],
דרבי דאמר יש תרומה במלילות ומתניתין דקתני לא מצינו ר' יוסי
גרנן וגמר מלאכה א אבל מתני' דקתני לא מצינו היינו ר' יוסי ברבי
ה) [ע"ב], ו) [דברים יח],
מהל' תרומות הל'
ברבי יהודה היא דאמר אין תרומה במלילות: אוכל מהן עראי. כל
יהודה דאמר אין תרומה במלילות דאדגן קפיד רחמנא ואין זה אלא
ז) [עי' תרומות פ"ג מ"ו],
ה:
ב
❖
קב ג מיי' פ"ג מהלכות
ח) [פי' לאכול קבע רש"ל],
זמן שלא דשן ומרחן בכרי לא נגמרה
קבוץ בעלמא ובסמוך גרסינן ולרבי
תרומות הל' יד סמג
מלאכתן לתרומה: למוללן במלילות.
יוסי בר' יהודה נמי משכחת לה
הא רבי הא ר' יוסי בר' יהודה דתניא הכניס
א
עשין קלד טור י"ד סי'
הכניסן לאכלן מעט מעט ע"י מלילות:
וכו' משמע לפי' דלר' יוסי אפי' אכילת
שלא:
שבלין לעשות מהן עיסה $ אוכל מהן עראי
הגהות הב"ח
קג ד מיי' פ"ג מהל'
רבי מחייב. בתרומה שלא יאכל מהן
קבע יכול לאכול בלא מעשר דאם היה
ופטור למוללן במלילות רבי מחייב ור' יוסי
(א) רש"י ד"ה ופרכינן
ב
מעשר הל' ה:
מחייב באכילת קבע משכחת לה לר'
עראי עד שיפריש לפי שהכנסתן
קד ה מיי' פ"ג מהל'
וכו' על כרחו מרים
ברבי יהודה פוטר ולרבי יוסי ברבי יהודה
יוסי בר' יהודה דזכאי בהרמתה
בשבלין היא גמר מלאכתן שאין סופן
תרומתן הס"ד: (ב) תוס'
תרומות הל' יד סמג
נמי משכחת לה כגון שהכניס שבלין לעשות
ד"ה הא וכו' ומה
עשין קלד טור י"ד סי'
לבא לידי גורן אחר וזהו גרנן:
באכילת קבע ותימה דהלשון לא משמע
שמצינו וכו' דהא דקאמר
שלא:
מהן עיסה ונמלך עליהן למוללן ביום טוב
ורבי יוסי בר' יהודה פוטר. דגנך
כן דהא קאי על אכילת עראי הכניס
קה ו מיי' פ"ג מהלכות
שזכאי כצ"ל ותיבת דכהן
דטבלא ביומיה אלא מאי תרומה רוב תרומה
נמחק: (ג) ד"ה איכא
כתיב ב) והיינו מרוח דאין דגון אלא
שבלין לעשות מהן עיסה אוכל מהן
מעשר הלכה יט
וכו' ועוד דבעי לאוקמא
טוש"ע י"ד סי' שלא סעיף
אמר אביי מחלוקת בשבלין אבל בקטניות
קבוץ בכרי: ופרכינן לרבא דאמר
עראי ופטור ועלה מסיק למוללן
❖
קי וסעיף קל:
אליבא:
מוללן לר' יוסי ברבי יהודה נמי אי
במלילות רבי מחייב מעראי ור' יוסי
קו ז מיי' פ"ג מהל'
דברי הכל אסורייתא טבלא לימא מסייע
תרומות הל' יד סמג
שרית למוללן ביו"ט משכחת לה על
בר' יהודה פוטר מעראי וע"ק לרבי
ליה מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל הרי
א)ג
עשין קלד טור י"ד סי'
כרחיך שזכאי בהרמתה במלילות
נמי היכי מצינו (הוא) שזכאי בהרמתה
גליון הש"ס
❖
זה כותש ומחשב כמה זרע יש בהם ומפריש
שלא:
שהכניסן לעשות עיסה בדישה ומרוח
ביו"ט הואיל דאית ליה דהכנסתן
גמ' אוכל מהן עראי. עיין
על הזרע ואינו מפריש על העץ מאי לאו רבי
מנחות דף סז ע"ב תוס'
ונמלך עליהן למוללן להצניען כולן
למלילות זהו גרנן וגמר מלאכתן אם
❖
יוסי בר' יהודה היא דאמר התם לא טבלא
ד"ה כדי שתהא:
למלילות דעל כרחיך מודה בהו רבי
כן נתחייבו מאתמול מעיו"ט ואם כן
רבינו חננאל (המשך)
הכא טבלא לא רבי היא אי רבי היא מאי
יוסי דטבלן ביום שנמלך עליהן דכיון
אין יכול להפריש ביו"ט לכן נ"ל דהא
דבר שצורך הרבים בו,
איריא תלתן אפי' שבלין נמי אלא מאי רבי
אלא שמא יצטרכו לו
דהכניסן לשם גורן גמור ירדה להן
דקאמר דכהן זכאי בהרמתה אתיא
מוסף תוספות
רבים. תני לא את המפתח
תורת תרומות ומעשרות וכשנמלך
אליבא דר' יוסי ברבי יהודה דפוטר
יוסי בר' יהודה לשמעינן שאר מיני קטניות
וב"ה מתירין, הדא
א. דכיון דמלילות קיימי
למוללן נעשית הכנסתו גורן והמוללן
דכיון דסבר דהכנסתן לאו זהו גרנן
דמתירין ב"ה מפתח של
ליכא גמר מלאכה אחרת,
וכ"ש תלתן אלא תלתן אצטריכא ליה סד"א
אוכלין אבל במפתח של
דמלילה היינו הכשר
ביו"ט על כרחו (א) קדים תרומתן:
ואם כן כי מללן ביו"ט ח) בא לו חיוב
הואיל וטעם עצו ופריו שוה לפרוש נמי אעצו
כלים לא שרא, והא ר'
אכילה כטחינה בחטים.
