יום טוב
פרק
שני ביצה
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומדליקין
לו נר. מכאן משמע שצריך להזכיר בברכת עירובי
שערב לזה ולא ערב לזה. אפה ובשל מבעוד יום לשם ערוב ולא
עט א מיי' פ"ד מהלכות
א) לעיל יז:, ב) [לעיל יוד. יא:
שבת קכב: עירובין לה.],
יו"ט הל' יג ופכ"ב
טמן חמין: במנורה של חליות. וכשנפלה נפרדו חליותיה: יש תורת
תבשילין יהא שרי לבשולי ולאפויי ולאדלוקי וכו'
ג) [ברכות כו. וש"נ], ד) [גרס'
מהלכות שבת הלכה כו סמג
בנין בכלים. ובונה חייב בכל שהוא: אין תורת בנין בכלים. ואינו
ואם בשביל הדלקה לא התנה משמע הכא דיהא אסור להדליק לו
הרי"ף והרא"ש א"ר יהודה],
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
רק נר א' מדחזינן דהוצרך
להזכיר אדלוקי הנר משמע דאסור למי
חייב אלא אם כן עשה בו מלאכה כגון
ממחק או מחתך או אורג
ה) ס"א קנסא, ו) [עי' תוספות
תקיט סעיף ב וסי' שיד סעיף
כתובות ז. ד"ה אמר],
א:
שלא הניח להדליק לו רק נר אחד:
או תופר שהן אבות מלאכות לעצמם
פ ב מיי' פי"ב מהלכות שבת
ז) [תוספתא פ"ג], ח) [ע"ז
ובית הלל סברי אין בנין וסתירה
אבל חזרת חליות שאין בה אלא משום
ומדליקין לו את הנר משום רבי יצחק
כח:], ט) [עי' תוס' שבת צג.
הלכה ב סמג לאוין סה
בכלים. וא"ת והא בשבת
בנין אין בונה אלא בבתים ואהלים:
ד"ה א"ר זביד], י) שבת קכט.,
טוש"ע א"ח סי' רסה סעיף
אמרו אף צולין לו דג קטן תניא נמי
כ) [שבת קכט.], ל) [עי' רש"י
א:
קם שמעיה. דעולא: זקף לשרגא.
(דף מו.) במנורה של חליות כ"ע לא
הכי מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין
פא ג מיי' פ"ד מהל' יו"ט
גיטין ח: ד"ה כדאמר], מ) [עי'
שהיה רוצה שיסתלק השמן לאחוריו
פליגי דאסור וי"ל דהתם מיירי בשבת
תוס' שבת צג. ד"ה אמר רב
הלכה ג סמג לאוין עה
לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת
ולא ימשך אחר הפתילה ותכבה:
והכא מיירי בי"ט ולא החמירו חכמים
זביד], נ) שבת צג., ס) לעיל ו.
טוש"ע א"ח סי' תקיד סעיף
ומדליקין לו את הנר ומחמין לו קיתון
שבת קלט:, ע) [דף כח:],
ב:
שרגא. נר של חרס קרויזו"ל בלע"ז:
הואיל ואין בנין בכלים אי נמי י"ל
פב ד מיי' שם טוש"ע א"ח
פ) [שמות יב], צ) ס"א שמזליף,
אחד ויש אומרים אף צולין לו דג קטן
הנותן שמן בנר. בשבת: המסתפק.
דהתם מיירי שכולה של חליות
ק) [ועי' תוס' שבת מו. ד"ה
סי' תקיד ס"ד:
❖
רבא אמר לעולם שהניח ושאני הטמנה
פג ה ו מיי' שם הל' ד
הנוטל ממנו ואוכל: חייב משום
ומפרקין אותה אברים אברים אבל
דחוליות],
טוש"ע שם סעיף א:
מכבה. וכבוי בי"ט לא אשתרי:
דמוכחא מלתא דאדעתא דשבתא קעביד
הכא מיירי שאין חסר כאן רק להקימה
פד ז מיי' פ"ב מהלכות שבת
לאו אדעתאי. עשה השמש מה
קצת ואינה בעלת אברים דכולה
איתיביה אביי א) חנניה אומר בית שמאי
הלכה ד סמג לאוין סה
א
הגהות הב"ח
שעשה: קנבא. למחוט (ב) ראש
טור ש"ע א"ח סי' שכח סעיף
מחוברת היא:
ק)
אומרים אין אופין אלא אם כן ערב בפת ואין
והמסתפק ממנו חייב משום
(א) גמ' יש בנין בכלים ויש
ט:
הפתילה שנעשה פחם שקורין מוקיי"ר
פה ח מיי' שם טוש"ע א"ח
מבשלין אלא א"כ ערב בתבשיל ואין טומנין
סתירה בכלים וב"ה סברי:
מכבה. אינו ר"ל
בלע"ז: מפני דבר אחר. לשמש
(ב) רש"י ד"ה קנבא למחוט.
