טו:
יום
טוב פרק שני ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יום טוב. לא יבשל בתחלה. להיות תחלת בשולו ועיקרו לשם שבת אלא לשם יו"ט יהא תחלת בשולו והמשויר יהא לשבת כדקתני
א א מיי' פ"ו מהלכות
א) [צ"ל אליעזר וכ"מ בתוס'
יו"ט הלכה א סמג
לקמן יז: ד"ה אמר רבא],
ואזיל אבל מבשל הוא ליו"ט ובלא הערמה כדקתני לקמן : עושה תבשיל. לשם ערוב: וביצה שעליו. שהיו טחין ביצה על
ו)
ב) [הערוך בערך פט פי'
לאוין ע"ה טוש"ע א"ח
הדג כשצולין אותו: אכלו או שאבד. קודם שבשל כל צרכי שבת: סומך עליו. לבשל בשבילו: גמ' מנא הני מילי. לאו דוקא מקראי
בעלי מארה אין להם כלום
סימן תקכז סעיף א:
יליף דערובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן: זכור. אין זכירה אלא בדבר המשתכח: זכרהו מאחר שבא להשכיחו.
ב ב מיי' שם הלכה ג
לא קיימו שמחת יו"ט ולא
טוש"ע שם ס"ב:
מצות בית המדרש שכבר
כשבא יו"ט בערב שבת קרוב שבת
ג ג מיי' שם הלכה ה
יצאו], ג) [שבת י. לג: תענית
יום טוב שחל להיות ערב שבת לא
או
להשתכח מחמת יו"ט שמרבה בסעודת
אוכל ושותה או יושב ושונה.
א
כא.], ד) פסחים סח: ע"ש,
טוש"ע שם סעיף טו:
היום ואינו מניח לשבת כדי כבודו
ד ד מיי' שם הלכה א
ה) [לשון הערוך בערך אדר
ואע"ג דלעיל קאמר לתלמידיו
יבשל בתחלה מיום טוב לשבת
ה [מיי' שם פ"א הלכה
פירוש אדיר במרום ה'
והזהירך הכתוב לזכרו וכשמערב
אכלו משמנים ושתו ממתקים משום
אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר
ט]: ה ו מיי' שם פ"ו
ויעשה מהן צדקה שהיא
ערובי תבשילין נמצא שזוכרו שהרי
דסיים הדרשה הוא דהא בשאר ימים
הלכה יט סמג
חשובה לפני ה' במרום
לשבת ועושה תבשיל מערב יו"ט וסומך עליו
אינו עושה אלא מחמת שבת: מ"ט.
שם טוש"ע א"ח סימן
כדכתיב אמת מארץ תצמח
נמי היו אוכלים אחר הדרשה ומ"מ
לשבת בית שמאי אומרים שני תבשילין ובית
וצדק משמים נשקף], ו) [דף
תקכט סעיף א:
למה תקנו ערוב קרא ודאי לאו
אמר להו אכלו משמנים ושתו ממתקים
ו ז טוש"ע שם סימן תקכז
יז:], ז) פי' יין פלפלין ודבש,
משום שמחת יום טוב: לוו עלי
הלל אומרים ב תבשיל אחד ושוין בדג וביצה
בערוב משתעי ולאו ערוב משתמע
❖
ח) [ב"ק סב.], ט) [קיב. קיג.
סעיף ז:
שעליו שהן שני תבשילין אכלו או שאבד
ובשבת קיח.], י) כלומר
מיניה ואסמכתא בעלמא הוא וכי אתא
ג
ואני פורע. והא דאמר (פסחים דף
אא"כ יטול מן הצדקה אבל
לא יבשל עליו בתחלה ואם שייר ממנו כל
קרא לקדוש היום אתא כדתניא
ק.) ט) עשה שבתך חול ואל תצטרך
הכא מיירי שיש לו משכנות
שהוא סומך עליו לשבת: גמ' מנה"מ אמר
רבינו חננאל
בפסחים (דף קו.) זכרהו על היין
לבריות ה"מ כשאין י) לו [א] לפרוע:
כדי לפרוע ואין לו מעות לכך
❖
אמר לוו עלי. רש"ל,
וערוב מדרבנן ומה ראו לתקן:
יו"ט שחל כו' לא יבשל
כל
שמואל דאמר קרא זכור את יום השבת
1
בתחילה מיו"ט לשבת
אמר רבא כדי שיברור כו'. מתוך
לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו מאי טעמא אמר רבא כדי שיברור
כו'. מנא לן שעושה
שמערב זוכר את השבת ואינו מכלה
תבשיל וסומך עליו
תורה אור השלם
מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין
ד
את הכל ליו"ט ובורר מנה לזה ומנה
לשבת. אמר שמואל
מיום טוב לשבת קל וחומר מיום טוב לחול תנן עושה תבשיל מערב יום
1. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
מדכתיב זכור את יום
ה
לזה: רב אשי אמר. לא לכבוד שבת
השבת, כלומר זכרהו
שמות כ ז
לְקַדְּשׁוֹ:
טוב וסומך עליו לשבת בשלמא לרב אשי דאמר כדי שיאמרו אין אופין
תקנוהו אלא לכבוד יום טוב: כדי
2. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא
מקודם יום טוב שבא
מיום טוב לשבת היינו דמערב יום טוב אין ביום טוב לא אלא לרבא מאי איריא
להשכיחו. ואמר רבא כיון
שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת.
אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת
שיודע כי מחר צריך
קֹדֶשׁ לַיְיָ מָחָר אֵת אֲשֶׁר
אלא א"כ התחיל מבעוד יום דאינו
מערב יום טוב אפילו ביום טוב נמי אין הכי נמי אלא גזרה שמא יפשע ותנא
לבשל לשבת בפני עצמו,
תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר
אלא כגומר והולך אבל אתחולי לא:
אף הוא מתכוין לברר מנה
מייתי לה מהכא 2 את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מכאן אמר
תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל
יפה לשבת שלא יבשל
ק"ו דמיום טוב לחול. לגמרי לא:
הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם
ר' אלעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא
על המבושל
א)
הכל ליו"ט. רב אשי אמר
לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר:
בשלמא לרב אשי. דאמר לכבוד
למה אין מבשלין מיו"ט
שמות טז כג
מכאן סמכו חכמים לערובי תבשילין מן התורה ת"ר מעשה
ברבי אליעזר
יו"ט תקנוהו כדי שיאמרו אסור
3. וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ
לשבת אלא ע"י עירוב,
שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב יצתה
כת ראשונה
כדי שיאמרו אין אופין
אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ
להתחיל בשולי שבת ביו"ט היינו דמערב
מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט
מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת
אמר הללו בעלי פטסין כת שניה אמר הללו בעלי חביות
כת שלישית
יו"ט הוצרך לעשותו: אלא לרבא.
[לחול]. ואקשינן עליה אי
לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ
אמר הללו בעלי כדין כת רביעית אמר הללו בעלי לגינין
כת חמישית
דאמר כדי שיברור: אפי' ביו"ט.
משום האי למה לי מערב
הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל
יו"ט אפילו ביו"ט נמי.
תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יְיָ הִיא
אמר הללו בעלי כוסות התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מארה
יעשהו לפני סעודת יו"ט יש כאן
ב)
ומשנינן אלא גזרה שמא
נחמיה ח י
מָעֻזְּכֶם:
זכירת שבת לברור מנותיו: שמא
נתן עיניו בתלמידים התחילו פניהם משתנין אמר להם בני לא לכם אני אומר
4. שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל
יפשע ביו"ט ונמצא אופה
יפשע. ישכח ולא יערב משום דטריד:
ומבשל בלא עירובי
מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
אלא להללו שיצאו שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה בשעת פטירתן
ג)
תבשילין. ותנא מפרש
עֲצֶרֶת לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
ותנא מייתי לה מהכא. כן דרך
אמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו
טעמא דמתני' מהכא, את
תַעֲשֶׂה מְלָאכָה:
3
שיטת התלמוד כשמתחילין האמוראין
אשר תאפו אפו ואת אשר
דברים טז ח
כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם אמר מר
5. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת
וגו'. כלומר אם אפיתם
להוציא טעם מן המקרא ויש תנא של
שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והא שמחת יום טוב מצוה היא
מאתמול אפו גם עתה, וכן
תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת
ברייתא למד אותו ממקום אחר נקט
אם יש לכם כבר מבושל
עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
רבי אליעזר לטעמיה דאמר שמחת יום טוב רשות דתניא רבי אליעזר
הכי כלומר האמוראין למדוהו מכאן
ד)
בשלו, והאי אי אפשר
במדבר כט לה
6. מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים
אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה
לאוקמי בחול אלא מיו"ט
והתנא למד מכאן: את אשר תאפו
לשבת, ומפרש שאין
אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר
אפו. הוה ליה למכתב היום אפו
ר' יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא
❖
ו
אופין אלא על האפוי,
בַּמָּרוֹם יְיָ: תהלים צג ד
ובשלו אלא רמז הוא שיש לך יום ששי
ואין מבשלין אלא על
אחד דרשו כתוב אחד אומר 4 עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר
המבושל, מיכן סמכו
שאין אופין לצורך מחר: אלא על
עצרת תהיה לכם הא כיצד רבי אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם
5
לעירובי תבשילין מן
הגהות הגר"א
האפוי. בחמישי בשבת: אופין.
התורה. פירוש בעלי
ורבי יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם מאי לאין נכון לו אמר רב
פת: מבשלין. תבשיל: שהיה יושב
[א] תוספות סד"ה לוו.
