ביצה פרק
ראשון
ביצה
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נימא
קסבר רב קדושה אחת הן. תימה לימא דקסבר שתי קדושות
רואין אותן כאילו הן פרודות. אם אין כאן מאה פומין של היתר שיהא
כב א ב ג מיי' פי"ד
א) השתא משמע דבטל
ולעיל גבי תלתן קאמ' ר"מ
מהלכות תרומות
בהן כדי להעלות פי האיסור באחד ומאה רואין כאילו ליטרות של כל
הן אלא הטעם הוי מגו דאתקצאי לבין השמשות דשמא
א
כל שדרכו למנות לרשב"ל צ"ל
הלכה ו ז:
הפומין פרודות מעל הפומין ומעורבות בשל שולים ונמצאו כולם
יום שבת הוא אתקצאי לכולי יומא דיום שני וי"ל דלא אמרינן מגו
כג ד מיי' פ"א מהלכות
הא דידיה הא דרביה. תוס'
בספק הדמוע ומצטרפות התחתונות להעלות את ליטרא שעל הפה
משום יום שהוא לשעבר דדוקא להבא אמרינן הכי כגון בין השמשות
ישנים, ב) [תוס' דמכלתין
יו"ט הלכה כ ופ"ב
פ"א ודעדיות פ"ב],
הלכה ו טוש"ע א"ח סי'
דהואיל ותרומת פירות דרבנן מקילים
דתחילת יום טוב או בין השמשות
ג) [תוספ' עדיות פ"ב],
תקי"ג סעיף ב וטוש"ע
בהעלאתם: ור' יהושע אומר אם יש
דשבת שמא שבת הוא ותימה דהא
אומר רואין את העליונות כאילו הן פרודות
א)
ד) [לקמן ו:], ה) [עירובין
י"ד סי' קב סעיף א:
שם מאה פומין. של היתר לבד פומין
בסוכה (דף י.) אמרינן נויי סוכה
כד ה מיי' פ"א שם הלכה
לח:], ו) שם, ז) [תוספתא
והתחתונות מעלות את העליונות ר' יהושע
פ"א], ח) לעיל ג: שבת מג.,
יט סמג לאוין סה עה
של איסור מעלין אותן באחד ומאה
אסורין עד מוצאי יום טוב האחרון
אומר אם יש שם מאה פומין יעלו ואם לאו
ט) כריתות יג: זבחים יח.
א
טוש"ע א"ח סי' שכב סעיף
ואם לאו הפומין אסורין ואין השולים
של חג שהוא יום תשיעי שהוא ספק
[מס' סופרים פי"ח סוף
ה וסי' תקיג סעיף ה:
ב הפומין אסורין והשולים מותרין ר' יהודה
כה ו מיי' פ"ח מהלכות
מועילין לבטל הפומין הואיל ואינן
יום שמיני ועל כרחיך טעמא משום
הלכה ד], י) בס"א: מילתא
אומר ר' אליעזר אומר אם יש שם מאה
יתירא, כ) ס"א גם את
עירובין הלכה ח סמג
בספק הדמוע: רבי יהודה אומר.
דאתקצאי בין השמשות דשמא יום
הבן. רש"ל, ל) [דף ו:],
עשין א טוש"ע א"ח סי'
פומין יעלו ואם לאו הפומין אסורין והשולים
שמיני הוא והיינו לשעבר וי"ל דמוקצה
לא כן נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע
❖
מ) [לעיל ב:], נ) [דף יג:],
תט"ז סעיף ב:
❖
מותרין ר' יהושע אומר אפילו יש שם שלש
מחמת מצוה שאני כדמפרש טעמא
ס) [לעיל ב:], אלא כן נחלקו ר' אליעזר אומר כו':
ר' יהושע אומר אפילו יש שם שלש
מאות פומין לא יעלו דרסה בעגול ואינו
התם דילמא מתרמיא ליה סעודה
רבינו חננאל
מאות פומין. וכולן בכלל הספק אין
ואכיל בגוה והתם אמרינן אפילו
יודע באיזה עגול דרסה דברי הכל יעלו דברי
גליון הש"ס
מעלין את היחיד הואיל ופומי הכלי
לשעבר אבל הכא מוקצה דמחמת
דרסה בעיגול ואינו יודע
הכל היינו פלוגתייהו אמר רב פפא הכי
ב
גמ' אמר אביי כגון
באיזה עיגול דרסה.
