ביצה פרק
ראשון ביצה
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
בקשין. משמע הכא
בקשין. בגדים קשין שאין מחממים מותר לישב עליהן: נמטא. לבד
דבדבר קשה אין בו משום כלאים וכן
קכד א מיי' פ"י מהל'
א) יומא סט., ב) [תוספתא
פ"א ע"ש], ג) [פסחים ג.
כלאים הלכה יג
שקורין פלטר"א בלע"ז: גמדא. קשה כמו גמוד מסאני (פסחים דף קיא.)
משמע ביומא (דף סט. ושם) דקאמר שהכהנים היו מקפלים
וש"נ], ד) שבת סב. עירובין
סמג לאוין רפג טוש"ע י"ד
דבר שהוא כווץ נעשה קשה: דנרש. מקום: שריא. לישיבה שאינו
בגדיהם תחת ראשיהם ופריך הא קא מתהנו מכלאים וכו' וכללא
צה., ה) ס"א: הא דלא
סי' שא סעיף א:
מחמם: ערדילין. ראיתי בתשו' הגאונים שרגילין ללבשן תחת מנעליהן
דסוגיא איתא התם כדאיתא הכא ואמר רב אשי שאני בגדי כהונה
ב [מיי' שם הלכה טו
מנטרא מחמת גנבי ומחמת
כלבי והא דמנטרא מחמת
טוש"ע שם סעיף יג]:
ותולים עליהם עור של תישים
דקשין הן ותימה דאמר בערכין (דף
ז)
קכה ג מיי' שם הלכה יט
כלבי ולא מחמת גנבי
מעובדין תחת קרקעיתן וכנגד העקב
ג:) הכל חייבין בציצית כהנים לוים
אלא בקשין וכי הא דאמר רב הונא בריה
א
[מהר"ם], ו) [ע"ז ע. ע"ש
וסמג שם טוש"ע
של רגל יש עושין אותן של צמר וקורין
וישראלים ופריך פשיטא משום דכהנים
ועי' מ"ש תוס' ב"ב נה: ד"ה
שם סעיף יד:
דרב יהושע א) האי נמטא גמדא דנרש שריא
קכו ד מיי' פי"ט מהל'
רבי אליעזר], ז) [וטולין],
אותן (א) נמטי: אין בהם משום
הן יהיו פטורים ומשני מהו דתימא
אמר רב פפא ערדלין אין בהן משום כלאים
ח) ס"א וילון, ט) [וע"ע
ב
שבת הלכה ב [לא
כלאים. דקשין הן: צררי דפשיטי אין
הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים
תוס' שבת ס. ד"ה לא
מצאתי ברמב"ם דאסור
אמר רבא הני צררי דפשיטי אין בהם משום
בהן משום כלאים. בגד כלאים שצרורין
תעשה לך אימא כל שישנו בלא תלבש
בסנדל], י) רש"ל מ"ז,
לנעלו ועי' תוי"ט ד"ה
כלאים דבזרני יש בהם משום כלאים רב אשי
כ) [ומתוך דברי התוי"ט
סנדל]:
בו מעות מותר לתתן בחיקו שהמעות
שעטנז ישנו בכלל גדילים תעשה לך
קכז ה ו מיי' פ"ה
ד"ה כל שנאותין וכו' תראה
אמר גאחד זה ואחד זה אין בהן משום כלאים
מקשין אותו ואינו מחמם: דבזרני.
והני כהני הואיל ואשתרו כלאים
שאינו מוחק וכתב ע"ז פי'
מהלכות יו"ט הל'
❖
לפי שאין דרך חמום בכך: אבל לא סנדל
שצרור בהם זרעים: יש בהם משום
לגבייהו אימא לא לחייבו בציצית קמ"ל
נכון ע"ש],
ו סמג לאוין עה טוש"ע
א"ח סי' תקטז סעיף ג:
כלאים. ואסור לתתן בתוך חיקו: אסור
המסומר: סנדל המסומר מ"ט לא משום
דכהנים חייבין והשתא תימה מאי
קכח ז ח מיי' פי"ט
לנעלו. ביו"ט: ומותר לטלטלו. דכלי
קאמר הואיל ואשתרו כלאים לגבייהו
מעשה שהיה אמר אביי סנדל המסומר
מהלכות שבת הל'
ד
הגהות הב"ח
הוא: מעשה שהיה. במסכת שבת
כו [פ"ד מהלכות תפילין
דשאני בגדיהם שהיו קשין לכ"נ דדוקא
אסור לנעלו ומותר לטלטלו אסור לנעלו
(א) רש"י ד"ה ערדלין וכו'
הלכה יב] סמג לאוין סה
פרק במה אשה יוצאה (דף ס.):
להציע תחתיהם דהואיל דברכים ליכא
משום מעשה שהיה ומותר לטלטלו מדקתני
וקורין אותן ערדלין
טוש"ע א"ח סימן רסו
בסיכי. יתדות קטנות של עץ. וי"א
אלא איסור דרבנן להציע בקשין לא
הס"ד: (ב) תוס' סד"ה
סעיף י [רב אלפס הל'
אין משלחין דאי ס"ד אסור לטלטלו השתא
אלא וכו' צמר ודאי אסור
תפלין דף עד: וברא"ש שם
תופר שתי תפירות באמצעו ושתים
גזור א ומייתי כי ההיא וכו' נמטא גמדא
❖
לטלטולי אסור משלחין מבעיא: ולא מנעל
כצ"ל ותיבת שיהא נמחק:
סימן יז ועירובין פ"י דף
בראשו ושתים בעקבו: ביצת הגיר.
