ג:
ביצה פרק
ראשון ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
כופה עליה כלי. פירש רש"י דמהך ברייתא פריך התם
רבינא אמר. הא דקאמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה לא תיפוך: אוכלא
טו א מיי' פ"א מהל' י"ט
א) [לקמן ד.] שבת דף מג.,
ב) אבל לרב נחמן לא פריך
הלכה כ סמג לאוין עה
דאפרת הוא. וכיון דמשום סחיטה ליכא משום משקין שזבו נמי ליכא
לר' יצחק דאמר דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל והוא תירץ
טור ש"ע א"ח סי' שכב סעיף
דמוקצה חמירא והוי כעין
בעומדת לאכילה: לדידכו. דאסריתו לה אף בשני נהי נמי דאית
בצריך למקומו ומכאן פוסקין דהא דקי"ל דדבר שמלאכתו לאיסור
א וס' תקיג סעי' א:
דאורייתא [כספק מוכן דאסור
לכו בביצה גזירת משקין שזבו ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה:
אסור (ג) אינו אלא דוקא שאינו לצורך גופו או לצורך מקומו אבל לצורך
טז ב מיי' פכ"ה מהל' שבת
לקמן (כד:). ת"י], ג) [שבת לד.
וש"נ], ד) [טעות וכן אית'
הלכה כג סמג לאוין עה
אודו לי מיהת דבשני שריא. דחד
גופו או לצורך מקומו שרי ואם התחיל
במהר"ם], ה) [לקמן לט. יבמות
טוש"ע א"ח סי' שי סעי' ו
מינייהו חול הוא: קדושה אחת היא.
לטלטלו בשביל שצריך לגופו או
רבינא אמר לעולם לא תיפוך ורבי יהודה
פב. ב"מ נג.], ו) [חולין ק.]
וסי' שכב סעי' א וסי' תקי"ג
למקומו מותר להוליכו אפילו בחדרו
ולא דמו לשאר ימים טובים דהנך לאו
זבחים עב., ז) ערלה פ"ג מ"ו
סעיף ד:
לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אפילו
יז ג מיי' פ"ב מהל' י"ט
יבמות דף פא., ח) [ע"ז עד.],
אם ירצה דהא חזינא הכא דהואיל
משום ספקא אתקון דאף בזמן ב"ד
בראשון נמי שריא דאוכלא דאפרת הוא
ט) [ע"ז עד. ערלה פ"ג מ"ז],
הלכה ו טוש"ע א"ח סי'
וצריך למקומו או לגוף הכלי כופהו
היו עושין אותם שני ימים אם באו
י) [זבחים עב:], כ) [פלוגתא
תקיג סעי' ב וטוש"ע י"ד סי'
אלא לדידכו אודו לי מיהת דבשני שריא דשתי
על הביצה א:
עדים מן המנחה ולמעלה כדאמרינן
קב סעיף א:
דר"מ ור"י גם כל אריכות לשון
קדושות הן ואמרי ליה רבנן לא קדושה אחת
ס) לדידי אפי' בראשון נמי שריא.
יח ד מיי' פ"א מה' י"ט הל'
זה ליתא במשנה דתרומות ולכך
בר"ה (דף ל:): רבינא בריה דרב עולא
כ סמג שם טוש"ע או"ח שם
עיקר הגי' דתניא וכן הוא
היא רבינא בריה דרב עולא אמר הכא
אמר. רבי יהודה אדר' יהודה
ותימה ר' יהודה דאמר
בזבחים דף עג.], ל) זבחים עג.
סעי' א' וטוש"ע י"ד שם:
בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ור' יהודה
יט ה מיי' שם ופט"ו מה'
כבית שמאי וכי שביק ב"ה ועביד
מעיקרא לא תקשי דהא דקאמר בשני
תרומו' פ"ד מ"י [תוספתא
תרומות פ"ה], מ) [קידושין
מאכלות אסורות הלכה ט
לטעמיה דאית ליה מוקצה מיתיבי א)א אחד
אין בראשון לא בעומדת לביצים קאמר
כב"ש וי"ל ב דר' יהודה היה אומר לא
נו:], נ) [הר"ש משיג ע"ז
וי' סמג לאוין עה קמח
ומשום מוקצה ולא משום משקין שזבו:
טוש"ע י"ד שם: נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה מעולם:
ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה
ממשנה א' פ"ב דערלה דא"צ
ואחרות באחרות וכו'. תימה
כ ו מיי' פט"ז מהלכות
מיתיבי. אהנך אמוראי קמאי דאפלוג
להרים ע"ש מ"ו פ"ג דערלה],
ביו"ט אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את
ס) דבור זה שייך לעיל לפני ד"ה
מא"ס הלכה ח:
בטעמא דבית הלל דמתני': לכסות
דאם כן אוסר ספק
כא ז מיי' שם הלכה ג [והל'
הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה באבל כופה
אבל, ע) עיין ברש"ל, פ) [צ"ל
בה את הכלי. פי צלוחית: לסמוך בה.