דבר שיש בו מנין הוא לא בטלי
אסור לא אמרינן הכי:
קאמר גדרסה בעגול ואינו יודע באיזה מקום
שלקחה סתם. עי' חולין
אוקמה רב פפה בספק
אלא
בהכנה דרבה קמפלגי.
ואפילו בדרבנן. אבל דרסה בעגול
דף יד ע"א תוס' ד"ה
ספיקא, ולפיכך קתני דברי
עגול דרסה אי לצפונה אי לדרומה דברי
❖
בהמה לר"י:
כו': הכי קאמר דרסה בתוך העגול.
ותימה דהא אמרינן כל
הכל יעלו. ירושלמי א"ר
ס)
הכל יעלו רב אשי אמר לעולם ספק יום
בון וצריך להיות בכל
ד
דעכשיו אינן ניכרות שהרי מדובקות
היכא דמתילדא האידנא מאתמול
עיגול שתי לטרין ועוד
טוב ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל
ואינו יודע היכן היא אם בצפונו של
גמרה לה ואם כן כשחל יום טוב
קציעות, כדי לבטל כל
מוסף תוספות
דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל
מקום שהיא אותה ליטרא
עגול או בדרומו הואיל והשתא לאו
לאחר השבת והביצה נולדה בשבת
א. שבין ראשון לשני.
של תרומה בליטרא
בת מנין היא ולא מנכרא דברי הכל
היא נגמרת ביום שהוא חול ואם כן
תניא אחרים אומרים משום רבי אליעזר
ב)
תר"פ. ב. וצריך לעשות
ועוד של חולין. ועוד
יעלו ותנא דלעיל ר' יהודה ואליבא
מאי הכנה איכא וי"ל דמכל מקום
מעשה בין השמשות
אמרו בתלמוד א"י במס'
ביצה תאכל היא ואמה במאי עסקינן אילימא
ולאכול בה. תוס' הרא"ש
תרומות הא דתני ר'
דרבי יהושע היא: רב אשי אמר
כשנולדה בשבת הרי זו הכנה דגם
בתרנגולת העומדת לאכילה פשיטה דהיא
סוכה מו: ד"ה סוכה דאי.
מאיר משום ר' יהושע
לעולם. הא דקתני וספקא אסור
בשעת לידה שייך הכנה ג ועוד יש לומר
ג. לענין
אפרוחים,
אפילו היו שם ג' מאות
ואמה שריא אלא בתרנגולת העומדת לגדל
ספק יום טוב ספק חול קאמר ודקשיא
דכיון דאם נולדה ביו"ט הרי זו אסורה
דבעודה במעי אמה אינה
פומין לא תעלה, הדא
ביצים היא ואמה אסורה א"ר זירא תאכל
ראויה לגדל אפרוח עד
אמרה פומין עשאום כדרך
לך לרב יוסף ולרבי יצחק ספק דרבנן
אם נאמר כשנולדה בשבת הרי היא
שתצא לחוץ, וא"כ איכא
שדרכו להימנות, הדא
אגב אמה היכי דמי $ אמר אביי כגון שלקחה
הכנה. תר"פ. הוא ולקולא הכא אזלינן לחומרא הואיל
מותרת בשביל אותה לידה דשבת אם
❖
מסייעא לר' יוחנן דו אמר
סתם נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא
ויש לו מתירין למחר: אפילו בדרבנן.
