יח:
יום
טוב פרק שני ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הדר
ביה רבא מההיא. פי' מההיא שנויא דקא משני כאן קודם
בשרב. חום: מי המשרה. ששורין הפשתן בהן: ביום הכפורים.
מ א ב מיי' פכ"א מהל'
א) שבת דף קיא. ע"ז דף כח.,
ב) [שבת שם], ג) שבת דף
שבת הל' כד סמג לאוין
שאסור ברחיצה משום ענוי ומותר בטבילת מצוה כדלקמן: מאי איכא
כו' לא ס"ד דאמר כל חייבי טבילות כו' ותימה מנא ליה דרבא
סה טור ש"ע א"ח סי'
קיא. תענית דף יג. [יומא
למימר. הא ודאי מוכחא מלתא דלטבילה מתכוין ולא כמיקר: מי
הדר ביה מההיא שנויא לעולם אימא לך דהדר משנויא דהואיל דמאי
פח.], ד) [תוספתא פ"ב
שכח סעיף לב:
איכא מידי. דמלאכה דבשבת
מזקיקו לההוא טעמא דהואיל דקמשני מתני' משום דנראה כמתקן
שרי וליכא איסור דרבנן משום דדמיא
מא ג מיי' פ"ג מהל'
ותוספתא שבת פי"ז],
ה) אבע"א רבי אבע"א רבנן
שביתת עשור הלכה
למלאכה: וביום הכפורים אסור.
ואימא דהדר ביה מההיא שנויא
מתניתא רישא ביו"ט וסיפא
ב טוש"ע א"ח סי' תקנד
והדר ביה נמי מההיא שנויא דהואיל
משום מלאכה כי הא דבעית למסרי
בשרב ורוחץ אפילו במי משרה תינח בימות
בשבת אב"א רבנן וכולה
סעיף ח:
עליה משום דנראה כמתקן: כיון
והא דכלים אסורים מההיא טעמא
מב ד מיי' פ"ד מהלכות
מתניתין בשבת ואב"א רבי
החמה בימות הגשמים מאי איכא למימר
❖
י"ט הל' יז:
וכולה מתניתין בי"ט ת"ר
דבשבת. דחמירא במלאכה שרי משום
דשנויי אמוראי דלעיל משום שמא
אמר רב נחמן בר יצחק פעמים שאדם בא
וכו'. כצ"ל וכן ברש"י.
טעמא דמיקר: ביום הכפורים נמי
יעבירנו או ישהא או יסחוט וי"ל דסמי
מהרש"ל, ו) בס"א: תיסריה,
מן השדה מלוכלך בטיט ובצואה ורוחץ
שרי. ואע"ג דלא נראה כמיקר שלא
חדא מקמי תרתי ההיא שנויא דהכא
ז) בס"א: בשעות, ח) [פ"ב],
רבינו חננאל
אפילו בימות הגשמים תינח בשבת ביוה"כ
ט) [פי"ז], י) [תעניתיג. ושם
כאן קודם טבילה מקמי תרתי שנויי
תחמיר לענין מלאכה ביום הכפורים
איתא ר"ח סגן הכהנים],
ואקשינן התינח שבת,
מאי איכא למימר אמר רבא מי איכא מידי
משבת: ומי אית ליה הואיל. באיסורי
דמשני משום מתקן כלי והואיל ולא
כ) [וע"ע תוס' נדה סח. ד"ה
דאיכא למימר מצטנן הוא,
דבשבת שרי וביוה"כ אסור אלא הואיל
הא דאפשר], ל) [דיבור זה
נהירא חדא דהא בהא תליא דהא מה
שבת כה"ג משום דשרי בהא לא תשריו)
דרחיצה בשבת שריא,
שייך אמשנה דלעיל יז:
אלא יוה"כ שאסור
בהא: לא יגמע בהן את החומץ.
ובשבת שרי ביוה"כ נמי שרי ומי אית ליה
דמשני רבא הואיל ושבת כו' היה כולו
❖
וצע"ק],
ברחיצה מאי איכא
להעמיד שנויא משום דנראה כמתקן
לרפואה דכל רפואה בשבת גזור בה
לרבא הואיל והתנן החושש בשיניו לא
למימר, דליכא למימר
א)
א
ועוד דהיה לו לפרש האי מקמי תרתי
רבנן משום שחיקת סממנין שהיא אב
נראה כמיקר, למה טובל,
יגמע בהן את החומץ אבל מטבל הוא
והא נראה כמתקן עצמו.
