אין צדין פרק
שלישי ביצה
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם יש בו מום. על כרחך ר' יהודה מוקצה אית ליה ובמום הנופל
ע"כ לא בעי למימר דאין זה מן המוכן שהוא מוקצה דהא ר"ש לית
כב א ב ג מיי' פ"ב
א) שבת מו:, ב) [לקמן לז.],
ג) או דהוה ליה. כצ"ל
מהלכות יו"ט הלכה
בו ביום טוב לא שרי דלאו דעתיה עלויה מאתמול וה"ק בכור בעל
ליה מוקצה אלא ה"פ כל שאין מומו ניכר שלא ראהו חכם מעי"ט ולא
מהר"מ, ד) [לקמן לו.],
ג סמג לאוין סה טור שו"ע
מום שלא הראהו לחכם מבעוד יום להתירו ונפל לבור בי"ט ירד
היה נודע אם היה קבוע אין זה מן המוכן כלומר אין היתרו היתר
ה) רש"א וע' רש"ל שמחק
א"ח סי' תצח סעיף ט
מומחה ויראה מום שהיה בו אתמול אם מום קבוע הוא יעלה וישחוט
דאין מוכן להכשיר דאין רואין מומין בי"ט וטעמא משום דנראה
מן ועבר ואסקי' עד משום
[וטוש"ע י"ד סימן שיב
❖
דעבר ואסקי', ו) [צ"ל
סעיף ג]:
משום דמוקצה ליכא דמאתמול דעתיה
כמתקן או כדן את הדין שהוא אסור
❖
הנשיא],
עלויה: אין זה מן המוכן. לאו משום
משום שבות ע"כ פירש רש"י וקשה
אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא
דאין זה מן המוכן משמע דאפילו
מוקצה אסר ליה דהא לית ליה
ישחוט ר' שמעון אומר כל שאין מומו ניכר
רבינו חננאל
א)
מבעוד יום אין זה מן המוכן: גמ' במאי
בקרו חכם כיון שלא נודע שהוא מום
מוקצה אלא לפי שמתירו בי"ט נראה
מוסף תוספות
אם יש בו כו'. אוקימנא
קבוע מאתמול אוסר ר"ש ולפ"ה
כמתקנו ג) דהוה ליה כדן דין דגזור
א. משום דבכור דמי
ברואין מומין ביום טוב
קא מפלגי אי נימא ברואין מומין קמפלגי
משמע דוקא דאינו מוכן להכשיר
ביה משום שבות ד) וה"ק אין התרתו
לגרוגרות וצמוקים דהכי
פליגי, והאי דקתני נפל
דר' יהודה סבר רואין מומין בי"ט ור' שמעון
היתר ואינו מוכן להכשר: גמ' אי
דייק לישנא דאין זה מן
לבור איצטריך, סד"א
לכתחלה הא דיעבד שפיר דמי וע"ק
המוכן. שיטה. ב. דר'
משום צער בעלי חיים
סבר א אין רואין מומין בי"ט ולפלגו ברואין
נימא ברואין כו'. דהא ודאי משום
דבשבת מוכח בהדיא בפרק כירה
יהודה סבר רואים ור'
ליערים וליסלקיה כר'
מומין דעלמא בכור שנפל לבור אצטריכא
מוקצה לא הוי טעמייהו דאיפכא
(שבת דף מו: ושם) דמטעם מוקצה
שמעון סבר אין רואים,
יהושע, דתני אותו ואת
ואפילו עבר וביקרו פליגי
בנו שנפלו לבור, ר'
ליה סד"א משום צער בעלי חיים לערים
שמעינן להו אלא משום ראיית מום
קאמר דפריך מהכא דר"ש אית ליה
במוקצה ור' שמעון אסר
יהושע אומר מעלין את
דר"ש סבר אין רואין כיון דהוה ליה
מוקצה והא לית ליה מוקצה לר"ש לכן
ולסקיה כר' יהושע קמ"ל אי הכי לא ישחוט
במוקצה. תר"פ. ג. דדייק
הראשון על מנת לשוחטו
ב)
כיושב ודן דין: לפלגו בעלמא. בלא
נ"ל דמטעם מוקצה קאמר דאין זה
מדלא קתני ר"ש אוסר לפי
ואינו שוחטו, ומערים
לא יעלה וישחוט מבעי ליה לא צריכא
א
שאין רואין מומין בי"ט
ומעלה את השני כו',
נפל לבור: לערים. לומר ודאי ימצא
מן המוכן ואפילו עבר ובקרו מ"מ
ב דעבר ואסקיה סד"א לשחטיה קמ"ל
דהוה משמע לכתחילה
קמ"ל דלא עבדינן כר'
בו מום: ולסקיה כרבי יהושע.
