כא:
יום טוב פרק שני ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לכם
ולא לכלבים דברי ר' יוסי הגלילי. אומר הר"ר שמואל
הני סופלי. גרעיני תמרין: היכי שדינן להו. כיון דלאדם לא
סט א מיי' פ"א מהל'
א) לעיל כ: מגילה ז:,
ב) [לעיל כ: וש"נ],
י"ט הל' יג טוש"ע
חזו ומאכל לבהמה לא משתרי אסירי בטלטול: עושה אדם כל
מאייבר"א בשם אחיו הר"ר משה דהלכה כר' יוסי הגלילי
ג) [ברכות נ:] שבת נ: קמג.,
א"ח סי' תקיב סעיף ג:
צרכו בפת. ומטלטל ע"י הפת ולא חיישינן לבזיון דאוכלין: ופליגא
ואף ע"ג דקיימא לן מ) דהלכה כרבי עקיבא מחברו דהא אשכחנא
ע ב טוש"ע א"ח סי' קעא
ד) שבת מז. ע"ש, ה) לקמן
דרבי יהושע בן לוי. הא דרב הונא דלעיל כ) דאמר אי כי יהבינן
סתמא דמשנה כותיה במס' חלה (פ"א
מ"ח) בההיא דמייתי לעיל
לו: [שבת קמג.], ו) [עי'
סעיף א:
עא ג מיי' פ"א מהל' י"ט
פרש"י לקמן כט. ד"ה
רפתא לינוקא כו': שיורי כוסות.
עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלין
אדבריה], ז) שבת לט:,
הל' יב [יג ופ"ו מהל'
ממנה נאפית ביום טוב ודוקא בזמן
של יין ששרה בהן פתו ומטלטלן
לכם ולא לכלבים דברי רבי יוסי הגלילי
א א)
ח) עדיות פ"ג מ"י ע"ש,
שבת הל' כא] טוש"ע א"ח
השמש להצניע הכוס: דידן נמי.
שהרועים אוכלין ממנה הא לאו הכי
ט) [עי' תוס' ע"ז כא: ד"ה
סי' שכה סעיף א:
ר"ע אומר אפילו נפש בהמה במשמע אם
עב ד מיי' פ"א מהל'
מ"ט], י) [במשנה שבמשניות
הא לא חזו דמאיסי: כנונא. כלי
לא והכי איתא (בספרי) א בהדיא אבל
נ)
כן מה תלמוד לומר לכם לכם ולא לעובדי
ליתא ע"ש], כ) [ע"א],
ב)
יו"ט הל' יג טוש"ע
שמשימים בו הגחלים: אגב קטמיה.
אין הרועים אוכלין ממנה אין אופין
ל) [שמות יב], מ) [עירובין
א"ח סי' תקיב סעי' א:
כוכבים ומה ראית לרבות את הכלבים
הני
עג ה מיי' פכ"ו מהל'
אותה בי"ט: סופלי לחיותא
שהיינו צריכין לאפרו והוכן מע"ש
מו:], נ) [צ"ל בסיפא],
ולהוציא את העובדי כוכבים מרבה אני את
ס) [שבת קמג.], ע) [שם
שבת הלכה יג טוש"ע
היכי שדינן. ואם תאמר מאי מספקא
לכסות רוק או צואה: ואע"ג דאיכא
א"ח סי' שי סעיף ח:
קכח: ע"ש ובתוספות ד"ה
הכלבים $ שמזונותן עליך ומוציא אני את
עליה שברי עצים. דלא חזו מטלטל
ליה דאמאי היה לו לאסור אי משום
עד ו מיי' שם ופכ"ה
בשר תפוח וכו' וקצ"ע],
העובדי כוכבים שאין מזונותן עליך: אמר ליה
להו עם כנונא: הכא איסורי הנאה
פ) לחתכן ולרככן דהוי
טרחא מהא לא משני מידי דמה
הלכה כד טוש"ע
מלאכה. מהר"מ, צ) [לעיל
א"ח סי' שח סעיף לו וסי'
נינהו. ומוקצי טפי: ולהוי כגרף של
אביי לרב יוסף ולרבי יוסי הגלילי דאמר
שלח סעי' ח: בכך משום דחזיא להסקה והאיכא
❖
יב.],
רעי. שמותר לטלטלו ולפנותו
טרחא יתירא ואי בעי לאסרו משום
עה ז מיי' פ"א מהל' י"ט