מלאכה טוחן: אבל מטבל הוא. בו
לכך נראה לי דקים ליה לגמרא דלא
מוסף רש"י
כדרכו ואם נתרפא נתרפא ורמינן עלה ב)לא
ומשני רבא הואיל ובשבת
מאכלו כדרכו: לא יגמע ופולט.
היה יכול לעקור מפני שנראה כמתקן
לא יגמע בהן את
שרי ביוה"כ נמי שרי,
יגמע ופולט אבל מגמע ובולע ואמר אביי
החומץ. בשבת, דכל
דמוכחא מלתא דלרפואה עביד: ואמר
כיון דמתרץ ליה עלה דמתני'
דליכא מידי דבשבת שרי
כי תנן נמי מתני' מגמע ופולט תנן ורבא
רפואה אסרו חכמים
וביוה"כ אסור. ומקשינן
ב
אביי גרסינן: ורבא אמר גרסינן:
אבל היה סבור לעקור שנויא
לעשותה בשבת היכא דליכא
ומי אית ליה (לרבה)
אמר אפי' תימא מגמע ובולע ולא קשיא
קודם טבול. קודם אכילה מגמע
דהואיל ומהא נמי מייתי ראיה דאין
סכנה, משום שחיקת
[לרבא] הואיל, והתנן
סממנין במסכת שבת (ע"ז
כאן קודם טבול כאן לאחר טבול ואם איתא
החושש בשניו לא יגמע
יכול לעקור [וע"ע תוס' שבת
ובולע דלא מוכחא מלתא דלרפואה
כח.). אבל מטבל הוא
בהן חומץ, אבל מטבל
דסברי חומץ אהני ליה למיכל: לאחר
נימא הואיל וקודם טבול שרי לאחר טבול נמי
קיא. ד"ה לא]:
כדרכו. מאכלו ופתו
כדרכו ואם נתרפא נתרפא.
כל
טבול. לאחר אכילה וטבל מאכלו
ורמינן עליה והתניא אינו חייבי טבילות טובלין כדרכן בין
בחומץ (שבת קיא.). לא
שרי הדר ביה רבא מההיא וממאי דמההיא
יגמע ופולט. דמוכח
מגמע ופולט אבל מגמע
בחומץ דמוכחא מלתא דלאו חומץ
בתשעה באב בין ביום הכפורים.
הדר ביה דלמא מהא הדר ביה לא סלקא
דלרפואה היא (שם). כאן
ובולע. ואמר רבא לא
היינו דוקא להני שטובלין טבילת
בעי למטעם אלא משום רפואה
קודם טבול. לפני אכילה
קשיא, ואוקמה למתניתין
דעתך ג) דתניא ג כל חייבי טבילות טובלין
מצוה בזמנה אבל השתא שכל
ואמאי הרי קודם אכילת שבת היה
מותר, שדרכן היה לטבול
לא יגמע ויבלע לאחר
כדרכן בין בתשעה באב בין ביוה"כ: ושוין
בחומץ בכל יום והרואה
טיבול, ומתניתא דקתני
טבילות שנשותינו טובלות היינו
מותר ובחצי שבת אתה אוסרו ובחצי
אומר זהו טיבולו, ולאחר
מגמע ובולע (לאחר)
שמשיקין את המים בכלי אבן וכו': מאי אבל
שבת אתה מתירו: נימא הואיל.
טבילה שלא בזמנה דהן סופרות ז'
טיבול אסור, הכל יודעין
[קודם] טיבול, ואם איתא
לא מטבילין אמר שמואל אין מטבילין את
נקיים מספק שהן זבות אינן טובלות
וקודם אכילה שרי דנראה כחפץ
שכבר סעד וטבל כל צרכו
דאית ליה (לרבה) [לרבא]
(שם). נימא הואיל
הואיל לימא הואיל מקודם
הכלי על גב מימיו לטהרו ביום טוב מני
בט' באב וביוה"כ ומיהו יש לחלק
בבליעת חומץ לאחר אכילה נמי שרי
וקודם טבול שרי כו'.
טבילה שרי, לאחר טבילה
שאין חלוק בשיעור ז) של שבת: הדר
כדאמר ביומא (דף פח.) נדות
מתניתין לא רבי ולא רבנן דתניא אין
דאין לך שאסור למקצת
נמי שרי, אלא ודאי לית
ד)
ביה רבא מההיא. דחומץ ושנייה
השבת ומותר למקצתו
ויולדות טבילתן בלילה זבין וזבות
ליה הואיל. ופרקינן הדר
מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ואין
(שם). הדר ביה רבא
ביה רבא לגבי אביי
כאביי ואת זו דטבילה דאית ליה
טבילתן ביום בעל קרי טובל והולך
משיקין את המים בכלי אבן לטהרן דברי
מההיא. דקודם טיבול
[מההיא] והודה דמתני'
הואיל אמר לאחר חזרה: דלמא מהא.
