יד:
ביצה פרק
ראשון
ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבא
אמר. לעולם מה טעם קאמר ושום כתישה לא שריא
רבא אמר. לעולם מה טעם קאמר ובקטנה נמי קאי וקאמר אין
קיז א מיי' פ"ג מהל'
א) [ברכות ה: וש"נ],
ב) שבת קמב:, ג) בירושלמי
יו"ט הלכה יג סמג
כותשין כלל ודרמינן עלה אבל כותשין כו': הא לן. דלית לן עבדי
ואפילו בקטנה ומיירי להו לבני א"י שיש להם עבדים
נ)
ליתא בקנון, ד) [שבת קמב:
לאוין עה טוש"ע א"ח
דמזלזלי: הא להו. ס)דאית להו עבדי דמזלזלי ועושין בגדולה ואומרים
שמזלזלים בדבר א כך פירש הקונטרס ב:
ע"ש], ה) רשב"ג כצ"ל,
סימן תקד סעיף ג:
הבורר
בקטנה עשינו: קליף צהריה. צוהר מראיתו היה קלוף ולבן:
קטניות ביו"ט בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל. ולאו
קיח ב ג מיי' פ"ג
ו) [ע' תוס' שבת קמב:
מתני' מדיח. במים: ושולה.
סד"ה שאוכל], ז) [תוספת'
מהלכות יו"ט
היינו ברירה וכו' ותימה
פ"א], ח) בירושלמי ליתא
הלכה טו טז טוש"ע א"ח
דבמסכת שבת (דף קלח.) קאמר מה
מפרש בגמרא שולה הפסולת שצף
וקטניות, ט) [תוספתא שם
סימן תקי סעיף ב:
רבא אמר א לא קשיא הא א) לן והא להו רב
דרכו של בורר נוטל האוכל ומניח
למעלה כמו משישלה בחביות (ע"ז
קיט ד מיי' פ"ה מהל'
ע"ש], י) [שבת ס:], כ) צ"ל
פפי אקלע לבי מר שמואל אייתי ליה דייסא
יו"ט הלכה ז סמג
ואע"פ שאין לצורך המועד
הפסולת והכא משמע שאין ברירה
דף נו.) דהיינו נמי שנוטל חרצנים
לאוין עה טוש"ע א"ח
וכן הובא במתני' בירושלמי
הצפים ע"פ החביות: גמ' בד"א.
ולא אכל ודלמא במכתשת קטנה עבדוה
בכך דקרי ליה שנוי וי"ל דהתם ה"פ
סימן תקטז סעיף א:
(וע' ביאור הגר"א לא"ח
קכ ה ו ז מיי' שם הל'
נוטל האוכל עצמו ומניח הפסולת
דשרו ב"ה ליטול פסולת ממש
סימן ל"א ס"ק ב), ל) יומא
דחזייה דהוה דייק טפי ודלמא מאתמול
סט. תמיד כז:, מ) [ליתא
ח טוש"ע שם סעיף
ולהשליך: מי איכא מאן דשרי. ואפי'
פירוש ג יזרוק אותו ומכל מקום פסולת
עבדוה דחזייה דהוה קליף צהריה ואי בעית
ביומא ובתמיד], נ) בס"א
ב:
מתוך האוכל הוי ברירה אי נמי התם
לטלטלו והא בטילי ליה מיעוטא לגבי
קכא ח טוש"ע שם סעיף
נוסף: בני בבל, ס) בס"א
אימא שאני בי מר שמואל דאיכא פריצותא
שהפסולת מרובה על האוכל ואז ודאי
רובא והוה ליה ככוליה פסולת ולא
ג:
נוסף: בני ארץ ישראל,
דעבדי: מתני' הבורר קטניות ביום טוב
קכב ט מיי' שם הלכה ו:
ב)
ע) בס"א: של בגדים,
חזי: דנפיש בטרחא. שישנו דק.
