אין צדין
פרק
שלישי ביצה
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הבא
בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר. תימה מה טעם זה
חוץ לתחום אסורין. לא שמעתי טעם מקובל בדבר דאי משום מוקצה
יא
א) [עירובין מ.], ב) [תוספ'
א מיי' פ"ב מהלכות
פ"א], ג) פסחים מו:,
יו"ט הלכה ח סמג
אמאי מותר לישראל אחר ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו א"כ
אי הוי מוקצה אפילו לישראל אחר אסור ואי אסור לישראל
ד) [עי' תוס' שבת קכז. ד"ה
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
לישראל אחר נמי אסור דנכרי שהדליק את הנר בשבת תנן (שבת דף
ראשון בשביל שנעשה בהן איסור בשבילו אם כן לישראל אחר נמי
דכולי ודף קמח. ד"ה
תצז סעיף ה:
קכב.) אם בשביל ישראל אסור ולא חלקו בינו לחברו וי"ל דגבי איסור
אסורין כדאמרי' (שבת דף קכב.) נכרי שהדליק הנר אם בשביל ישראל
יב ב מיי' שם הלכה ה
אתקין], ה) חולין ט., ו)רש"ל
מ"ז, ז) בס"א נוסף: זימון,
טוש"ע שם סעיף ט:
תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי
אסור וליכא חלוק בין אותו ישראל
יג ג מיי' שם טוש"ע שם
ח) [עי' ב"מ ח.], ט) [וע"ע
ודיין אם אסרוהו על זה ו)(טעם אחר
לישראל אחר ותירץ רש"י דשמא גבי
חוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל זה
א)
תוס' שבת קכב. ד"ה ואם],
סעיף ו:
נראה לי מחוץ לתחום אסורין גזירה
איסור תחומין דליכא אסורא אלא
יד ד מיי' פט"ו מהל'
י) [ב"מ ב. וקיח.], כ) [חולין
מותר לישראל אחר אמר רבה בר רב הונא
קב:], ל) [ועי' תוס' פסחים
אבידה הלכה ו סמג
שמא ישלח בשבילו והבא בשביל זה
מדרבנן לא אחמור כולי האי א ודי אי
אמר רב הסוכר אמת המים מערב יום טוב
א
לו. ד"ה האוכל ותוס'
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
מותר לאחר דליכא למגזר בה שאינו
אסרינן על זה שהובאו בשבילו: ט)
שבועות כד. ד"ה האוכל
רס סעיף י:
ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין אמר
המקושרין
טו ה מיי' פ"ב מהלכות
אסורים בכ"מ
מכירו): הסוכר אמת המים. סותמה
ותוס' חולין לז. סד"ה השתא
רב חסדא מדברי רבינו נלמוד חיה שקננה
❖
יו"ט הלכה ז סמג
ועוד שם קכ. ד"ה מה להנך],
מפני
גזל.
שלא יכנסו בה דגים מבחוץ משתחשך
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
בפרדס אינה צריכה זמון אמר רב נחמן נפל
ואת אלה הכין והזמין על ידי מעשה
פרש"י שהראשון קנה אותן בהגבהה
תצז סעיף ח:
חברין ברברבתא איכא דאמרי אמר רבה
טז ו מיי' פ"א שם הלכה
זה: בפרדס. מקום המשתמר ואין
ולא נהירא דלא שייך כאן הגבהה (א)
הגהות הב"ח
יב סמג לאוין עה
בר רב הונא מדברי רבינו נלמוד חיה שקננה
הולד יוצא שאינו יכול לברוח וקל לצודו
אלא כדאמרי'א] י) דהבטהקונה בהפקר ב
(א) תוס' ד"ה המקושרין
טוש"ע א"ח סי' תצח סעיף
ואינו צריך זמון דהא הכא מפני
הואיל ומתעסק הוא בהן קצת:
בפרדס אינה צריכה זמון אמר רב נחמן נפל
ו:
וכו' כאן הגבהה. נ"ב כלומר