עד המנחה כדי שיתפלל תפלת המנחה
ומוקי מתניתין במגמע
לא יגמע ויפלוט היא,
רבי וחכמים אומרים מטבילין כלי על גב
ד
ופולט כאביי, וזו נאמרה
מהא דתניא כל חייבי
דטבילה דיוה"כ הדר ביה ושל חומץ
בטהרה אבל לאחר המנחה לא יטבול
מימיו לטהרו ומשיקין את המים בכלי אבן
תחילה והדר ביה (שם).
טבילות טובלין כדרכן בין
אמר באחרונה: לא ס"ד. למיסר
ומפרש התם טעמא דאי משום תפלת
דלמא מהא הדר ביה.
בתשעה באב בין ביוה"כ,
לטהרן מני אי רבי קשיא השקה אי רבנן
טבילה ביוה"כ: בין בתשעה באב בין
נעילה היה יכול להמתין עד הלילה
וסבר דביום הכפורים
ש"מ דטובלין ביוה"כ.
אסור לטבול ולא אמרינן
קשיא הטבלה איבעית אימא רבי איבעית
ומפורש בפרק שמנה
ביום הכפורים. ואע"פ שאסורין
ויטבול ויתפלל תפלת נעילה בלילה
ה)
הואיל וההיא איתמר
שרצים. ירושלמי תני כל
ברחיצה: אין מטבילין כלי. הצריך
ואמאי אינו טובל ביום כדי שתהא
אימא רבנן אי בעית אימא רבי רישא דברייתא
ברישא (שם). כל חייבי
חייבי טבילות טובלין
טבילה על גב השקת מימיו לטהרו:
הטבילה בזמנה אלמא ש"מ דקסבר
טבילות. נדה ויולדת
כדרכן בין בט' באב בין
ביום טוב וסיפא בשבת וכולה מתניתין ביו"ט
❖
(תענית יג.).
ביוה"כ. א"ר חנינא סגן
הכי גרסינן דתניא אין מטבילין את
ההוא תנא דטבילה בזמנה לאו מצוה
ואיבעית
הכהנים כדיי הוא בית
הכלי על גבי מימיו לטהרו ואין
היא ואפילו הכי שריא ביוה"כ א ומיהו
אלהינו לאבד עליו
משיקין את המים בכלי אבן לטהרן דברי רבי וחכמים אומרים מטבילין
בתשעה באב אין טובלין כר' חנינא
בן אנטיגנוס דאמר כדאי
י)
הכהנים טבילה אחת. דרש
מוסף תוספות
ר' לוי בר' חנינא סגן
כלי על גב מימיו לטהרו ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן מני אי
בית אלהינו לאבד טבילה אחת בשנה וקאמר עלה בירושלמי הורה
הכהנים ואדם בשבת, שכן
א. דאע"ג
דאסור
רבי קשיא השקה אי רבנן קשיא הטבלה אי בעית אימא רבי אי בעית
ר' לוי כר' חנינא בן אנטיגנוס ולית הלכתא כהך משנה דקאמר כל
אדם טובל לקיריו בשבת.
ברחיצה ואפילו להושיט
אימא רבנן אי בעית אימא רבי מתניתא רישא בי"ט וסיפא בשבת וכולה
חייבי טבילות וכו' ועוד אומר ר"י דבזמן הזה אין טובלין לא ביוה"כ
ושוין שמשיקין את המים
אצבעו במים ה"מ שלא
בכלי אבן, דוקא של אבן
לצורך אלא לתענוג אבל
מתני' בי"ט ואי בעית אימא רבנן וכולה מתני' בשבת. וה"פ אי רבי קשיא
ולא בט' באב דדוקא הם שהיו עוסקין בטהרות היה צריך לטבול מיד ב
שאינו מקבל טומאה, אלא
לצורך מותר. רשב"א שבת
כדי שלא יטמאו הטהרות אבל השתא דהטבילה אינה באה אלא
השקה דרבי אסר ומתני' תנן משיקין אי רבנן קשיא הטבלה דאינהו שרו
לטהר המים בלבד
קיא. ד"ה כל חייבי.