הוי אוכל מתוך הפסולת דרך ברירה
ד
קכג י כ מיי' פ"י מהל'
פ) [דברים כב], צ) דאפילו
בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל ובית
אבל הכא מיירי שהאוכל מרובה על
והכי קאמר בד"א בזמן שטורח
כלאים הלכה יב
פסולת יהיה אסור כצ"ל,
הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו בקנון
ב
ג)
ק) [דקאמר], ר) גרס מפני
סמג לאוין רפג טוש"ע י"ד
הפסולת דאז הוי פסולת מתוך האוכל
האוכל מרובה על של פסולת הוא
סימן שא סעיף א:
מה אמרו וילון אסור כצ"ל,
ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא
דרך ברירה ובגמ' דפריך דפסולת
דקא אמרי ב"ה נוטל פסולת דמעוטי
❖
ש) וא"כ היאך אמרו מפני
ל [מיי' שם הלכה יד]
בכברה רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה:
מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי
בטרחא עדיף אבל אם טורח הפסולת
מה אמרו כו' כ"ה בחלופי
גמ' ד) תניא אמר ה) רבן גמליאל ג בד"א
❖
גרסאות,
פי' אפי' בטלטול יהא אסור היה יכול
מרובה על של האוכל דברי הכל כו':
רבינו חננאל
ומציפין עליו מים. ונותנים בו מים
להקשות דזהו דרך בורר אלא דעדיפא
כשהאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת
עד שצפים על האוכל: איפכא. אוכל
מניה פריך צ) דאפילו טלטול יהא
רב פפי לא אכל דייסא
מרובה על האוכל דברי הכל נוטל את האוכל
תורה אור השלם
בבית מר שמואל, משום
למעלה ופסולת למטה: עפרא.
אסור דבטל מעוטא לגבי רובא והוי
ומניח את הפסולת פסולת מרובה על האוכל
פריצותא דעבדי. מתני'
1. אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ
למטה מן האוכל: גילי. קש למעלה
ככוליה פסולת:
הבורר קטניות ביום טוב,
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ
מפני מה אמרו וילון טמא מפני
מי איכא מאן דשרי לא צריכא ו) דנפיש
מן האוכל: מתני' אין משלחין.
עד בית הילל אומרים
כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע
בטרחא וזוטר בשיעורא: רבן גמליאל אומר
בורר כדרכו בחיקוי
שהשמש מתחמם כנגדו.
דורון איש לרעהו: אלא מנות. דבר
כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם
ובתמחוי אבל לא בטבלא
שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
אף מדיח ושולה: תניא אמר רבי אלעזר
וא"ת והא בפרכת המשכן אמר בפרק
המוכן ואינו עשוי להניחו למחר כגון
ז)
❖
כו'. תניא רשב"ג אומר
ויקרא יט יט
גיד הנשה (חולין דף צ: ושם) דמקבל
חתיכות בשר חתוכות לפני האורחים
בר' צדוק כך היה מנהגן של בית ר"ג שהיו
מחלוקת בשאוכל מרובה
על הפסולת, לבית הילל
וכן דגים: אבל לא את התבואה.
טומאהק) (וקאמר)ושלשמאותכהנים ה
מביאין דלי מלא עדשים ומציפין עליו מים
אומרים בורר כדרכו,
גליון הש"ס
וכו' ואף על גב דהאי טעמא לא שייך
שאינה ראויה היום שאין טוחנים ביום
ונמצא אוכל למטה ופסולת למעלה והתניא
אבל אם הפסולת מרובה
גמרא כלאים למאי חזו.
בהו ויש לומר דשאני פרכת הואיל
טוב שהיה לו לטחון מאתמול ולא
על האוכל, כגון דנפיש
ו
איפכא לא קשיא הא בעפרא הא בגילי:
ע' יבמות דף ד ע"א
בטרחא וזוטר בשיעורא,
תפיג טעמה: ורבי שמעון מתיר
דמיכף כייפי עלויה דארון הוי הוא אהל
מתני' בית שמאי אומרים אין משלחין
❖
תוספות ד"ה דכתיב:
פירוש פסולת כגון אבנים
בתבואה. שמא יבשלם בקדרה
ומטמא במת ומ"מ קשה דהיאך
דקות והאוכל גסים, אחד
ביום טוב אלא מנות וב"ה אומרים משלחין
ויכתשם במכתשת קטנה: גמ' שלא
ד
מטמאה בולד הטומאה דאמר במסכת
מן האוכל כנגד שנים
מן הפסולת, דברי הכל
בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין משלחין
יעשנו בשורה. לא ישלח הדורון ע"י לעזי רש"י
שקלים (דף יב:) פרכת שנטמאה בולד
בזה בורר ונוטל האוכל
יינות שמנים וסלתות וקטניות אבל לא תבואה
הטומאה ומיירי במשקה דזב וזבה
אנשים הרבה דאוושא מלתא ונראים קו"ט. מעיל.
