כה:
אין צדין פרק
שלישי ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אורח
ארעא קמ"ל. פי' רש"י ולאו משום איסור טרפה תימה
אורח ארעא. ולא משום איסור טרפה: כדתניא. מצינו אף תנאים
א) [ד"א רבה פ"ו],
א [טוש"ע א"ח סימן קע
ב) פסחים פו: [מס' ד"א
סעיף ט]:
דבסמוך משמע שיש איסור בדבר דקאמר נטיעה מקטע
שמלמדים הלכות דרך ארץ שלא יראה אדם עצמו על הבריות כרעבתן
יט ב טוש"ע א"ח סי' קע
רבה פ"ו], ג) [ברכות לח:],
אף זה הממהר לאכול קודם הפשט נראה כרעבתן: בצל. ציבול"ה:
רגליהון דקצביא וי"ל דודאי ליכא איסור דמשנשחטה היא עומדת
ד) [עי' תוס' מגילה כא. ד"ה
סעיף ח:
מעליו. מצד העלין: חצובא
מקטע רגליהון דרשיעיא. עשב ששרשיו
בחזקת היתר מיהו אם נמצאת טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג
כ ג מיי' פ"ה מהלכות
אלמלא], ה) [עי' תוס'
א
יו"ט הלכה ג סמג
בכורות ח. ד"ה ומאי],
ולא כאונס שלא היה לו למהר כל כך:
נוקבין ויורדין בעומק ואין מתפשט
ו) [תוספתא פ"ג], ז) ס"א
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
וצלף
באילנות. פרש"י ולא
לצדדין כלל ונוטעין אותו בין גבולי
אורח ארעא קמ"ל כדתניא לא יאכל
אדם
א)א
באלונקי, ח) ב"ב נו., ט) עי'
תקכב סעיף א [וסי' שא
ידענא מאי עזותיה ופי'
שדות ובו תיחם יהושע לישראל את
בב"ר [בראשית] פ' י"א
סעיף יח]:
שום ובצל מראשו אלא מעליו ואם
אכל
ד [טוש"ע א"ח סימן
תורמיסין צריכין להמתיק,
בתוספתא משום דעושה ג' פירות
הארץ ח) מקטע רגלי הרשעים ליום
ה"ז רעבתן כיוצא בו לא ישתה אדם
כוסו
י) [ד"ה דתיהן אחר ד"ה
ב
תקכב סעיף ב]:
עלין אביונות וקפריסין ועוד שטוען
הדין שגוזלין וחומסים ומשיגין גבול
❖סעיף ב:
כא ה ו מיי' שם טוש"ע
מימינו], כ) [כדאיתא שבת
בבת אחת ואם שתה ה"ז גרגרן ב) תנו רבנן
❖
ואין למדין ממנו: נטיעה מקטע
פירות בכל יום מה שאין כן בשאר
כ)
או"ח סי' תקכב
ל.],
השותה כוסו בבת אחת ה"ז גרגרן שנים דרך
רגליהון דקצביא. נטיעת ערלה
אילנות ועוד פי' ר"י דעזותו הוי
ארץ שלשה מגסי הרוח ואמר רמי בר אבא
שאמרה תורה להמתין שלש שנים
ממה (א) ששורין ביין מן הקפריסין
הגהות הב"ח
חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא נטיעה
מלאכול פירות מקטע רגלי הקצבים
שהיא עזה כדאמר בפטום הקטרת
תורה אור השלם
(א) תוס' ד"ה וצלף וכו'
מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נדות
הממהרין לאכול קודם הפשט ונתוח
יין קפריסין למה הוא בא ששורין בו
1. וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
דעזותו הוי ממה שעושין
ופעמים שנמצאת טרפה וכן דבועלי
הצפורן כדי שתהא עזה ולא כפרש"י
תורמוסא מקטע רגליהון דשנאיהון של
יין מן: (ב) ד"ה שאני וכו'
לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ
❖
צריכים לה הס"ד:
נדות שממהרין ואינם יכולין להמתין
שפירש בכריתות (דף ו.) שהוא יין
וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת
ישראל שנאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות
1
הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי
עד שתטבול: תורמוס. מין קטנית
הבא ממקום קפרס:
הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת
שאני ילתא דבעיתא. וא"ת והא
אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן
עגול כמין עדשה ורחב כמעה קטנה
ב
וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת
לעזי רש"י
העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון
לא התירו אלא כי יש בה
והוא מר מאד עד ששולקין אותו
אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת
ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת
ציבול"ה [ציבו"ט].
אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ
צורך רבים כדאמרינן לעיל וי"ל דלמא
שבע פעמים ט)ונעשה מתוק וטוב עד
בצלצל בצל קטן.
אֶת יְיָ וְלֹא עֲבָדוּהוּ:
אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו
נמי הלכה לצורך רבים שבת ראש
שיאכל למטעמים בקנוח סעודה:
שופטים י ו
אנדרי"ש [אינגרי"ש].
2. וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא
ממשמע שנאמר ויעזבו את ה' איני יודע
ע« זי-רוח. פלדייסטו"ל
מקטע רגליהון דשונאי ישראל. דכתיבי
הגולה היתה והיו רבים צריכים
בכור
[פלדישטו"ל]. כיסא
וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ
שנפל לבור ר"י
(ב) ממנה ג:
שבעה ע"ז בהאי קרא ולבסוף ויעזבו
שלא עבדוהו ומה ת"ל ולא עבדוהו א"ר
מתקפל. שנבואיל"ש.
מֵהַר פָּארָן וְאָתָה
❖
אומר וכו'. נ"ל דמיירי בבכור שהיה
את ה'. התורמוס הזה לאחר שהטריח
אלעזר אמר הקב"ה אפילו כתורמוס הזה
מושב.
מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ
❖
דָּת לָמוֹ: דברים לג ב
בו מום קבוע מאתמול אך שלא
את בעליו שבע פעמים הוא חוזר
ג) ששולקין אותו שבע פעמים ואוכלין אותו
הראה לחכם מבעוד יום דאי נפל ביה
למוטב והן הטריחו את בוראן להביא
בקנוח סעודה לא עשאוני בני תנא משמיה
מוסף תוספות
מומא בי"ט ודאי לא הוה שרי רבי
עליהן פורעניות ולהכעיסו בשבעת
רבינו חננאל
דר"מ מפני מה נתנה תורה לישראל מפני
א. והתירו לאכול כזית
אלה ולא חזרו בהן: מאי ולא
יהודה דהוי מוקצה מחמת איסור דלא
מבית טביחתה בלא
ת"ר השותה כוסו בבת
שהן עזין תנא דבי ר' ישמעאל 2 מימינו אש
עבדוהו. לשון קבלה הוא שהוא קובל
הוה דעתיה עליה מאתמול ור' יהודה
בדיקה משום הפסד ממונו
אחת הרי זה גרגרן, שנים
דת למו אמר הקב"ה ראויין הללו שתנתן
אית ליה מוקצה וה"ק בכור שנפל
עליהם הקדיחוני והקניטוני שבע
וכ"ש שאם הוציאו הריאה
דרך ארץ, שלשה מגסי
בלא בדיקה שאין להפסיד
הרוח. חצובה הוא עשב
להם דת אש איכא דאמרי דתיהם של אלו
בו מום אך שלא הראהו לחכם מבעוד
פעמים כבשול התורמוס ואחרי כל
הבהמה וסמכינן ארובה
שבו תיחם יהושע תחומין
זאת לא נחשבתי בעיניהם: שהן
יום ונפל לבור בי"ט ירד המומחה
אש שאלמלא (לא) נתנה תורה לישראל
וכשירה. רא"ש סימן ד.
לישראל את הארץ, ובוקע
ד)
עזים. ונתנה להם תורה שיעסקו
וכו' דרואין מומין בי"ט ס"ל לרבי
ב. אסיקנא
לעיל
ויורד מכוון דרך נכוחה
אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם
בברייתא אחד האיש
עד התהום, ואם יגזל
בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם:
יהודה ר"ש אומר אין זה מן המוכן
והיינו דאמר ר"ש בן לקיש ג' עזין הן ישראל
ואחד האשה ולא שרינן
אחד משדה חבירו, חופרין
דתיהן של אלו. מנהגם של אלו אש
ע"כ
י)
לאשה משום דבעיתא.