לטהרה לבעלה ג יכולה היא לרחוץ ולחוף ערב יוה"כ כדי שתסרוק
להטביל ומתני' קתני אין מטבילין ומשני רישא דמתניתא רישא דמלתא
משיקין, אבל לא מטבילין
ב. [ש]היו צריכים ביום
את הכלים ע"ג מימיהן
תשעה באב להתעסק
שערה וחופפת מעט למוצאי יום הכפורים משום דצריך חפיפה
דרבי דאיירי בהטבלה לאוסרה הא השקה שריא איירי בי"ט וסיפא
לטהרם. ואמרינן מתניתין
בטהרות. תוס' נדה סח. ד"ה
סמוך לטבילה וכן בט' באב דהא אפי' תטבול ביום הכפורים ובט'
דמלתיה דאסר אף השקה איירי בשבת וכן רבנן נמי רישא איירי בי"ט
לא ר' היא ולא רבנן.
הא דאפשר. ג. אפשר לה
ופרקינן איבעית אימא ר'
לחוף ולטבול במוצאי
באב אסורה לבעלה:
וסיפא איירי בשבת והכי קאמר מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו בי"ט
כ)
ושוין
היא וכולה מתניתין ביו"ט
תשעה באב ואם אין לה
שמשיקין המים בכלי אבן לטהרן. אבל לא בכלי עץ
וכל שכן דמשיקין ומשיקין את המים בכלי אבן בשבת השקה אין
ל)
היא שנוייה שמשיקין,
פנאי לרחוץ ולחוף
לפי שהוא מקבל טומאה מן המשקין ונמצא שהוא מטביל
הטבלה לא ובתוספתא דביצה ח) ודשבת ט) בהדיא תני בה הכי אין
אבל לא משיקין אותן
בלילה. שם. ד. ואם
בשבת, ואע"פ שמשיקין
כשנטמא כבר שלא
כלי וא"ת אמאי אין מטבילין אותו הא איכא תרתי לטיבותא חדא
מטבילין את הכלי על גבי מימיו לטהרו בי"ט ואין משיקין את המים
את המים ביו"ט לטהרן,
במתכוין ונטמא בולד
דנטמא בי"ט ועוד דלא נטמא כי אם בולד הטומאה וכולי עלמא
בכלי אבן לטהרן בשבת דברי רבי וחכמים אומרי' כו' והשתא דברייתא
אין מטבילין כלים ע"ג
הטומאה בזה אף בפ"ע
מודים דמטבילין לכל הפירושים דלעיל ולמאן דמוקי מתניתין בשבת
מתוקמא הכי אי בעית אימא מתני' רבנן היא וכולה מתני' בשבת
מימיהן לטהרן אפילו
מטבילין אותו. הרא"ה.
ביו"ט, וכן דברי ר'
וכרבנן ניחא אבל למאן דמוקי לה בי"ט וכו' קשיא וי"ל דמ"מ אין
הלכך הטבלה אסירא והשקה שריא כרבנן דאמרי משיקין את המים
מפורשים בלשון הזה
לגרום הטומאה לכלי בידים כדי שיטבילנו דדוקא כשנטמא כבר
בכלי אבן לטהרן בשבת השקה היא דשריא הא הטבלת כלים אסירא
בברייתא. אבע"א רבנן
בולד הטומאה הוא דמטבילין אותו אבל אסור לטמאותו על מנת
ואי
היא וכולה מתניתין
להטבילו בי"ט ד: אין מטבילין את הכלי על גבי מימיו לטהרו ואין משיקין וכו'. הכי גריס רש"י הטבלה קודם השקה בין
בשבת, והכי קתני ושוין
שמשיקין את המים בכלי
בדברי רבי בין בדברי חכמים ובספרים היה כתוב אפכא השקה קודם הטבלה והכל אחד אלא שגרסת הספרים גרס רישא בשבת
לטהרן בשבת, אבל לא
וסיפא בי"ט ולגירסת רש"י רישא בי"ט וסיפא בשבת ועל פי התוספתא הגיה רש"י הגירסא ולפי מה שכתוב בספרים השקה קודם הטבלה
מטבילין כלי ע"ג מימיו
לטהרן בשבת, אבל ביו"ט
לא תוכל לפרש רישא בי"ט וסיפא בשבת אלא אם כן תפרש שאמתניתין קאי דקתני משיקין אבל
לא
מטבילין ושבוש הוא כדפירש רש"י:
מטבילין אפילו כלי ע"ג
אמר
מימיו לטהרן ביו"ט.
פירוש ומשיקין, מלשון ותשק ידי לפי, וכן והשיקו היקבים.