❖
ח)
ומניח הפסולת במקומו.
ורבי שמעון מתיר בתבואה: גמ' תני רב
כמוליכים למכור בשוק: תלתא גברי.
ר"ג אומר אף מדיח
דאי לאו הכי לא מטמו כלי וי"ל כיון
ושולה. וכך היו נוהגין
שלוחים עם תלתא מיני: מאי. מי
שנעשה אהל יש להם תורת כלי
יחיאל ובלבד שלא יעשנו בשורה תנא אין
ה
ו
מביאין דלי מלא עדשים
מוסף רש"י
אזלינן בתר כל מין ומין ושרי כי היכא
ומטמאים אף בולד הטומאה ועוד
ומציפין עליו מים, אם
שורה פחותה משלשה בני אדם בעי רב אשי
בורר אוכל ואוכל.
הפסולת כגון תבן וכיוצא
דיכול לשלוח איש אחד עם כל מין זה
אומר הר"ר שמואל מאייבר"א כשהיו
תלתא גברי ותלתא מיני מאי תיקו: רבי
המאכל יטול והפסולת
בו נמצא הפסולת צפה
ז
בלא זה השתא נמי שרי או דלמא
נושאים הפרכת ממקום למקום נותן
ישאר בכלי (שבת קמב:).
והאוכל למטה, ואם הוא
שמעון מתיר בתבואה: תניא ט) רבי שמעון
השתא מיהא אוושא מלתא: לודיות.
הכלים לתוכה א"כ יש תורת כלי
בורר כדרכו. נוטל פסולת
עפר נמצא האוכל למעלה
מתיר בתבואה כגון חטין לעשות מהן לודיות
ומניח אוכל אם ירצה (שם).
והעפר למטה. ירושלמי
מאכל חטין: רסיסין. מאכל העשוי
עליהם ובה"ג ר) גרס וילון אסור ויש
מדיח ושולה. מציף
הבורר והטוחן ומרקיד
מן העדשים: מתני' משלחין כלים.
שעורים ליתן לפני בהמתו עדשים לעשות
לפרש אסור לעשותו מכלאים מפני
עליהם מים בכלי לברור
בשבת נסקל, ביו"ט
מהן רסיסין: מתני' משלחין
בגדים: והן לצורך המועד. ובגמרא
שהשמש מתחמם כנגדו ול"נ דלא
פסולתן (שם קמ.). בד"א
כלים בין
סופג הארבעים. והתנינן
י) ח
כשהאוכל מרובה על
בורר כדרכו [בחיקו]
מפרש למאי חזו: אבל לא סנדל. של
אשכחנא בשום מקום לא בברייתא
תפורין בין שאינן תפורין ואע"פ שיש בהן
הפסולת. דאי שקיל אוכל
ובתמחוי, ההיא דר"ג היא
ולא במשנה דיהא אסור וילון
עץ מצופה עור ומסמרות קבועין בו
מפיש בטרחא (שם קמב:).
כלאים כ) והן לצורך המועד אבל
לא סנדל
דתני אף מדיח ושולה.
דברי הכל נוטל את
מכלאים בשלמא טומאה אשכחנא
שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת
ש)
והתני של בית ר"ג
המסומר ולא מנעל שאינו תפור ר' יהודה
האוכל. דבהיתירא טרח
שוחקין פלפלין ברחים
כדתנן סדין שהיה טמא מדרס ועשאו
וביום טוב משום מעשה שהיה שנהרגו
ולא באיסורא (שם). שמא
שלהן, מותר לשחוק
אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן
וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע.
הרוגים בשבת על ידיו במסכת שבת
ואסור לבור. [מתני'] בית
תכרך לו נימא על
זה הכלל כל שנאותין בו ביו"ט משלחין
ט
בשרו. ומתחמם ופסיק
(דף ס.): ולא מנעל שאינו תפור. דלא
הילל אומרים משלחין
(כלים פרק כ"ז מ"ט):
אלא אותו: גמ' בשלמא תפורין חזו למלבוש
רישא הוא (המפרש לתמיד
ביו"ט בהמה וחיה ועוף
חזי למידי: אף לא מנעל לבן. שלא
❖
א)
.
