כג:
יום
טוב
פרק שני ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
מתני' טמאה משום שלשה כלים. מקבלת טומאה על שם
שלשה כלים. פי' ואם נטמא זה לא נטמא זה אפי' בשעת
צח א ב מיי' פ"י מהל'
א) שבת סו., ב) [שבת מא:
וש"נ], ג) [שם וש"נ],
כלים הלכה ז:
מלאכה שהן כולן יחד הואיל וכל אחד ראוי למלאכה
שלשה כלים. נפקא מינה דאי נמי אזל חד שמא מינה טמאה משום
צט ג מיי' פכ"ה מהל'
ד) [צ"ל דתניא], ה) שם כב.
אידך ובגמרא מפרש לה: גמ' תחתונה. שמקבלת אבק הפלפלין
בלבדו א ולא דמי למספרים של פרקים ואזמל של רהיטני ח) דהתם ב
כלים הלכה טז:
כט: מו: [תוספתא פ"ב
משום
כלי כברה. פירש
משום כלי קבול. שכלי עץ שיש לו
כשנופל דרך נקבי המכבר:
הם מחוברים יותר בשעת מלאכה:
ק ד מיי' פ"א מהלכות
פסחי' קא. מנחות מא:],
ו) [שבת קו:], ז) [לעיל כא.],
שבת הלכה ה סמג
בית קבול הוא: אמצעית. שהיא
רש"י אע"ג שהיא של עץ ואין לה בית
ח) [שבת מח:], ט) כפי' ר'
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
מתני' הרחים של פלפלין טמאה משום
מקפת את המכבר משום כלי עץ
שלז סעיף א: קיבול שאין נשאר בה כלל מכל מקום
❖
א
נתנאל. כצ"ל,
לא מטמאה דאין קבולה קבול אלא
גזרו עליה משום ארוג ולא נראה
א ה מיי' פ"ב מהלכות
שלשה כלים משום כלי קבול ומשום כלי
י"ט הלכה ז סמג לאוין
מתכת ומשום כלי כברה: גמ' תנא
חכמים גזרו טומאה על הכברה משום
דלא שייך ארוג במעשה של עץ ג כי
ב
עה טוש"ע א"ח סי' תצז
גליון הש"ס
ארוג ואפי' אין המכבר של מתכת
אם [בצמר ופשתים ונראה לפרש]
סעיף א:
תחתונה משום כלי קבול אמצעית משום
ב ו מיי' שם הלכה יז
מטמאה משום כלי כברה. ושלנו שהיא
בכברה של סלתות דקאמר בירושלמי
מתני' ואינה נגררת. עיין
כלי כברה עליונה משום כלי מתכת:
טוש"ע שם סעיף ב:
שבת דף פא ע"ב תוס'
של מתכת ודאי טמאה משום פשוטי
כברות של סלתות טמאה משום שיש
מתני' א) ג עגלה של קטן טמאה מדרס
❖
ג ז מיי' שם הל' ז סמג
ד"ה והאר"י:
כלי מתכות: ועליונה. שמכתשין
עליה תורת כלי שמקבלת הסובין
❖
שם טוש"ע שם סעיף ז:
ונטלת בשבת $
ואינה נגררת אלא על גבי
שאינן יכולין לצאת דרך נקבים והא
ושוחקין בה הפלפלין טמאה משום
כלים ר' יהודה אומר כל הכלים אין נגררין
דקאמר משום כלי כברה ולא קאמר
כלי מתכות דמשום כלי עץ ליכא
לעזי רש"י
רבינו חננאל
משום בית קיבול ה"ק משום תורת
לטמויה דפשוטיהן טהורין אלא משום
❖
חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת:
ויביי"ר. ברכת-דגים.
גמ' עגלה של קטן טמאה מדרס דהא
[מתני'] הרחיים של
קבול כלי כברה דחשיב קבול שלה
צפוי התחתון שהוא עיקר והעץ בטל
כדפי': עגלה של קטן. פירש
אצלו: מתני' עגלה של קטן.
פלפלין טמאה משום
סמיך עלויה ונטלת בשבת משום דאיכא
שלשה כו'. א) פירוש כלי
מוסף רש"י
הקונטרס שהקטן יושב בתוכה ולא
שעושין לו לשחוק ויושב עליה ומטלטלין
עץ חקוק, ובאמצעיתו טס
תורת כלי עלה ואינה נגררת אלא על גבי
עגלה של קטן. לצחק בה
אותו עליה: טמאה מדרס. אם
נהירא דמאי קא משמע לן פשיטא
של ברזל קבוע במסמרים
כלים על גבי כלים אין על גבי קרקע לא
ולטלטלו עליה, טמאה
עומדים מלמטה, והוא
הא אין לך כלי מיוחד גדול מזה
התינוק זב נעשית העגלה אב הטומאה
מדרס. הואיל ופעמים
נקוב נקבים דקים כמין
מאי טעמא דקא עביד חריץ מני ר' יהודה
לכך נראה לי דהיינו כלי שעושין
דמיוחדת לישיבה היא דהא סומך קטן
שיושב עליה (שבת סו.).