דנרש שריא גמדא שמתקשה מותר
קכב. וברא"ש שם סימן
שאינו תפור: פשיטא לא נצרכא דאע"ג
גיר מין קרקע המשחיר. ביצת כל דבר
להציע תחתיו כן פרש"י אבל רכים
ב]:
קכט ט מיי' פי"ט מהל'
דנקיט בסיכי: ר' יהודה אומר אף לא מנעל
הנלוש ונעשה עב קרוי ביצת מטונ"ש
אסורים ב כדאמר התם דלבדין אסורין
גליון הש"ס
שבת הלכה כג
בלע"ז: לצחצחו. להחליקו כדמפרש
מפני שהן שוע ול"נ דשריא משמע אפי'
לבן: תניא $ ר' יהודה מתיר בשחור ואוסר
ב)
גמרא רבי יהודה מתיר
וסמג שם טוש"ע שם סימן
❖
לקמיה שבמקומו היו הופכים מקום
ללבוש ויש לומר דאה"נ דשריא אפילו
שא סעיף מב:
בשחור. עיין בב"ק דף נט
בלבן מפני שצריך ביצת הגיר ר' יוסי אוסר
ע"ב תוס' ד"ה דהוה
בשר מבחוץ ומקום שער מבפנים
ללבוש ואם תאמר מאי מייתי מהא
בשחור מפני שצריך לצחצחו ולא פליגי
❖
סיים:
ודרך מקום בשר להיות בו מרטים
גמדא דנרש וכו' והא פירש דקשין
ג) מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה
רבינו חננאל
וקליפות קליפות: באתריה דר' יהודה
מותרין דוקא להציע תחתיו אבל ללבוש
דמר בשרא לתחת באתריה דמר בשרא
וסוגיין
(עוילרין)
בשרא לתחת. לפנים הלכך א"צ
אסורין וי"ל דגבי ח) [בגדי כהונה]
לעזי רש"י
[עדילרין] וצררי דפשיטי
לעיל: זה הכלל כל שנאותין בו ביום טוב:
לצחצחו: והאנן תנן כו'. ותפילין אין
מיירי שהוא שוע טווי ונוז ואז יש בו
ודבזרני אין בהן משום
פילטר"א. ל∆ב∆ ד. מטונ"ש.
❖
רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפלין
נאותין בהן ביו"ט כדאמר בערובין
איסור כלאים מדאורייתא וכיון שהן
כלאים, לפני שאין דרך
ה
גושים.
ג
חימום בכך. אמר אביי
ביומא טבא אמר ליה אביי והא אנן תנן כל
(דף צו.) יצאו שבתות וימים טובים
אסורין מן התורה א"כ אפילו קשין
סנדל מסומר אסור לנעלו
שהן עצמן אות: כל שנאותים בו
אסורין בלבישה ובהעלאה אבל גמדא
שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו הכי
ד
משום מעשה שהיה.
מוסף רש"י
בחול. שהוא מתוקן כל צרכו:
אינו אלא דרבנן כדאמרינן בנדה (דף
ומפורש בשבת בפרק
קאמר כל שנאותין בו בחול משלחין אותו
ו
נמטא. לבד, פלטר"א
במה אשה. ומותר
משלחין אותו ביום טוב. דהאי ביום
סא: ושם) דמדאורייתא בעינן שיהא
ביום טוב אמר אביי תפלין הואיל ואתו
בלע"ז, גמדא. קשה,
לטלטלו, מדתנינן אין
טוב דקתני מתני' לאו אנאותין דלקמיה
שוע טווי ונוז והא דקאמר הלבדים
שריא. אין בו משום
משלחין אותו ביו"ט, דאי
לידן נימא בהו מילתא היה בא בדרך
ז
כלאים, דהעלאה דומיא
ס"ד אסור לטלטלו שלוחי
קאי אלא אמשלחין דבתריה ולאתויי
אסורים מיירי דוקא דרבנן וכיון
ותפלין בראשו ושקעה עליו חמה מניח ידו
דלבישה דאית ביה הנאת
מיבעי למיסר. ולא מנעל
תפילין אתא דאי נמי מנח להו ביו"ט
דרכים ליכא אסורא אלא דרבנן אפי'
חימום הוא דאיתסר (יומא
שאינו תפור. אע"ג דנקיט
עליהם עד שמגיע לביתו היה יושב
בבית
ליכא איסורא. ומיהו סנדל המסומר
בלבישה בקשין לא גזור והני ה
סט.). המוצא תפלין.
