יום טוב פרק שני ביצה
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי בעית אימא רבי קתני לה וכולה מתני' בי"ט כדאמרינן אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו בי"ט הטבלה הוא דלא הא השקה
מג א מיי' פ"א מהל'
א) [חולין יג.], ב) [תוספת'
פ"ב], ג) [בתוספת' איתא
חגיגה הל' ח:
בכלי אבן שפיר דמי. ובספרים שלנו נחלפה רישא לסיפא וסיפא לרישא דכתיב בהו ברישא אין משיקין והדר אין מטבילין ועל כן רוב
מד ב מיי' שם הל' ט:
בדו ובדו על גב גתו וכן איתא
התלמידים שגו בפירושה של סוגיא זו ואין אדם יכול לישבה על כנה וגורסין מפני דוחק ומתני' רישא בי"ט וסיפא בשבת ומפרשינן רישא
מה ג מיי' שם הלכה ח
בערוך ערך גב ע"ש]:,
דקתני משיקים בי"ט קאמר ותנא השקה והוא הדין להטבלה וסיפא דקתני אבל לא מטבילין איירי בשבת ותנא הטבלה והוא הדין להשקה
❖
ד) חגיגה דף ז: ודף יז.
והלכה י:
מגילה דף ה., ה) [לקמן כ:],
ואין ראוי לפרש כן לדרדקי דבי רב
ו) סנהדרין לו. [לקמן כ:
אמר עולא מחלוקת כו'. וא"ת
דא"כ ליתני קילתא ושמעינן חמירתא
שבת קיד. פסחים צח. מנחות
ואיבעית אימא רבנן וכולה מתניתין בשבת:
רבינו חננאל (המשך)
לשמעינן הטבלה דמותרת בי"ט ואנא
ק:], ז) [פסחים מה: וש"נ],
לב"ש למה להו למימר טעמא
תנו רבנן כלי שנטמא מערב יום טוב אין
ח) [פי"ז], ט) [פ"ב],
ולפיכך ממהר. ואמר להו
אמינא דכל שכן השקה אבל השתא
משום וחגותם הא קאמרינן לקמן
❖
י) [ויקרא כג], כ) [דף כ:],
רבא במחשבתו ניכרת
מטבילין אותו בין השמשות רבי שמעון
דאשמעינן משיקין איכא למימר דוקא
משום לכם ולא לגבוה וי"ל משום
מתוך מעשיו דברי הכל,
קתני אבל הטבלה לא וכן לענין שבת
שזורי אומר אף בחול אין מטבילין אותו מפני
דלא תטעה לומר לה' כל דלה' א
ולאו כלום הוא, והכא
בכלי שנגע בו כעדשה
דאשמעינן אבל לא מטבילין אי הוא
תורה אור השלם
ומ"מ קשיא לב"ה למה להו למימר
שצריך הערב שמש ותנא קמא לא בעי
מן השרץ, ואינו יודע
הדין להשקה סבירא ליה הוה ליה
כל דלה' תיפוק ליה משום דאית להו
1. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיְיָ
הערב שמש אמר רבא אשכחתינהו לרבנן
אם כעדשה מטמא אי
לאשמועינן אין משיקין ושמעינן כל
אינו מטמא, ובא לשאל
לב"ה מתוך וכו' והוי שפיר צורך קצת
שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת
דבי רב דיתבי וקא אמרי במחשבתו נכרת
א)
מן החכמים ואמרו לו
עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ
שכן דאין מטבילין אבל השתא
משום שלא יאמרו שלחן שלך מלא
מתוך מעשיו קמפלגי והיכי דמי כגון דנקיט
טמא, דקי"ל שכן החומט
הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
דאשמעינן אין מטבילין איכא למימר
❖
ושל רבך ריקן כדפרישית לעיל פ"ק
ויקרא כג מא
תחלת ברייתו בכעדשה,
מנא בידיה ורהיט ואזיל בין השמשות
הא השקה שרי וסייג לדברי ספר
א) וחזינן ליה להאי גברא
(ד' יב. סד"ה ה"ג) וי"ל משום שלא תטעה
דאזיל לאטבולי לההוא
לאטבוליה מר סבר האי דקא רהיט ואזיל
התוספתא דכך מצינו בו במסכת שבתח)
לומר וחגותם חג חגיגה אין עולה לא:
מנא דאיטמי בכעדשה
מוסף רש"י
מידע ידע דבעי הערב שמש ומר סבר מחמת
ובמסכת ביצה ט): אין מטבילין אותו
רבי
מן השרץ שאינו מפורש
מביאין שלמים. ביו"ט
בין השמשות. מפני שהוא ספק לילה