ספיקא ובהתערובות (זבחים דף עד. ושם)
❖
ט] טוש"ע י"ד סי' קי
ממשנה קשיא],
עליה את הכלי בשביל שלא תשבר וספיקא
❖
ג
סעיף א:
זוקפה כנגד חודה וסומך בה: אבל
(ד) ע) דקאמר מי איכא דאסר ספק
אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות
ד
כופה עליה כו'. ואע"ג דהיא אינה
ספיקא באסורי הנאה אמאי לא פשיט
הגהות הב"ח
בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי ספיקא
ליה מהכא דאסרינן אע"ג דאיכא ספק
ניטלת מטלטלין את הכלי לצורכה
רבינו חננאל
(א) רש"י ד"ה מאי איכא
דאורייתא וכל ספיקא דאורייתא לחומרא אלא
ספיקא בשלמא ההיא דלעיל דאמר
ולאפוקי מדר' יצחק דאמר (שבת דף
למימ' הרי ביצה הרבה
רבינא אמר לעולם לא תיפוך,
וספיקא אסורה נתערבה באלף כולן
מג.) אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל
לרב יוסף ולר' יצחק דאמרי משום גזרה
ב)
פעמים נמכרת: (ב) ד"ה
ור' יהודה לדבריהם דרבנן
אסורות נוכל לפרש כדפירש ר"ת
בשבת ואיהו מוקי לה בצריך למקומו
תלתן מין קטנית. נ"ב וכן פי'
קאמר להו, לדידי אפילו
ספיקא דרבנן היא ג)וכל ספיקא דרבנן לקולא
רש"י במרובה דף פא ובמס'
ביו"ט ראשון שריא דאוכלא
של כלי: וספקא. של זו אסורה. קא
נתערב' באלף אאיסור עצמו קאי ג א"נ
(א"ל) $ סיפא אתאן לספק טרפה אי הכי
ד)
ר"ה דף יב פרש"י שהוא
דאפרת הוא כו'. רבינא בריה
הא דלעיל ברייתא היא ומאי אולמא
סלקא דעתך ספק נולדה ביו"ט ספק
מין תבלין: (ג) תד"ה אבל
דרב עולא אמר לעולם
אימא סיפא נתערבה באלף כולן אסורות אי
בחול אסורה ביו"ט: ספק דרבנן היא.
דהך ברייתא דהכא מהך ברייתא
וכו' אסור לטלטל אינו אלא
בעומדת לגדל ביצים, ור'
אמרת בשלמא ספק יו"ט ספק חול הוי דבר
דוקא: (ד) ד"ה ואחרות וכו'
ה)
יהודה לטעמיה דאית ליה
דאפי' ודאי משום גזירה הוא דאתסר
דהתם אבל פ) (מברייתא קשיא למשנה)
ובהתערובות דקא מתמה
מוקצה ולא דמיא ביצה
שיש לו מתירין ה וכל דבר שיש לו מתירין
ע"כ לא גריס ר"ת ואחרות באחרות
וכי הויא לה ספיקא הוי ספק במידי
אשמואל דקאס' ספק
לפירות. מיתיבי אחת ביצה
❖
אפילו באלף לא בטיל אלא אי אמרת ספק
דאסור מדרבנן: לספק טריפה. ספק
ורבינו יצחק ב"ר ברוך אומר דגרס
ספיקא:
שנולדה בשבת ואחת
שנולדה ביו"ט, אין
טרפה דבר שאין לו מתירין היא ותבטל
ליה שפיר וה"פ שנתערב גם האיסור
נולדה מתרנגולת טרפה. ולאו ביו"ט
מטלטלין אותה לא לכסות
דסד"א שמותר הואיל ואיכא כעין
קאי ואיידי דאיירי באיסור ביצה איירי
ברובא וכי תימא ביצה חשובה ולא בטלה
בה כלי ולא לסמוך בה כרעי
גליון הש"ס
נמי בהא: שיש לו מתירין. שיכול