כאן בשדה הסמוכה וכו'. תימה
יז ז מיי' פ"ה שם הלכה
דמשום דניענוע לאו הגבהה
שהיא סתומה ואין יכולין לצאת קרי
❖
בר חברין ברברבתא א] התם לא קא עביד
היא:
ה סמג שם טוש"ע שם
להו מוכנים ולקמיה פריך דזמון גדול
אמאי לא משני ג לעיל כן וי"ל
מעשה הכא קא עביד מעשה ולא בעיא
סעיף ז:
הוא זה שעושה מעשה לשם הזמנה:
אמורא היה לו לפרש דבריו והואיל
יח ח מיי' פ"א מהל'
זמון והתניא חיה שקננה בפרדס צריכה
הגהות מהר"ב
שחיטה הלכה יג סמג
מדברי רבינו. רב דשלשתן רב הונא
ולא פירש מיירי בין בסמוכה ד וכו':
בחזקת איסור עומדת. פרש"י
לזמן וצפור דרור צריך לקשור בכנפיה
כדי
עשין סג טוש"ע י"ד סי'
רנשבורג
ורב חסדא ורב נחמן דקרי ליה
כה סעיף א [וסעיף ג
שלא תתחלף באמה וזו עדות שהעידו
מפי
❖
לרב חסדא חברין תלמידים של רב
בחזקת איסור אבר מן
א] גמ' אמר ר"נ וכו' התם
בהג"ה]:
לא קא עביד מעשה. נ"ב
שמעיה ואבטליון תיובתא ומי בעיא
זמון
הוו: נפל חברין. רב חסדא:
החי ולא נהירא דאם כן למה לי עד
❖
עי' שיטה מקובצת ופ"י:
ברברבתא. נכנס ראשו למחלוקות
שיודע במה נשחטה כיון דחזינא
והתניא אמר ר"ש בן אלעזר מודים
בית
ב)
רבינו חננאל
גדולות שירבו עליו בזאת. ולקמיה
שמתה א"כ לא שייך בה איסור אבר
שמאי ובית הלל על שהזמינן בתוך הקן
הגהות מהר"י
אמר רבה בר רב הונא
מסיים קושיא אלא מפסקא מלתא
מן החי דאיסור אבר מן החי לא
ומצא לפני הקן שאסורין במה דברים אמורים
אמר רב הסוכר אמת
לנדא
באיכא דאמרי דמחלפי רב חסדא
שייך אלא מחיים לכן נ"ל דחזקת
המים מערב יו"ט ולמחר
ב ביוני שובך ויוני עליה וצפרים שקננו
ברבה בר רב הונא: נפל בר חברין.
איסור ר"ל בחזקת שלא נשחטה עד
א] תוס' ד"ה המקושרין
השכים ומצא בה דגים
בטפיחין ובבירה אבל אווזים ותרנגולים ויוני
וכו' דהבטה קונה בהפקר.
ג
מותרין. ואמר רב חסדא
רב הונא חבריה הוה מתלמידיו של
שיודע לך וכו' ומשום איסור שאינה
בס"א כתוב דחבטה והוא
מדברי רבינו נלמד חיה
הרדסיאות וחיה שקננה בפרדס מותרין ואין
רב ורבה בריה קרי בר חברין:
זבוחה דרחמנא אמר תזבח ואכלת
❖
ה
טעות סופר:
שקינתה בפרדס אינה
צריכין זמון וצפור דרור צריכה לקשר בכנפיה
וצפור דרור. שזימנה מבעוד יום צריך
שחוט ואכול ובזה ניחא אפילו למ"ד
צריכה זימון, פירוש
הבנים שלה הקטנים
כדי שלא תתחלף באמה והמקושרים
לקשור בכנפיה להיות סימן לה:
כ) בהמה בחייה לאו לאברים עומדת: ל)
השרויין בקן מוכנים הן,
מוסף רש"י
ומצא לפני הקן שאסורין. כדמתרצינן
אורח לפיכך אין צריך זימון.
והמנוענעין בבורות ובבתים ובשיחין
בהמה מסוכנת. ורוצה
לה בפ"ק (דף י:) שהיו שני קנין וזימן
אמר רב נחמן נפל
ובמערות מותרין ובאילנות אסורין שמא יעלה ויתלוש והמקושרין והמנוענעין
ד
לשוחטה ביו"ט שלא תמות
חברין ברברבתא, דהוא
את זו ולא זימן את זו ולמחר בא ומצא
בכל מקום אסורין משום גזל אמר רב נחמן לא קשיא הא בה הא באמה אמה
ויפסידנה
.
רב חסדא. בר חברין,
(פסחים מו:)
במזומנת ולא במקומן אלא בדף
לאכול ממנה כזית צלי.
