יום טוב פרק
שני ביצה
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על
גבי חרס מותר. פי' רש"י משום שאין כאן כבוי ואי משום
על גבי חרס. שהסיקו: מותר. דכבוי ליכא והבערה נמי ע"י שינוי
צב א מיי' פ"ד מהל'
א) [מו"ק י:] ע"ש תוס'
ד"ה קיטורי דגרסי בירי
יו"ט הל' ו טוש"ע
היא כלאחר יד וליכא איסורא דאורייתא: דקמוליד ריחא. שנכנס
הבערה הוי הבערה כלאחר יד ושרי לעשותה ביום טוב והר"ר
ברי"ש, ב) [שבת קלד.],
א"ח סי' תקיא סעיף ד
יצחק פירש דשפיר הוי הבערה כדרכה ומ"מ שריא דקסבר דהבערה
בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן שהמוליד דבר חדש קרוב הוא
ג) פסחים נג. ברכות יט.
בהג"ה:
לעושה מלאכה חדשה: סחופי כסא אשיראי. לכפות כוס מבושם על
שלא לצורך שרי לעשותה ביום טוב וכן משמע בירושלמי [דמשילין] מהו
צג ב מיי' שם טוש"ע
[תוספת' פ"ב ע"ש],
ד) [עדיות פ"ג מי"ב],
שם:
לאדלוקי נר של בטלה ביום טוב ר'
השיראים של מלבוש להכניס בהן ריח
צד ג מיי' פ"ח מהל'
ה) שבת נד:, ו) [פסחים
הבושם שבכוס: אסור. דקא מוליד
יוסי אסר ורבנן שרו והטעם מאן
על גבי חרס מותר ורבה אמר על גבי חרס
יא:], ז) שבת נד:,
יו"ט הל' יד [ופכ"ב
ריח בשיראים: מאי שנא ממוללו
דאסר סבר דהבערה לחלק יצתה
ח) [פסחים יא: תוספ'
מהל' שבת הל' כב] טוש"ע
נמי אסור משום דקא מוליד ריחא רבה ורב
פ"ב], ט) [עירובין עה.
א"ח סי' תקיט סעיף ה
ומריח בו. דתניא ל) במשילין גבי
והוי מלאכה ואסור לעשותה בי"ט ומאן
יוסף דאמרי תרוייהו סחופי כסא אשיראי
וש"נ], י) [שבת מא: וש"נ],
א
וסי' תקמא סעיף ג:
עצי בשמים מוללו בין אצבעותיו כדי
דשרי סבר דללאו יצתה (א) והבערה
צה ד מיי' פ"ד מהלכות
כ) [שם וש"נ], ל) [לקמן
ביומא טבא אסור מ"ט משום דקמוליד
להוציא ריחו או קוטמו שיהא מקום
שלא לצורך מותר לעשותה בי"ט ולא
בהמביא דף לג:],
י"ט הלכה טז סמג
ריחא ומ"ש ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח
מ) [בראשית יט], נ) [וע"ע
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
הקטימה לח ונותן ריח ובתלושין
הוי אב מלאכה ומיהו התם קאמר
תוס' שבת נד: ד"ה הוה וכו'
תקכג סעיף א:
בו התם ריחא מיהא איתא ואוסופי הוא
קמיירי: רבא אמר על גבי גחלת
לא תאסור ולא תשרי ומכאן יש ליזהר
❖
צו ה מיי' שם פ"ג הל'
ומש"כ שם על הגליון],
דקא מוסיף ריחא הכא אולודי הוא דקמוליד
נמי מותר. כשמואל דאוכל נפש
מלעשות הבערה שלא לצורך
יב טוש"ע א"ח סי'
תקד סעיף א:
ריחא רבא אמר על גבי גחלת נמי מותר
כדקאמרינן בירושלמי לא תאסור
הוא עשון פירות זה ושוה לכל נפש
ב
צז ו מיי' פ"א מהל' שבת
הגהות הב"ח
ולא תשרי ומכל מקום על גבי גחלת
ואי משום כבוי והבערה ואולודי
מידי דהוה אבשרא אגומרי דרש רב גביהא
הלכה ה סמג לאוין סה
(א) תוס' ד"ה על גבי
טוש"ע א"ח סי' שלז סעיף
אסור לפי שיש כבוי עם הבערה
ריחא מידי דהוה אבשרא אגומרי
מבי כתיל אפתחא דבי ריש גלותא קטורא
❖
וכו' ומאן דשרי סבר דללאו
א:
דאיכא כל הני ושרי: קטורא שרי.
