ביצה פרק
ראשון ביצה
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בית
ולא בכפו: מתני'
הלל אומרים תבלין נידוכין במדוך של אבן. ותימה דמשמע
מקשרי אצבעותיו.
מדוך. הוא בוכנא (ב) שמכין
קטו א מיי' פ"ג מהל'
א) [סנהדרין יז: וש"נ],
ב) ס"א אלא שנוי זוטא,
יו"ט הלכה ט"ו
בו כדרכו ואין צריך שנוי. אבל במלח במקום שיש מלח גסה בפך
הכא דתבלין מותר לדוך בלא שנוי ובמסכת שבת (דף קמא.
ב)
ג) בס"א נוסף: יותר
סמג לאוין עה טוש"ע א"ח
של חרס ידוכנו ולא במדוכה: או בעץ פרור. כף גדולה שקורין
ושם) קאמר פלפלין בקתא דסכינא חדא חדא שרי תרי תרי אסיר וכי
מתבלין, ד) פי' ולא בבת אחת
סימן תקי סעיף א:
פוקי"א דמלח בעי שנוי ג) ובגמרא מפרש טעמא: והמלח במדוך של
תימא דיש חילוק בין פלפלין לתבלין זה אינו דבהדיא קאמר בתוספתא
קטז ב ג ד מיי' שם
אלא בפעם אחת זה אחר זה.
רש"ל, ה) [איירי רש"ל],
הלכה יב סמג שם
עץ. שנוי בעי אבל סגי בהאי שנויא
עלה דהכא פלפלין הרי הוא כתבלין
ו) [ודלא כדפיר' רבינו חננאל
טוש"ע א"ח סימן תקד
זוטא: גמ' כל הקדרות. כל מיני
וי"ל דהתם מיירי בשבת א ותדע
מקשרי אצבעותיו ולמעלה א) מחכו עלה
❖
כצ"ל ועי' בתוס' שבת קמא.
סעיף א:
תבשיל צריכות מלח הלכך מאתמול
דשמעתא דהתם מיירי בשבת א] דאם
ד"ה הני], ז) ס"א שלנו,
במערבא כיון דמשני אפי' בכולה ידא נמי
ח) [נדה יז.], ט) [עי' רש"ל],
הוה ידע דאיבעי ליה לדוכה: ואין כל
רוצה לומר בי"ט היה לו לפרש
אלא א"ר אלעזר מנפח בידו אחת ובכל
❖
י) [שבת קכג.],
א
רבינו חננאל
הקדרות צריכות תבלין. ואדם אינו
ו) כדפירש ר"ח והכא מיירי בי"ט וא"כ
כחו: מתני' בית שמאי אומרים תבלין
יודע מה יעלה בלבו לאכול מחר:
שרי כדרכו ואפי' במדוך של אבן
מתני' בית שמאי אומרים
נדוכין במדוך של עץ והמלח בפך ובעץ
תבלין נידוכין במדוך של
מפיגין טעמן. ממירין טעמן אם
אבל מלח של ים צריך שינוי לדוך
הגהות הב"ח
עץ כו'. אמר רב יהודה
הפרור וב"ה אומרים ב תבלין נדוכין כדרכן
ידוכן מאתמול. ריחו לא נמר (ירמיה
אותו גרעין גרעין אבל ז) שלינייונ"י
(א) גמ' אמר ליה רב
אמר שמואל הילכתא כל
במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ:
מח) מתרגמינן לא פג: דידע
אין צריך שנוי הואיל והוא עשוי
אחא. נ"ב ס"א א"ל רב
הנידוכין נידוכין כדרכן
גמ'
לרב אחא ברדלא כי
ואפילו מלח, דקיי"ל כר'
מאתמול מאי קדרה בעי בשולי.
