יג:
ביצה פרק
ראשון ביצה
עין
משפט
מסורת
הש"ס
נר
מצוה
כשם
שתרומה גדולה ניטלת וכו'. ואם תאמר מה צריך למילף
אלא מן הגורן ומן היקב. שנגמר כולה כ)
דכתיב
דגן תירוש ויצהר
קז א מיי' פ"ג מהלכות
א) בכורות נח: ע"ש מנחות
תרומות הל' ד:
נד: ע"ש גיטין ל: ע"ש,
(במדבר יח): מחשב הא מדידה בעי. בשלמא אי בישראל מוקמת
תרומת מעשר מתרומה גדולה דניטלת במחשבה תיפוק ליה
קח ב מיי' שם הלכה יג
ב) שבת קכז: ע"ש עירובין
דבהדיא כתיב בה ונחשב דקאי אתרומת מעשר וכו' ופ"ה דלאו דוקא
לה ובתרומה גדולה איכא למיתני מחשב דניטלת באומד שתרומה
טור י"ד סי' שלא:
לא: ע"ש פסחים לה: ע"ש,
נקט מחשבה אלא אומד דוקא נקט ועי"ל אי לאו דילפינן תרומת
גדולה לא נתנה בה התורה
שיעור דכתיב ראשית דגנך (דברים יח)
קט ג ד מיי' פ"ג מהל'
ג) [תמורה ה:], ד) [צ"ל
מתנותיכם], ה) מעשרות
מעשר הלכה יט
מעשר מתרומה גדולה לא הייתי אומר
ורבנן הוא דאמרי שיעור עין יפה
פ"ד מ"ה, ו) ג"ז שם,
טוש"ע י"ד סי' שלא סעיף
דתרומת מעשר ניטלת במחשבה דאי
ובינונית ורעה ל) הלכך באומד סגי דאי
אלא מן הגורן ומן היקב כך תרומת מעשר
ז) [שם: מיד ליד], ח) ב"מ
פז:
משום קרא דונחשב דכתיב גבי מעשר
נמי לא יהיב כשיעור חטה אחת
קי ה מיי' פכ"א מהל'
פח: מעשרות פ"א מ"ה,
אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב מחשב
ט) [מעשרות פ"א מ"ו],
שבת הלכה יז טוש"ע
מוקמינן לה בתרומה גדולה דה"ק
פוטרת כל הכרי אבל גבי לוי מעשר
הא מדידה בעי הא מני אבא אלעזר בן גימל
י) [חגיגה יוד: ב"ק כו: ס.
א"ח סי' שיט סעיף ו:
בירושלמי כל התורה למדה ומלמדה
מן המעשר כתיב (במדבר יח) וצריך
קיא ו מיי' פ"ג מהל'
סנהדרין סב: זבחים מז.
היא דתניא א) אבא אלעזר בן גימל אומר
למדוד: אבא אלעזר בן גימל גרסי':
חוץ מתרומת מעשר דמלמדה ואינה
כריתות יט:], כ) בס"א: כו',
מעשר הלכה ח:
ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות
קיב ז מיי' שם הלכה יב:
ל) [תרומות פ"ד מ"ב],
1
ונחשב לכם תרומתכם. בלוים כתיב:
למדה דהא ממנו דכתיב גבי תרומת
מ) [במדבר יח], נ) [שם],
ח [מיי' פ"ח
הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת
בשתי תרומות הכתוב מדבר. דכתיב
מעשר דמיניה נפקא מוקף דדרשינן
ס) [במדבר יח], ע) [דברים
מהלכות שבת הלכה ו ועיין
תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה ניטלת
יח], פ) [מתנותיכם],
ממנו מן הסמוך לו ומוקמינן לה
כדגן מן הגורן מ) זו תרומה גדולה
כ"מ]:
א
קיג ט מיי' פ"א מהל'
צ) [דברים יח], ק) [שמות
תרומתכם נ) זו תרומת מעשר: מה
באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר ניטלת
בתרומה גדולה דבעינן מוקף אבל
❖
לה], ר) [דף יב:], ש) [שם],
שבת הלכה [ח] (ט):
תרומה גדולה ניטלת באומד. כדפריש'
בתרומת מעשר מדאורייתא לא
קיד י מיי' פכ"א מהל'
באומד ובמחשבה גופא א"ר אבהו א"ר
דלא כתיב בה שיעור: ובמחשבה.
