יום טוב פרק
שני ביצה
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
הלכה כאותו הזוג. וא"ת אמאי לא קאמר הלכה כתנא קמא
היינו קלקולא. אם היה מותר לערב אתמול והוא אסר: מתחיל
טז
א) [תוספ' ברכות פ"ג],
א מיי' פ"ב מהלכות
ב) [ברכות מט.], ג) ערובין
תפלה הלכה ה סמג
בשל שבת. ברכה אחת לשניהם ומתחיל להזכיר שבת תחילה ותתן
וי"ל דאי הוה אמר הלכה כתנא קמא הוה משמע אכל דבריו
מ: [תוספ' ברכות פ"ג]
עשין יט טוש"ע א"ח סי'
לנו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה: ומסיים. הברכה
אף ממה שאמר מסיים בשל שבת והא ליתא דהא קי"ל דהלכתא כרבי
ע"ש שיש שינוי' בבריי' זו,
תפז סעיף א:
בשל שבת מקדש השבת ותו לא: ואומר
קדושת היום באמצע. ותתן
דאמר חותם ברוך מקדש השבת ישראל והזמנים י):
יז ב מיי' שם הלכה יא
ד) גבי יו"ט נקט איפכא יו"ט
מאי טעמא למקני שביתה בשבתא
שחל להיות בשבת משום
סמג שם טוש"ע א"ח
לנו ה' אלהינו את יום המנוחה הזה
דביו"ט מתפלל כסדר של
סימן תכה סעיף א וסימן
לא. וא"ת למה לי האי
ואת יום חג פלוני הזה: תני תנא
היינו קלקולא אמר רבא אמר רב חסדא אמר
יו"ט אבל ר"ח מתפלל כסדר
תצ סעיף ט [וסימן תרסג
קמיה דרבינא. במילתיה דרבי
טעמא האיכא טעמא דהכנה כדאמרי'
של שבת. מהרש"א בשם
סעיף ב]:
רב הונא הלכה כרבי ולאסור תנו רבנן א) יום
יח ג שם סימן תצ סעיף
תוספות ישנים, ה) [לעיל ו.],
מקדש ישראל והשבת והזמנים: אטו
בפ' בכל מערבין (עירובין דף לח: ושם)
טוב שחל להיות בשבת בית שמאי אומרים
ו) [תוספ' פ"ב], ז) [עי'
ב:
שבת ישראל מקדשי ליה. שקדמת
מיו"ט לשבת מאי טעמא לא משום
יט ד מיי' שם טוש"ע שם
תוספות פסחים מו. ד"ה עד
מתפלל שמנה [ואומר] של שבת בפני עצמה
קדושת ישראל לשל שבת. בשלמא
הכנה וי"ל דאי לאו ההיא טעמא
שתאפה], ח) בס"א נוסף:
וסימן תכה סעיף ג:
ושל יו"ט בפני עצמה וב"ה אומרים מתפלל
כ ה מיי' פ"ו מהלכות
עריכה, ט) בס"א נוסף:
זמנים צריך להקדים קדושת ישראל
דמקני שביתה בשבתא משום טעמא
משום קנס, י) [ועי' תוספות
יו"ט הלכה יא סמג
שבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת
לקדושתן שעל ידי קדושת ישראל
דקאמר משום הכנה לא אסרינן הואיל
מנחות לו: ד"ה והא], כ) [דף
לאוין עה טוש"ע א"ח
ואומר קדושת היום באמצע רבי אומר אף
נתקדשו הם ואילו לא נתקדשו ישראל
ויש שם ספק דשמא חול הוא לגמרי א
לו: ועי' תוספות שם ד"ה
סימן תקכז סעיף כב:
❖
כא ו מיי' פ"ח מהל'
והא מצוה], ל) נ"א הספרים,
חותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים תני
לא היו קובעים חדשים וקוראין
מכל מקום קשה דהתם בעירובין
ב)
עירובין הלכה יד
מועדים בבית דין: אלא שבת מקדשא
למה לי טעמא דהכנה תיפוק ליה
תנא קמיה דרבינא מקדש ישראל והשבת
טוש"ע א"ח סימן תקכח
וקיימא. מששת ימי בראשית ואינה
סעיף ב:
משום דמקני שביתה בשבתא לא ויש
והזמנים אמר ליה אטו שבת ישראל מקדשי
הגהות הב"ח
כב ז מיי' פ"א מהלכות