דכולי עלמא מיהת מלח בעיא שנוי
בידי אדם:
דייכת כו': (ב) רש"י ד"ה
מאיר דאמר לא נחלקו
איכא
בינייהו דידע כו' בעי
ללישנא קמא בעי שנוי ללישנא בתרא
מ"ט רב הונא ורב חסדא חד אמר כל
מדוך הוא בוכנא ומכין בו
על כל הנידוכין שנידוכין
במדוכה כדרכו: (ג) ד"ה
לבשולי. דללישנא קמא
אי נמי. תבלין של
לא בעי שנוי:
כדרכן ומלח עמהן, לא
הקדרות כולן צריכות מלח ואין כל הקדרות
דהוה צליל קליה. ואלו
נחלקו אלא לדוך המלח
מוריקא איכא
בינייהו שיש קדרה
בעי שנוי וללישנא בתרא לא בעי שנוי
צריכות תבלין וחד אמר גכל התבלין מפיגין
מכה בהטייה באלכסון:
בפני עצמו, שבית שמאי
שמתבלין אותה בכרכום ואינו מפיג
אי נמי בהאי שאינו מפיג טעמו ולא
(ד) ד"ה נבוחי מנבח
אומרים בפך ובעץ הפרור
ב
טעמן ומלח אינה מפיגה טעמה מאי בינייהו
כשהגרעינין משתברין
טעמו אם נדוך
מבעוד יום והוא לא
ידע דללישנא בתרא צריך שנוי
לצלי אבל לא לקדירה,
איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי
נשמע קולן כצ"ל:
ובית הלל אומרים נידוך
היה יודע מה יבשל מחר ללישנא
וללישנא קמא לא צריך שנוי ופסק
(ה) תוס' ד"ה איכא
בכל ולכל דבר ואפילו
אי נמי במוריקא אמר רב יהודה אמר שמואל
בתרא בעי שנוי ללישנא קמא לא
ר"י שיש לאסור בכל ענין דאזלינן
בינייהו דידע מאי קדרה
לקדירה. א"ל רב לרב
בעי לבשולי וכו' רב
כל הנדוכין נדוכין כדרכן ואפילו מלח והא
אחא אצלי ודוך, כלומר
בעי שנוי: עמהם. מלח ותבלין
לחומרא ג אע"ג דבשל סופרים הלך
אלפס דהואיל דשקלו
עשה שנוי, הטה אסיתא
ד) כאחד: לא נחלקו אלא לדוכה בפני
אחר המיקל ד הואיל ולכל אחד ואחד
אמרת מלח בעיא שנוי הוא דאמר כי האי
וטרו אמוראי אליבא וכו':
על צדה ודוך. רב ששת
עצמה. כדרכה כשאר תבלין: בפך
יש קולא וחומרא מכל צד עבדינן
(ו) ד"ה כי תניא וכו'
שמע קל בוכנא דהוה
תנא דתניא אמר רבי מאיר לא נחלקו בית
❖
והשתא ניחא דתרתי:
ציל קליה, אמר כיון דציל
ובעץ הפרור. על ידי שנוי ולא
לחומרא ה ומיהו שומין מותר לתקנם
שמאי וב"ה על הנדוכין שנדוכין כדרכן
קליה לא אצלו ודכו,
כדרכה ולצלי דהיינו דבר מועט: בכל
בי"ט בלא שנוי מפני שמתקלקלין
ותבלין מנבח קליהו, והאי
ומלח עמהן לא נחלקו אלא לדוכה בפני
דבר סלקא דעתך. ואפי' בדבר שאין
ביותר אם יעשה אותן מערב יו"ט
הגהות מהר"י
לא מנבח קליה לאו
ו
ז
עצמה שבית שמאי אומרים מלח בפך ובעץ
מביתי הוא. ת"ר אין
ניטל בשבת: לכל דבר. ואפי' לקדרה
ועוד דאמרינן ח ח) דרוח רעה שורה
לנדא
עושין טיסני ואין כותשין
הפרור לצלי אבל לא לקדרה וב"ה אומרים
ועל כרחך כדרכה אמרי ה) ככל דרך
עליהן כשנטחנין בלילה ומיהו מהאי
א] תוס' ד"ה בית הלל וכו'
במכתשת. תרתי קתני
בכל דבר בכל דבר סלקא דעתך אלא אימא
שיטת הש"ס דעל מה נחלקו דומיא דלא
פיסקא לא נפיק לן מידי דהא קי"ל
דאם ר"ל בי"ט היה לו
אין עושין טיסני אבל
לפרש כדפירש ר"ח.