עד שימצאו זו החצובה
באומות כלב בחיות תרנגול בעופות וי"א
ה)
שהם עזים כאש: מימינו אש דת
רשב"א. ג. ושרו לה משום
ומתפרסם הגזלן הנכנס
אף עז בבהמה דקה וי"א אף צלף באילנות: שחטה בשדה לא יביאנה במוט:
דבעיתא מה שאין כן
לשדה חבירו, ולא למדו
למו. מימינו נתן להם התורה מפני
באיש דאע"ג דרבים
מאלו הדברים, לפיכך
ת"ר אין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו ואין יוצאין בכסא אחד
שאש דת למו והרבה מקראות חסרים
ו)ג
ד
צריכים לו לא שרינן ליה
הוא מקטע רגליהם של
❖
האיש ואחד האשה איני והא שלח ר' יעקב בר אידי זקן אחד היה בשכונתינו
דלא בעית. שם.
רשעים, כלומר זה עשב
כזה: עזים. קשים להנצח אנדרי"ש
השדה שלא נזהר במצות,
בלע"ז: צלף באילנות. לא ידעתי
והיה יוצא בגלודקי שלו ובאו ושאלו את ר' יהושע בן לוי ואמר אם רבים
ואינו נוטה אילך ואילך
מהו עזות שלו: אין הסומא יוצא
אלא יורד נכוחו, והרשעים
צריכין לו מותר וסמכו רבותינו על דברי אחי שקיא דאמר אנא אפיקתיה
רבינו חננאל (המשך)
נצטוו ומפירין ומניחין
במקלו. דהוי דרך חול ואיכא זלותא
לרב הונא מהיני לשילי ומשילי להיני ואמר ר"נ בר יצחק אנא אפיקתיה למר
[לו] שרי. וכסא נמי שרי
דרך ישרה ומעמיקין
די"ט: ואין יוצאין בכסא. שטוענין
ובלבד שלא יכתף באלנקי.
ועושקין וחומסין. נטיעה
שמואל משמשא לטולא ומטולא לשמשא התם כדאמר טעמא האם היו רבים
אותם בני אדם והם יושבין בקתדרא:
פירוש שמענו שהיא
מקטעת רגליהון דבועלי
צריכין לו מותר א"ל רב נחמן לחמא בר אדא שליח ציון כי סלקת להתם אקיף
מרדעת של כתפים. רב
נדות וגם לקצבייא. כלומר
בגלודקי. פלדייסטו"ל: צריכין לו.
נחמן שרא לילתא אשתו
מוציא אדם כמה הוצאות
וזיל אסולמא דצור וזיל לגבי דר' יעקב בר אידי ובעי מיניה כסא מה אתון
לבית המדרש לדרשה: מותר. להוציאו
למיפק באלנקי, ומשום
ונוטע כרם וכיוצא בו,
ביה אדאזל להתם נח נפשיה דר' יעקב בר אידי כי סליק אשכחיה לרבי
בו מביתו לבית המדרש: אפיקתיה.
דבעיתא שמא תפול, ולא
וממתין לו שני ערלה
תיישב דעתה לישיבה
[עד] שנת רביעית, ואח"כ
בכסא: מהיני לשילי. מקומות סמוכין
זריקא א"ל כסא מה אתון ביה א"ל הכי אמר ר' אמי ובלבד שלא יכתף מאי
אלא באלנקי. וכן מרימר
אוכל ממנו, והרי הן
ואין תחום שבת ביניהם: לחמא בר
ובלבד שלא יכתף אמר רב יוסף בריה דרבא באלונקי איני והא רב נחמן
ומר זוטרא הוו מכתפי
בשני ערלה ממתינים
אדא. כך שמו: שליח ציון. רגיל
להו בשבתא דריגלא
דברי צורם והמזהירם. ומי
שרא לה לילתא למיפק אאלונקי שאני ילתא דבעיתא אמימר ומר זוטרא
ז)
באלנקי, ומשום ביעתותא
שאשתו נדה אינו ממתין
היה לעלות לירושלים: אקיף. הרבה
ו מכתפי להו בשבתא דרגלא משום ביעתותא ואמרי לה משום דוחקא
(דדוחקא) [או] (ו)דוחקא
לה עד שתטהר, ואינו
בשבילי את הדרך להקיף ההר ולך
דצבורא: מתני' בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה
דצבורא. ירושלמי הלכתא
לוקח מוסר מנטיעה זו,
ב"ש אומרים אין מוציאין
אלא בועלה בימי נדתה.