כן הוי שבת מכין ליום טוב:
תניין אינון הדא מסייעא
רבי יהודה אומר משום ר' אליעזר
למ"ד דברי ר' מאיר כל
נשחטה הובררה דלגדל ביצים עומדת רב
כגון ביצה דגזרת פירות הנושרין
הדברים מקדשין, מסייע
מוסף רש"י
עדיין היא מחלוקת. ואע"ג
היא לא בטלה בתערובתה וכי היכי
מרי אמר גוזמא קתני דתניא אחרים אומרים
למ"ד דלעת אפילו אחת
ג)
שייך לעמוד קודם. נתערבו
דבבטולה מחמרינן מהאי טעמא
דפירשתי לעיל דר' יהודה סבירא ליה
ממאה אוסר. ובא רב אשי
משום רבי אליעזר ביצה תאכל היא ואמה
וגו' כולן ידלקו. דלא
ופירק פירוק אחר, לעולם
בספקה נמי מחמרינן מהאי טעמא:
דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה מ"מ לא
ואפרוח וקליפתו מאי קליפתו אילימא קליפה
בטלי כדקתני טעמא שהיה
ספק יו"ט ספק חול היא
ביצה תאכל. אם נולדה ביום טוב:
קשיא מהכא דהא דידיה והא דרביה:
ר' מאיר אומר כל שדרכו
מתניתא דא, ודקאמרת
ממש קליפה בת אכילה היא אלא אפרוח
לימנות מקדש את המתערב
פשיטא דהיא ואמה שריא. כלומר אם
אמאי ספיקא אסורה,
ותנן
בקליפתו עד כאן לא פליגי רבנן עליה
עמו ואין בטל ברוב, שכלאי
הא קיי"ל כל ספיקא
ד)
בא לומר כבית שמאי לשמעינן ביצה
הכרם בדבר שאין במנין
דרבנן לקולא, משום דהוי
דרבי אליעזר בן יעקב אלא היכא דיצא לאויר העולם אבל היכא דלא יצא
אמה למה לי פשיטא דשריא: היא
בטלין באחד ומאתים,
דבר שמחר ומחרתים
כדאמר בפסחים באלו
לאויר העולם לא פליגי אלא אפרוח וקליפתו
גוזמא הכא נמי תאכל היא
הוא עצמו מותר, וכל
ואמה אסורה. דשמעינן לר' אליעזר
עוברין (מח:) מן המאתים
כי האי גוונא אפילו
דאית ליה מוקצה דתנן בפרק המביא
ואמה גוזמא אתמר שבת ויום טוב רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור'
ה)
ה
(יחזקאל מה) ממותר שתי
בדרבנן לא בטיל. והא
(לקמן דף לד.) ר' אליעזר אומר עומד
מאות שנשתיירו בבור, מיכן
דתניא ביצה תאכל היא
יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה נימא קסבר רב קדושה אחת היא
לערלה וכלאי הכרם
ואמה ואפרוח וקליפתו,
אדם על המוקצה כו' אלמא הכנה
והאמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליבא דרבי אליעזר דאמר שתי קדושות
ו)
ו
שבטלים במאתים (יבמות
גוזמא, כלומר אינן דברים
בעי: אגב אמה. אם אוכלין את
פא:). יעלו באחת
נכונים דקליפה לאו בת
הן אלא הכא בהכנה דרבה קמיפלגי רב אית ליה הכנה דרבה ורבי יוחנן
אמה היום תאכל אף היא: שלקחה
ומאתים. זו היא עליית
אכילה היא. ודברי הכל
לית ליה הכנה דרבה כתנאי נולדה בשבת תאכל ביו"ט ביום טוב תאכל
ערלה וכלאי הכרם,
ז)
אפרוח בקליפתו קודם
סתם. תרנגולת זו קנאה סתם:
דתרומה עולה באחד
שיצא לאויר העולם
בשבת ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר עדיין היא מחלוקת שב"ש אומרים
גוזמא קתני. כאדם שרוצה להחזיק
ומאה, וכיון שכפל את
אסור. גוזמא הוא לשון
תאכל וב"ה אומרים לא תאכל אושפיזכניה דרב אדא בר אהבה הוו ליה
האיסור, שאיסורו איסור
דבריו מדבר יתר . ובעומדת לאכילה
הבאי כדגרסינן אמר
י)
הנאה, כפל את העלייה,
שמואל בשלשה מקומות
הנך ביצים מיו"ט לשבת אתא לקמיה אמר ליה מאי לאטווינהו האידנא
קאמר ונחלק על בית הלל האוסרים
הכי תניא לה בספרי גבי
דברו חכמים לשון הבאי
ואמה לא איצטריכא ליה אלא גזים
וניכלינהו למחר א"ל מאי דעתיך רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן אפילו ר' יוחנן
מכל חלבו את מקדשו
ואילו הן גפן ותפוח
ממנו, דמשתעי בתרומת
ואמר מילתא יתירא הכל יאכל גם
ופרוכת וכול'. אמר ר'
לא קא שרי אלא לגומעה למחר אבל ביומיה לא והתניא אחת ביצה שנולדה
ח)
מעשר שהיא אחד ממאה
אמי... דבר(י)[ה] תורה
את האב כ) גם את האם: דר' אליעזר
בשבת ואחת ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי
וקרי לה מקדשו, ומשמע
לשון הבאי ערים גדולות
בן יעקב. אוסר אפרוחים שלא
שמקדשו מקדש את
ובצורות בשמים. יו"ט
ולא לסמוך בה כרעי המטה אושפיזכניה דרב פפא ואמרי לה ההוא גברא
המתערבין בו (זבחים עב:).