פטסין, הם בעלי חביות
❖
חסדא למי שלא הניח עירובי תבשילין איכא דאמרי מי שלא היה לו להניח
כשאין לו ממי ללות. כצ"ל:
גדולות, כלומר יש להן
ודורש. ביום טוב: יצתה כת
הרבה ומשכימין שיספק
עירובי תבשילין זאבל מי שהיה לו להניח עירובי תבשילין ולא הניח פושע הוא
ראשונה. לסעוד סעודת יום
להם היין עד הערב. בעלי
מאי כי חדות ה' היא מעוזכם אמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בר' שמעון אמר
טוב והניחוהו דורש: בעלי פטסין.
[כדים פחות מהם], לגינין
מוסף רש"י
פחות מן הכדים, הכוסות
להם הקב"ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע
חביות גדולות הכינו להם ז)באנומלין
חיי עולם. תורה (שבת י.
פחות מן הלגין. (בת
ומסך משתאות לפיכך מהרו לצאת תענית כא.).
ואמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בר' שמעון הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן
השפוית) א) [כת השישית]
כלומר בעלי נפש הן ואינן יגעין
אמר להן [הללו] בעלי
אדר שנאמר אדיר במרום ה' אי נמי אדרא כשמיה כדאמרי אינשי
ה) 6
מאירה. כלומר אין להם
לשמוע תורה: הללו בעלי מארה.
מאי אדרא דקיימא לדרי דרי תניא נמי הכי שדה שיש בה אדר אינה נגזלת
כלום, לא קיימו שמחת
שהיה בית המדרש מתרוקן מאד
יו"ט ולא מצות ביהמ"ד
ואינה נחמסת ופירותיה משתמרין תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה
שכבר יצאו. ואסיק כל מי
וגנאי הדבר וקשה בעיניו: עד
כל
שהיה יכול להניח עירובי
מתי הם יושבים ל"ג: התחילו פניהם
תבשילין ולא עירב פושע
משתנין. כסבורין שכועס על כת ששית מפני שאחרו לצאת וכ"ש עלינו: חיי שעה. סעודה: אכלו משמנים. מקרא הוא בספר עזרא
הוא. מאי כי חדות ה' היא
מעוזכם. אמר הקב"ה
עד כי חדות ה' היא מעוזכם: שלא היה לו להניח. כגון שאבדה לו אבדה מערב יו"ט ומחזר כל היום אחריה: חדות ה'. שמחה
לישראל לוו עלי ושמחו
שאתם עושים בשביל הקב"ה הרי היא מעוזכם היא תעזור אתכם לשלם הקפותיכם ומלוותיכם שתלוו בשבילה: שיתקיימו לו נכסיו. שלא
היום וקדשוהו והאמינו בי
יהא אדם חומסן וגוזל שדות ממנו: יטע בהן אדר. אילן חשוב הוא יש לו שם למרחוק ואומרים פלוני יש לו אדר בשדהו ומתוך כך היא נקראת
ואני פורע, כלומר קיימו
מצות חדות ה' שאמר
על שמו ואם הולך למדינת הים ובא אחר והחזיק בה יש לו עדים הרבה שהיתה שלו ואילו מכרה היה הקול יוצא להיות נקראת על שמו
הקב"ה ושמחת בחגך,
של שני: שנאמר אדיר במרום. כלומר שאדר לשון קיום וחוזק ולכך נקרא אדר: כשמיה. כשמו שמפרשין בני אדם את שמו:
והאמינו שאני מזמן לכם
נחמסת. חמסן יהיב דמי אלא שלוקח בכח ויש קול לדבר והיום או מחר מזמינו לבית דין: ופירותיה משתמרין. לא ידענא מאי היא. י"מ
ח)
ברכה במעשה ידיכם כדי
שתפרעו מה שלקחתם
שנוטעין אותו על הגבולים ויש לו ענפים הרבה והוא לשדה לגדר. ולי נראה שהוא מין עשב חשוב וזרעו מתערב עם הפירות ובשדה
בהלואה. וא"ר יוחנן
לבן קאמר ומשתמרת התבואה מן הכנימה והתולעים שריח אותו זרע מבריחן והורגן כדאמר בחומטין שמשמר התבואה במסכת שבת (דף לא.):
הרוצה שיתקיימו נכסיו
יטע בהן אדר שנאמר
כל
אדיר במרום ה'. כלומר
יעשה מהן צדקה חשובה לפני ה' במרום, כדכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. ומפורש בפרק השותפין במעשה דמונבז המלך, דאמר אני גנזתי למעלה, כלומר הצדקה שפירשתי לעניים הנה היא גנוזה לי
למעלה במרום, כדכתיב מלוה ה' חונן דל. איכא דאמרי אדרא כשמיה, והוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה, ואם (מסיין) ב) [מסייג] בו הכרם אין חיה יכולה ליכנס לתוכו ומשתמר לעולם.
א) כ"נ להגיה וכ"ה בערוך שם. והרב המגיה בד"ו כתב: "אולי צ"ל התחילו כת שישית לצאת" וכפי הנראה לא ראה את הערוך הנ"ל. ב) כנ"ל וכ"ה בערוך ערך אדר.