שבת הלכה יז
בעינן מוקף אלמא גבי ממנו דכתיב
שמעון בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו
א
טוש"ע א"ח סי' שיט סעיף
במעשר מוקמינן ליה בתרומה גדולה
נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר
הגהות הב"ח
❖
בשבלין שמו טובלו לתרומת מעשר מאי
ו:
והכא נמי ונחשב נימא כדפרישית:
דכתיב ונחשב ואתרוייהו קאי. והא
(א) רש"י ד"ה כסי כסי
ב
טעמא אמר רבא הואיל ויצא עליו שם מעשר:
ומה ראית האי אדגן והאי לא
מלא כוסות בשבת ואוכל
דקא יליף לה מתרומה גדולה משום
כצ"ל והד"א: (ב) ד"ה
אמר ר"ש בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו
ב)
ב
אדגן. ותימה היכי אסיק
תורה אור השלם
אומד נקט לה: הואיל ויצא עליו שם
אלא וכו' לשבת לא
בשבלין פטור מתרומה גדולה שנא' והרמותם
מעשר. ורחמנא אמר והרמותם ממנו
אדעתיה דמקשה לומר אפכא דבשבלין
2
1. וְנֶחְשַׁב
הוי מלאכה דמלאכת
לָכֶם
❖
מחשבת שהיא:
ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר מעשר
יהא חייב ובהקדימן בכרי יהא פטור
מעשר מן המעשר משנקרא מעשר
תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן
ס)
וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב:
הזקיקם לתרומתו: פטור מתרומה
אם הוא חייב בשבלים כ"ש בכרי
מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה
במדבר יח כז
גדולה. שהיה לו לכהן ליטול תרומה
שכל מה שאחרי כן יהא חייב ואומר
2. וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר
ותרומת מעשר מן המעשר א"ל רב פפא
מוסף רש"י
ג)
הרר"י דה"ק מה ראית לחייב מכל
גדולה תחלה שהרי קרויה ראשית ע)
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ
לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי אמר
בשתי תרומות הכתוב
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
צדדין הקדימו בכרי ופטור בשבלין
והלוי אחריו מעשר במה שמשייר
מדבר. דהאי קרא בלוים
ליה עליך אמר קרא 3 מכל ד) (מעשרותיכם)
הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם
אימא דבין חיוב ובין פטור בהקדימו
וזה שנטל מעשר תחלה ונמצא שלא
כתיב, תרומתכם היינו
מֵאִתָּם
בְּנַחֲלַתְכֶם
תרימו את כל תרומת ה' ומה ראית האי
תרומת מעשר, כדגן מן
וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְיָ
בכרי פטור קודם ראיית פני הבית
הורמה תרומה גדולה ממעשרו וישראל
הגורן היינו תרומה גדולה,
מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:
אדגן והאי לא אדגן: ה) תנן התם ג המקלף
וחיוב לאחר ראיית פני הבית ומשני
לא יתן לכהן אלא אחד מחמשים במה
ראשית דגן שישראל מפריש
במדבר יח כו
שעורין מקלף אחת אחת ואוכל ואם קלף
האי אדגן פירוש בהקדימו בכרי וא"כ
ששייר נמצא כהן מפסיד פטור הלוי
3. מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ
מגורנו, והקיש הכתוב
תרומת מעשר לתרומה
אֵת כָּל תְּרוּמַת יְיָ מִכָּל
דין הוא שיהא חייב מכל צד: ונתן לתוך ידו חייב אמר רבי אלעזר וכן
מתרומה גדולה שבמעשר זה שנאמר
גדולה
דהכי
חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ:
(גיטין לא.)
ואם
קלף ונתן לתוך ידו חייב.