סי' תצו סעיף ב:
אלא אם כן היו לו חמין טמונין מערב יו"ט
❖
פו ט מיי' שם הל' י:
נ"ב כדאיתא בדף לב ע"ב:
מטתו: לעשות מחיצה. בסדין:
מפני שממהר כבוי דלא הוי אלא
פז י מיי' שם טוש"ע שם סי'
הא היו לו חמין טמונין מיהא עביד ואע"ג
בקעת. אישטיל"א: כדי לחוס עליה.
גרם כבוי וגרם כבוי ביום טוב שרי
שכח סעיף יז:
דמוכחא מלתא דאדעתא דשבת קעביד
שאין כבוי זה צורך י"ט. ואני שמעתי
אע"פ שממהר כבויה ובשבת נמי
פח כ מיי' פ"א שם הל' טז
גליון הש"ס
טוש"ע א"ח שם
אלא אמר אביי כגון שערב לזה ולא ערב
דהוי ליה סותר ע"מ לבנות במקומו:
אינו חייב אלא היינו טעמא הואיל
גמ' מהו לכבות את הנר.
בהג"ה:
מותר. אלמא לצורך יום טוב שיהנה
דבאותה שעה ב שהוא מסתפק ממנה
לזה וחנניה היא ואליבא דב"ש: ואין זוקפין
פט ל מיי' פ"א מהל' יו"ט
עיין כתובות דף ז ע"א תוס'
❖
ד"ה אמר ליה: היום שרי: ר' יהודה. דאמר לקמן ע)
מכבה קצת ג ומכסה אורו דלא יכול
הלכה כד טור ש"ע א"ח
את המנורה: מאי קא עביד אמר רב
❖
סי' תצו סעיף ב:
מכשירי אוכל נפש שרו ודריש יעשה
לאנהורי כולי האי כי איכא שמן
חיננא בר ביסנא הכא במנורה של חליות
לכם פ) לכל צרכיכם והאי נמי צרכיכם
מועט בנר ולכך נראה ככבוי ומכאן
עסקינן דמחזי כבונה דב"ש סברי יש בנין
לעזי רש"י הוא וכן תשמיש ואנא דאסרנא כרבנן
יש להתיר קנדיל"א של שעוה גדולה
מוסף תוספות
בכלים וב"ה סברי אין בנין בכלים ואין
ב)א
(א)
קרויזו"ל [קרוישו"ל].
דדרשי הוא לבדו: איתיביה כו'.
לחתוך למטה ממנה כיון דבשעה
מנורה. מוקיי"ר. למחוט
א. ופעמים מטין אותם
סתירה בכלים עולא איקלע לבי רב יהודה
ואין לך עשון בית גדול מן הדלקה
שחותך אותה אינו מכחיש מאור שלה
(נר). אישטיל"א. גזיר-עץ.
ופעמים זוקפין אותם. תוס'
קם שמעיה זקף לה לשרגא איתיביה רב
וצורך י"ט הוא לכבותה שלא יצטרך
כלל אע"ג שהוא גורם לגרום כבויה
ביב"א. ריר (הפרשת נוזלים).
הרא"ש שבת מו. ד"ה דחוליות.
קציד"א. לפלוף. שנקנ"ר
ב. דכשממעט
השמן
לישב בשרב ובגשמים: למכחל עינא.
יהודה לעולא הנותן שמן בנר חייב משום
שרי ודוקא לחתוך אותה באור אבל
ב
[שנקטירו"ד]. רווי-דם.
ומרחיקו מפי הנר שהוא
לשום בו כחול לרפואה: רירא.
בסכין אסור אליבא דכולי עלמא
מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה
איתקלפיישו"ן
דולק מיד כהה אור הנר ואין
❖
שעושה ריר ביב"א והוא שקורין
דאמר לקמן במתני' (דף לב.) חותכה
[אישקלפיישו"ן]. קדחת.
דולק יפה כבתחילה והוה
א"ל לאו אדעתאי: אמר רב קנבא
ג) ג
ד)
ה)
ליה מכבה. רא"ש סימן יז.
