יום טוב פרק
שני ביצה
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמא
יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. תימה אמאי לא קאמר
ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. ממקומו עד המקוה: ומי
לו א מיי' פ"ד מהל' י"ט
א) [עירובין סג: וש"נ],
ב) [תוספ' פ"ב], ג) [שבת
הל' יח [שו"ע א"ח סי'
גזרינן. ומי אחמור רבנן כולי האי בהך תקנתא דטבילת כלים
שמא יוציאנו מרשות היחיד לרשות הרבים וי"ל שיש היכרא
כ. וש"נ], ד) [שם נג:],
שכג סעי' ז בהג"ה]:
למגזר התירא אטו איסורא וגזרה לגזרה: ותסברא. דהא קושיא
בפתח ובגפופי החצר א ח):
לז ב מיי' שם הל' יז:
ה) [שבת קלח:], ו) [אוכל
גזרה
י"ט אטו שבת. ולא הוי גזרה לגזרה די"ט ושבת אחת
היא: מזהר זהיר בהו. שלא יטמאו
וכיון דזהיר בהו הויא להו
לח ג ד מיי' שם הל' יח
בתרומה הביא כפרתו אוכל],
היא: נגזור השקה אטו הטבלה.
ז) [עי' בר"ש בהג"ה],
[ופ"א מהל' מקואות
טומאתן מלתא דלא שכיחא ולא גזרו
ח) [ועי' תוס' ר"ה כט: ד"ה
הל' ז טוש"ע י"ד סי' קצח
בה רבנן: מדלין. מים: בדלי טמא
וקשה לפרוך נגזור משום שמא
שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות
שמא ובסוכה מג. ד"ה
סעי' מו]:
והוא טהור. מאליו. והא לא דמי
יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים
לט ה מיי' פ"ד מהל' יו"ט
ויעבירנו ובמגילה ד: ד"ה
הרבים א"ל אביי יש לו בור בחצירו מאי איכא
❖
ויעבירנה], ט) [וע' תוס'
הל' יז:
למטביל כלי ע"ג מימיו דמתני' דאסור
להשיקן וי"ל דגבי הטבלת כלי צריך
למימר א"ל גזירה בור בחצרו אטו בור
חגיגה ד' כא.], י) [וע' תוס'
דהתם כל עצמו לא בא אלא לטהר
למגזר שמא יעבירנו לפי שלהוט ב
שבת קיא. ד"ה האי ותו'
ברשות הרבים התינח שבת ביו"ט מאי איכא
❖
בין מים בין כלי הלכך מוכחא מילתא
להטבילו ג אבל בהשקת מים ד אין להוט
זבחים צד. ד"ה מקנחה],
רבינו חננאל (המשך)
למימר גזרו יו"ט אטו שבת ומי גזרינן והא תנן
דטבילה וטעמא דטבילה אסורה משום
כל כך להשיקן דאפשר במים אחרים
מטבילין, שיצופו המים
ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן
דנראה כמתקן כלי והאי מחזי אבל
וכן בסמוך בולד הטומאה לא פריך
ויעלו למעלה מן הכלי,
גליון הש"ס
אבל לא מטבילין ואי איתא נגזור השקה
הכא אין הכל יודעים שהדלי טמא
נגזור שמא יעבירנו לפי שאינו להוט
כדי שיהא הכלי ומימיו
גמ' נראה כמיקר. עיין
משוקעין במים, אלא הכלי
אטו הטבלה ותסברא אי אית ליה מים יפים
והרואה אומר לשאוב מים הללו היה
כל כך להטבילו כיון דליכא אלא
יבמות דף מ"ו ע"ב תוס'
כולו צריך להיות משוקע
צריך: נגזור דלמא אתי לאטבוליה
טומאה דרבנן:
❖
הני למה לי למעבד להו השקה אלא דלית
ד"ה תקוני גברא:
במים, ויהיו המים
מדלין בדלי טמא והוא טהור.