והרמותם ממנו תרומת ה' ופירש ומה
❖
לשבת איני והא רב מקלפא ליה דביתהו כסי
משמע קרא
דכתיב
במדבר יח כט
בתרומת מעשר דלוים
פרש"י ואם קלף מתוך השבלין
היא התרומה מעשר מן המעשר:
כסי ור' חייא מקלפא ליה דביתהו כסי
ונחשב לכם, כלומר
אפילו הקדימו. לתרומה בכרי
ותימה היכי מקלפא לרב דביתהו כסי
כסי אלא אי אתמר אסיפא אתמר ו) דהמולל
במחשבה תטלו תרומת
לעזי רש"י
כסי האמר לעיל דמולל מלילות מערב
משנתמרח נפטר לוי מהאי קרא:
מעשר, כדגן מן הגורן,
מלילות של חטים מנפח על יד על יד ואוכל
ז)
כאותה תרומה שניטלת מן
עליך אמר קרא. כדי שלא תאמר כן:
פאנ"ץ. כפל בד, כנף
שבת וכו' משמע הא בשבת אסור ויש
❖
הגורן, דהיינו תרומה
ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב אמר רבי
מעיל.
מכל פ) מעשרותיכם תרימו את כל
לומר דהתם מיירי לתלוש מן השבלים
גדולה, אלמא שתי תרומות
אלעזר וכן לשבת מתקיף לה רבי אבא בר
תרומת ה'. ובלוים כתיב ולהכי כתיב
שהוא מפרק וזהו תולדה דדש שהוא
ה
כתיבי בהאי קרא, ומהאי
קרא נפקא לן אתרוייהו
ממל ורישא למעשר אין לשבת לא ומי איכא
אב מלאכה והכא מיירי בשכבר נתלשו ג
כל למימר דכל צד תרומה המוטלת
מוסף תוספות
דניטלות במחשבה ובאומד,
בו יתן: ומה ראית. דהאי כל דמרבי
מע"ש מן השבלין אבל עוד הן בקליפתן
מידי דלענין שבת לא הוי גמר מלאכה
דונחשב אתרוייהו קאי
א. כדאמרינן (ביכורים
החיצונה ולכך שרי ומה שפרש"י הכא
שדית ליה אהקדימו בכרי ואידך
פ"ב מ"ה) תרומת מעשר
ולמעשר הוי גמר מלאכה מתקיף לה רב
(מנחות נד: וכעי"ז בכורות
נח: מכת"י) ואע"ג דלא
הוקשה לביכורים לכל
דאם קלף ונתן לתוך ידו חייב מפני
אהקדימו בשבלים אימא איפכא:
ששת בריה דרב אידי ולא והא גרנן למעשר
כתיב האי קרא דתרומתכם
מילי שניטלת מן הטמא
האי אדגן. הקדימו בכרי כבר נעשה
שהוא קבע לא נהירא דבסמוך משמע
אלא בתרומת מעשר, נפקא
ודלא בעיא מוקף. תר"פ.
דתנן ח)ו איזהו גרנן למעשר הקשואין והדלועין
שהטעם מפני שהוא גמר מלאכה
דגן ומשבא לכלל דגן חלה עליו חובת
לן דמיירי בתרומה גדולה
ב. [ד]עקרינן לקרא
ד
משיפקסו ושלא פקסו משיעמיד ערמה ותנן
מדכתיב כדגן מן
הגורן,
דונחשב דכתיב גבה
הואיל והוא קולף הרבה ביחד
כהן דכתיב ראשית דגנך צ) הלכך
כלומר כתרומה גדולה
ומוקמינן לה בתרומה
נמי גבי בצלים ט) זמשיעמיד ערמה ואילו גבי
דהיינו דגונו:
מסתברא דהאי קרא דזכותא דכהן
שנוטל ישראל מגרנו,
גדולה כדפי'. שם.
כיצד מולל. פי' ביו"ט ובשבת
שבת העמדת ערמה פטור אלא מאי אית
אכרי תשדייה: המקלף שעורים.
והשתא איתקש תרומת
ג. שהיה נידש ונמלל
ח
מעשר לתרומה
גדולה
ויצא מאתמול מן
לאוכלן קלופים חיים: ואוכל. ופטור
לך למימר מלאכת מחשבת אסרה
אסורלמלול ה וכיצדמנפחר"ל
י) ט
להאי מילתא
.
השבולת אלא שהיה חסר
(בכורות שם)
מן המעשר דכי האי גוונא אכילת
בשבת דביו"ט שרי אף בקנון ובתמחוי:
תורה הכא נמי מלאכת מחשבת אסרה
באומד. אחד מחמישים
לקלפו קליפה אחרת דקה
כיצד מנפח וקאמר בין קשרי
שאמרו חכמים מפריש
עראי היא ובשלא נתמרחו קאי
הנשארת עליו. שיטה.