בסיכיה, פירוש תפוש
בשבת, בשוק או בדרך
המדרש ותפלין בראשו וקדש עליו היום
ביתידות. תניא ר' יהודה
לא דלא לימא מדשרו רבנן לשלחו
פורפוינטי"ש שקורין באשכנז דמזיל"ש
(שבת סב.) בשדה במקום
אוסר (לטלטלו שליחי
ש"מ מותר לנעלו: היה בא בדרך.
שאנו לובשים דפעמים שיש בהן צמר
מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו מתיב
שנאבדין (ערובין צה.).
מבעיא) במנעל לבן
בע"ש: מניח ידו עליהם. שלא יראום
יש לומר הואיל ואם עושין קרע קטן
מכניסן. לעיר ולבית (שם)
כמנהג מקומו מפני שצריך
רב הונא בריה דרב איקא היה בא בדרך
לעיר דרך מלבוש (שבת
ביצת (הגיד) [הגיר], ור'
וחכמים התירו לו להכניסם לעיר דרך
מוציאין אותו דרך הקריעה דחד
ותפלין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו
סב.). זוג זוג. אחד בראש
[יוסי] אוסר במנעל שחור
מלבוש דהיא העברה כלאחר יד ומשום
מסרך סריך לחבירו שרי אבל אם
ואחד בזרוע והיינו זוג,
כמנהג מקומו שהיו
עליהן עד שמגיע לבית הסמוך לחומה היה
בזיון: בבהמ"ד. בשדה היה ואינו
היו משימין בהן חתיכות קטנות של
כדרך שלובשן בחול, וחוזר
מצחצחין אותן. באתריה
יושב בבית המדרש וקדש עליו היום מניח
תמיד ומכניסן זוג אחר זוג
דר' יוסי א) בדבשרא
משתמר: לבית הסמוך לחומה.
בגד צמר ודאי (ב) שיהא אסור:
עד שיכלו (ערובין שם.
ומקום השיער ואין צריך
הכי קאמר כל שנאותין בחול וכו'.
ידו עליהן עד שמגיע לבית הסמוך לבית
משנכנס לעיר יתנם בבית הראשון ולא
וכעי"ז שבת שם).
אלא צחצוח בלבד.
❖
המדרש לא קשיא הא דמנטרא הא דלא
הדרן עלך ביצה
יוליכם עד ביתו: הא דמנטרא. באותו
ואתי לאתויי תפלין דמשלחין
ובאתריה דר' יהודה
ח
בדבשרא וצריך ביצת
מנטרא אי דלא מנטרא מאי איריא בראשו
בית הסמוך לבהמ"ד אם נשמרים הם
אותן דהא אפילו אם מניח אותן ליכא
(הגיד) [הגיר] ללבונו.
בו יתנם שם: מאי איריא בראשו.
אסורא אבל לא תני לאתויי סנדל
אפילו מחתן בארעא נמי דהא תנן המוצא
ירושלמי תני אין מפרקין
ד)ט
מוסף תוספות
שכבר היה מלובש בהן מבעוד יום
המסומר דודאי יהא אסור לשלחו דאי
את המנעל מן (האימוס)
תפלין מכניסן זוג זוג לא קשיא הא דמנטרא
ה)
[האימום] ביו"ט, אבל
א. [ו]לבישה והעלאה
דקא נקיט אביי: אפי' מחתן בארעא
שרית לשלחו אתי לנעלו דאיכא איסורא
מחמת גנבי ומחמת כלבי הא דמנטרא
מפרקין בחולו של מועד.
דהוו דאורייתא אסירי
נמי. אפילו לאחר שקדש היום מצאן
בדבר זה אבל תפלין (נהי דשבת
ט)
י)
מהו להעמיד חלב, אם
אפילו בקשין. תוס' יומא
ו
מחמת כלבי ולא מנטרא מחמת גנבי מהו
אתה אומר [כן] אף הוא
סט. ד"ה קשין. ב. משום
מונחים בקרקע התירו לו חכמים
ויום טוב לאו זמן תפילין הן) מכל
דתימא ו) רוב לסטים ישראל נינהו ולא מזלזלי
חולב ומעמיד מיו"ט
שמא תכרך נימא על
להניחן בראשו ולהצניען: המוצא גרס
מקום ליכא איסורא כ) להניחן:
לחול. תני ר' חלפתא בן
בשרו. רשב"א. ג. דלא
היה בא בדרך ותפילין בראשו
בהו קמ"ל:
ולא גרסינן המוציא: המוצא תפילין.