אלא מאי תרומה רוב תרומה גרסינן.
השתא וא"כ זכאי בהרמתה והא דאמר
אבהו הוה יתיב ומתני
הרא"ה. ב. לפי שהכתוב
קמ"ל איכא דאמרי אמר אביי ד מחלוקת
ולא גרס אלא מאי אית לך למימר
דאינו זכאי בהרמתה אתי אליבא
ומפתחא של פלמטירין.
תלאה בגורן דכתיב
בשבלין אבל בקטניות דברי הכל אסורייתא
בידיה, פלפלין הוה ליה
ראשית דגנך הילכך כיון
אלא לא תימא הא רבי הא רבי יוסי
דרבי דס"ל דהכנסתן זו היא גרנן
בגווה. תני הלש עיסה
שאין בדעתו לעשות מהן
לא טבלא מיתיבי מי שהיו לו חבילי תלתן
דבין לרבי בין לרבי יוסי מתוקמא
והיה להם לתרום מאתמול וא"כ אינו
ביו"ט מפריש חלה ביו"ט.
גורן לעולם הרי הן
של טבל הרי זה כותש ומחשב כמה זרע
ומאי תרומה דתנן מתניתין אינו זכאי
זכאי בהרמתה ובסמוך גרסי' ולרבי
מערב יו"ט ושכח ולא
פטורין. רשב"א. ג. בפי
משכחת לה וכו': איכא דאמרי
הפריש חלתה אסור
מנהג העולם. דלחד
יש בהן ומפריש על הזרע ואינו מפריש על
בהרמתה ברוב תרומות קאמר שישנן
לטלטלה כו', תיפתר
לישנא את אמרת דשיטת
על ידי דישה ומרוח והן מערב יום
מחלוקת בשבלים אבל בקטניות ד"ה
העץ מאי לאו טבל טבול של תרומה לא
בעיסה טמאה שאינו יכול
העולם להכניס קטנים
ה
לא טבלא. והקשה הר"ר שמשון מקוצי
טוב: מחלוקת בשבלין. בהנהו הוא
להפריש חלתה אלא בסוף,
מעט מעט, ולאידך את
טבל טבול של תרומת מעשר וכדר' אבהו
ובדין הוה בעיסה טהורה
אמר דמנהג העולם
דפטר ר' יוסי דרובן לדישה ואין
דבכל התלמוד לא מצינו איכא דאמרי
א"ר שמעון בן לקיש דאמר רבי אבהו אמר
שלא יפרישנה אלא בסוף,
להכניס הרבה ביחד, וכזה
גרנן אלא במרוח: אבל קטניות. יש
כה"ג שהוא להפך מן הראשון דודאי
תקנה תקנו להפרישה
לא מצינו, דפוק חזי מאי
ג
רבי שמעון בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו
❖
בתחילה שלא תטמא את
עמא דבר. תר"פ.