לכם ולא לכלבים הני סופלי לחיותא היכי
הל' טו טוש"ע א"ח
[מוקצה דאית להו דמאכל לבהמה
לאשפה מחמת מיאוס כדאמרינן בפרק
שדינן להו ביום טוב אמר ליה הואיל וחזו
סי' תקיב סעיף א:
בתרא (דף לו:): וכי עושין גרף של
מוקצה הוא לא היא ב דאם כן תיקשי
הגהות הב"ח
עו ח מיי' שם הל' טז
להסקה תינח ביבישתא ברטיבתא מאי איכא
רעי לכתחילה. נהי דכי איתיה קמן
היאך אנו נותנין תבן לבהמה ועוד
(א) גמ' אופין לו פת אחת
סמג לאוין עה טוש"ע
למימר אמר ליה חזו להיסק גדול תינח
❖
וטומנין לו קדרה:
א"ח סי' תקיא סעיף ב:
מסלקינן ליה אבל לאתויי קמן או
תנן מטלטלין שער של אפונים הואיל
ס)
עז ט מיי' שם הל' ד
בי"ט בשבת מאי איכא למימר מטלטלינן
שהוא ראוי למאכל בהמה ועוד
למיזל אנן לגביה כי היכי דנמאס
טוש"ע שם סעיף א:
עלן ונסלקיה מי שרי: מתני' לא
להו אגב ריפתא כדשמואל דאמר שמואל
דאמר בשר תפוח מטלטלים אותו
ג)
עח י טוש"ע א"ח סימן
ע)
גליון הש"ס
❖
תקכז סעיף כ:
עושה אדם כל צרכו בפת ופליגא דרבי
יחם אדם חמין. לרחוץ רגליו. אוכל
מפני שהוא ראוי למאכל כלבים
ב
גמ' שמזונותן עליך. עיין
ויש לומר דהני גרעיני תמרה אינן
נפש התיר הכתוב ל) ולא להבעיר אור
יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי
שבת דף יט ע"א תוס' ד"ה
בשביל רחיצה: מדורה. היסק גדול:
ראויין לבהמה אלא על ידי תקון גדול פ)
נותנין: שם מזמנין את
$ ג מזמנין את הנכרי בשבת ד ואין מזמנין את
רבינו חננאל
גמ' הנאת כל גופו. דמיא לאוכל
הנכרי. עיין בר"ן פ"ק
לחתכן ומדרבנן הויא מלאכה ומ"מ
הנכרי ביום טוב גזרה שמא ירבה בשבילו
❖
דשבת בדף הספר ז' ע"ב:
ואמרינן לר' יוסי הגלילי
נפש: מתני' ג' דברים כו'.
ראויין כמו שהם על ידי הדחק
סופלי, פירוש גרעינין איך
רב אחא בר יעקב אמר אפילו בשבת נמי
מפ' טעמא בגמרא: אין זוקפין.
והואיל ואינן ראויין להיות עיקר
מטלטלין אותן ומשליכין
לא משום שיורי כוסות אי הכי דידן נמי
אותן לפני בהמות ביו"ט,
מאכל בהמה אלא על ידי תקון גדול
משמע אם נפלה מנורה של מתכת
מוסף רש"י
והלא אמר לכם ולא
דידן חזו לתרנגולין דידהו נמי חזו לתרנגולין
אין זוקפין ומשיבין אותה: פתין
היכי שדינן להו למאן דדריש לכם
עושה אדם כל צרכו
לכלבים. ופריק משום
דידהו איסורי הנאה נינהו ולטלטלינהו אגב
גריצין. ככרות עבים משום טרחא:
ולא לכלבים משום דהויא מלאכה
בפת. בין תשמיש בין
דאפילו רטיבתא חזיין
לפרר אותה ולמחתה
חררין. שאופים על הגחלים: גמ'
להסקה גדולה, אבל
כסא מי לא אמר רבא מטלטלין כנונא
ומשני דמותרין לטלטל ליתנם לחיות
ד) ה
בתבשיל רותח (שבת נ:)
בשבת לא מטלטלינן להו
שערב משתמש בו ואין כאן משום
מפני דחזו להסקה:
אגב קטמיה אע"ג דאיכא עליה שברי עצים
אלא אגב ריפתא, כשמואל
עושה אדם כל צרכו בפת.