כברה. והעליון (מצופה)
דבר שאין מתכוין
היא דאמר דבר שאין מתכוין אסור דאי ר'
[משופה] ליכנס בתוך
לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת
עליה נמצאת שהיא מיוחדת לו
ב)
מותר. ואף על גב דקעביד
התחתון, ומצופה ראשו
על שלשה אופנים ואוחז בה בידיו
לישיבה ואין אומרים לו עמוד ונעשה
שמעון האמר דבר שאין מתכוין מותר
ג)
חריץ והוי תולדה דחורש או
של עליון ברזל עשוי
והיא מתגלגלת לפניו תמיד ד:
מלאכתנו דאילו לא מיחדא להכי לא
בונה (שבת כב.).
כמין פטפוטין בלוטין
ד)(דתנן) ה) רבי שמעון אומר דגורר אדם מטה
❖
הדרן עלך יום טוב
קטנים קטנים. ונותן
הות אב הטומאה כדתניא יכול כפה
כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות
הפלפלין באותו הברזל
הדרן עלן יום טוב
סאה וישב עליה כו' (שבת דף נט.):
המתוח באמצע החקוק
חריץ אימא סיפא ר' יהודה אומר אין הכל
ונטלת בשבת. דתורת כלי עליה:
לאורכו הנקוב ככברה.
מוסף תוספות
אין צדין דגים מן הביברין וכו'.
נגררין בשבת חוץ מן העגלה מפני שהיא
ושוחקין בעליון שראשו
ואינה נגררת. בשבת: אלא על
מצופה ברזל כמין
א. שנים התחתונים
כובשת
מפני שכובשת אין
אבל חריץ לא
גבי כלים. על גבי בגדים מפני
פירש רש"י דאע"ג דאוכל נפש
פטפוטין קטנים (יתר
ראויים להניח בהן שום
עבדא
תרי תנאי ואליבא
דרבי יהודה:
מותר היינו דוקא כגון בשול ואפייה
שעושה חריץ בקרקע וחופר חייב
גפים כמעט) [גסין יותר
דבר, ועליון ראוי לכתוש
מעט] מן הנקבים, ונותן
בו ע"י דבר אחר. הרא"ה.
משום חורש: מפני שכובשת. חריץ
ושחיטה דאי אפשר מערב יום טוב
הפלפלים על הברזל
ב. בשעת חיבורן הוי
הדרן עלך יום
טוב
דיותר טוב פת חמה וגם בשול בי"ט
הנראה בהלוכה לא על ידי חפירה
העשוי (בסכנה) [ככברה]
חיבור יפה אבל כאן אף
ושחיטה שמא יסריח אבל צידה אפשר
הוא אלא כובשת ודורסת הקרקע
וטוחן בעליון, וכשישחק
בשעת מלאכה אינן
אין צדין דגים מן הביברים ביו"ט ואין נותנין
יורד מן הנקבים למטה.
מחוברין. שם. ג. דלא
לצודו מערב י"ט ויניחנו במים
ונדוש תחתיה ונעשה מקומה נמוך
ה
ו
ו)
ויש בקרקעית התחתון
אשכחן דמטמא משום
אבל אינו זז עפר ממקומה:
במצודתו ולא ימות ולא נהירא כדמפרש
לפניהם מזונות אבל צדין חיה ועוף
נקב גדול (סותם)
אריג אלא טווי ואריג
גמ' לעשות חריץ גרסינן: כובשת
[סתום] כשרוצה פותח
שעושים מנוצה של עזים.
בריש מכילתין (דף ג. ושם) גבי גזרה
מן הביברין ונותנין לפניהם מזונות רשב"ג
ונוטל הפלפלין השחוקין.
שם. ד. וקס"ד שאין כאן
אין. כובשת הוי אבל חריץ לא
שמא יתלוש דאין לחלק באוכל
אומר ז לא כל הביברין שוין זה הכלל כל
ומפורש בגמ' שלנו, וגם
הנאת מדרס קמ"ל. רשב"א.
עבדא: תרי תנאי ואליבא דרבי
נפש בין אפשר לעשותו מערב
כך פירש בירושלמי,
ה. וכי בשביל שאינו
המחוסר
התחתון כלי קיבול,
מקורה מצויין להם
יהודה. חד סבר העגלה נמי כשאר
יום טוב לאי אפשר אלא דוקא
העליון משום כלי מתכות,
מזונות. תוס' שבת קו: ד"ה
במכשירין יש חלוק לכך נ"ל ט) כפר"ח מקינו"ן שפירש לעיל
כלים דעושה חריץ בגרירתה שפעמים שאין האופן מתגלגל והוא נגרר
אמצעי משום כברה.