דלכולי עלמא האי לא שרי הואיל דאין
שרי א"ל אמימר מאי קטורא אי א) קטורא
יצתה ולא הוי אב מלאכה
כן דרש להם ולא פירש דבריו: אי
זה דבר השוה לכל נפש ואפי' למאן
והבערה שלא לצורך
בידי מעשה אומן הוא ואי לעשן אסור דהא
מותר לעשות ביום טוב
קטורא בידי. שעושין לבתי שוקים
דשרי הבערה שלא לצורך כלל בירושלמי
רבינו חננאל
❖
קא מכבה אמר ליה רב אשי לעולם לעשן
ומיהו:
ולבתי ידים של חלוקי הנשים שמקמטין
היינו לפי שישנו פעמים לצורך אוכל
ר' ירמיה אמר ע"ג
מידי דהוה אבשרא אגומרי איכא דאמרי
אותן על עץ חלק או על אגודה של
נפש אבל כבוי דלעולם אינו לצורך
ב)
חרס מותר. רבה ורב
א"ל אמימר מאי קטורא אי קטורא בידי
יוסף אמרי אפילו ע"ג
קשים וקורין אופרונציי"ר מעשה
תקון אוכל נפש ודאי אסור לכולי
גליון הש"ס
חרס אסור משום דמוליד
אומן הוא ואסיר. וקטורא לשון קשר:
עלמא בי"ט ורבא דשרי אף על
מעשה אומן הוא אי לעשן אסור דקא מוליד
ג
מתני' אבל מקרצפין. עי'
ריחא. וכן סחופי כסא
ואי קטורא. לשון קטור הכבשן מ)
גבי גחלת היינו משום דחשיב ליה
שבת דף נג ע"א תוס' ד"ה
אשיראי. ואקשינן עלייהו
ריחא אמר רב אשי אנא אמריתה נהליה
מהו ליתן ומו"ק דף י ע"ב
מ"ש מהדס דתניא מוללו
דהיינו לעשן: אסור משום דמוליד
דבר השוה לכל נפש דאם היו עשירים
ומשמיה דגברא רבה אמריתה נהליה לעולם
❖
תוס' ד"ה ואין מונעין:
ומריח בו קוטמו ומריח
ריח. והיכי דריש דשרי: בשרא
צריכין הן לכך:
בו. ופרקינן גבי הדס
לעשן ומידי דהוה אבשרא אגומרי: ועושין
תליסר
אלפי עגלי הוה מעשר
אגומרי. מוליד נמי ריח בפחמין:
ריחא מיהא איתא ואוסופי
גדי מקולס: תניא רבי יוסי אומר תודוס איש
ג)
מוסיף עלה, הכא מוליד
רבי אלעזר בן עזריה
אלמלא תודוס אתה. חכם גדול
לעזי רש"י
ריחא. רבא אמר ע"ג גחלת
רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדי מקולס
וכו'. ותימה והא ר' אלעזר בן
ונכבד: קדשים סלקא דעתך. מאי
לעשן פירות מותר, מידי
אופרונציי"ר
בלילי פסחים שלחו ליה אלמלא תודוס
קרוב להאכיל קדשים איכא היאך
עזריה היה אחר חורבן הבית טובא
דהוו אצליית בשר ע"ג
[פרונציי"ר]. לקפל
גחלים שאע"פ שתחילתו
(קפלים בשפת הבגד לנוי).
אתה גוזרנו עליך נדוי שאתה מאכיל את
יכולין להיות קדשים ואין אדם מקדישן:
דהא רבן גמליאל היה נשיא קודם ר'
מכבה וסופו מבעיר שרי.
אישטריליי"ר. לסרק
אימא כעין קדשים. והכי שלחו ליה
אלעזר בן עזריה ורבן גמליאל היה
❖
בני ישראל קדשים בחוץ קדשים סלקא דעתך
דרש רב גבי הא קיטורא
במסרק.
אלא אימא כעין קדשים: מתני' שלשה
שאתה מאכיל את ישראל כעין קדשים
לאחר חורבן הבית דהא רבן יוחנן
שרי, ואמר אמימר אי
ד)
(איכא) [קיטורא] בידי
והרואה אומר הוקדשו לפסח:
בן זכאי היה עושה תקנות מיד לאחר
דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים
מעשה אומן הוא ואסור.