תלויה בקביעות דראש חדש: מתפלל
לומר דהתם מיירי בעירובי חצרות
ליה והא שבת מקדשא וקיימא אלא אימא
(א) רש"י ד"ה מיום טוב
יו"ט הלכה ט סמג
שבע. כשאר שבתות כי היכי דבחול
ולא שייך למקני שביתה ומכל מקום
וכו' ובתחומין יאמר אם
שם טוש"ע א"ח סימן תקג
מקדש השבת ישראל והזמנים אמר רב יוסף
היום חול ומחר קדש
סעיף א:
אין לו למועד ברכה קבועה בשלש
קשה מההוא דגטין פרק הזורק (דף
כג ח מיי' שם הלכה י
הלכה כרבי וכדתריץ רבינא: ת"ר שבת
עירובי עירוב אם היום
א
ג)
תפלות הללו אף בשבת אין צריך
עז:) גבי שכיב מרע דקאמר איהי
קדש: (ב) תוס' ד"ה מאי
טוש"ע שם סעיף ב:
שחל להיות בר"ח או בחולו של מועד
לקבוע לו ברכה לבית שמאי ולא
תזיל ותחוד ותפתח והתם מיירי
ד)
כד ט מיי' וסמג שם
טעמא וכו' תנאי ואמוראי
דהכא ודהתם ויש לומר
טוש"ע א"ח סימן
ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר
לכללו לבית הלל: מעין המאורע.
בשבת דשרי לעשות קנין והכא אסר
ב
❖
דהתם והכא מיירי:
תקז סעיף ו:
ראש חדש או מועד: בעבודה.
למקני שביתה אפי' ביו"ט וי"ל דשכיב
מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין
כה י מיי' פ"ו שם הל' ט
ג
כגון יעלה ויבא בברכת עבודה:
מרע שאני דהתירו עליו שלא תטרף
סמג שם טוש"ע
אותו רבי אליעזר אומר בהודאה ד ובמוספין
או"ח סי' תקכז סעיף כ:
בהודאה. כמו שאומר על הנסים
דעתו ותדע דיש חלוק בין שכיב
גליון הש"ס
מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת
כו כ מיי' שם הלכה י
בחנוכה ופורים: כל מקום שזקוק
מרע לאיש אחר דהא התירו לו לגרש
❖
גמ' רשב"א אומר
טוש"ע שם סעי' כג:
ואומר קדושת היום באמצע רשב"ג ורבי
לשבע. ואפי' ערבית ושחרית
בשבת ואין אנו מקדשין ואין מגרשין
ממלאה אשה תנור פת.
ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומרים
עיין לקמן דף כב ע"ב
ומנחה: אין הלכה כאותו הזוג גרסינן.
ואע"ג דלא קאמר לקמן כ) אין מגרשין
ברש"י ד"ה וב"ה מתירין
כל מקום שהוזקק לשבע מתחיל בשל שבת
רבינו חננאל
אלא כתנא קמא דאמר ערבית
מכל מקום למה יש לחלק בין קדושין
❖
ובתוס' שם:
ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום
שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר
לגרושין ועוד דבתוספתא אמרינן
ת"ר יו"ט שחל בשבת
[וכו'] בית הלל אומרים
באמצע אמר רב הונא אין הלכה כאותו
מעין המאורע בעבודה. מיהו לאו
בהדיא אין מקדשין ואין מגרשין ולי
מתפלל שבע, מתחיל
מוסף רש"י
הלכתא כוותיה בהא דקאמר ובמוספין
נראה מדקאמר התם אי אתה מודה
הזוג אמר רב חייא בר אשי אמר רב מניח
בשל שבת ומסיים בשל
מתחיל בשל שבת. ותתן
מתחיל כו' אלא בהא הלכתא כרבי
משמע דלא פליג שום אדם עליה
שבת, ואומר קדושת היום
אדם עירובי תחומין מיום טוב לחברו ומתנה
לנו את יום המנוח הזה,
באמצע. פירוש, מתפלל
דאמר אף חותם בה מקדש השבת
והא פליג רבי עליה לעיל דאמר
אמר רבא ה)ה מניח אדם עירובי תבשילין מיום
ומסיים בשל שבת.