בעיניה. בלא שאיבת מים: מתוך
הטמאים שבתוך הכלי
ליה וכיון דלית ליה מזהר זהיר בהו איתיביה
משיקין עם מי המקוה. ואי
שלא הותרה לו. טבילה זו אלא ע"י
מאליו תימה דבמתניתין
א מדלין בדלי טמא והוא טהור ואי איתא
גזרינן נגזור השקה אטו
מוסף רש"י
דליו בשאיבתו שאין כן דרך שאר
אמר אין מטבילין כלי על גבי מימיו
הטבלה, ונאמר הרואה
נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה שאני
ויעבירנו ארבע אמות
טבילות: זכור הוא. שהטבילה
לטהרו וי"ל דהתם מיירי שהוא מלא
שמשיקן יטביל. ודחינן
התם מתוך שלא הותרה לו אלא ע"י דליו
ברשות הרבים. הוא
טומאת המים היפין בזמן
אסורה בי"ט: כלי שנטמא מערב
מים ויש בו הוכחה דלאטבולי קבעי
הדין דמצי למימר ויוציא
שאין לו זולתם מיזהר
זכור הוא איתיביה כלי שנטמא מעיו"ט אין
י"ט. ובאב הטומאה כדלקמן:
ואסור להטביל כלי דמחזי כמתקן
ב
מרה"י לרה"ר, אלא שברוב
זהיר בהו, וטומאתם
מקומות וענינים אמרינן יש
מטבילין אותו ביו"ט ביו"ט מטבילין אותו ביום
מלתא דלא שכיחא היא,
אין מטבילין אותו בי"ט. הואיל והיה
אבל הכא אין הכל יודעין שהדלי
לחוש להעברה ד"א ואין
ומלתא דלא שכיחא לא
לו להטבילו מבעוד יום: בי"ט
טמא וא"כ הרואה יהא סבור דלשאוב
טוב ואם איתא נגזור דיום טוב אטו דערב יום
לחוש להוצאה, כגון אם
גזרו בה רבנן. ולמה בכלי
מטבילין אותו בי"ט. וישתמש בו
הוא צריך:
היה מונח בכרמלית או
אבן, משום דלא מקבלי
טוב טומאה ביום טוב מלתא דלא שכיחא
כלי שנטמא באב הטומאה אין
בקרפף או בגינה דאין כאן
טומאה, כדקיי"ל כלי
היום חולין שאין צריכין הערב שמש:
היא ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן
א)
איסור הוצאה דאורייתא
גללים כלי אבנים כלי
דלא שכיחא. שהרי הכל מטהרין
מטבילין אותו בולד הטומאה
ויש כאן איסור העברה
אדמה לא מקבלי טומאה,
איתיביה ב) כלי שנטמא באב הטומאה אין
מטבילין אותו וכו'. פירש רש"י דמיירי
ברגל וכל שכן שזהירין מלהטמא:
ברה"ר, או הגביהו על מנת
ופירשנוה בתחילת יומא.
מטבילין אותו ביום טוב בולד הטומאה
ליטלו ולא להוציאו ונמלך
ג
ומותבינן עליה מדלין
כלי שנטמא באב הטומאה. מערב
שנטמא מערב י"ט דאי בי"ט אפילו
להוציאו פטור משום
בדלי טמא. [כמו] וגם דלה
מטבילין אותו ביום טוב ואם איתא נגזור הא
י"ט כדלעיל: אין מטבילין אותו
באב הטומאה מטבילין אותו והא
הוצאה, אם לא עמד לפוש
[דלה] לנו. כלומר ממלאין
אטו הא ולד הטומאה היכי משכחת לה גבי
בי"ט. דכיון דטמא מן התורה הוה
דאמרינן לעיל מערב י"ט אין
בינתים כדאמרינן במסכת
בו מים מן הבור והוא
שבת (סוכה מג.). כהנים
טהור מאליו, כלומר אמאי
ליה כמתקן: בולד הטומאה. אין
כהנים כהנים זריזין הם ת"ש דאמר רב חייא
מטבילין אותו בי"ט מיירי שנטמא
ג)
זריזין הם. שכולם היו בני
לא גזרינן דלמא אתי
כאן תקון דמדאורייתא טהור מעליא
באב הטומאה וטעמא דאב הטומאה
בר אשי אמר רב נדה שאין לה בגדים
תורה וחרדים ונזכרים
לאטבולינהו. ודחינן מתוך
ד
(שבת כ.) בקיאים הם בכל,
הוא שאין כלי טמא אלא באב
אין מטבילין אותו משום דטומאה
שלא הותרה לו אלא ע"י
מערמת וטובלת בבגדיה ואם איתא נגזור
דכתיב בהן (דברים לג)
מילוי, זכור הוא שאסור
הטומאה כדתניא ה)בהכל שוחטין (דף
דאורייתא היא דנראה כמתקן אבל
דלמא אתי לאטבולי בעינייהו שאני התם
יורו משפטיך ליעקב (שם
להטבילו ולא אתי
כה.) אוכל ומשקה מטמאין מאויר
בטומאה שנטמא במשקין אינו טמא
קיד:) או: דכיון דנכנס
לאטבוליה. וכן כלי
מתוך שלא הותרה לה אלא על ידי מלבוש
לעבודה בידוע שלמדוהו
שנטמא ביו"ט מטבילין
כלי חרס ואין כל הכלים מטמאין
כי אם מדרבנן ולא מחזי כמתקן ועוד
זכורה היא רב יוסף אמר גזרה משום סחיטה
הלכות קודש (ערובין קג.).