במכתשת כותשין, והדר
לכל דבר (א) א"ל רב אחא ברדלא לבריה
נחלקו קאמר לא נחלקו על התבלין
כשמואל בסמוך דכל הנדוכין נדוכין
נתהפכו התיבות וצ"ל דאם
תני אין כותשין במכתשת
ומלח כאחד שנדוכין כדרכן על מה
כדרכן וכדתניא דמייתי בר ממלח שצרי'
כי דייכת אצלי אצלויי ודוך רב ששת שמע
ר"ל ביו"ט כדפירש ר"ח
קשיין אהדדי. ופרקינן
ד
❖
היה לו לפרש:
אצלויי דרך שנוי מעט וכן פסק רב
נחלקו לדוך כדרכה על מלח בפני
הכי קתני אין עושין
קל בוכנא אמר האי לאו מגוויה דביתאי הוא
טיסני, מ"ט לפי שאין
עצמה שב"ש אומרים בפך בשנוי ועוד
אלפס דהואיל (ה) ואזלי וגררי אמוראי
ודלמא אצלויי אצלי דשמעיה דהוה צליל
כותשין במכתשת. ופריק
מחמיר לצלי ולא לקדרה וב"ה אומרים
אליבא דהאי ברייתא אע"ג דבמתני'
רבא ואמר הא דתניא אין
לעזי רש"י
קליה ודלמא תבלין הוו תבלין נבוחי מנבח
כותשין במכתשת גדולה
לכל דבר נדוכית כדרכה ולא הוצרך
פליגא עלה קיימא לן כברייתא וכן
קלייהו תנו רבנן אין עושין טיסני ואין כותשין
אבל כותשין במכתשת
פוקי"א [פוי"א]. כף
לפרש שכבר פירש: כי דייכת. מלח:
פסק רב יהודאי גאון בהלכות פסוקות
קטנה לדידן, אבל לבני
גדולה, מצקת. קרוישנ"ט.
במכתשת תרתי הכי קאמר מה טעם אין
❖
אצלי אצלויי ודוך. הטה המדוכה על
וכן יש מנהג הלכה למעשה דהך
[ארץ] ישראל אפילו
נובחים.
עושין טיסני לפי שאין כותשין במכתשת
במכתשת קטנה לא,
צדה דסבר כשמואל דאמר נידוכת
מלתא תליא באשלי רברבי ומ"מ
כדתניא אין עושין טיסני
כדרכה במדוך של אבן ומיהו שנוי
אסור לטחון פלפלין ברחים שלהם
ולימא אין כותשין במכתשת אי תני אין
ואין כותשין במכתשת.
מוסף תוספות
זוטא בעי לשנויי: קל בוכנא. במדוכת
משום דמחזי כעובדא דחול כשטוחנין
כותשין במכתשת הוה אמינא ה"מ במכתשת
א. וכן ודאי משמע
מלח: האי לאו מגויה דביתאי הוא.
ברחים שקורין מוליני"ט בלע"ז
גדולה אבל במכתשת קטנה אימא שפיר דמי
מדתני ליה בהלכות שבת
יודע אני שאין זה בתוך ביתי
כדאיתא בפ"ב (דף כג.) אבל במדוך
ולא תני ליה בהלכות יום
קמ"ל והתניא אין כותשין במכתשת גדולה
שאסרתי עליהם לדוך במדוך של אבן
של אבן מותר לדוכן בלא שנוי ואף
טוב. שיטה סוד"ה אלא
אבל כותשין במכתשת קטנה אמר אביי
אימא. ב. במוריקא כלומר
בלא שנוי: דהוה צליל קליה. ואילו
ט) לפירוש התוספות דאזלינן לחומרא
דתבלין של כרכום נמי
כי תניא נמי מתניתא
מכתשת גדולה תניא
מכה (ג) בהשמטה באלכסון לא היה
מכל מקום שמא דפלפלין מותרין היכא
איכא בינייהו שהכרכום
רבא
קולו צלול: ודילמא תבלין הוו. שאינן
דלא ידע מאי קדרה בעי לבשולי
אינו מפיג טעמו אם נדוך
מבעו"י. ר"ן. ג. עד שיהא
צריכין שנוי: נבוחי מנבח. (ד) כשהן משברין הגרעינים נשמע קולו
לפי שהן מפיגין טעמן ופלפלין נמי מפיג טעמן מדלא קאמר איכא
ב' חומרי, מפיג, ולא ידע
במדוכה כמנבחים קרוישנ"ט: אין עושין טיסני. בי"ט שטורח גדול הוא
בינייהו פלפלין אבל לפי מה שפירש בשם הגדולים דקי"ל דכל
מאי קדירה בעי לבשולי.