בתורה הוא שנסתפק
מלאכתו הוא דקרהיט ואמינא להו אנא במחשבתו נכרת מתוך מעשיו
שהן מאכל אדם ביו"ט
לו, אבל הערב שמש
ונמצא מטביל בי"ט: אף בחול. אם
דכולי עלמא לא פליגי כי פליגי כגון דאיטמי בפחות מכעדשה ואתא
וכתיב אך אשר יאכל לכל
שכתב בפירוש בתורה ובא
אנו רואין אדם המטביל כלי בין
נפש (מגילה ה.) שיש בהם
השמש וטהר מידע ידע
לקמיה דרבנן לשיולי בפחות מכעדשה איטמי אי לא מר סבר מדהא לא גמיר
צורך מאכל הדיוט (חגיגה
ליה. ור"ש שזורי סבר
השמשות אנו צריכין להחזירו ולמחות
הערב שמש נמי לא גמיר ומר סבר הא הוא דלא גמיר הא הערב שמש גמיר:
ז: יז.). ואין סומכין
מדהא לא ידע הא נמי
בידו מפני שצריך הערב שמש וזה
עליהן. שהסמיכה שבות
לא ידע. ומטבילין מגב
ומטבילין מגב לגב: ב) תנו רבנן כיצד מגב לגב הרוצה לעשות גתו על גב ג)כדו
המטביל כלי בלילה ודאי דעתו
היא דתנן (לקמן לו:) אלו
לגב ומחבורה לחבורה.
וכדו על גב גתו עושה כיצד מחבורה לחבורה היה אוכל בחבורה זו ורוצה
הן משום שבות לא רוכבין
ירושלמי כיצד מטבילין
להשתמש בו מיד ולא להמתין הערב
לאכול בחבורה אחרת הרשות בידו: מתני' ב"ש אומרים מביאין שלמים
על גבי בהמה, ועל אלו
מגב לגב, רצה לעשות
שמש דלמחר: ותנא קמא לא בעי
ד)
שיקריבו ביו"ט יסמכו
עיסתו על גב גתו, או
כו'. בתמיה: אשכחתינהו לרבנן
ואין סומכין עליהן אבל לא עולות ובית הלל אומרים מביאין שלמים
מאתמול, דלית להו לבית
גתו ע"ג עיסתו, מטביל
א
שמאי תכף לסמיכה שחיטה
גמ'
את כליו. [כיצד] מחבורה
דבי רב. לתלמידים שבבית המדרש:
ועולות וסומכין עליהן: אמר עולא מחלוקת בשלמי חגיגה לסמוך ועולת
ב
(מגילה ה.) אלא סומך
לחבורה, היה אוכל
מעשיו. דקא רהיט במרוצה: מידע
עליהן מערב יו"ט ושוחטן
ראייה ליקרב דבית שמאי סברי 1וחגותם אותו חג לה' חגיגה אין עולת ראייה
בחבורה זו ב) [תרומה]
ידע דבעי הערב שמש. והיינו דרהיט
ביו"ט (חגיגה יז.). אבל
וביקש עוד לאכול
לא וב"ה סברי לה' כל דלה' אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביו"ט
ה)
ג
לא עולות. אין מביאין
בחבורה אחרת שלמים
כסבור להספיק קודם יציאת היום
כלל דסבירא להו לב"ש לכם
וכיוצא בהן הרשות בידו.
וכן אמר רב אדא בר אהבה ו) נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט מתיבי אמר
וכשיראה שלא יספיק הואיל ובא
ולא לגבוה, חוץ מתמידין
והני מילי ביו"ט, אבל
רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עולה שאינה של
ומוספין שזמנן קבוע, וכל
למקוה גומר טבילתו וממתין
ג) (בחול) [בשבת] לא,
שזמנן קבוע כתיב בהו
כדתנן הטובל לתרומה
יו"ט שאינה קרבה ביום טוב ועל שלמים שהן של יום טוב שקריבין ביו"ט
מלהשתמש בו עד שיעריב שמשו
במועדו ואפילו בשבת וכל
והוחזק לתרומה אסור
על מה נחלקו על עולה שהיא של יום טוב ועל שלמים שאינן של יו"ט שבית
למחר הלכך בין השמשות די"ט אסור
שכן ביו"ט (חגיגה ז:) אבל
לקודש. כיוצא גתו ובדו
לא מביאין עולות באותן
אחד מהן תרומה והשני
משום דמטביל בי"ט שלא לצורך אבל
שמאי אומרים לא יביא ובית הלל אומרים יביא תריץ ואימא הכי אמר ר'
שיכול להביא לאחר יו"ט
קודש עושה בי"ט זו ע"ג
בחול לא מחינן ביה דמחשבתו ניכרת
שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עולה ושלמים שאינן
מתני'
. מביאין שלמים
זו.