מוסף רש"י
מתני'
פרתו יוצאה. בשבת:
חורבן הבית משום דרבן גמליאל לא
אי לעשן פירות הא מוליד
אוסרים פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה
ה)
תודוס איש רומי. ישראל
ברצועה שבין קרניה. לנוי ואמור
ריחא ואסור. ואסיקנא
הגיעו ימיו להיות נשיא כדאמר
ומקרדין את הבהמה ביו"ט ושוחקין את
חשוב שהיה ברומי (פסחים
אמר רב אשי אנא
ד
ה
רבנן משאוי הוא ואינו תכשיט לה:
משחרב בית המקדש התקין רבן
נג.). גדי מקולס. צלוי
אמריתה ניהליה לרב
הפלפלין ברחים שלהן רבי יהודה אומר אין
ומקרדין. אישטריליי"ר במגררת של
יוחנן בן זכאי ואח"כ רבן גמליאל
ו)
ראשו על כרעיו ועל קרבו
גביהא ומשמא דגברא
כצליית הפסח, דתניא
מקרדין את הבהמה ביום טוב מפני שעושה
(רבא) [רבה] אמריתה
ברזל ששיניה דקות ואע"ג דעביד
ואחר כך ר' אלעזר ור' אלעזר לא
בכיצד צולין (פסחים עד.)
ניהליה, והוא רבא דאמר
חבורה: ברחים שלהן. כעין אותם
היה כי אם בן שמנה עשרה שנה
חבורה $ אבל מקרצפין וחכמים אומרים אין
ר' עקיבא (לפנינו ר'
לעשן שרי מידי דהוה
מקרדין אף לא מקרצפין: גמ' ז) למימרא
שלנו: מקרצפים. במגררת של עץ
כשהיה נשיא ונשיאותו לאחר חורבן
טרפון) קורהו מקולס לפי
בישרא אגומרי. ומסקנא
שתולה כרעיו חוצה לו בצדו
דשמעתין לגמר את הבית
ששיניה גסות ואין עושה חבורה:
ואמרינן בבכורות (דף נג.) דלאחר
דר' אלעזר בן עזריה חדא פרה הויא ליה
כנושא כלי זינו בצדו, כובע
ר"ג מתיר וחכמים אוסרין,
גמ' במאי קא מיפלגי כולה לישנא
חורבן נתבטל כל מעשר בהמה א ויש
נחשת בגלית (ש"א יז)
וקי"ל כחכמים. ולעשות
והאמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר
לא גרסי' וה"ג ושלש מחלוקות בדבר
לומר דלא נתבטל לאלתר כי אם
תרגומו קולסא דנחשא
מוגמר להריח ולגמר
רב תליסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי
כלים לא איתפריש דשרי.
(פסחים נג. וכעי"ז ברכות
ר' יהודה סבר דבר שאין מתכוין
לאחר זמן אי נמי אפטרופוס של
יט.). בלילי פסחים. זכר
והלכתא בכולהי אסור,
אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא
אסור מיהו קרוד קטנים ועושין
רבי אלעזר בן עזריה שהיה בימי
לפסח שצולהו שלם, שנאמר
בר מעישון הפירות שהוא
תנא לא שלו היתה אלא של שכנתו היתה
חבורה קרצוף גדולים ואין עושין חבורה
בו על כרעיו ועל קרבו
הבית היה מעשר אי נמי לאו דוקא
מותר. ועושין גדי מקולס
(ברכות יט.). אלמלא
בלילי פסחים וחכמים
ולא גזרינן קרצוף אטו קרוד ורבנן
ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו:
מעשר אלא שהיה נותן למלך בכל
תודוס אתה. אדם חשוב
אוסרין. ירושלמי, תנא אי
סברי לה כרבי יהודה דאמר דבר
שנה העשירית ב נ):
ומקרדין את הבהמה ביו"ט: תנו רבנן איזהו
(פסחים נג.). כעין
זהו גדי מקולס, כולו
ח)
ושלש מחלוקות בדבר מר סבר
קדשים. שהוא קרוב
שאינו מתכוין אסור וגזרינן קרצוף אטו
צלי ראשו על כרעיו
קרוד ואיזהו קרצוף קרוד קטנים ועושין חבורה
להאכיל את ישראל קדשים
ועל קרבו. מקצתו שלוק
גזרינן קרצוף וכו'. פירש
קרוד ור' אלעזר בן עזריה סבר דבר
קרצוף גדולים ואין עושין חבורה ט)וג' מחלוקות
בחוץ, שהרואה סבור
ומקצתו צלי או מבושל
שאין מתכוין מותר. ופירוש ר' יהודה
ר"י דהלכה כר' שמעון שמתיר ודוקא
שהקדישו לשם פסח
אין זה גדי מקולס. לילי
בדבר רבי יהודה סבר דבר שאינו מתכוין
י)
(ברכות יט.). מקרצפין.