קציד"ה בלע"ז שהוא עושה ריר
באור בפי שתי נרות:
שרי: בעא מיניה אבא בר מרתא מאביי
ועי"ש עוד. ג. ומכהה אורו,
ד
קנבא
שרי. פי' רש"י מוקיי"ר
שמגליד תמיד: דיצא. פי' שנוקב
צ)
דהא לא ציל נהוריה כי ליכא
מוסף רש"י
$מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר אמר לו
רק מעט שמן. תר"פ.
כמו מחט כמו דץ ביה מידי (חולין
בלעז למחוט ראש הפתילה
אין בנין בכלים ואין
אפשר בבית אחר אין לו בית אחר מאי
ד. והוא מלשון קניבת ירק.
ה
דף צג:): דמא. שנקנ"ר: דמעתא.
ועושה פחם ולא נהירא דלקמן פרק
סתירה בכלים. אין איסור
רשב"א. ה. שהם עיקר
אפשר לעשות לו מחיצה אין לו לעשות
מדמעת תמיד: קדחתא. לשון קדחה
המביא (דף לב:) קרי ליה מוחטין
בנין וסתירה בכלים אלא
מכשירי אוכל נפש כגריפת
בבתים, דנחייב בבנין כל דהו,
מחיצה מאי אפשר לכפות עליו את
תנור כדי שלא יחרוך
באפי (דברים לב) שורפת והוא שקורין
את הנר מאי מוחטין עדויי חושכא
והעושה כלי או גומרו בי"ט
התבשיל עצמו שאם אתה
איתקלפיישו"ן: תחלת אוכלא. תחלת
ולא קאמר הכא כי ההיא לישנא
הכלי אין לו כלי מאי אמר ליה אסור
ו) ו
או בשבת משום מכה בפטיש
מחמיר עליו אתי לאימנועי
❖
החולי של כל אלו: דאפילו בשבת
דהתם לכ"נ דתרי חטויי יש אחד
הוא דמחייב, שהוא חיוב לכל
משמחת י"ט. רשב"א.
איתיביה ז) אין מכבין את הבקעת כדי
גמר מלאכה, או אם הוא דבר
שרי. כדאמרינן במסכת ע"ז
בשעה שדולק והיינו ההוא דלקמן
לחוס עליה ואם בשביל שלא יתעשן הבית
שהוא מחליקו חייב משום
(דף כח:) שורייני דעינא באובנתא
ויש אחד לאחר שכבה שמתקנין
ממחק, ואם צריך קצוע חייב
או הקדרה מותר אמר ליה ההיא רבי
רבינו חננאל
דלבא תלו: סוף אוכלא ופצוחי עינא.
אותה כדי שידליק מהר ומסיר הפחם
משום מחתך וכן אורג או
יהודה היא כי קאמינא אנא לרבנן בעא מיניה
מסך או תופר, אבל בנין
ואין זוקפין המנורה.
שקרוב להתרפאות הוא ואינו כוחל
שבראש הפתילה ד ובכך נוחה כשידליק
וסתירה לא שייך בהו לאחיובי
אוקימנא במנורה של חוליות
אביי מרבה מהו לכבות את הדלקה ביו"ט
אלא להגיה מאורו: איתיביה
אותה והיינו ההוא דהכא דשרי:
בסלוק וחזרה, דהא דתנן
משום דמחזי כבונה, וב"ש
אין מכבין את הבקעת וכו'. מכאן
היכא דאיכא סכנת נפשות לא קא מבעיא
בקעת. שמותר להנאת הגוף שלא
הבונה כל שהוא, בבתים תנן
לטעמייהו דאמרי יש בנין
(לעיל יא:). לאו אדעתאי.
וסתירה בכלים, ובית הלל
יתעשן: כדשנין. רבי יהודה היא
לי דאפילו בשבת שרי כי קמבעיא לי משום
יש למחות את הנשים שרגילות
לא נתתי לבי (ברכות כו.)
שוגג
אומרים אין בנין בכלים ואין
דאמר לכל צרכיכם: עמיץ ופתח.
להסיר הפתילה מתוך השמן כשהיא
אבוד ממון מאי א"ל אסור איתיביה אין
הייתי (מנחות לה:). קנבא
סתירה בכלים (נמי). וקי"ל
שרי. נר המטשטש והולך
סוגר ופותח ריסי עיניו להכניס
דולקת ומשימין אותה על הקרקע וכן
כב"ה. ותנא של בית ר"ג לא
מכבין את הבקעת כדי לחוס עליה ואם
מותר לתקנו ולהחזירו ביו"ט
היו זוקפין המנורה ביו"ט,
הכחול: איכא רב זביד. שהיה מקשה
שלא לכסות את האור ומה שנהגו
בשביל שלא יתעשן הבית או הקדרה
. רירא.