(ושוחטין) [בין חיין
כז:)
שאין תפורין נמי חזו לכסויי אלא $ כלאים למאי חזו וכי תימא חזו למימך
היה דרכו לנעלו: שצריך אומן.
בין שחוטין] יינות שמנים
וסלתות וקטנית אבל
להשחירו: שנאותין. מתקשטין:
תותיה ל) והתניא 1לא יעלה עליך יאבל אתה יכול להציעו תחתיך אבל אמרו
לא תבואה. תני ובלבד
גמ' למימך. לכפול: שמא תכרך לו
מוסף תוספות
חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו וכ"ת דמפסיק מידי ביני
שלא יעשה בשורה, ואין
נימא. ויש נימים ע)גדולים וגסים כגון
שורה פחותה משלשה
א. ואם נתיר להם הקטנה
ביני והאמר ר' שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי אמר ר' יוסי בן שאול אמר
בני אדם. בעי רב אשי
יעשו העבדים בגדולה.
של גלופקרין שקורין קו"ט ומחממת
רבי משום קהלא קדישא דבירושלים אפי' עשר מצעות זו על גבי זו
תלתא גברי בתלתא מיני
פסקי רי"ד. ב. [ו]לבני
כ
במקומה ועובר משום לא תלבש שעטנזפ).
מאי, תיקו. תניא ר'
בבל הותרה הקטנה ולא
וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם מ) (משום שנאמר לא יעלה עליך) לאלא
א"נ נימא בעלמא כיון דעיקר הבגד
שמעון מתיר בתבואה,
גזרי קטנה אטו גדולה.
בוילון והאמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו
ב) של חטין לעשות מהן
שם. ג. שנוטל הפסולת
מהנהו ומחממו מלמטה הויא לה הא
עססיות, שעורין לעשות
ממנו. ריטב"א [חדש] שבת
אלא
לבישה דאית בה הנאה: דמפסיק מידי.
מהן רסיסין. מתני'
עד. ד"ה אבל. ד. כי כן
שנותן בגד אחר ביניהם: אסור לישן עליהם. מדרבנן: בוילון. שראוי לפרסו כנגד הפתח: מפני מה אמרו וילון טמא. מקבל טומאה ולא עשאוהו כא' ממחיצות
משלחין כלים בין תפורין
דרך ליטול ביד מה שהוא
כו'. ואמרינן תפורין חזו
יותר מועט. שם. ה. חיו
הבית שאינן מקבלות טומאה: מפני שהשמש מתחמם כנגדו. מתעטף בשוליו לפיכך יש תורת כלי עליו וכיון דמתחממים כנגדו אסור לעשותו כלאים:
מטבילין אותה ואע"פ
למילבש, שאין תפורין
בקשין שאין הכהן יכול להתחמם
נמי חזו לכסויי, אלא
שאסור הוא להשתמש בו
כלאים למאי חזו, וכי תימא חזו להצניען ולישן עליהן, והתניא לא יעלה עליך מותר להצניעו מתחתיו, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא (תיברר) [תכרך] לו נימא על
וכו'. רנב"ר. ו. שעשויה
בשרו. וכי תימא דמפסיק מצע אחר בינו ובין מצע של כלאים, והאמרינן אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור
לישן עליהם. אלא הכלאים שהתירו לשלחו ביו"ט
לאוהל כדאמרינן בסוכה
הוא וילון, פירוש פרוכת. ואקשינן וכי מותר להשתמש בוילון של כלאים, והאמר עולא וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו.
ופרקינן אלא האי כלאים ששנינו שמותר לשלחם
(דף ז:) וסכות על הארון
ביו"ט מצעות קשות הן, וכדרב הונא דאמר נמטא דנרש שריא, פירוש הלבדין שעושין בנרש, אע"פ שהן כלאים מותר להשתמש
בהן
מפני שהן חזקים, ואין
נימא נמשכת מהן.
דכייף לה מיכף עילויה
דארון. תוס' הרא"ש חולין צ:
א) כצ"ל. ב) כ"ה בתוספתא חטין לעשות מהן עסיסיות אכן בשעורים איתא שם כגי' דילן בגמרא ליתן לפני בהמתו ואולי דרבינו היה לו גירסא אחרת.
ד"ה ושלש מאות.