אין צדין
פרק
שלישי ביצה
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
צידה. שצריך לצודו: גמ' הצד צפור. מן
היכא דנפלי טולא מן הכתלים. ושיעור
המחוסר
החוץ עד
(ב) היה להם גובה
ד א ב מיי' פ"י מהלכו'
א) שבת קו: [תוספתא פ"ג],
בכתלים של ביברין: כל שאומר הבא מצודה ונצודנו כו'.
ב) שבת קו. ע"ש, ג) [שבת
שבת הלכה י יט סמג
שהכניסו
למגדל עץ שקורין מישטיי"ר או הצד צבי מן החוץ עד
קו:], ד) [שם וש"נ],
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
שהכניסו לבית בשבת: חייב. דכיון דהכניס צפור למגדל ונעל לפניו
וא"ת והרי אמרינן לעיל שיעור אחר ופ"ה דאידי ואידי חד שיעורא
ה) [שבת קו: קיג. עירובין
שטז סעיף א:
הרי הוא אחוז ועומד ונגמרה צידתו וכן צבי לבית ונעל בפניו. אבל
הוא ודוחק הוא דאם כן אמאי מפרש אותו פעם אחרת והלא פירש
ה ג ד מיי' שם הלכה כ:
ס. ע"ז לב:], ו) [וע"ע תוס'
❖
ו ה מיי' פ"ב מהל' י"ט
שבת קו: ד"ה הלכה],
צפור שהכניס לבית ונעל בפניו פטור
לעיל היכי דמי ביבר גדול וכו' לכך
הלכה ז סמג שם טור
שיוצא לו דרך חלונות ואין כאן צידה
נ"ל דלעיל מיירי בבהמה וחיה והכא
המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה
ש"ע שם סעיף יב וסי' תצז
מותר: גמ' ורמינהו א) ביברין של חיה ושל
או צבי שהכניסו מן החוץ לביבר ונעל
מיירי בעופות ואע"ג דלעיל קאמר
סעיף ז:
הגהות הב"ח
ז ו מיי' שם הלכה ה [ופ"י
לפניו אין זו צידה: וחכמים אומרים
הא בביבר מקורה מכל מקום לא
עופות אין צדין מהם ביום טוב ואין נותנין
(א) גמ' וחכ"א צפור למגדל
מהלכות שבת הלכה כד]
צפור למגדל. היא צידתו כאשר אמרת
פירש שיעור הביבר בכמה לא הוי
וצבי לבית לגינה: (ב) תוס'
טוש"ע שם סעיף ז:
לפניהם מזונות קשיא חיה אחיה קשיא עופות
ח ז ח מיי' פ"ב מהל'
מחוסר צידה והשתא ניחא דפריך
אבל צבי אין צריך עד שיכניסנו לבית
ד"ה כל היכא וכו' ושיעור
אעופות בשלמא חיה אחיה לא קשיא הא עלה מאווזין ותרנגולין: ו)
גובה היה להם בכתלים:
יו"ט הלכה ח סמג
דאף לגינה ולחצר ולביבר הוי צידה
(ג) ד"ה ותניא וכו'
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
ותניא הצד אווזין ותרנגולין ויוני
ר' יהודה הא רבנן דתנןב) ר' יהודה אומר הצד
ומתניתין דקתני צדין מן הביברין
❖
הרדסיאות פטור וא"ת וכו'
תצז סעיף ג:
צפור למגדל וצבי לבית חייב לבית הוא
הרדיסאות (ג) . וא"ת
ביום טוב רבנן היא דאמרי משנכנס
דאמר התם רשב"ג מחוסר
❖
צידה:
דמחייב אבל לביברין לא וחכמים אומרים
לביבר הוא נצוד ועומד וברייתא ר'
והא קיימא לן כל פטורי דשבת פטור
לעזי רש"י
יהודה: אלא עופות קשיא. דהא
אבל אסור מדרבנן ומתניתין נמי
צפור למגדל וצבי לגנה ולחצר ולביברין
א
(א)
❖
מודה דפטור אבל אסור מדרבנן וי"ל
כולהו מודו דאין צידתן אפילו לבית:
מישטיי"ר. ארון כלים.