תרי רובי קא משמע לן ועוד תירץ
המיטה, אבל כופה עליה כלי
הניחא למ"ד כל שדרכו לימנות שנינו אלא
ד
ו)
גמ' סיפא אתאן לספק
שלא תשבר וספיקא אסורה,
לאכלו אחר יו"ט בהיתר גמור: אפילו
הר"ר יצחק דגרס ליה שפיר ואעפ"כ
למ"ד את שדרכו לימנות שנינו מאי איכא
טרפה. עי' חולין דף סד ע"א
ואם נתערבה באלף כולם
באלף לא בטיל. ואע"ג דמדאורייתא
לא מצי למיפשט מהכא דקים לן כל
תוד"ה שאם ריקמה ובשיטה
אסורות. בשלמא לרבה
למימר דתנן מי שהיו לו חבילי תלתן של
ז)
מקובצת בב"ק דף מז ע"א
דאמר משום הכנה, כיון
דבר שיש לו חשיבות אינו בטל אלא
חד בתרי בטיל דכתיב (שמות כג) אחרי
❖
כלאי הכרם ידלקו נתערבו באחרות ואחרות
ד"ה מאי טעמא:
דהכנה מדאורייתא היא הוי
בתרי רובי לכך אינו בטל הכא אבל
רבים להטות אחמור רבנן הואיל ויש לו
ספיקא דאורייתא וספיקא
באחרות כולן ידלקו דברי ר' מאיר וחכמים
מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסור על
התם מוכיח ליה מתרי רובי דקאמר אם
דאורייתא לחומרא, אלא לרב
אומרים יעלו באחת ומאתים שהיה ר' מאיר
יוסף ולר' יצחק דאמרי גזרה
ידי ביטול: הניחא למ"ד. לקמן: כל שדרכו
נתערב רובא בתוך רובא והתניא וכו'
לעזי רש"י
ו
משום פירות הנושרים
למנות שנינו. במשנת ערלה כדלקמן דלא
אבל הכא אין כאן תרי רובי שהתערובת
אומר את שדרכו למנות מקדש וחכמים
ומשום משקין שזבו, כל
פינוג"ר [פינוגר"י]. חילבה
הראשון היה שוה ובפרק הערל (יבמות
בטיל משמע כל דבר שיש בני אדם
ספיקא דרבנן לקולא הוא,
(גרגרנית יוונית, צמח
אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד
❖
אמאי ביצה זו אסורה. ופריק
המשמש לתבלין).
דף פא. ושם בד"ה נתערבו) פירשתי:
המקפידין עליו מפני חשיבותו למכרו
ר' עקיבא אומר שבעה ואלו הן אגוזי פרך
ז
רב אידי סיפא דקתני וספיקא
במנין ביצה נמי הרבה מוכרין אותה
נימא
אסורה, אינה ביצה שנולדה
ורמוני באדן וחביות סתומות וחלפי תרדין
במנין: אלא למאן דאמר את שדרכו.
ספק ביו"ט ספק בחול, אלא
מוסף רש"י
וקלחי כרוב ודלעת יונית ר' עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית הראוי
ח)
ט)
כגון שהיתה שם תרנגולת
דמשמע את המיוחד לכך שאין אדם
לכסות בה את הכלי.
טרפה ואחרת שלימה,
לערלה ערלה הראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם ואתמר י)עלה רבי יוחנן אמר
מוכרו באומד: מאי איכא למימר. הרי
לסתום פי צלוחית (שבת מג.).
ונמצאת בקן ביצה זו, ואין
את שדרכו למנות שנינו ור' שמעון בן לקיש אמר כל שדרכו למנות שנינו
כל שדרכו לימנות שנינו.