אותו ביו"ט, ולא גזרינן
מאויר כלי חרס משום דהוה ליה ולד
פירש פירוש אחר דמיירי שנטמא בי"ט
אדם נראה כמיקר. ואין
דלמא אתי לאטבולי כלי
אמר ליה אביי תינח כלים דבני סחיטה נינהו
הטומאה שמה שבתוכו אין מיטמא
עצמו ובאב הטומאה ומ"מ אין
נראה כמתקן עצמו (שבת
שנטמא מעיו"ט, מאי
❖
נז.).
טעמא ביו"ט מזהר זהירי
כלים דלאו בני סחיטה נינהו מאי איכא למימר
מחמת השרץ אלא מחמת אויר כלי.
מטבילין אותו בי"ט הואיל וצריך
אינשי בכלים שלהן,
יש מפרשים כלי שנטמא באב
הערב שמש ואין מטבילין לצורך חול
א"ל גזרה הני אטו הני איתיביה כל הני
וטומאת הכלים ביו"ט
הטומאה אפילו נטמא בי"ט אין
אבל בולד הטומאה אינו צריך הערב
מלתא דלא שכיחא היא
תיובתא ושני ליה כדשנינן רב ביבי אמר
מוסף תוספות
דהא זהירי בה, וכל מלתא
מטבילין אותו בי"ט וטעמא משום
שמש ומטבילין אותו בי"ט והא
גזרה שמא ישהא תניא כוותיה דרב ביבי
ה
דלא שכיחא לא גזרו בה
א. [ו]כיון דאיכא מחיצות
דבעי הערב שמש דטומאה דאורייתא
דאמרינן נטמא ביום טוב מטבילין
רבנן. ומותבינן עליה כלי
לא שכיח דמשתלי.
כלי שנטמא מערב יום טוב אין מטבילין
צריכה הערב שמש הלכך הואיל ואינו
אותו בי"ט מיירי שנטמא בולד
שנטמא באב הטומאה כו'.
רשב"א. ב. לעשותו, כגון
אותו ביום טוב גזרה שמא ישהא רבא
ושנינן וולד הטומאה לא
במצות שופר ולולב וכן
ראוי היום לתשמיש לא יטבילנו וקשיא
הטומאה ולא נהירא ליה לרש"י
משכחת לה דצריך טבילה
כלי להטבילו לצורך
אמר מפני שנראה כמתקן כלי אי הכי
לי הרי ראוי להשתמש בו חולין שאין
דאכתי מ"מ הרי ראוי להשתמש בו
לטהוריה שלא יטמא אלא
שמחת יו"ט. תר"פ.
אדם נמי אדם $ נראה כמיקר הא תינח
הערב שמש אלא לתרומה וקדשים
חולין שאינו צריך הערב שמש אלא
גבי כהנים דאכלי תרומה,
ג. שנטמאו באב הטומאה
ד)
ושני עושה שלישי, והן
דמתוך שמצוה עליו
מים יפים מים רעים מאי איכא למימר אמר
כדתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב
תרומה והר"י פי' דניחא לפי המסקנא
זריזין ולא אתי לאטבולי
לטהרן הרי הוא בהול
שמשו אוכל בקדשים (נגעים פרק יד
דאיירי בתרומה דשם צריך הערב
ו)
רב נחמן בר יצחק
פעמים שאדם בא
כלים שנטמאו באב
לקיים מצוה ואינו זכור.
ה
מ"ג ): ולד הטומאה היכי משכחת
שמש ואינו נראה להר"ר יצחק דאטו
הטומאה, אבל וולד
רשב"א. ד. שנטמאו אין
ז)
בשרב
הטומאה אינו מטמא, דאין
בטהרתן מצוה לאחר
לה. מי הוא הצריך להטבילו אינו אלא
פסיקא ליה דכהנים לית להו חולין
שני עושה שלישי בחולין,
שיטמאו. הרא"ה. וע"ע
כהן דהא ולד הטומאה ראשון וכלי שנטמא בו שני ומותר לחולין שאין
ומיהו קשה היאך הוא מותר להטביל כלי שנטמא בולד הטומאה דאם
ואי משתמשי בכלי שנגע
בשיטה ד"ה ואם איתא.
בוולד הטומאה א) שרי
ה. בכלי דכהן דרוב
שני עושה שלישי בחולין וא"צ להטבילו אלא לתרומה: זריזין הן.
רוצה להשתמש בחולין ובמעשר א"צ טבילה ואי משום תרומה הא
ליה דהא לא מטמא,
אכילתו בתרומה. רשב"א.