שלש ראשונות ושלש
ישראל והזמנים או ראשי חדשים
מערבין עירובי חצרות לכך נראה
מקדש השבת ותו לא
אחרונות, ואומר אתה
טוב לחבירו ומתנה מאן דאמר עירובי תחומין
(ערובין מ:). ואומר
בראש חדש: מיום טוב לחבירו.
בחרתנו באמצע, מתחיל
לפרש דטעמא דהכא יש לומר משום
קדושת היום. של ראש
כל שכן עירובי תבשילין ומאן דאמר עירובי
בשל שבת ואומר ותתן
אם נזכר ביו"ט ראשון וחלו שני
הכנה וה"ק אסור למקני שביתה
חדש עם של שבת כגון את
לנו ה' אלהינו את
תבשילין אבל עירובי תחומין לא מאי טעמא
ימים טובים חמישי וערב שבת ומתנה
בשבתא משום דהיינו הכנה ואין
ו
יום המנוח הזה ואת יום
יום המנוח, ומסיים בשל
ראש חדש הזה, ואם מועד
דלמקני שביתה בשבתא לא תנו רבנן
שבת בשמחה ובששון
אם היום חול ומחר קדש עירובי עירוב
מכינין מיום טוב לשבת וא"ת לרבי
הוא את יום השבת הזה
הנחלתנו ושבתות ומועדי
ואם חלוף איני צריך לערב לתבשילין
יוחנן דאמר לעיל (דף ד.) נולדה בזה
אין אופין מיום טוב לחבירו באמת אמרו
ו) ז
ואת יום חג פלוני הזה
קדשך. רבי אומר אף
ובתחומין יאמר אם היום (א) קדש אין
מותרת בזה וקאמר טעמא לעיל
(שם). מפני שהפת
חותם בהמקדש ישראל
ממלאה אשה כל הקדרה בשר אע"פ שאינה
נאפת יפה בזמן
והשבת והזמנים, ותרציה
בדברי כלום ולמחר יאמר כמו כן בשל
משום דלית ליה הכנה וכי פליג רבי
צריכה אלא לחתיכה אחת ממלא נחתום
שהתנור מלא. והפת
ח
רבינא הכי מקדש השבת
תחומין ובאותה הפת עצמה דממה
יוחנן אכל הני תנאי ואמוראי דהכא (ב)
מרובה קרובים זה לזה
וישראל והזמנים, דשבת
חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון
נפשך הוי עירוב אבל בשל תבשילין
ויש לומר דהתם מיירי בהכנה שנעשה
מתחממים זה מזה ונאפת
לאו ישראל מקדשי לה
אחד אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך
יפה וטורח הצריך הוא
דהא מיקדשא וקיימא.
אין צריך לשנות ולחזור את תנאו
בידים כגון עירובי תחומין ואפי' רבי
❖
(סדור רש"י סי' שצה).
אמר רב יוסף הלכתא
לו ר' שמעון בן אלעזר אומר $ ז)ממלאה אשה
למחר: דלמקני שביתה בשבתא.