ביצה הרבה נמכרת באומד בלא
יודעין אם הטרפה ילדה או
(א)
שיש בני אדם המקפידין
השלימה ילדה אותה, שהיא
מנין: תלתן. מין קטנית (ב) למתק קדירה
הניחא לר' שמעון בן לקיש אלא לרבי יוחנן מאי איכא למימר אמר רב
במנינם ומונין אותה למכור
אסורה. ואקשינן בשלמא
פינוג"ר בלע"ז: ידלקו. כדין כלאי הכרם
פפא האי תנא תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' בדרבנן
במנין, שנינו בהך משנה דחבילי
ספק יו"ט ספק חול הוי דבר
תלתן (זבחים עב.). את
שנאמר (דברים כב) פן תוקדש תוקד
שיש לו מתירין, כלומר ביצה
לא בטיל וכל שכן בדאורייתא דתנן ליטרא קציעות שדרסה על פי עגול
כ)
ל)
שדרכו לימנות. שדרכו
זו ביו"ט אסורה אבל למחר
אש דאסירי בהנאה מ): יעלו באחת
ואינו יודע באיזה עגול דרסה על פי חבית ואינו יודע באיזו חבית דרסה
מיוחד לכך שאין לך אדם
מותרת, וכל דבר שיש לו
ומאתים. אם נתערב אחד מהן
דמוסיף עליהן יתירה ללוקח
מתירין אפילו באלף לא
על פי כורת ואינו יודע באיזו כורת דרסה ר' מאיר אומר ר' אליעזר
ולא מוכר בלא מנין (שם) מיוחד
בטיל, לפיכך תני ואם
במאתים של היתר יעלה נ) אחד מהן
אומר
למנין הוא דלא בטל, כגון
נתערבה באלף כולן אסורות,
וידלק והשאר מותרין וזה שיעור
תבלין, אבל דבר העשוי לינתן
אלא ספק טרפה דבר שאין
ביטול כלאים וערלה באחד ומאתים: שהיה ר' מאיר אומר. כלומר להכי אמר ר' מאיר כולן ידלקו ולית להו ביטול שהיה ר' מאיר אומר הואיל
באומד, אע"פ שנמנה לפעמים
לו מתירין לעולם הוא,
בטל (חולין ק.). תלתן.
ונבטיל ברובא. וכי תימא
ודרכן לימנות אין בטלין ומקדשין לאסור כל המתערבין בהן: וחכמים אומרים. כל פירות שבעולם בטלים חוץ מששה דברים הללו המנויין
פינגר"י, מין קטנית הוא
ביצה חשובה, וכל דבר
כאן שהן חשובין מאד: פרך ובאדן מקומות הן: קולחי. קלחי כרובין גדולים עם עלין שלהן וכרוב של א"י היה גדול כאילן כדאמרינן בכתובות
ולמתק הקדירה בא (יבמות
שהוא חשוב לא בטיל אפילו
(דף קיא:): הראוי לערלה ערלה. אותן שהן מין אילן וערלה נוהגת בהן מקדשין את ערוביהן משום ערלה: והראוי לכלאי הכרם. כגון
פא.) או: מין תבלין וחשובין
באלף, הניחא לריש לקיש
מאד שאף טעם העץ שוה לפרי
דאמר כל שדרכו לימנות
חלפי תרדין וקולחי כרוב וככרות שאינן מין אילן מקדשין ערוביהן באיסור כלאי הכרם: את שדרכו לימנות שנינו. במילתיה דר' מאיר:
(זבחים עב.). ידלקו. כלאים
שנינו, כלומר זה שכתוב
הניחא לר' שמעון בן לקיש. איכא לאוקמא לברייתא דלעיל דקתני ביצה לא בטלה כר' מאיר: האי תנא. דלעיל: תנא. דאיירי גבי ליטרא
בשריפה, דכתיב תוקדש, תוקד
במשנה את שדרכו לימנות
קציעות הוא דאמר כל דבר שיש בו מנין אפילו במידי דרבנן כגון ליטרא קציעות דאיירי בתרומת פירות דרבנן לא בטיל כדמפרש לקמיה:
אש (יבמות שם). המשך בעמוד
שנינו מקדש, היה ר"ל שונה
❖
כל שדרכו לימנות מקדש.
הבא.
וכ"ש. ביצה טרפה: ליטרא קציעות. תאנים שנתייבשו בשדה וקצען במקצוע והוא שם כלי העשוי לכך וחותכין בו עוקצי התאנים ואחר כך דורסין
וכיון ששונה במשנתנו כל
אותם בכלי עגול והן נדבקין יחד ונעשין כגבינה והוא נקרא עגולי דבילה וכשבאין למוכרן מפרידן במגריפה ומוכרן במשקל ליטרא: שדרסה
שדרכו, שמעינן מינה דאפילו
ע"פ. כלי ששמו עגול שבו עושין העגולין: ואינו יודע באיזה עגול. אבל יודע שעל פיו הוא ולא בתוכו: רבי מאיר אומר. כן נחלקו ר' אליעזר
ביצה בכללם שדרכה לימנות
מוסף תוספות
אחת אחת. אלא לר' יוחנן
ור' יהושע בדבר זה ר' אליעזר אומר אף על פי שאין לטרות תחתונות בספק דמוע מצטרפות התחתונות אל הפומין של כל העגולין הללו:
דאמר את שדרכו שנינו,
א. שדוחק הוא לומר דכי
רואין אוקימנא בצריך למקומו
שאין בטלין אפילו באלף,
אלו השנויין במשנתנו בלבד. והן עשרה דברים דאשכחן בירושלמי במסכת ערלה דר' יוחנן וריש לקיש, חד אמר דברי ר"מ עשרה דברים מקדשין, וחד אמר דברי ר"מ כל הדברים מקדשין. ש"מ דאליביה דר' מאיר חולקין
היינו דווקא כשהביצה
ר' יוחנן ור"ל. ואלו הן עשרה השנויין במשנה. ראשון, בגד שצבעו בקליפי ערלה ונתערב באחרים כולן ידלקו דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים. שני, האורג מלא הסיט הצבוע בקליפי ערלה וארגו בבגד
סמוכה שם. ר"ן. ב. רק
ונתערב באחרים ואין ידוע איזהו, ר' מאיר אומר הבגד כולו ידלק, וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים. שלישי, חבילי תלתן של כלאי הכרם שנתערבו באחרים כולן ידלקו דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים יעלו באחד
בעומדת לגדל דווקא.