אלא עופות אעופות קשיא וכי תימא הא נמי
מוסף רש"י
מקורה. שיש לו גג: הכא. דקתני
לפי מה שפירשתי במתניתין ניחא
לא קשיא הא בביבר מקורה הא בביבר
ביברין של חיה ושל
דגזרינן מזונות גזירה שמא יבא לצוד
גבי שבת צפור למגדל ולא לבית:
עופות. קרפיפות מוקפין,
שאינו מקורה והא בית דכביבר מקורה דמי
רבינו חננאל (המשך)
אין צדין מהם ביום
בצפור דרור. שדרה בבית כבשדה
מהן דאם כן ע"כ צריך לומר דאסור
ובין לרבי יהודה ובין לרבנן צפור למגדל אין
טוב. אלמא לאו ניצוד
לחכמים הוא דפליגי עליה
מן התורה דאם אינו אסור אלא
שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד
ועומד קא חשיב ליה, ש"מ
דר' יהודה, ותנן הצד
לבית לא אמר רבה בר רב הונא הכא
מדרבנן לא הוה גזרינן ליתן מזונות
ולכך נקראת דרור על שם דירה
ב
המכניסו לביבר אין זו
צפור למגדל וצבי לגינה
צידתו (שבת קו:). ואין
בצפור דרור עסקינן שאינה מקבלת מרות
ולחצר ולביברין נגמרה
שדרה בכל מקום: השתא דאתית
משום שמא יצודם דהוי גזירה לגזירה
נותנין לפניהם מזונות.
צידתו וחייב בשבת,
להכי. דעופות אעופות לא קשו
אי נמי סמיך אההיא דתנן פ' האורג
דתנא דבי ר' ישמעאל למה נקרא שמה
כיון דהן מוקצה לא מצי
וקתני לחצר ולביברין,
אהדדי ולא דחיקא לאוקומי מתני'
במסכת שבת (דף קו: ושם) דאמר
למטרח עלייהו (שם). הא
ביברין הוא דומיא דחצר,
צפור דרור שדרה בבית כבשדה השתא
ר' יהודה. ההיא דאין
כאשר כל מה שבחצר
בפלוגתא דתנאי חיה אחיה נמי לא
התם ר"ג מחוסר צידה הצד
דאתית להכי חיה אחיה נמי לא קשיא הא
צדין ר' יהודה היא,
מותר לצוד אותו ביו"ט,
תוקמא כתנאי אלא תרוייהו כרבנן
לתוכו פטור דהא מחוסר צידה [וא"כ]
דמתניתין לא חשיב לה
כך כל מה שבביברין
בביבר קטן הא בביבר גדול היכי דמי ביבר
ומתניתין בביבר קטן וכן ההיא דשבת
הצד מתוכו חייב והכי פריך הואיל
צידה עד שיכניסו לבית
צדוי הוא קודם לכן.
קטן היכי דמי ביבר גדול אמר רב אשי כל
(שם). הצד צפור. עד
ג
אסיקנא עופות אעופות
וברייתא דקתני אין צדין בביבר גדול
ואוקמת מחוסר צידה דרוצה לומר
למגדל.
שהכניסו,
לא קשיא, מתניתין בביבר
היכא דרהיט אבתרה ומטי לה בחד שחיא
ויש לה להשמט. ורשב"ג אף בביבר
כל שאומר הבא מצודה ונצודנו א"כ
משטיי"ר בלע"ז, חייב דזו
מקורה והוא כבית ונגמרה
ביבר קטן ואידך ביבר גדול אי נמי כל היכא
קטן פליג אם צ"ל הבא מצודה אי
היכי קאמרת הכא הצד אווזין ותרנגולין
היא צידתו, אבל אם הכניסו
צידתו, וברייתא בביבר
לבית אינו ניצוד בכך, שיוצא
שאינו מקורה שלא נגמרה
דאיכא עוקצי עוקצי ביבר גדול ואידך ביבר
נמי לאו לאפלוגי אתא אלא לפרושי
פטור הא שפיר חשיב מחוסר צידה
לו דרך חלונות (שם קו.)
.
צידתו, כיון שאינו מקורה
כדלקמן: בחד שחיא. בפעם אחת
כיון שצריך לומר הבא מצודה
קטן אי נמי כל היכא דנפלי טולא דכתלי
וצבי לבית. וצבי ניצוד
יתכן (שיפתח) [שיפרח]
ד
משהכניסו לביתו ונעל
שהוא שוחה עליו לתפשו אין לו
ונצודנו ובמחוסר צידה הצד מתוכו
אחרי כן בכל שעה
אהדדי ביבר קטן ואידך ביבר גדול: רשב"ג
בפניו, אבל אם הכניסו
שירצה, לפיכך אין צדין.