הסמוך [לשבת] בין
נפתחו עיניהם ופליגי רבנן עליה
מקדש. מאתים או שלש
דאתא לקמיה דרב פפא הוו ליה הנך ביצים משבת ליום טוב אתא לקמיה
מלפניה בין מלאחריה,
ולקמן ל) מייתי לה בגמרא: גוזמא.
מאות, דלא בטל (יבמות
קיי"ל כרב דאמר נולדה
א"ל מהו למכלינהו למחר אמר ליה זיל האידנא ותא למחר דרב לא מוקי
אע"פ דלא אפשר גזים ואמר מילתא
ט)
פא:). וחכמים אומרים
בשבת אסורה ביו"ט,
אינו מקדש. אלא בטל
וכן נולדה ביו"ט אסורה
אמורא עלויה מיומא טבא לחבריה משום שכרות כי אתא למחר אמר ליה
דטופיינא. גוזמא דבר שנוי שאינו
(זבחים עב:). אלא ששה
בשבת. ואקשינן לימא
מתקבל: שבת ויום טוב. הסמוכין
איכו קסבר רב קדושה אחת,
דברים בלבד. הן
והוא הדין ליום טוב ושבת: קדושה
שמקדשים את כל
והאמר רב הלכה כד'
המתערבים בהן, מתוך
זקנים הללו, והן רשב"ג
אחת היא. הרי הן כיום אחד ארוך: ארבעה זקנים אליבא דר' אליעזר. בערובין בפ' בכל מערבין (דף לח:): דאמר שתי קדושות הן. ומערב
שהן גדולים ודמיהן יקרים
ור' ישמעאל בר' יוחנן
ליום א' למזרח ולשני למערב: הכנה דרבה. דאמר מ) הכנה בידי שמים מתסרא מיום טוב לשבת דסעודת שבת בעיא הזמנה מיום חול מגזרת
וחשובין במינן (שם).