בית שמאי
(שם יז.)
שלהערב שמשו הוא מתכוין מתוך
ועולות. ומה אני מקיים
אומרים מביאין שלמים
של יו"ט שאין קריבין ביום טוב ועל שלמים שהן של יום טוב שקריבין ביו"ט
לכם, לכם ולא לנכרים
ואין סומכין עליהן אבל
מעשיו של מרוצתו: דכולי עלמא לא
על מה נחלקו על עולה שהיא של יו"ט שבית שמאי אומרים לא יביא ובית
(מגילה ה.). וסומכין
לא עולות ובית הלל
פליגי. דודאי ניכרת באיניש דעלמא
עליהן. כיון דמותר
אומרים מביאין שלמים
הלל אומרים יביא ז)רב יוסף אמר תנאי שקלת מעלמא תנאי היא דתני' שלמים
והאי גברא דאפליג ביה רבי שמעון
להביאן לא גזרו שבות לבטל
כו'. אמר עולא מחלוקת
הבאים מחמת יו"ט ביום טוב בית שמאי אומרים סומך עליהן מערב יו"ט
סמיכתן (חגיגה ז:). תנאי
בשלמי חגיגה לסמוך,
שזורי ואמר דלא אמרינן ביה מחשבתו
שקלת מעלמא. איבדת
דבית שמאי אומרים
ושוחטן ביו"ט ובית הלל אומרים סומך עליהן ביום טוב ושוחטן ביום טוב
ניכרת מתוך מעשיו: כגון דאיטמי
כולם שאין אתה מוצא
מביאין חגיגה ואין סומכין
ליה. מנא אחרינא בפחות מכעדשה
אבל
תנאים שנחלקו בכך, דתוקי
עליה, ועולת ראייה אין
הנך תרתי מתנייתא חדא
מקריבין כל עיקר ביו"ט.
מן השרץ ואתא לשיולי וכו': הא הוא
דלא גמיר. דלא כתיב בהדיא בכעדשה אבל הערב שמש דבהדיא כתיב מגמר גמיר ובכהן עסקינן
❖
כמר וחדא כמר (שבת נג:).
ובית הלל אומרים מביאין
דמשתמש בו תרומה: הרוצה לעשות גתו על גב כדו. מי שהיו כליו טמאין והטבילן לדעת דריכת זיתיו ונמלך לעשות גתו: עושה.
שלמים וסומכין, ומקריבין
גתו על גב טבילה זו שהטביל לשם כדו וא"צ לחזור ולהטביל לשם גת וההיא טבילה שניה הבא להחמיר על עצמו ולהטביל קתני מתני'
עולת ראייה דכתיב לא
יראו פני ריקם, אבל נדרים
שהוא מטביל בי"ט שאין כאן תקון כלי ואינה טבילה שהרי אינה צריכה: בחבורה זו. על פסחו והיה טמא או כליו טמאין וטבל לדעת
מוסף תוספות
ונדבות דברי הכל אין
כן: הרשות בידו. וא"צ לחזור ולטבול וקאמרה מתני' דאם בא להחמיר ולהטביל כליו לשם חבורה האחרת מטביל ביום טוב:
קריבין בי"ט. ירושלמי
א. וריבה אפילו עולה
מתני' מביאין שלמים. בי"ט לפי שיש בהן אכילת אדם: ואין סומכין עליהן. שהסמיכה אסורה משום שבות שבכל כחו היה סומך
בית שמאי אומרים הותרה
הוצרך חג למעט עולה.
❖
סמיכה שלא כדרכה, ובית
שיטה, ועיש"ע.