בזיון וממחהו בתבשיל (שם
דאמר עושה אדם כל
התם לאו איסורי הנאה נינהו הכא איסורי
הנאה נינהו: אמר ליה רב
קמג.). מטלטלין כנונא.
צרכיו בפת. והא דאמר רב
ותימה דאמר בשבת
אחא מדפתי לרבינא ולהוי כגרף של רעי אמר ליה ה) ווכי עושין גרף של רעי
כלי נחושת שמביאין בו
כל מידי דחזי ליה
(דף קמב:) דלא אמרו היתר ככר או
האור לפני שרים להתחמם,
לישראל שרי ליה
לכתחלה: אדבריה רבא למר שמואל ודרש מזמנין את הנכרי בשבת
ו)
אגב קטמיה. שהיו צריכין
למיעבדיה לגוים, פליגא
תינוק אלא למת בלבד ויש לומר
ואין מזמנין את הנכרי בי"ט גזרה שמא ירבה בשבילו: מרימר ומר זוטרא
לאפרו לכסות רוק או
עליה הא דריב"ל, דאמר
בדבר שיכול לעשות מבעוד יום
צואה, וא"ת מה צד איסור
מזמנין גוי בשבת ואין
כי הוה מקלע להו נכרי בי"ט אמרו ליה אי ניחא לך במאי דטריחא לן
אמר התם דלא אמר היתר אלא
ז
יש כאן, היינו רבותא
מזמנין גוי ביו"ט גזירה
מוטב ואי לא טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן: מתני' ב"ש
דאע"ג דאיכא עליה שברי
שמא ירבה בשבילו,
למת בלבד אבל הני סופלי לא היה
ז)
עצים (שבת מז.). וכי
ופשוטה היא. רב אחא בר
יכול לעשותם מערב יו"ט:
אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה וב"ה מתירין
ח
עושין גרף של רעי
יעקב אמר אפילו בשבת
כנונא אגב קטמיה אף על גב
עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה: גמ' איבעיא להו האי מדורה מאן
לכתחילה. וכי מותר
אסור לזמוני לגוי, משום
ט
לגרום שיהא הדבר מאוס
שיורי כוסות, גזירה שמא
דאיכא עליה שברי עצים.
קתני לה דברי הכל היא ושני להו לבית שמאי בין הנאת כל גופו להנאת
לו כדי שיוציאנו (לקמן לו:).
ישתה וישייר מן היין
וא"ת מאי מייתי מהכא דלמא שאני
אדבריה. הנהיגו ומטייל
בכוס ונעשה יין נסך, והוא
אבר אחד או דלמא ב"ה קתני לה אבל ב"ש לא שני להו ת"ש ב"ש
הכא שיש בו דבר המטלטל כגון
עמו במבואות העיר (לקמן
מאיסורי הנאה ואסור
אומרים לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדה וב"ה מתירין: מתני' שלשה
כט.). אלא אם כן
ח)
לטלטלו בשבת. וא"ת
קטמא שראוי לכסות בו צואה או רוק
ראויין לשתיה. דמחים
ליהוי כגרף של רעי, קי"ל
ט) דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי ב"ש אין טומנין את החמין י)לכתחלה
אבל בלא קטמא לא שרי משום
להו לשתייה ואי בעי רוחץ
אסור לעשות גרף של רעי
❖
ביום טוב ואין זוקפין את המנורה ביום טוב ואין אופין פתין גריצין אלא
בהן פניו (שבת לט:).