ומאתים. באלו השלשה חלקו, והודו לו על השאר. ועל זה שנינו שהיה ר' מאיר אומר את שדרכו לימנות מקדש, וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד, ואלו הן אגוזי פרך ורמוני באדן, חביות סתומות,
תר"פ. ג. דקתני נתערבה
חילפות תרדין, קולסי כרוב, ודלעת יוונית. ר"ע מוסיף אף ככרות של בעל הבית. פירוש מפני שהן גדולין, ואינן (במניין) [נמנין] אלא אחד אחד. הראוי לערלה ערלה. פירוש כל מי שהוא מין אילן, כגון אגוזי פרך ורמוני
לשון נקבה וספקא אסור
באדן וחביות של יין או של שמן איסורן משום ערלה, שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו. אבל חליפות תרדין וקולסי כרוב ודלעת יוונית שהן ירקות, אין איסורן אלא משום כלאים, אבל איסור ערלה
וכו', ואי אספקא קאי
אין בהן. וזה ששנינו כי אין בטלין לעולם בזמן שהן שלמים, אבל אם נתפצעו האגוזים, או נתפרדו הרמונים, וכן כל כיוצא בהן, לא הוו ממי שדרכו לימנות אלא עולין באחד ומאתים. וראינו רבותינו שחשבו תשלום
נתערב הוה ליה למיתני.
העשרה שהזכירו בתלמוד ארץ ישראל, כל הזבחים שנתערבו בחטאות מתות כו', והא דביצה, וחתיכה של נבלה שנתבשלה עם החתיכות כו', ומפרש בגמרא דבכל שדרכו לימנות ובאת שדרכו לימנות פליגי. ולא סמכנו
שו"ת ר"ת עד אות ב.
על זה דחזינא בה פירכא א) ולא השבנו על זה הפירוש שאין משיבין את הארי שלא בפניו. וחזרנו בעינייננו לפרש שמועה זו, הניחא לר"ל דאמר כל שדרכו לימנות מקדש שנינו אליבא דר' מאיר, איכא לרבויי אפילו ביצה
ד. דגבי שאר מילי
דהא קתני ביה כל, אלא לר' יוחנן דאמר את שדרכו אפילו לר' מאיר, [והן] אלו העשרה שפירשנו, מאין לנו לרבות ביצה, ועמדה הקושיא אליבא דר' יוחנן. ופריק רב פפא הכי, זה התנא ששנה אחת ביצה שנולדה בשבת
אסרינן חדא רובא ושרינן
כו', תנא דליטרא קציעות הוא, דסבר כל דבר שאין לו מתירין ב), כגון תרומה וכיוצא בה שלא יתכן להיות מותרת לזר לעולם, אפילו בדרבנן לא בטיל, דתניא ליטרא קציעות שדרסה על פי עיגול ואינו יודע כו', עד ר'
תרי רובא גבי יוחסין
יהושע אמר אפילו יש שם ג' מאות לא יעלו, ש"מ כיון דלא בטיל ברוב רבנן היא דאחמרו עלה, ועלה אמר ר' יהושע אפילו יש שם ג' מאות פומין לא יעלו, דסבר ר' יהושע אפילו מדרבנן לא בטיל. וכן ביצת טריפה.
בסוף פ"ק דכתובות (דף
טו.). תוס' זבחים עב. ד"ה
א) אולי הפירכא הוא דהא בירושלמי מבואר דאף לר"י דאת שדרכו למנות שנינו לר"מ מ"מ י' דברים מקדשין וליכא למימר דחתיכות מזבחים שנתערבו בכלל הג' דהא מבואר בגמ' שם דהם אינו בכלל דאת שדרכו למנות ע"ש. ב) אולי צ"ל דסבר כל דבר
שבמנין אפי' בדבר שאין לו מתירין וכו'.