רבה בר רב הונא, דרב
בזמון סגי לה צידה מעליותא בעיא אלא אמר ר"נ בר יצחק אידי ואידי
ה
זהו קל שבבישולים, שיהא
הונא ורב חסדא חברים
הבולט לפני הקן ובחברתה לא מצא
בדידה הא בגנה הסמוכה לעיר הא בגנה שאינה סמוכה: מתני' בהמה
שהות ביום כדי להפשיט
היו לרב נחמן, והיה
ג) ו
כלום שאסורין דחיישינן שמא מקן
ולחתוך כזית ולצלות
קורא לרב הונא, הונא
מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי ר"ע
שאינה מזומנת באו לכאן: במה
ולאכול, ואי איכא שהות
חברין. פירוש ברברבתא,
כי האי שרי ואע"ג דלא
אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה שחטה בשדה לא יביאנה במוט
כלומר בקושיות. התם
דברים אמורים. דבעינן זמון: צפור
ד) ז
אכיל מינה (פסחים מו:).
בהסוכר אמת המים עשה
ובמוטה אבל מביא בידו אברים אברים: גמ' אמר רמי בר אבא הפשט
דרור. קטנה היא והאם והבת שוות:
בהמה בחייה בחזקת
מעשה, וכאילו זימן אותן
והמקושרים. בכנפיהם סימן ז) הוא
איסור עומדת. שהרי
הדגים בידים, הכא גבי
ונתוח בעולה והוא הדין לקצבים מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא
אסורה משום אבר מן
חיה שקינתה בפרדס
להם: והמנוענעים. מאתמול לשם
יאכל אדם בשר קודם הפשט ונתוח (לאפוקי) מאי קמ"ל אילימא לאפוקי
החי, הלכך אם נולד ספק
לא עשה מעשה כלום.
זמון והוא מכירן: בבתים ובבורות.
בשחיטתה ובאת להעמידה
ועוד התניא עדות מפי
מדרב הונא ה) דאמר רב הונא ח בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד
ובכל מקום שאינו מחובר: מותרים.
על חזקתה, שהרי בכל ספק
שמעיה ואבטליון, חיה
שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך
אתה אומר העמד דבר
שקינתה בפרדס צריכה
בי"ט: והמקושרים והמנוענעים.
על חזקתו שהיה מתחלה,
זימון, וצפור דרור צריך
במה נטרפה והאנן תנן מתניתין כדרב הונא דתנן ר"ע אומר אפילו כזית
הנמצאים בכל מקום אף בחול אסורין
שאינך יכול להוציאה ממנה
לקשור בכנפיה, כדי
חי מבית טביחתה מאי
לאו מבית טביחתה ממש לא ממקום שטובחת
על ידי ספק, נמצאת אומר
למוצאן משום גזל שהראשון שקשרן
שלא תחליף באמה, ואיך
שבהמה זו אסורה, שהרי
תפרש דלא בעיא זימון.
אכילתה והא תני רבי חייא מקום טביחתה ממש אלא רמי בר אבא
או נענען קנאן בהגבהתם שהפקר
בחזקת איסור היתה תחלה
והתניא ר' שמעון בן
נקנה בהגבהה ח): בה. בולד אינו
אורח
ומספק אתה בא להתירה
אלעזר מודין ב"ש וב"ה
שמא נשחטה כראוי,
צריך זמון שאינה יכולה לברוח ודעתיה
על שזימן בתוך הקן
אל תתירנה מספק עד
ומצא לפני הקן שאסורים,
עליה אבל אמה שהיא גדולה צריכה זימון: בדידה. בולד: בסמוכה לעיר. ידע בה ודעתיה עלויה: מתני' בהמה מסוכנת.
שיודע לך שנשחטה כראוי
בד"א ביוני שובך וביוני
❖
שהוא ירא שתמות ואינו צריך לה שכבר סעד סעודתו אלא מחמת הפסדו הוא שוחט: לא ישחוט אא"כ. יודע שיש שהות ביום לאכול
(חולין ט.).