יוחנן מודה אבל מה שמתיר ר' יוחנן
כרבי דחותם בה וכדמתרץ
כל התנור פת מפני שהפת נאפת יפה בזמן
לאו דוקא שבתא נקט אלא יו"ט קרי
היינו גבי ביצה דהוי הכנה בידי שמים
רבינא ברוך מקדש השבת
וישראל והזמנים, דישראל
שהתנור מלא אמר רבא הלכה כרבי שמעון
שבתא. לא התירו לו לקנות שביתה
שנעשית מאליה:
מוסף תוספות
ט
מקדשי להו לזמנים,
אי
אמרת הוא נאסר וקמחו נאסר
ביום טוב ואפי' מספק ואם התירו
בן אלעזר איבעיא להו מי שלא הניח עירובי
הילכך מקדמינן קדושתן
א. דהא אפילו ביצה
צריך לאקנויי קמחו לאחרים
בעירובי תבשילין התם משום כבוד
דישראל דאינון מקדשי
דכותה שנולדה ביום טוב
תבשילין הוא נאסר וקמחו נאסר או דלמא
להו לזמנים. ת"ר שבת
ראשון מותרת בשבת
שבת התירו: אין אופין. פת:
ואי אמרת אין קמחו נאסר אין צריך
הוא נאסר ואין קמחו נאסר למאי נפקא מינה
שחלה להיות בר"ח או
והכא נמי כיון דמתנה
לאקנויי קמחו.
ממלאה אשה כו'. דבחד טרחא סגי
ותימה הואיל וקמחו
בחולו של מועד. ערבית
ביום טוב ראשון לא
לאקנויי קמחו לאחרים אי אמרת הוא נאסר
ושחרית ומנחה מתפלל
מיחזי כמכין מיום טוב
וכן בנחתום לגבי מלוי: אבל לאפות.
נאסר מה מועיל הקנייה לאחרים מי
וקמחו נאסר צריך לאקנויי קמחו לאחרים ואי
שבע, ואומר אלהינו
לשבת.
רשב"א.
כל ככר וככר צריכה ח) אפיה ורדיה
יכול לסלק האיסור שבו כדי שיאכל
ואלהי אבותינו יעלה
ב. אדרבא הל"ל שיהא
אמרת הוא נאסר ואין קמחו נאסר לא צריך
לעצמה: בזמן שהתנור מלא. שתנוריהם
הוא עצמו אחר (כך) שנאסר ב ועוד
ויבא וגו', ומזכיר מעין
קמחו כבעליו וכענין
המאורע, אם הוא ר"ח
שאמרו בעירובי תחומין
לאקנויי קמחו לאחרים מאי תא שמע י מי
קטנים היו ומדביקין פת בדפנות
קשה ג כיון שהוא נאסר מאיזה טעם יהא
אומר של ר"ח, ואם חולו
(ל"ז א') דהבהמה והכלים
ומתוך שהוא מלא מתמעט חללו ואין
מותר שאחרים אופין (לשבת) בשבילו ד
שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יאפה
של מועד, אם פסח אומר
כרגלי הבעלים ואפילו
וכי אחרים יכולים לעשות בשבילו מה
מקום לחמימותו להתפשט והפת נאפת
של פסח, ואם סוכות
נתנן לאחר בשבת או
ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא לאחרים ולא
של סוכות. בעבודה והיא
בי"ט. רשב"א. ג. דאי אין
יפה: הוא נאסר. לאפות: וקמחו
שהוא עצמו אינו יכול לעשות בשביל
אחרים אופין ומבשלין לו כיצד הוא עושה
רצה ה' אלהינו בעמך
קמחו נאסר דאין צריך
נאסר. שלא יהו אחרים אופין קמחו
עצמו ה לכן נראה לי כגי' ל) דה"ג אי
ישראל וכו'. ואם לא
לאקנוי. תר"פ. ד. דאם כן
מקנה קמחו לאחרים ואופין לו ומבשלין לו
בעודו שלוט): לאקנויי קמחו. אם צריך
אמרת הוא נאסר ואין קמחו נאסר
אמר מחזירין אותו, והכי
מה הועילו חכמים
ש"מ הוא נאסר וקמחו נאסר ש"מ איבעיא
הילכתא. ובמוספין מתחיל
בתקנתן כל [אדם לא]
לתת במתנה את קמחו שיהו אחרים
מצי לאקנויי קמחו לאחרים ואז מועיל
בשל שבת ומסיים בשל
יערב ויתן לאחרים שיעשו
להו כ עבר ואפה מאי ת"ש מי שלא הניח
מותרים לאפותו ולתת לו: בשלמא
הקנין ואי אמרת הוא נאסר וקמחו
ו
שבת, ואומר קידוש היום
לו. רשב"א. ה. [הא]
עירובי תבשילין כיצד הוא עושה מקנה
לא גרס: ולא יטמין. כדרך שמטמינין
נאסר לא מצי לאקנויי קמחו לאחרים
באמצע, וחותם מקדש
שלוחו של אדם כמותו.