ומעשה שנפלה המנורה
(האורה ח"א סי' סט)
לי כמותך: ושניי ליה. ופרקתי לו:
העולם להדליק הנר מי"ט לחברו
נוטפת עינו רירא, בלע"ז
בלילי יו"ט ברומי בפני ר"ג
מותר ההיא רבי יהודה היא כי קאמינא
קצייר"א (ע"ז כח:). דיצא.
והזקנים, ועמד ר' עקיבא
מסייע אין בו ממש. מי שאינו עושה
ואין מדקדקין אם הוא לילה ולעיל
אישפוננ"ט, לשון נעיצה
אנא לרבנן בעא מיניה רב אשי מאמימר
וזקפה, א"ל ר"ג עקיבא מה
מלאכה ממש אלא מסייע מעט כי
פירשתי דהוי הכנה ואין י"ט מכין
ותחיבה (שם). קדחתא.
לך שאתה מכניס ראשך
מהו לכחול את העין ביו"ט היכא דאיכא
האי ובלאו הוא מתעבדא אין בו ממש.
לחבירו י"ל דאע"ג שאינו לילה מ"מ
חמימות (שם). ותחלת
בין המחלוקות, א"ל למדתנו
אוכלא. בתחילת החולי (שם).
רבינו אחרי רבים להטות,
סכנה כגון רירא דיצא דמא דמעתא וקדחתא
והכי אמר במסכת שבת בהמצניע
הוא סמוך לחשיכה ואף באותו יום
ח)
סוף אוכלא. שכבר נתרפא
אע"פ שאתה אוסר, הן
(דף צג.) גבי זה יכול וזה אינו יכול
צורך הוא אותה הדלקה:
ותחלת אוכלא לא מבעיא לי דאפי' בשבת
ז
ועדיין קודחת מעט (שם).
מתירין והלכה כמרובים. א"ר
ההיא רבי יהודה היא.
יכול חייב ושאינו יכול פטור ואע"ג
דאית
ופצוחי עינא. שבא לכוחלה
יהודה משום ר"ג מטלטלין
שרי כי קמבעיא לי סוף אוכלא ופצוחי עינא
כדי להאיר מראית עינו (שם)
.
מנורה ביו"ט אבל לא זוקפין.
דקמסייע בהדיה מסייע אין בו ממש:
ליה לכל צרכיכם ואנן
מאי א"ל אסור איתיביה אין מכבין את
כל דבר שאין בו סכנה.
ח
עולא איקלע לבי רב יהודה
עבדינן כרבנן ואם תאמר והא אנן
מה
חולה שאם לא יעשו לו רפואה
בלילי יו"ט, קם שמעיה
הבקעת ושני ליה כדשנין אמימר ט שרי
פסקינן לקמן הלכה כר' יהודה וי"ל
זו אין מסוכן למות ומכל
זקף שרגא, כלומר זקפה
למכחל עינא מנכרי בשבתא איכא דאמרי אמימר גופיה כחל עינא
מקום צריך הוא לה, אומר
ונתקבץ השמן לאחוריה כדי
ט)
דמסיק עליה ואין מורין כן אי נמי
לנכרי ועושה. אבל דבר
שתכבה מהרה וישאר השמן
מנכרי בשבתא אמר ליה רב אשי לאמימר מאי דעתיך י)דאמר עולא בריה
י"ל דהא דשרינן מדרשה דלכם היינו
שיש בו סכנה ישראל עצמו
ונמצא כאילו מכבה ביו"ט.
דרב עילאי כל צרכי חולה עושין ע"י נכרי בשבת ואמר רב המנונא כל
עושה לו (שבת קכט.). מסייע
דוקא בדבר שהוא אוכל נפש אבל
אותיב רב יהודה לעולא מהא
כ) י
ה
אין בו ממש. מי שאינו אלא
דתניא בשבת, הנותן שמן
דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה הני מילי היכא דלא מסייע
בדבר שאינו אלא לתשמיש בעלמא
ל)
מסייע בדבר ואם בא לעשותו
בנר חייב משום מבעיר,
וכן שלא תתעשן הקדרה אסור:
בהדיה אבל מר קא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח אמר ליה איכא
לבדו אינו יכול, אין בו ממש
והמסתפק ממנו חייב משום
מ)
ולא חשיב מידי (שבת צג.).