להשמט ממנו: עוקצי עוקצי. זויות:
חייב והכא הוי הצד מתוכו:
אומר לא כל הביברין שוין וכו': ג) אמר רב
לגינה או לחצר אין זו צידה
ואי קשיא לך דהא
אלא בין ר' יהודה ובין
דנפלי טולא דכתלי אהדדי. מרוב
(שם קו:). אלא עופות
יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה
אעופות קשיא. דהא בין
קטנו וקצרו: הלכה מכלל דפליגי.
רבנן הצד צפור לבית
כרבי שמעון בן גמליאל אמר ליה אביי הלכה מכלל דפליגי אמר ליה
לר' יהודה בין לרבנן צפור
בשבת פטור הוא, שלא
ד)
ה)
רבנן עליה למימר כל הביברין שוין
למגדל קאמרי (שם).
נגמרה צידתו, והנה הבית
ומאי נפקא לך מינה אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא: זה הכלל כל
בתמיה והא אוקימנא בביבר קטן
בביבר מקורה. הוי ניצוד
מקורה הוא, ואעפ"כ אינה
(שם). בצפור דרור.
המחוסר צידה וכו': היכי דמי מחוסר צידה אמר רב יוסף אמר רב יהודה
צידה, וכיון דבשבת פטור,
משום דנצוד ועומד: מאי נפקא לך
מתני' דקתני צפור לבית
ביו"ט אסור לצוד ממנו.
מינה. אי אמינא הלכה כ"ש דאי לא
אמר שמואל כל שאומר הבא מצודה ונצודנו אמר ליה אביי והא אווזין
ה
לא, בצפור דרור עסקינן,
חלוקתם בצפור דרור הוא,
פליגי הלכתא היא: אמר ליה גמרא
שדרכה לדור בבית כבשדה
ושאני צפור דרור משאר
ותרנגולין שאומרים הבא מצודה ונצודנו ותניא ו הצד אווזין ותרנגולין ויוני
ונשמטת מזוית לזוית (שם).
עופות, דשאר עופות
גמור זמורתא תהא. משל שוטים הוא
הרדיסאות פטור אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל הללו באין לכלובן
השתא דאתית להכי.
כיון שניכנסין בביבר
כמו זבון וזבין תגרא אקרי (ב"מ דף מ:)
לאוקמינהו תרוייהו כרבנן
מקורה נגמרה צידתן, אבל
לערב והללו אין באין לכלובן לערב והרי יוני שובך ויוני עלייה דבאין
כך גמרא גמור אומר לתלמיד שוטה
(שם). שחיא. מרוצה,
צפור דרור אינה מקבלת
לכלובן לערב ותניא הצד יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחין
שהוא שוחה לאחוז בה
מרות, ואין נגמרת צידתה
למוד הן אמת הן שבוש ויהא לך
(שם). עוקצי. פיאות
אלא במגדל. בחד שיהיא
בבירות חייב אלא אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל הללו באין לכלובן
לזמר ושיר: הבא מצודה. כלומר
להשמט בהן (שם). ואידך.
פירוש כגון ריצה אחת
לערב ומזונותן עליך והללו באין לכלובן לערב ואין מזונותן עליך רב מרי
כל מי שאינו כן (שם).
שצריך לבקש תחבולות לתפשו והיינו
ואינו צריך לפוש ביני
מכלל דפליגי. והא
ביני. כל היכא דנפל טולא
אמר הני עבידי לרבויי והני לא עבידי לרבויי כולהו נמי עבידי לרבויי לכלובן
שיעורא דביבר גדול דלעיל ואידך
אוקימנא דרבנן נמי בביבר
דכתלין אהדדי. פירוש
קאמרינן דעבידי לרבויי: מתני' מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום
ביבר קטן. ורב אשי שערינהו לעיל
קטן אמרי (שם). ומאי
בעת שהחמה במזרח,
ז
נפקא לך מינה. כל שכן
בחדא שיעורא ורב יוסף בהאי
צל כותל המערבי מגיע
טוב לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב ומעשה
כיון דלא פליגי עליה
עד כותל המזרחי, והוא
שיעורא: הרדיסאות. על שם מקומם
בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני
הלכתא כותיה (שם)
בין
ביבר קטן. רשב"ג אומר
וי"א ע"ש הורדוס והן הגדלים בבתים:
לקבל הימנו: גמ' מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ספק מוכן אסור
חלוקין בין לא חלוקין הלכה
היכי דמי מחוסר [צידה].
ח
כמותו (ע"ז לב:). גמרא
ואסיק' ואע"פ דבאין
לכלובן. סל שמקננין בו כמו ככלוב
גמור זמורתא תהא.