שאול תכשיטין אסור
מיתסר מדאורייתא אלא
לשלחן [וכו'], עד כדון
שוע טווי ונוז כלומר
ושקעה עליו חמה וכו' או
בשבת בשדה: מכניסן. לעיר:
הדרן עלך ביצה
תכשיטין של זהב ואפילו
שיהא הצמר והפשתן כל
יושב בבית המדרש וכו'. פרש"י
זוג זוג. נותן בראשו אחד ואחד
תכשיטין של כסף. ב) א"ר
אחד מהם סרוק וטווי
בזרועו כדרך הנחתן בחול ומכניסן
דתרוייהו מיירי בערב שבת דשבת
חזקיה טליין רקיקין הוון
ושזור ואחרי כן מחוברים
מתרבין בדרתיה דרבי
יחדיו. שיטה. ד. אבל
וחוזר והולך ולובש זוג אחר ומכניסן: תפילין של ראש ושל זרוע קרי
לאו זמן תפילין וכי בא בדרך ושקעה עליו חמה התירו לו להביאם
ירמיה, אתא שאיל לר'
להציעו תחתיו שרי משום
זוג זוג: ולא מנטרא מחמת גנבי. ואשמעינן אביי דהואיל ולא
לעיר הואיל ומביאם כלאחר יד ולפ"ז קשה דא"כ אמאי נקט גבי
זעירא, א"ל לא תיאסר ולא
דהצעה תחתיו אינה של
מנטרא מחמת גנבי מאחר שהן בראשו יוליכם עד ביתו אבל אם
בא בדרך ושקעה ולגבי יושב בבית המדרש וקדש היום כיון
תשתרי. זה הכלל כל
תורה אלא של דבריהם.
שנאותין משלחין אותו
רשב"א. ה. עי' באורך
מצאן שם במקום שהן נשמרין מן הכלבים לא יזיזם ממקומן:
דטעמא דתרוייהו שוין אמאי שני בלישניה לכ"נ ובא בדרך ושקעה
ביו"ט. רב ששת שרא להו
בריטב"א ובשיטה ד"ה
מיירי בחול והואיל ושקעה חמה יש לו לסלקן וקמ"ל דלילה לאו
לרבנן לשדורי להדדי
וכתב רבינו יצחק. ו. אין
הדרן עלך ביצה
זמן תפילין הוא ואם תאמר אי מיירי בחול אמאי אינו מביא
תפלין ביו"ט, ואמר כך
ניאותין בהם ביו"ט
פירוש המשנה, כל
כדאמר בעירובין (דף צו.)
אותם בידו וי"ל דלמא משתלפי ליה מידיה וההיא דיושב בבית המדרש נקט וקדש היום דבע"ש מיירי וקמ"ל דשבת לאו זמן תפילין הוא:
שנאותין בו בחול,
והיו לאות על ידך יצאו
הדרן עלך ביצה
משלחין אותו ביו"ט. אמר
שבתות ויו"ט שהן עצמן
אביי היה בא בדרך
אות. ר"ן.
ותפילין בראשו ושקעה
וחמה מניח ידו עליהן עד
שמגיע לביתו. היה יושב (במדרש) [בבית המדרש] ותפלין בראשו וקידש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו. מיתיבי היה בא בדרך ותפילין בראשו וקדש עליו [היום] מניח ידו עליהן עד שמגיע (לביתו) [לבית]
הסמוך לחומה, היה יושב (במדרש) [בבית המדרש] ותפלין בראשו וקידש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לבית הסמוך לבית המדרש. ופרקינן לא קשיא הא דתני עד שמגיע לבית הסמוך לחומה ולבית הסמוך
לבית המדרש, מקום שמשתמרין מחמת גנבי, וכ"ש מפני כלבים. והא דאמר אביי עד שמגיע לביתו, בשאין שם בית סמוך (לביתו) [לבית המדרש], אלא מקום שהוא בית שימור מפני הכלבים, אבל מפני הגנבים לא,
מהו דתימא גנבי גופייהו לא מזלזלי בתפילי יניחם לשם, קמ"ל דלא. הדרן עלך ביצה שנולדה ביום טוב
א) בערוך ערך גר י"ב איתא באתריה דר"י בר בישרא לתחת וכלפי שיער לחוץ והוי חלק בעצמו ואינו צריך צחצוח באתריה דרבי יוסי בר בישרא לעיל ולא הוי חלקו וצריך לצחצחו. ב) בירושלמי איתא אמרין בשם ר' ירמיה אסור ואמרין משמיה דר'
ירמיה מותר א"א חזקי' אנא וכו' טליין דקיקין וכו'.