בן ברוקה ור' אלעזר
הכתוב: עדיין היא מחלוקת. ב"ש וב"ה בזה כשם שנחלקו לבו ביום: אושפיזכניה. בעל הבית: מיו"ט לשבת. היום נולדו והיה רוצה
וקלחי כרוב. לשון קלח
בן שמוע ור' יוסי
בירק שלו (שם). הראוי
בר' יהודה אליבא דר'
לאכלן למחר בשבת: לאטווינהו. לצלותן האידנא. מי אסירי בטלטול בו ביום או לא: מאי דעתיך. דפשיטא לך דלמחר מיהא שרו משום
לערלה ערלה. מה שיש
אליעזר דאמר ב' קדושות
דקיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן מיהו בטלטול האידנא אסירי דאפילו ר' יוחנן לא שרי לצלותה היום אלא לגומעה למחר אם היה יו"ט
באלו מין אילן וראוי
הן, ומפורש בפרק בכל
לערלה, מקדש את עירובו
קודם לשבת אבל ביומיה לא ואפילו בטלטול: והתניא. סייעתא: דרב לא מוקי אמורא עלויה. לא היה מעמיד מתורגמן לפניו לדרוש
מערבין. ופרקינן לעולם
באיסור ערלה (שם) כגון
קסבר רב ב' קדושות הן,
דרשה לרבים: מיומא טבא לחבריה. כלומר משעשה היום יום טוב דהיינו לאחר סעודה עד מחר: משום שכרות. דרב אורויי היה
אגוזים ורימון וחביות,
והכא סבר לה (כרבא)
מורי בדרשה שלו כדאמרינן בכריתות נ) ושכור אסור להורות דכתיב יין ושכר אל תשת (ויקרא י) וכתיב להורות את בני ישראל (שם):
מקדשין את הכשרים משום
[כרבה] דאמר והיה ביום
ערלה (יבמות פא:). הראוי
הששי והכינו, חול מכין
איכו
לכלאי הכרם. כגון
לשבת וליו"ט, ואין יו"ט
תרדין וכרוב ודלעת (שם). את שדרכו למנות. שמיוחד, שנינו. דלא בטל, הלכך חתיכות ועיגולים אע"ג שדרכן לימנות הואיל מכין לשבת, ולא שבת ליו"ט. ור' יהודה משום ר' אליעזר מוקים להו לב"ה כרב דאוסר. ואע"ג דר' יוחנן הוא בר פלוגתיה
שדרכן נמי לימכר באומד בטלי (שם). כל שדרכו למנות. אפילו לפרקים, שנינו. דלא בטיל (שם). כל דבר שבמנין. כל
דרב, הא רב אדא בר אהבה ורב פפא עבדו כרב.
שדרכו לימנות כלל כגון ליטראות של קציעות, שרוב בני אדם אין מוכרים במנין אלא דורסין אותו בעיגול ומוכר כל העיגול יחד,
הואיל ופעמים שמונין הליטראות לבד למוכרם במנין (זבחים עג.). אפילו בדרבנן. במידי דאיסוריה מדרבנן, כגון תרומת קציעות, לא בטיל הואיל ודרכו לימנות כלל (שם). ליטרא קציעות. משקל ליטרא של תאנים יבשות של תרומה שקיצעם באיזמל בכלי
ששמו מקצוע (שם). שדרסה על פי עגול. שם כלי הוא עגול ודורסין בה קציעות ונדבקין זו בזו ונעשין עיגול כעין גבינה. על פי, דוקא נקט שנראית לעינים (זבחים עג.). ואינו יודע. איזה פי כלי נאסר ובכל התחתונות פשיט ליה שאין התרומה מעורבת
בהן אלא הפומין לבדם בספק האיסור (שם). ר' מאיר אומר. ר' מאיר ור' יהודה פליגי בהא אליבא דר"א ור' יהושע (שם). עד כאן שייך לעמוד קודם.
רואין את העליונות כאילו הן פרודות. אע"פ שאין כאן ק' פומין של ק' כלים של היתר לבד האיסור לבטל האיסור, והתחתונות אינן בכלל הספק להצטרף עם העליונות לבטלן, רואין את כל ליטראות התחתונות והעליונות שבכל הכלים כאילו הן פרודות
וזו מעורבת בכולן והתחתונות מצטרפות להעלות את העליונות שבכל פום ופום (זבחים עג.). ואם לאו הפומין אסורין. שהתחתונות שאינן בכלל הספק אין מעלות הפומין (שם). אפילו יש שם שלש מאות פומין לא יעלו. דכל שדרכו לימנות לא
בטיל (שם). ואינו יודע באיזה עגול. שדרסה במקום השולים שהכלי רחב והרבה ליטראות סדורות לרחבו (שם). דברי הכל יעלו. הואיל וליתיה לאיסוריה בעיניה, שנדרס ונדבק באחרות מלמעלה ומלמטה ומן הצד, אין כאן דבר שבמנין כלל (שם). לא
מוקי אמורא עלויה. למידרש בפרקא (זבחים יח. וכריתות יג:). מיומא טבא לחבריה. משעה שאכל ושתה ועשה יום טוב עד למחר, דהכי משמע קרא יין ושכר אל תשת בבואכם וגו' וכן בשעה שאתה בא להבדיל ולהורות בין דבר קדושה לדבר חול אל
תהי שכרות (זבחים יח.).