ורבן גמליאל מתיר ומעשה נמי בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר
לכלובן לערב, כגון יוני
מלא עוף (ירמיה ה). אווזין ותרנגולין
אומר השמועה בזמירה
שובך ויוני עלייה, כיון
מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה
באין לערב לכלוב ונוח לתפשן שם
בעלמא בלא צורך (שם)
דבעי דבויי להו, אסור
בתמיה, אביי תלמידו של
לצוד מהן ביו"ט, אבל
כר"ג ואיכא דמתני לה אהא דתניא ספק מוכן ר"ג מתיר ורבי יהושע אוסר
הלכך הרי הן כנצודין ועומדים ומותר
רב יוסף וקא"ל אתה
אווזין ותרנגולין ויונים
לצודן אפילו חוץ לכלובן: יוני שובך
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהושע ואיכא דמתני לה אהא דתניא
מלמדני לומר הלכה כמותו
הרדסיות, אע"ג דצדין
ויוני עלייה. יוני הבר הן ושטין
ותהא כזמר בעלמא, דאי
אותן, כיון דבאין לכלובן
שוחטין
אין חולקין הלכה למה לי
לערב ומזונותן עליו,
ואוכלין בחוץ: בטפיחין בבירות גרס.
❖
(ע"ז לב:).
ולבוא לכלובן מיהא לא
כמין פכין נותנין בחומות הבירות והמגדלים לקנן שם עופות הבר: ומזונותן עליך. הלכך כבהמה הן וחשיבי מזומן: הני עבידי לרבויי. יוני
בעו דבויי, דבני תרבות
שובך עשויין להשמט ולברוח מפני בני אדם: לכלובן קאמרינן דעבידי לרבויי. פורחין עד קינן וצריך לעלות אחריהן וגם שם נשמטין ממנו
הן, ואין בורחין מבני
ויורדין: מתני' מותרין הן. בגמ' פריך מעשה לסתור: אלא שאין רצוני לקבל הימנו. שאני שונאו: גמ' מעשה לסתור. בתמיה וכי דרך
אדם אלא כשרואין כי
רבינו חננאל
באין לצודן א) [מניחין
המדברים לומר דבר ומביאין מעשה אחריו להכחיש דבור הראשון: ספק מוכן. כלומר וזו שאמרנו לא יטול מהן מספק דהיינו ספק מוכן וספק
לצודן], צדין מהן ביו"ט.
ביברין של חיה ושל
מוקצה ואסור לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבן גמליאל ור' יהושע היא לקמן בשמעתין מייתינן לה בברייתא: דמתני לה. להא דשמואל דאסר
אמר רב יהודה אמר
עופות ושל דגין אין צדין
שמואל הלכה כרשב"ג,
מהן ביו"ט כו', קשיא
ספק מוכן: אהא. מאן דמתני אמתניתין אמר אין הלכה כר"ג דלא שייך למימר הלכה כר' יהושע משום דלא תני ליה לדר' יהושע במתניתין:
דכל מחוסר צידה בענין
חיה אחיה קשיא עופות
שוחטין שאמרנו אסור, ושאינו
אעופות. ומפרקינן לא
מחוסר צידה מותר. מתני' מצודות חיה ועופות ודגים לא יטול מהן אא"כ ידוע שנצודו מעיו"ט. ספק אסור, ומעשה בגוי
קשיא מתניתין ר' יהודה היא, דתנן בפ' ר' אליעזר אומר כו', ר' יהודה אומר הצד צפור למגדל וצבי לבית
חייב, ש"מ דר' יהודה כל חיה שהיא בבית נגמרה צידתה, והמכניסה בבית שצד [חייב], אבל צד הצבי והכניסו
שהביא לר"ג כו'. אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כר"ג. איכא דמתני לה אהא דתניא שוחטין מן הביברין ביו"ט
לביברין פטור, שאינה צידה. וכיון שלענין שבת פטור שאינו כצדוי, אסור לצוד אותו ביו"ט מן הביברין, לפיכך
אבל לא מן הרשתות כו'. ותריצנא הכי, ר' שמעון בן אלעזר אומר בא ומצאן המצודות שנתקלקלו מערב יו"ט, בידוע
שמערב יו"ט ניצודו, [הא] ספק נעשו כמי שנצודו ביו"ט ואסור. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ש בן אלעזר.
שנה בברייתא אין צדין,
כי הביברין
לר' יהודה
כיער חשובין. ומתניתין
דקתני אבל צדין חיה
מן הביברין,
א) כ"נ דצ"ל.