והוי ליה משתמש בבעלי חיים ותנן אין רוכבין על גבי בהמה (לקמן דף לו:): אבל לא עולות. אין מביאין עולות חוץ
הלל אומרים לא הותרה,
מתמידין ומוספין שהן קרבן צבור וזמנן קבוע אבל עולת יחיד לא יביא לפי שאין בה אכילת הדיוט וכתיב (שמות יב) יעשה לכם ולא לגבוה:
איזו היא שלא כדרכה
גמ' מחלוקת בשלמי חגיגה לסמוך ועולת ראייה ליקרב. מתני' דמודו תרוייהו בשלמים להביא ולא אפלוג בהו אלא בסמיכתן
מאתמול. א"ר זעירא הכל
רבינו חננאל
מודים באשם מצורע
בשלמי חגיגה מודו ב"ש בהבאתן מפני שהן חובת היום כדאמרינן בחגיגה (דף ט.) מוחגותם אותו חג י) ועולה שנחלקו אף
שסמך עליו מאתמול שלא
ת"ר כלי שנטמא מערב
בהבאתן בעולת ראייה נחלקו וההיא הוא דקא שרו ב"ה מפני שהיא של יום טוב דנפקא לן מולא יראו פני ריקם (שמות כג):
יצא, שלמי נדבה שסמך
יו"ט אין מטבילין אותו
עליהן מאתמול יצא, מה
ביום טוב בין השמשות,
אבל נדרים ונדבות. הואיל ואין זמנן היום כלל דברי הכל אין קרבין ואפי' שלמים וכ"ש עולות דיכול להביאן לאחר זמן ואף על
פליגי בשלמי חגיגה, ב"ש
ר' שמעון שזורי אומר אף
גב דחגיגה וראייה יש להן תשלומין כל שבעה שרו בה שמא יאנס ולא יקריבנה בשאר הימים ותנן עבר הרגל ולא חג אינו
עבדי לה כשלמי נדבה,
בחול אסור מפני שצריך
חייב באחריותו והכי מפרש בברייתא לקמן כ) דמשום האי טעמא שרו לה: שאינה של יום טוב. כגון נדר ונדבה: שאינה קרבה.
וב"ה עבדי לה כאשם
הערב שמש. ואמרו רבנן
מצורע. אוקמה רב יוסף
דבי רב במחשבתו ניכרת
דאית בה תרתי לאיסורא אין בה אכילת אדם ואפשר לאחר זמן: ועל שלמים שהן של י"ט. כגון חגיגה ושלמי שמחה: שקרבין.
הא דתנינן נדרים [ונדבות]
מתוך מעשיו פליגי, היכי
דאיכא תרתי להתירא אכילת אדם והן זמנן ברגל ואם יעבור הרגל בטל קרבנו: ועל שלמים שאינן וכו'. אלמא שלמים דנדרים ונדבות
אין קרבין בי"ט, תנאי
דמי דנקיט מנא טמא
לבית הלל קרבין וקשיא לעולא: תנאי שקלת מעלמא. וכי לא משכחת תנא דאמר כעולא דתימא עולא כי ההוא סבירא ליה
היא, ר"ש בן אלעזר תני
בידיה בין השמשות ורהיט
שלמים שאינן של י"ט,
לאטבולי, דרבנן סברי
דאיצטריכא לך לשבושה להך מתני' ולתרוצה: תנאי היא. אשכחן תנא אחרינא דקאי כעולא: מחמת יום טוב. חגיגה ושמחה:
בית שמאי אומרים לא
מדרהיט ידע דבעי הערב
אבל יביא ובית הלל אומרים
שמש, כלומר לא יטהר
הכלי הטמא אלא עד שיעריב עליו השמש בתר טבילה, ולפיכך רהיט לאטבוליה קודם ביאת השמש, ובחול שפיר דמי, יביא, והאי תנא תני שלמים הבאין מערב יו"ט בית שמאי אומרים סומך עליהן מערב יו"ט ושוחטן
וביום טוב הוא דאסור שנמצא מתקן מנא ביום טוב לחול, כי בעת שיעריב השמש ונטהר חול הוא. ור' שמעון שזורי ביו"ט, ובית הלל אומרים סומך עליהן ביום טוב ושוחטן ביו"ט, אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין
קריבין ביו"ט.
סבר האי דרהיט בין השמשות, לאו משום דידע דלא מיטהר אלא בהערב השמש, אלא משום דטרוד במלאכתו הוא
א) צ"ל דת"ק סבר דאף דחזינן ליה להאי גברא דאזיל לשיולי לההוא הנא וכו' מן השרץ אי מיטמא או לא היינו משום שאינו מפורש. ב) כצ"ל וכ"ה בה"ה בפ"ד מהל' יו"ט בשם רבינו ז"ל. ג) דברי רבינו אינו מובן לכאורה דהא ע"י טבילה שנית אפי' בחול שרי ועי' בערוך ערך
גב ב'. (ואולי צ"ל להגיה "אבל בשבת לא").