תורה: כיצד מולל אביי משמיה דרב
באומד, דאם טעה אין כאן
ד. פי' משום דהוי
שמקלפן מתוך שבולת שלהן: חייב.
אצבעותיו. ותימה דלעיל אמר
יוסף אמר חדא אחדא ורב אויא משמיה דרב
איסור, דמדאורייתא חטה
כמירוח הכרי והיינו
במעשר דהוה ליה קבע: וכן לשבת.
המולל מלילות מע"ש למחר מנפח מיד
אחת פוטרת הכרי דלא
דמייתי' עלה ההיא דאיזהו
יוסף אמר חדא אתרתי רבא אמר כיון
י
נתנה בה תורה שיעור אלא
גרנו למעשר. רשב"א.
ליד כו' אבל לא בקנון וכו' ויש לומר
אחת אחת לא הוי מפרק תולדה דדש
ראשית דגנך (גיטין לא.)
דמשני אפילו חדא אכולהו נמי כיצד מנפח
ה. (כדאי' לעיל יב, ב),
דלעיל הוי פירוש בין קשרי אצבעותיו
דכלאחר יד הוא אבל משקבצן בידו
שאם יש לו פירות הרבה
ואפילו ביום טוב צריך
אמר רב אדא בר אהבה אמר רב מנפח
הויא תולדת דישה וחייב: כסי כסי.
וקנון ותמחוי דנקט משום י"ט נקט ליה:
אין צריך למדוד,אלא באומד
לשנות מעובדין דחול.
❖
יטול אחד מחמישים
מקשרי
תר"פ.
מלא כוסות (א) : ואוכל. בלא
בית
(מנחות נד:) שמאמד בדעתו
מעשר: לתוך חיקו. בשולי בגדיו שקורין פאנ"ץ: והרי גרנו של מעשר. כלומר הרבה מלאכות שאמרו שהן קובעות גורן למעשר
כך וכך יש לי בכרי הזה
לאסרו באכילת עראי ומותרות בשבת: איזהו גרנן למעשר. לעיל מינה איירי בפירות וקאמר אימתי גמר מלאכתן ליקבע למעשר:
ולפי אומדנותו נוטל
רבינו חננאל
תרומה
.
משיפקסו. משניטל פקס שלהן והוא כמין פרח בראשו כמו שיש בתפוחים ונופל מאליו כשמתיבש: ושלא פקסו משיעמיד ערמה. כלומר ואם
(בכורות נט.)
ובמחשבה. שמחשב
ונותן לכהן תרומת
עד שלא פקסו העמיד ערמה מהן כמין כרי הוקבעו. אלמא העמדת ערמה הויא גמר מלאכה למעשר ולענין שבת משהביא בצלים לביתו אין
ואומר שני לוגין שאני עתיד
מעשר, כאבא אלעזר בן
העמדת ערמה מלאכה: אלא מאי אית לך למימר. אע"ג דלמעשר הויא מלאכה לשבת מלאכת מחשבת שהיא מלאכת אומנות אסרה תורה
להפריש הרי הן תרומה,
(ב)
גמיל, דתני ונחשב לכם
כדאמרינן לגבי לוקח יין
תרומתכם בשתי תרומות
שנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן בויקהל והתם מלאכת מחשבת כתיבק): כיצד מולל. ביום טוב דאמרן לעילר) מוללין מלילות והא ודאי שינוי בעי
מבין הכותים, ולהכי קרי
הכתוב מדבר אחת תרומה
מעובדא דחול: חדא אחדא. בין גודל לאצבע: חדא אתרתי. בין גודל לשתי אצבעותיו: כיצד מנפח. דאמרינן לעילש) למחר מנפח מיד ליד בשבת:
ליה מחשבה משום דאינו
גדולה ואחת תרומת
מונה אותן (שם) אי נמי
מעשר, מה תרומה גדולה
מקשרי
נותן עיניו בצד זה ואוכל
ניטלת באומד ובמחשבה,
בצד אחר, ותרוייהו אומד ומחשבה נפקא לן מונחשב (שם וכעי"ז גיטין שם) והאי דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין
כדכתיב ונחשב לכם, כלומר אפילו בלא מדידה אלא במחשבה בלבד דיי, כך תרומת מעשר. אמר ר"ל אם נתן
אומד הוא דיליף (גיטין שם). מעשר ראשון שהקדימו בשבלין. לוי קדם את הכהן ונטל מעשר בשבלים קודם שנטל כהן