מכבה, נמצא שמעת שזקף
דנפישא
רב זביד דקאי כותך ושניי ליה מסייע אין בו ממש אמימר שרא
נ) כ
ל
מת ביום טוב ראשון. מת
הנר וקיבץ השמן אחורי
למכחל עינא ביו"ט שני של ראש השנה אמר ליה רב אשי לאמימר והאמר רבא מת ביום טוב ראשון
המוטל לקבור, אם יו"ט
הנר כאילו נסתפק ממנו
ס)
ראשון הוא כו' (לעיל ו.) מת
וחייב משום מכבה, וכיון
יתעסקו בו עממין ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה
שנשתהה כגון שמת בשבת
דבשבת חייב, פשטינן מינה
ולמחר היה יו"ט (שבת קלט:).
מה
דביו"ט נמי הזוקף כמסתפק
הוא, והמסתפק אסור משום
מכבה, גם המכבה אפילו ביו"ט אסור. א"ל עולא לאו אדעתאי, כלומר לא עשה השמש דבר זה על דעתי. וכן אמר אביי אסור לכבות הנר ביו"ט אפילו אם צריך לשמש מטתו ואין לו בית אחר ולא דבר לעשות לו מחיצה ולא כלי
לכפותו על הנר. ומותבינן עליה אין מכבין הבקעת בשביל לחוס עליה, ואם בשביל שלא יתעשן הבית או קדירה מותר. ופריק ההיא ר' יהודה, דתני יעשה לכם לכל צרכיכם, כי קאמינא דאסור אליבא דרבנן דאסרי. וכן א"ל רבה לאביי
אין מכבין דליקה ביו"ט [משום] איבוד ממון, אבל אם הוא סכנת נפשות מכבין בשבת וכ"ש ביו"ט. איתיביה אין מכבין את כו'. ופריק האי ר' יהודה כי קאמינא לרבנן. אמר רב יהודה (וקנינא) א) [וקניבא] שרי. פירוש יש מי שאומר
כגון אבוקה שהיא עשויה בחתיכות עצים קטנים, אם נוטל בשבת מאותן העצים שלא אחזה בהן האור שרי. בעא מיניה רב אשי מאמימר מהו לכחול עין ביו"ט. כגון רירא דיצא דמא דמעתא קדחא ותחלת אוכלא, לא מבעיא לי דאפילו
בשבת שרי, כי קא מיבעיא לי סוף אוכלא (דפכוחי) [ופתוחי] עינא מאי, א"ל אסור. איתיביה בקעת כו'. ושני ליה האי ר' יהודה היא, כי קאמינא אסור אליבא דרבנן. (ומצאנו חלוקת ר' יהודה ורבנן ביוה"כ, רבנן הוו אמרי אם היה
כ"ג זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן, ותניא ר' יהודה אומר עששיות של ברזל היו מרתיחין מערב יוה"כ ומטילין בצונן כדי שתפוג צינתן, אמר רב ביבי שלא הגיע לצירוף, אביי אמר אפילו תימא
הגיע לצירוף, לר' יהודה דבר שאין מתכוין מותר, ומי אמר אביי הכי והא אמר אביי כו'). אמימר כחל מגוי בשבת. א"ל רב אשי כמאן כעולא דאמר כל צורכי חולה נעשין ע"י גוי בשבת, ואמר רב המנונא כל דבר שאין בו סכנה
אומר לגוי ועושהו, הני מילי היכא דלא מסייע בהדיה, הכא מסייע בהדיה דעמיץ ופתח עיניה. א"ל רב זביד אמר לי כוותיך, ואמרי ליה מסייע אין בו ממש. אמימר שרא למיכחל עינא ע"י ישראל ביו"ט שני, ואפילו בב' יו"ט של
ר"ה. א"ל רב אשי והא אמר רבא מת ביו"ט ראשון
יתעסקו בו עממין, ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל מה שאין
כן
בביצה. א"ל כנהרדעי סבירא לי דאמרי אף ביצה מותרת, מאי איכא למיחש דילמא עברוה לאלול הא אמר [רב חיננא
א) ע"פ הערוך ערך קנב שמעתיק דברי רבינו כאן. וברי"ף: קנסא וכן הפי' שהביא רבינו הובא גם ברי"ף כאן וע"ש היטב.