בני אדם הרבה שאין חובטין אותן
מצינו בשאר מקומות לישנא קמא
בשבלין שמו טובלו לתרומת מעשר כותש
העיסה. והא דתנן אין זכאי
ו
יחד אלא כדי קדרתן לפיכך הכנסתן
דברי הכל ואיכא דאמרי בהא נמי
בהרמתה רוב תרומה היא,
למה לי לימא ליה כי היכי דיהבו לי הכי
בחבילין זהו גרנן: תלתן. מין
פליגי או איכא דאמרי בהא פליגי
ולא כל התרומה. ב) ויתכן
רבינו חננאל
יהיבנא לך אמר רבא קנסא תניא נמי הכי בן
לפרקים שיזדמן כגון זו,
קטנית הוא ומעט נותנין בקדרה ליתן
ובהא דלישנא קמא דברי הכל אבל
ז
ויש לו להרים התרומה
ופרקינן לא קשיא הא דתני
טעם: כותש. זהו דרך דישתן:
כה"ג לא דכל הפחות הוה לי' למימר
לוי שנתנו לו שבלין במעשרותיו עושה אותן
ביו"ט אם צריך לאכול
מוללין ומפרכין ביו"ט,
ומחשב. מאומד: ואין מפריש על
דבקטניות מחלוקת אבל בשבלין כ"ע
מהן, כגון אפייה ובישול
לר' יוסי בר' יהודה שפוטר
גורן ענבים עושה אותן יין זיתים עושה אותן
שהן מותרין, וכגון הלש
המלילות מן התרומה, והא
העץ. אין צריך להפריש מן הקשים.
מודו ותירץ דה"ק לישנא קמא מחלוקת
שמן ומפריש עליהם תרומת מעשר ונותנן
עיסה (מערב) [ב]יו"ט
דתני המולל מלילות
ואף על פי שטעם עצו ופריו שוה לא
בשבלין היכא שפירש בהדיא שהכניסן
מפריש ממנה חלתה
ואמרינן מערב יו"ט אין
לכהן שכשם שתרומה גדולה אינה ניטלת
חייבוהו חכמים במעשרות מדקתני
לשבלין אבל בקטנית שפירש למוללן
ביו"ט, הכא נמי אפילו לר'
ביו"ט לא לר', דתניא
אלא
יוסי בר' יהודה מאי תרומה
הכניס שיבולין לעשות
חבילין של טבל אלמא אסורייתא
ד"ה טבלא וה"ה דפליגי בקטניות
דתנינן לא אם אמרתם
מהן עיסה אוכל מהן עראי
טבלא: לשמעינן שאר מיני קטניות. דטבלו בחבילי ואף על פי
סתם ובשבלין סתם ולאיכא דאמרי ה"ק מחלוקת בשבלין סתם שלא
בתרומה שאינו זכאי
ופטור, למוללן במלילות,
שהרבה עושין מהן כרי ומרוח וכ"ש תלתן שהוא נותנו מעט מעט
פירש למוללן אבל בקטניות סתמא כ"ע מודו דלא טבלו וה"ה
בהרמתה, רוב תרומה.
רבי מחייב ור' יוסי בר'
אמר אביי מחלוקת ר' ור'
יהודה פוטר. ר' סבר כיון
בקדרה למתק ונותנו בעצו: אלא תלתן אצטריכא ליה גרסינן.
בקטניות שהכניסן למוללן פליגי וכן בשבלין פליגי והשתא ניחא דלא
יוסי בר' יהודה בשבלין
שחישב עליהן למוללן
ולעולם רבי היא וה"ה לשבלין ולא תסייעיה מהכא: איכא דאמרי
הוי להיפך לגמרי דהא דקאמר לישנא קמא דפליגי מסיק הכא בדאיכא
של תבואה, אבל בקטניות
הוקבעו למעשר ולתרומה,
אמר אביי מחלוקת בשבלין. בהנהו מחייב רבי לפי שהרבה כונסין אותן
דאמרי ד"ה [לא] טבלא וא"ת והא לא מיירי כלל בפלוגתיה רק
דברי הכל איסוריתא
וכיון שהיה לו לעשר
טבלא. לימא מיסייעא מי
מאתמול ולא עישר,
למלילות וקליות שהן גרנן אבל בקטניות סתם הכנסתם למרוח
במפרש שהכניסן לשבלים יש לומר דמה דקתני סיפא למוללן במלילות
שהיו לו חבילי תלתן של
מוקצה הוא ואסור למוללן
ואסורייתא לא טבלא: מאי לאו בטבל טבול לתרומה. כלומר
משום דמסתמא כמו למוללן במלילות דכל שלא פיר' דהוו לעשות
טבל כו'. איכא דאמרי
ביו"ט. ור' יוסי בר' יהודה
אמר אביי מחלוקת
סבר אין חייב אא"כ עשאן
מאי לאו גבי ישראל קרי ליה טבל ועדיין לא נקרא עליו שם בפה
מהן עיסה הוי כמו למוללן במלילות בשבלים אבל תימה להאי
בשבלין, אבל בקטנית
כעין גורן, אבל המכניס
ומסתמא קרוי טבל וחייב בתרומה שהיא תחלה לכל המעשרות