ואין נותנין. ו. דהוי כניצוד
[דף ג. סד"ה גזרה] משום דדמי לקצירה:
וחופר ואידך סבר לא שכיח הכי ואינה אלא כובשת תחת גלגולה:
[מתני'] עגלה של
ועומד מדאורייתא. תוס'
ואין נותנין לפניהם מזונות. פירש רש"י דאין מזונותן עליו
שם. ועי"ש ברשב"א.
קטן טמאה מדרס, דהא
הדרן עלך יום טוב
ז. דחשיב טפי מזונותיהם
קסמיך עלה. וניטלת
דהם אוכלים עשב הנמצא במים וגם פעמים אוכלים
בשבת משום דאיכא תורת
עליך אבל כאן שמן
אין צדין דגים. אף על גב דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות
עפר וגדולים אוכלים הקטנים ואפילו למאן דשרי מאך אשר
התורה אין ניצודין לא
כלי עליה. ואינה נגררת
חשיב מזונותיהן עליך.
אלא ע"ג כלים, אבל
יאכל לכל נפש (שמות יב) דמשמע אפילו בהמה מכל מקום דגים
הן והותרו לצורך יום טוב טעמא משום דאי אפשר מערב
על הקרקע לא דעביד
שם. ח. אבל כל שאין בו
לא הואיל ואין מזונותן עליך ותימה דבגמרא פריך ורמינהי
יום טוב דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם ויסריח אבל
צידה דאורייתא אלא
חריץ, ומשום דאמר
ביברין של חיה ועוף אין צדין וכו' ומשני כאן בביבר קטן כאן
צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים ולא ימות
דרבנן נותנין. רשב"א.
דבר שאין מתכוין אסור.
וסיפא דהא מתניתין
ולמחר יטלהו: ביברים. של דגים הן בריכות של מים שקורין ויביי"ר.
בביבר גדול והשתא תינח מצידה לצידה תרצת שפיר אלא מזונות
תנא אחר אליבא דר'
מאי תרצת דבמתני' אמרי' ונותנין לפניהם מזונות והתם אמרי'
ביברין של חיה קרפיפות מוקפין גדר סביב וכונסין לתוכן חיות
יהודה, שהוא שונה
הבר ויולדות ומגדלות שם: ואין נותנין. לפני הדגים מזונות
אין נותנין לפניהם מזונות ה לכך נראה לי דהא תליא בהא אי
כל הכלים אין נגררין
חוץ מן העגלה מפני
צידה מותרת ו מותר נמי ליתן לפניהם מזונות ז והכי פירושו אין
ואפי' למאן דאמר ז) נפש בהמה במשמע הני מילי דמזונותן עליך
שאינה עושה חריץ
צדין דגים מן הביברין וכו' ואין נותנין לפניהם מזונות גזרה
אבל דגים אפשר להם בלא מזונות שהם אוכלים שרשי עשבים
אלא כובשת. ור' שמעון
תני גורר אדם מטה
וקרקע וגדול אוכל את הקטן: אבל צדין חיה ועוף. המכונסים
שמא יצודם דהא צידה שלהן אין מותרת ביום טוב ח והשתא
וכסא וספסל בשבת
כשמתרץ בגמרא מצידה ממזונות נמי ניחא דהא בהא תליא
מאתמול. קא סלקא דעתך השתא כיון דמוקפים גדר הוו להו כנצודין
ובלבד שלא יתכוין
ומכל מקום קשיא דמשמע הכא דהיכא דצידה שלהן אסורה
ועומדין אבל דגים נשמטין לחורים ולסדקים והויא צידה ביום טוב:
לעשות חריץ, ואין צריך
לומר ביו"ט. ב) [תוספתא]
ונותנין לפניהם מזונות. בימי החורף צריכין מזונות ואף בימי הקיץ
אפילו לזרוק להם מזונות אסור ובפרק מי שהחשיך (שבת
דלת הנגררת ומחצלת
דף קנה: ושם) קאמר גבי דברים שאסור ליקח מהן למשדא קמייהו
במקום דריסת בני אדם שאין עשבים עולים בו:
הנגררת וקנקליה הגורר,
שפיר דמי ויש לומר דהתם מיירי בשבת דחמיר דאוכל
נפש
המחוסר
פותחין ונועלין בהן
בשבת ואין צריך לומר
אסור ולא שייך למגזר שמא יקח מהן אבל הכא מיירי ביום
טוב דאוכל נפש מותר גזרינן דלמא
כשיתן להם מזונות
שמא יצוד מהם:
ביו"ט.
כל
הדרן עלך יום טוב
אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב כו'. אבל צדין חיה ועופות מן הביברין. ורמינן עלה הא
דתניא
א) עי' בערוך ערך ריחים. ב) כאן ספ"ב. והמגיה בד"ו ציין דהוא בתוספתא סוכה ולא מצאתי שם.