ישראל ללוי מעשר ראשון שלו שבלין קודם שיפריש תרומה גדולה, שהיא עין בינונית אחד מחמשים, אין חייב
תרומה גדולה והכהן היה לו ליטול תרומה גדולה תחילה אחד מחמישים דרחמנא קרייה ראשית וכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר,
בן לוי לתת לכהן אלא תרומת מעשר בלבד, כאשר פירשנו אחד מי', אבל תרומה גדולה שהיא אחד מחמשים
נמצאת תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו לבד מתרומת מעשר שעל הלוי להפריש תרומה ממעשרו
פטור עליה, מ"ט מעשר מן המעשר חייבה תורה לבן לוי ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר. ואקשינן אי הכי למה
(ברכות מז. וכעי"ז שבת קכז:). אמר קרא מכל מתנותיכם. בפרשת לוים כתיב ואל הלוים תדבר וכתיב בהאי קרא את כל
אם הקדימו בשבלין בלבד הוא פטור, אפילו הקדים מעשר של לוי על התרומה בכרי יהיה הלוי פטור מתרומה
תרומת ה', כל צד תרומה שבו חייבים להפריש ממנו (ברכות שם). האי. דנתמרח, אדגן. וחלה עליו חובת תרומה כדכתיב
גדולה. ואסיקנא האי דבכרי אידגן ונתחייב, ובנתינתו לבן לוי לא פקע חיוב תרומה מיניה, לפיכך חייב לוי לתת
ראשית דגנך, הלכך כי שקלה לוי בעי אהדורי לכהן תרי ממאה שבו ברישא והדר אחד מעשרה (שבת שם וכעי"ז ברכות שם).
לכהן אפילו תרומה גדולה, אלא שבלין דלא אידגן ולא נתחייב פטור מתרומה גדולה. תנן התם במעשרות פרק
האי לא אדגן. וכי שקליה לוי עדיין לא הוי טבול לתרומה (פסחים לה: וערובין לא:). איזהו גרנן למעשר. שיהא קרוי גורן
ד' המקלף שעורים מקלף אחת אחת על יד ואוכל, ואם קילף ונתן לתוך ידו חייב, א"ר אלעזר וכן לשבת. איני
וגמר מלאכה לאסור בהן אכילת ארעי (ב"מ פח:). משיפקסו. משניטל פיקס שלהן והוא פרח הגדל בראשו ודבוק בו ולאחר
והא רב ור' חייא מקלפי להו דביתהו כסי [כסי]. אלא לקלף כי האי גוונא אפילו מלא כסי שרי, וכי איתמר דר'
זמן הוא נופל בתלוש (שם). מלאכת מחשבת אסרה תורה. שנסמכה פרשת שבת לפרשת המשכן בויקהל, ומלאכת מחשבת
אלעזר אסיפא איתמר, המולל מלילות של חטין מנפח על יד על יד ואוכל, ואם ניפח ונתן לתוך חיקו חייב. א"ר
שהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת (זבחים מז. וכעי"ז חגיגה י:) שנתכוין
אלעזר וכן לשבת. ואקשינן ארישא דהא מתני', מי איכא מידי דלגבי מעשר הוי גמר מלאכה ולגבי שבת פטור.
לעשות מלאכה וכסבור שהיום חול (ב"ק כו:) שחשב לעשות זאת (סנהדרין סב:) שחשב ונתכוין למלאכה זו עצמה (כריתות יט:).
ודחינן ולא, והרי גרנן למעשר דתנן במעשרות פרק ראשון, איזהו גרנן למעשרות הקשואין והדלועין כו'. הנה הפיקוס
בקשואין הוא גמר מלאכה למעשרות, לגבי שבת שרי, דהא אנן (מפקדינן) [מפקסינן] ואכלינן בשבת. אלא בשבת
מלאכת מחשבת אסרה
תורה,
ולא קא מכוין לפקוסי
משום מלאכה, אלא
לאכשורי אוכלא. ואוקמה רבא למלילה
אפילו אם מולל באצבעו הגדולה על
שאר אצבעותיו
שפיר דמי. ור' אלעזר אומר מנפח בידו אחת
ובכל
כחו.