פירושא דמקשה בסמוך מאי לאו בטבל וכו' מאי פריך לשני
דברי הכל איסוריתא [לא]
למלילות פטור הוא בחול
דכתיב בה ראשית ג): לא בטבל טבול לתרומת מעשר. לעולם אין
ליה דמיירי בדמפרש והכא מיירי בסתם ויש לומר דמשמע
טבלא. ומותבינן עליה
כל שכן ביום טוב. לפיכך
מהא דתנן בתרומות פ"ט
מוללין ביו"ט. ואמרינן
חבילין גמר מלאכה ואילו גבי ישראל הוא לא הוה מקרי טבל אלא
דמיירי בכל ענין אפילו בסתמא ועוד דבעי (ג) אליבא דכלהו תנאי:
מי שהיו לו חבילי תלתן
ולר' א) [יוסי ב"ר יהודה]
בבן לוי קאי שקדם והלך אצל ישראל ונטל מעשר ראשון ממנו
כשם של טבל הרי זה כותש
נמי משכחת לה הא דתניא,
בחבילין והואיל וחל על חבילין הללו שם מעשר נעשו טבל אצלו להפריש מהם תרומת מעשר מן המעשר שעל הלוי להפריש
ומחשב כמה זרע יש בהן
ואוקימנא ר' יוסי בר'
ומפריש על הזרע ואין
יהודה דמחייב ביו"ט
והיא במיתה וכל תורת תרומה עליה דתרומה קרייה רחמנא ד): שהקדימו בשבלין. שהקדימו לתרומה גדולה: שמו טובלו. שם
מפריש על העץ, מאי לאו
במילתא דלא הוה אפשר
מעשר שנקרא עליו טובלו ואוסרו באכילת עראי ובמיתה כדין טבל עד שירים תרומת מעשר שלו ולקמיה ה) יהיב טעמא:
תרומה היא זו דקתני
לו לעשותו מעיו"ט, וכל
כותש למה לי. אי בבן לוי מוקמינן ליה למה מוטל עליו לעשותו דגן אי אמרת בשלמא בישראל קאי ואסורייתא טבלא שפיר
ומפריש על הזרע, והנה
מלאכה [שהוא] צורך
מצינו כי נתחייב בחבילות
אוכל [נפש] שאי אפשר
תנא כותש דכתיב דגנך ו) ודרבנן דומיא דאורייתא תקון: קנסא. על שהקדים וגרם להערים לעבור על דברי תורה שהמשנה סדר
שהן איסורייתא להפריש
לעשותה מעיו"ט מותר
המעשרות עובר בלאו מלאתך ודמעך לא תאחר (שמות כב) דהכי קאמר לא תאחר תרומה להקדים לה מעשר ז): יעשה אותו גורן גרסינן:
מהן תרומה, ואיך [אמר]
לעשותה ביו"ט, והוא כגון
איסורייתא דברי הכל לא
הלש עיסה מעיו"ט אין
אלא
טבלו, כלומר אין חייבין
מפריש ממנה חלתה
עד שיפרשו. ודחה לא, זה ששנינו ומפריש, תרומת מעשר היא, ולא תרומה גדולה, פי' כגון שיש לו לבעל הבית אלף חבילי
ביו"ט, והלש ביו"ט מפריש חלתה ביו"ט, הכא נמי כגון שהכניס שבלין לעשות עיסה, דאפילו ר' מתיר לאכול מהן עראי
תלתן, ונתן מאה מהן מעשר ללוי, חייב הלוי לכתש עשר חבילות מהן, שהן מעשר מן המעשר, וזהו שנקרא תרומת מעשר
בין בחול בין ביו"ט, ונכנס ביו"ט, ואחר [כך] נמלך עליהן ואמר איני עושה מהן עיסה אלא מלילות אני עושה אותם כולן,
כדכתיב והרמותם ממנו וגו'. ומחשב, כלומר מחשב בדעתו של אילו החבילות יש בהן זרע עשרים סאה, כותש מהן סאתים
שנמצאו היום ביו"ט מתחייבין, ולא היה בהן חיוב מאתמול, כגון האי הכי נמי דאיבעי כו' למיכל מינייהו אסור, אלא מאי
ונותן לכהן. וזו הכתישה קנס קנסו ללוי, שלא היה לו לקבל חבילות עד שיכתשם ישראל ויתקנם. וכריש לקיש דאמר שמו
אית לך למימר מתקנם ואוכל. ירושלמי מטלטלין את האיסטביסין דר' ירמיה הורי לבר גירונטי אסיא מטעיניה בסדיניה
טובלן, כלומר כיון שנקרא מעשר, חייב להפריש ממנו תרומת מעשר, וזה פירוש שמו טובלן לתרומת מעשר, ומחשב באומדן
מיעול מבקרא בישיא בשבתא. מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי מטען בסדיניה מיעול מדרש בציבורא בשבתא, לא סוף
דעתן כמה זרע יש בהן כמה שפירשנו.
א) כצ"ל, לפי ההמשך. ב) כ"ה בכת"י.