ולא אתו למשרי דאב הטומאה. אי נמי זריזין מלבא טומאה לכליהן
בעי הערב שמש וא"כ לצורך חול הוא מטביל ויש לומר דלפירוש
כדקי"ל אין שני עושה
ו. וכדאמרינן בזבחים
והויא מלתא דלא שכיחא: שאין לה בגדים. טהורים להחליף וללבוש
אחר שפירש רש"י ניחא דבטבילה דרבנן כמו זו לא בעיא הערב
שלישי בחולין. וכן נדה
פרק דם חטאת (צ"ד ב').
שאין לה בגדים ללבוש,
רשב"א. ז. [ד]אין שרייה זו
אחר טבילתה והיום י"ט ואינה יכולה להטביל את אלו שעליה:
שמש ט) כדתנן במסכת פרה (פי"א משנה ה) כל הטעון ביאת מים
מערמת ביו"ט וטובלת
דרך נקיון ולבון וגם אינו
מערמת וטובלת. כשהיא לבושה וסלקא לה טבילה אף לכלים ולא
מדברי חכמים לאחר ביאתו מותר בכולן:
בבגדיה, ונמצאו בגדיה
מתכוין לנקות ולהסיר
היכי משכחת לה בכהנים.
מוכחא מלתא שהיא מתקנת דלטבילת עצמה נכנסה ואדם מותר
וא"ת בישראל נמי משכחת לה דכל
מיטהרין עמה. משנינן בה
טנוף על ידי המים
מתוך שלא היתרתה לה
ופעמים שמלכלך בכך.
לטבול כב"ה דנראה כמיקר כדלקמן: רב יוסף אמר. טעמא דמתני'
הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה וי"ל דמיירי בכלי
להטביל כליה אלא ע"י
רשב"א. ויותר מתלכלכים
דטבילת כלים בשבת וי"ט אסירא משום סחיטת בגדים שאף הן בכלל
שאינו ראוי להשתמש בתוכו מים כגון כלי מנוקב:
מלבוש זכורה היא, ולא
בגדים כשנכנסה בנהר
מערמת וטובלת בבגדיה. תימה היינו שרייה ושרייה אסורה מפני
כלים: שמא ישהא. אי שרית ליה לאטבולינהו בי"ט משהי להו עד י"ט
אתיא לאטבולי בגדיה
לבושה ממה שמתכבסין.
❖
בפני עצמן. ורב יוסף
תוס' זבחים צד. ד"ה מקנחה.
שהוא פנוי ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה:
שהוא מכבס ומלבן דאמרי' שרייתו זו היא כבוסו ו וי"ל
אמר, מתני' גזירה משום
רבא אמר. טעמא דמתני' מפני שנראה כמתקן כלי ודמיא לתקנת
דהואיל דהוי דרך טינוף שרי ותדע דהאיך אנו מנגבים ידינו במפה
ז
סחיטה כו', ופשוטה היא.
מלאכה וגזור עלה מדרבנן: תינח מים יפין. שדרך לרחוץ בהן:
בשבת הא הוי שרייה ואסור מפני שהוא מכבס ומלבן אלא כיון דהוי
רב ביבי אמר גזירה שמא
רבינו חננאל
גזרה
ישהא. פירוש כל כלים
שמא ישהא. פי' עד
דרך טינוף שרי הכא נמי נימא הכי י):
בשרב
שנטמאו לו יאמר הנה
אמר רבה אפילו מי שיש
י"ט שהוא פנוי ויבא לידי תקלה להשתמש בהן תרומה אבל אדם
אין משהא עצמו מלטבול ועוד לא שייך למיחש לידי תקלה כל כך:
ביו"ט שאין אני עושה
לו בור בחצרו, גזרינן שלא
מלאכה נטבילם, עכשיו
יטבילן לכליו בחצרו,
הדר
טרוד אני במלאכתי,
גזרה שמא יטלם בחצר
ונמצא משהא אותם ביו"ט. תניא כוותיה דרב ביבי כו'. רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי. פירוש אתמול לא היה יכול
אחרת מי שאין לו בור בחצרו [ו]יעבירם ברה"ר, וגזרינן נמי יו"ט להטביל הכלים אטו שבת. ומתמהינן ומי גזרינן והתנן
להשתמש בו, עכשיו ביו"ט משתמש בו, נמצא כאילו היום תיקנו. ואקשינן אי הכי אדם נמי נראה כמתקן עצמו, שאתמול
ושוין שמשיקין את המים. פירוש משקעין כלי אבן זה שיש בתוכו מים מתוקים שנטמאו, משקעין אותן במקוה הכלי
היה טמא ועכשו נטהר וניתקן. ושנינן אדם נראה כמיקר, פירוש כיורד במים להצטנן בהן ולא להיתקן כו'.
כולו, ובלבד שלא יצופו (מן) [מי] המקוה על הכלי, אלא יהיה משוקע במלאו בכלי אבן לטהר אותן המים. אבל לא
א) תרומה שרינן ליה לאטבולי ביו"ט דהא כו' כצ"ל.