דהוי בסיס לדבר האסור וא"כ הכא
לכתחילה בשבת. ולא דמי
נמי לכנונא דמטלטל אגב
רקיקין אמר רבן גמליאל מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין
בכוס שיש בו דבר שאסור לטלטלו
קיטמיה, ואע"ג דאיכא
לא ויש לומר דה"נ מדמה שבכל אחד
גריצין אלא רקיקין אמרו לו מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין
עליה שברי עצים, דכנונא
מוסף תוספות
על עצמן ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחררין: גמ' היכי
יש בו חדא לטיבותא וחדא לריעותא
לאו איסורי הנאה היא.
מרימר ומר זוטרא כי הוו
א. ספרא זוטא פר' שלח טו,
והכא הכוס שרי לטלטל ומה שיש
דמי אי דאנח עירובי תבשילין מאי טעמא דב"ש ואי דלא אנח עירובי
מיקלעי להו גוי ביו"ט,
כא. ב. דכיון דראוי
בתוכו אסור וגבי כנונא יש בתוכו
הוו אמרין ליה, אי ניחא
למאכל בהמה מטלטלין
תבשילין מאי טעמא דב"ה אמר רב הונא לעולם אימא לך שלא הניח
לך במאי דטריח לן מוטב,
אותן. רשב"א.
דבר המותר והכנונא עצמו אסור
עירובי תבשילין וכדי חייו שרו ליה רבנן ורב הונא לטעמיה דאמר רב הונא
ואי לא טרחא יתירא
לטלטל דמלאכתו לאיסור וה"פ כי
אדעתא דידך לא טרחינן.
מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת ומבשלין לו קדרה אחת
היכי דמטלטל כנונא אגב קטמא הכי
י
(א)
וקיימא לן כוותייהו
ומדליקין
דבתראי נינהו וקיימי
הוה לן לטלטל השיורין עם הכוס ואין
כריב"ל. ונדחת שמועה
נראה דלפום רהיטא משמע דהא דקאמר מטלטלין כנונא אגב קטמיה לאו מכח הקטמא אלא היינו לצורך גופו ולצורך מקומו ולא
דרב. [מתני'] ב"ה
דמי לכוס ואם כן אף כי הוי מלאכתו לאיסור שרי לטלטל אלא נראה דטיבותא דכוס הוי משום דשיורי כוסות גריעי טפי וראויין להתבטל
מתירין להחם חמין
לרגליו, אע"פ שאינן
אגב הכוס כמו שברי עצים אגב קטמא ור"ת פי' דלא מקרי בסיס לדבר מועט שאינו נקבע כגון שברי עצים ושיורי כוסות ודאמרינן
ראויין לשתיה. וכן אם
דבעינן קטמא היינו משום שמטלטל שברי עצים תוך הכנונא והיה לו לנערם אבל אי איכא קטמא לא היה יכול לנערם שלא יפול
צריך להתחמם, עושה
הקטמא וכ"ש שיורי כוסות אף על גב דליכא היתר עמהן מ"מ שרו לטלטל אגב כסא לפי שאי אפשר לנערם:
מדורה ביו"ט ומתחמם
לא
כנגדה, ובית שמאי
יחם אדם חמין אא"כ ראויין לשתיה. וא"ת מאיזה טעם שרו ב"ש ואפילו ראויין לשתיה הא לית להו מתוך צ) וי"ל דמיירי כגון
אוסרין. מתני' שלשה
ששותה ומרבה לרחוץ רגליו והכי איתא בהדיא בירושלמי דלב"ש צריך לשתות מהן וב"ה מתירין ודוקא לרגליו אבל לכל גופו
דברים ר"ג מחמיר כדברי
מודה דאסור דדבר השוה לכל נפש בעינן וזה אינו ראוי אלא לבני אדם מעונגין אבל ידיו ורגליו שוה לכל נפש:
ב"ש. אין טומנין את
החמין מיום טוב לשבת.
ומדליקין
פירשה אביי הא דתנן
[דאין טומנין את החמין] כדברי ב"ש אליבא דחנניה היא, דתני בית שמאי אומרים אין אופין אא"כ עירב בפת, ואין מבשלין אא"כ עירב בתבשיל, ואין טומנין חמין אא"כ היו חמין טמונין מערב יו"ט, וכגון שעירב לאפייה
ולבישול ולא היו לו חמין טמונין, היה ר"ג אוסר להטמין כב"ש וכדתני חנניה משמו.