עלייה וצפרים שקיננו
בטפיחין ובבורות, אבל
כזית צלי הימנה: מבית טביחתה. שהוא מזומן ומופשט מעורו ועומד: לא יביאנה במוט ובמוטה. בשני בני אדם משום דאוושא מלתא היא
אווזין ותרנגולים ויוני
ומזלזל בי"ט: גמ' הפשט ונתוח. פי' הכתוב בעולה שהיא אכילת גבוה וה"ה יש ללמוד לקצבים באכילת הדיוט: מאי קמ"ל. דרך ארץ או
הרדסיות מותרין שהן
מוסף תוספות
איסור ולמימר דאסור לאכול ממנה עד שינתחה שמא ימצא לה סימן טרפה בסתר והחזיק לנו הבהמות בספק טרפות אף קודם שראה בהן
ברשות אדם, חיה שקינתה
בפרדס מותר, ואינה
א. משום דהו"ל איסור
טרפות: לאפוקי מדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור. אבר מן החי עומדת. ונפקא מינה שאם אירע ספק בשחיטתה נעמידנה על
צריכה זימון, וצפור דרור
דאינו שוה בכל, דלהאי
חזקתה ואסורה עד שיודע לך ברור שנשחטה כראוי ומשנשחטה כראוי הרי היא בחזקת היתר דסתם בהמות אינן טרפות ואם נמצא בה נקב
שאינה מקבלת מרות
הוי בתוך התחום ולהאי
בריאה או בבני מעים ויש לתלותו לאחר שחיטה ולהכשיר ובקודם שחיטה ולאסור העמידנה על חזקתה שהיתה בה קודם שנמצא בה ספק זה
צריך לקשור בכנפיה שלא
חוץ לתחום וכיון שכן
תחליף באמה, והמקשר
והו"ל נמי איסור דרבנן
ומותרת עד שיודע לך אמת שהיא טרפה: מבית טביחתה ממש. קודם הפשט: שטובחת אכילתה. מבני מעיה שהמאכל מתחתך ומתעכל שם:
והמנענע בבורות בטפיחין
אקילי בה. הרא"ה. וכעי"ז
אורח בשיחין ובמערות מותרין,
ברשב"א שבת קנא. ד"ה
והיכא דליקטן. ב. ואף על גב דלא הגביהן אלא שקשרן קשר בעלמא משום דהבטה בהפקר קניא. שיטה. ג. רב הונא לעיל ובאילנות אסורין, גזירה שמא יעלה ויתלוש, המקושרים והמנוענעים בכל מקום אסורין משום גזל. ופרקינן לא קשיא,
כך. תר"פ. ד. אבל הכא פריך מברייתא לברייתא. שם. ה. (דברים יב, טו) תזבח ואכלת, זבוחה אכול, שאינה זבוחה לא הא דתניא אינה צריכה זימון, בפרדס הסמוך לעיר, משום דחזו לה כל יומא ודעתיה עילויה, והא דתניא צריכה
זימון, בפרדס שאינו סמוך לעיר, אי זימן אין, ואי לא לא, דאסוחי מסח דעתיה מינה. והני מילי בבת הקטנה,
תיכול. שם.
אבל בא≈ ם צידה מעלייתא בעיא. מתני' בהמה מסוכנת כו'. פירוש כגון גוססת, וזהו האמור בשר כוס כוס, כלומר
שחוט מהר קודם שתמות, לא ישחוט אותה ביו"ט, אלא אם נשאר שהות ביום כדי שיאכל הימנה כזית צלי מבעוד יום, ר' עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה. אמר רמי בר אבא כתיב בתורה והפשיט את העולה וגו',
למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא אחר הפשט וניתוח, כשם שאין מקריבין העולה למזבח אלא אחר הפשט ונתוח. ואסיק' הני מילי לענין מוסר ודרך ארץ, כדתניא לא יאכל אדם שום ובצל מראשו שנראה רעבתן
אלא מעלין, כיוצא בו כו', אבל איסורא ליכא, כדרב הונא דאמר בהמה שנשחטה כהלכתה בחזקת
היתר עומדת עד שיודע לך שנטרפה ובמה נטרפה, והאוכל ממנה אין בו איסור, ור' עקיבא קאי כוותיה, דתנן ר"ע אומר אפילו
כזית חי מבית טביחתה,
ואוקימנא כדתני ר' חייא מבית טביחתה ממש, כלומר קודם הפשט וניתוח.
וזה שאמר מקום שטובחת אכילתה, כלומר א) מעדא
והוא אחר הפשט וניתוח ונדחו דבריו. ועלתה השמועה מקום טביחתה ממש.
א) בערוך ערך טבח איתא שמעכלת את המאכל היינו בבני מעיין שנבדקה כבר ע"ש.