השבת ישראל והזמנים,
שם. ו. והקנאה מיהא בעי
תבשיל שבת: עבר ואפה
קמחו לאחרים ואחרים אופין לו ומבשלין לו
דהא לא מועיל הקנין ובסמוך גרס
והכי הילכתא. רשב"ג ור'
דבלאו הכי אי אפשר
מאי. מהו שיאכל בשבת:
ש"מ הוא נאסר ואין קמחו נאסר:
ואי
ישמעאל בנו של רבי
משום דשלוחו של אדם
יוחנן בן ברוקה אומר, לא
כמותו. ר"ן.
ואי
ובלבד
במוספין בלבד, אלא כל
מקום שזקוק לשבע בין ערב בין שחרית בין מנחה, מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קידוש היום באמצע. אמר רב הונא אין הלכה כאותו הזוג, והן רשב"ג ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן
בן ברוקה הללו. אמר רבא מניח אדם עירובי תחומין מיו"ט לחבירו ומתנה, וכ"ש עירובי תבשילין. ומשמיה דרב אמר מניח עירובי תבשילין מיו"ט לחבירו ומתנה, אבל עירובי תחומין לא, דלמקנא
שביתה ביו"ט לא. והני מילי בשני ימים טובים של גליות שהן ב' קדושות, שמתנה ואומר אם היום קדש ולמחר חול הוא אינו צריך לעירוב, ואם מחר הוא יו"ט היום עיו"ט, הנה אני מערב מעיו"ט
ליו"ט. וקיימא לן כרבא דהוא בתראה. ת"ר אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול. באמת אמרו ממלאה אשה קדרה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת. וכן נחתום ממלא ומחמם קומקומוס
מים אע"פ שא"צ אלא לקיתון אחד כו'. ר' שמעון בן אלעזר אומר אף ממלאה אשה תנור פת, מפני שהפת [נאפת] יפה בשעה שהתנור מלא. אמר רבא הלכה כר' שמעון בן אלעזר, וקיי"ל מרבותינו
ובלבד שלא יערים. איבעיא להו מי שלא הניח עירובי תבשילין הוא נאסר וקמחו נאסר, ואין לו תקנה אא"כ יקנה קמחו לאחרים, אלא הוא שנאסר א) [לא אפי ליה אלא] דכמה דלא מקני ליה, לא
הוא אפי ליה ולא אחרים אפו ליה. או דלמא הוא נאסר אבל קמחו לא נאסר, ולא צריך לאקנויי קמחו לאחרים, אלא הוא שנאסר לא אפי אחריני אפו ליה. ופשטנא הוא נאסר וקמחו נאסר, ואין לו
תקנה אלא אם יקנה קמחו לאחרים וימסרנו להן,
נעשה כשלהן ומותר להן לאפות
ולהאכילו. איבעיא להו זה שנאסר אם
עבר
ואפה מאי, כלומר קנסינן ליה ומנעינן ליה לאכול מה שנאפה, אי לא.
א) ע"פ הגה"ה בד"ו: "אלא הוא שנאסר לא אפי ליה אבל כל כמה דלא מקני כו'".