דרך סולם מעלות הר של צור ששם
אם
לא את הקטן כו', רב
וכן הקצב אין ממתין
יושב רבי יעקב בר אידי: מה אתון
חונא הורי לאינתתיה דריש
עד שתכשר בהמתו,
ביה. מה אתם אומרים בו: כי סליק. כלומר כי מטא לא"י לאחר שעבר את צור: אלונקי. שנבואיל"ש בלע"ז שנותן זרועו על כתף חבירו וחבירו
גלותא למיפק בכסא, רב
אלא ממהר ואוכל קודם
חסדא בעי ולא כן תנן
בדיקתה. תורמוסא מקטע
על כתפו וזה בכסאו יושב על זרועותם דמתחזי דרך חול ופרהסיא ולהוליך למקום רחוק טפי משנושאים בין ידיהן בכסאו: ילתא. שם אשתו
אין יוצאין בכסא אחד
רגליהון דשונאי ישראל.
של ר"נ: דבעיתא. ליפול: בשבתא דרגלא. שדורשין: מכתפי להו. בבית המדרש עד מקומם: משום בעתותא דצבורא. שהיו נבעתים מן
נשים ואחד אנשים, אפילו
כלומר אע"פ שהוא מר
הצבור העומדים על רגליהם מפניהם והיו יראים ליפול: משום דוחקא. שעומדים על רגליהן וטורח צבור הוא הלכך מכתפי להו עבדיהם
ת"ח אין טועין בדבר זה,
אינן משליכין אותו, אלא
ותלמידיהם ומוליכין אותן מהר למקומן: מתני' בכור שנפל לבור. בכור בזמן הזה אין נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא דמאליו הוא קדוש
ורב חונא טועה. מיישא
גוברין ושולקין אותו
בר בריה דריב"ל מטען
כמה פעמים עד שתמתיק,
והשוחטו כשהוא תם הוי שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת: שנפל לבור. וירא פן ימות שם: מומחה. בקי במומין להבחין בין מום קבוע למום עובר:
בסדיניה מיעול מידרוש
וישראל לכתחילה פשעו
אם
לצבורא בשבתא. תוספתא
ויצאו, היינו דאמר אפילו
במס' שבת יוצאין במוך
כתורמוס הזה לא עשו בני
ובספוג שעל המכה, ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיחה. יוצאין בקליפת השום ובקליפת בצל שע"ג המכה, ואם
כו'. מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין, אמר הקב"ה הללו ראויין שתנתן להן דת אש, שנאמר מימינו אש דת
נפל לא יחזיר, וא"צ לומר שלא יתן לכתחילה בשבת. יוצאין באגד שע"ג המכה וקושרו ומתירו בשבת, אספלנית שפרשה
למו. שלשה עזין הן ישראל באומות כו'. שחט בהמה ביו"ט בשדה, לא יביאנה במוט ובמוטה כדרך שעושה בחול, אלא
מן האגד מחזירה עם האגד, יוצאין באיספלנית ובמלוגמא וברטייה שע"ג המכה, ואם נפל לא יחזיר וא"צ לומר לתת
מביאה בידו אברים אברים. ת"ר אין הסומא יוצא במקלו והרועה בתרמילו, תרגום ילקוט תרמיל. ואין יוצאין בכסא, אחד
לכתחילה בשבת. סוף עירובין, ת"ר רטייה שפירשה מע"ג המכה מחזירין אותה בשבת, ר' יהודה אומר הוחלקה למטה
איש ואשה, איני והא ההוא זקן [שהיה יוצא] א) בגלדנקי שלו, פירוש בטיית מכפה. אריב"ל אם רבים צריכין לו מותר. וכן
דוחקה למעלה, למעלה דוחקה למטה, ומגלה קצת רטייה, ומקנח פי המכה, ורטייה עצמה לא יקנח מפני שממרח,
אמר אחי שקיא אנא כתפתיה, כלומר אפיקתיה [לרב הונא מהיני לשילי ומשילי להיני, ואמר ר"נ בר' יצחק אנא אכתיפיי]
והממרח חייב חטאת. אמר רב יהודה הלכה כר' יהודה. מתני'
למר שמואל (ו)משמשא לטולא, ומטולא לשמשא. ואסיקנא הני מילי משום דרבים צריכין להן, וכל מי שהרבים צריכים
בכור שנפל לבור ר' יהודה אומר ירד מומחה ויראה
א) עי' בערוך ערך גלוגדקא וערך גלודקיא.