יו"ט של פסח עושין
סבר חבורה אע"פ שאין מתכוין לה
במגררת של עץ דאין עושה חבורה
בכלי ששיניו גסות ואינו
אסור מיהו קרוד קטנים ועושין חבורה קרצוף
עגל מקולס, לילי עצרת
אסור מיהו הך חששא בקרוד איתא
אבל במגררת שלנו שהן של ברזל
עושה חבורה, דחובל בבעלי
ולילי סכות עושין גדי
גדולים ואין עושין חבורה ולא גזרינן קרצוף
הלכך אין מקרדין אבל בקרצוף ליכא
כ"ע מודו דאסור דפסיק רישיה ולא
חיים אב מלאכה היא
מקולס. תודוס איש רומי
❖
(פסחים יא:).
הנהיג את ישראל לאכול
אטו קרוד ורבנן סברי נמי כר' יהודה דבר
למיחש משום חבורה: ורבנן סברי נמי
ימות הוא שתולש שערות ג:
גדי מקולס לילי פסחים,
כר' יהודה דדבר שאין מתכוין אסור.
שאינו מתכוין אסור וגזרינן קרצוף אטו קרוד
משום שלחו לו חכמים אילולי
ואין מקרדין ומחמירי מיניה דגזרי
לאו תודוס אתה גזרנו
ור' אלעזר בן עזריה סבר לה כר' שמעון דאמר כ)דבר שאינו מתכוין מותר ובין
מוסף תוספות
עליך נידוי. תוספתא שהיו
קרצוף אטו קרוד: ור' אלעזר סבר.
קרוד ובין קרצוף שרי אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל ואמרי לה אמר
קורין אותן פסחים. ואמרו
א. מפני התקלה א"כ
הואיל ואין מתכוין לחבורה אף על
לו, שהמאכיל לישראל
בזמן הבית הוה מעשר
רב נחמן לחודיה ו הלכה כר' שמעון שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה
גב דזמנין דמתרמי שרי הלכך אפי'
כעין קדשים בחוץ, בר
ומסתמא בן י"ג שנה היה
לו אמר ליה רבא לרב נחמן ולימא מר הלכה כר' יהודה שהרי חכמים מודים
נידוי הוא. [מתני'] ג'
כשעישר וא"כ מאי קאמר
קרוד שרי: הלכה כר' שמעון. דאמר
דהוה מעשר כל שתא
דברים ר' אלעזר בן עזריה
לו א"ל אנא כר' שמעון ס"ל ועוד שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו:
(שבת כב. מו:) גורר אדם מטה כסא
ושתא דע"כ לא היה
מתיר חכמים אוסרין,
מתני'
וספסל דדבר שאינו מתכוין מותר:
בשעת חורבן הבית לכל
פרתו היתה יוצאה ברצועה
היותר כי אם בן י"ד או
שבין קרניה. ירושלמי רב
מתני'
ט"ו. תוס' שבת נד: ד"ה
ושמואל דאמרי תרווייהו
הוה. וע"ש עוד. ב. בשביל מס. תר"פ. ג. דומיא דמה שאמרו (נזיר מב.) נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. רשב"א.
אפילו להימשך בה חכמים אוסרין. תנא ר' יונה בן פזי דברדיליה, אמרו לו או העבר רצועה מפרתך, או עמוד מבינותינו.
אמר רב יוסי בר' בון שהיה מתריס כנגדן. א"ר חנינא פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מפני הצומות. תנא לא היתה
שלו של שכינתו היתה, וכי נענש אדם על שכינתו, א"ר קיריס ללמדך שכל מי שספק בידו למחות ולא מוחה קלקלה תלויה בו. ומקרדין את הבהמה ביו"ט. ת"ר איזהו קירוד, כינים של בהמה, כגון תולעים קטנים תפוסין בעור
הבהמה שאי אפשר להסירם אלא בחבורה, קרצוף גדולים ואין עושין חבורה. וג' מחלוקות בדבר, ת"ק דהוא ר' אלעזר בן עזריה סבר דבר שאין מתכוין מותר, וקירוד דעביד חבורה, כיון דלא מתכוין הוא שרי, כ"ש קרצוף דלא עביד
חבורה. ור' יהודה סבר דבר שאין מתכוין אסור כו'. ורבנן דאמרי אין
מקרדין
אף לא מקרצפין, סברי לה כר' יהודה ומחמרי. ואסיקנא אמר
רב נחמן הלכה כר"ש דסבר דבר שאין מתכוין מותר שהרי ר' אלעזר בן עזריה מודי לו.