שכותש החטין עד שנחלקים א' לארבעה כדאמרי' במו"ק (ד' יג:): תרתי.
הנדוכין נדוכין כדרכן יש להתיר אפי' כי ידע מאי קדרה בעי לבשולי
תר"פ. ד. הני מילי דאיכא
חד לישנא דמיקל לגמרי,
שני דברים יש כאן לא זה דומה לזה קתני אין עושין טיסני הא חלקא
ואפילו לא מפיג טעמו והמחמיר לדוכן מעי"ט הרבה ביחד יתברך
אבל הכא בכל חד וחד
ודייסא שפיר דמי דאין טרחן מרובה והדר תני אין כותשין כלל: ולימא
באלהים ובשם המיוחד:
איכא צד קולא וצד
בכל דבר ס"ד. פי' ואפילו בדבר שאין ניטל בשבת כגון סיכי
חומרא. שם. ה. דליכא
אין כותשין. ואנא ידענא דתו לא מתעביד טיסנא: סתם מכתשת
למימר בכי הא הלך אחר
היינו גדולה: אבל קטנה אימא שפיר דמי. אפילו טיסני: קא
זיירי ומזורי י) דמודי בהו ר' שמעון אלא אימא לכל דבר
המיקל דהא לא ידעינן
משמע לן. אין עושין טיסני כלל לפי שאין כותשין שום כתישה
ואפילו לקדרה ואם תאמר ואכתי מאי מייתי דילמא לעולם בעי
מאן מנייהו מחמיר.
רשב"א. ו. ושרי מידי דהוי
במכתשת. והך מכתשת על כרחיך לא שנא גדולה ולא שנא קטנה
שנוי וי"ל כדפ"ה דשיטת התלמוד כך היא דדומיא דלא נחלקו קאמר
אשוחט ומבשל דשרי
מדתני רישא אין עושין טיסני כלל: אבל כותשין בקטנה. דהוי
דנחלקו וכי היכי דלא נחלקו על התבלין ומלח עמהן שנדוכין כדרכן
לכ"ע. תוס' שבת קמא. ד"ה
כלאחר יד דאינה אלא לתבלין: כי תניא נמי מתני'. דלעיל
ביחד בלא שנוי דומיא דהכי נחלקו בית שמאי וב"ה על מלח
הני פלפלי. ז. דנראה הוא
דהפגת טעם היינו שתש
מכתשת גדולה תניא ולא תימא מה טעם קאמר אלא תרתי
בפני עצמה לדוכה כדרכה בלא שנוי:
כח התבלין ואינם חדין כל
תרתי.
קתני וה"ק אין עושין טיסני כלל אפי' בקטנה ואין כותשין שאר
כלומר למה לי למימר תרתי דסתרי אהדדי אין עושין
כך ויכול לתקן הדבר
כתישות במכתשת כגון דייסא וסתם מכתשת בגדולה קא מיירי:
טיסני הא חלקא ודייסא שפיר דמי דאין טרחא מרובה
כשמרבה התבלין אבל
והדר תני אין כותשין כלל כדפ"ה: כי תניא נמי במתניתא
הפגת טעם שומין אין
רבא
יכול לתקן. שם. ח. בפרק
במכתשת גדולה תניא. פירוש (ו) והשתא נימא דתרתי קאמר והכי קאמר אין עושין טיסני כלל אפי' במכתשת קטנה ואין כותשין שאר
כל היד (נדה דף יז.)
דברים בגדולה אבל בקטנה כותשין הכל חוץ מטיסני
משום דהאי דליכא רק לתבלין הוי כתישה כלאחר
יד:
השום קלוף שעבר עליו
הלילה האוכלו מתחייב
רבא
בנפשו דרוח רעה שורה
עליהן. רא"ש.