אסור משום מוקצה ופליגי ברואין
אסור אבל בדיעבד
יהושע. ולא יעלה הוה
לשחטיה הא תם הוא לא צריכא דנפל ביה
דאמר בפרק משילין (לקמן דף לז.) אותו
מומין ב וגם פליגי במוקצה מיתורא
מבוקר. תוס' שבת מו: ד"ה
צריך למיתנא, ואגב חדא
מומא והא מוקצה הוא אלא דנפל ביה מום
והתנן. ד. [ו]הא בהא
קמ"ל תרתי, חדא לא
תליא. שיטה. ואת בנו שנפלו לבור מעלה את
דקתני אין זה מן המוכן והא דפריך
ג
יעלה, ואי עבר ואסקיה
עובר מערב יום טוב והשתא הוה ליה מום
הראשון ע"מ לשחוט ואינו שוחט
הכא בגמ' לפלגו ברואין מומין בעלמא
לא ישחוט, ואע"ג דנפל
קבוע מהו דתימא דדעתיה עלויה ונשחטיה
ביה השתא מום קבוע
וחוזר ומעלה את השני רצה זה שוחט
ר"ל דלא נפל לבור ולעולם כלישנא
והוה ליה מערב יו"ט מום
רצה זה שוחט: אי הכי. דנפילת בור
דמתניתין דמוקצה וכן הא דקאמר
קמ"ל: ת"ר בכור תם שנפל לבור ר' יהודה
עובר, מהו דתימא כיון
דנקט לאשמועינן דלא יעלהו נקט
בגמרא מהו דתימא כיון דדעתיה
דהוה ליה מערב יו"ט מום
הנשיא אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו
עובר, והאידנא הוה ליה
ליה ואם לאו לא יעלהו מבעי ליה
עלויה נשחטיה קמ"ל ר"ל דאסור
מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט אמר
מום קבוע, דעתיה עלויה
דהא עיקר משום העלאה נקט לה
משום מוקצה ואפילו אם בקרו בדיעבד
הוה מאתמול ולאו מוקצה
לו ר' שמעון בן מנסיא ג הרי אמרו אין רואין
ושחיטה פשיטא לן: לא צריכא
אף לר' יהודה כיון שלא היה בו מום
הוא, קמ"ל. ת"ר בכור
מומין ביום טוב כיצד נולד בו מום מערב
תם שנפל לבור, ר' יהודה
דעבר ואסקיה. ומשמעותא דלא
קבוע מאתמול ור"ש אסר אפילו אם
הנשיא אומר ירד מי שבקי
י"ט אין מבקרין אותו בי"ט נולד בו מום
לסקיה מרישא ש"מ דקתני ירד
היה בו מום משום מוקצה כדפירש'
במומין ויראה כו'. אמרו
בי"ט
המומחה ויראה ולא קתני יעלהו ויראה
דלא כאדא בר אוכמי וא"ת מ"ש
לו הרי אמרו אין מבקרין
מומין ביו"ט, נולד בו מום
והדר אשמועינן אחריתי דאי עבר ואסקיה ולא מצא בו מום לא
דבכל דוכתא מחמיר רבי יהודה טפי במוקצה מרבי שמעון וי"ל
מערב יו"ט אין מבקרין
ישחוט: דנפל ביה מומא. השתא וה"ק אם יש בו מום הקבוע
דטעמא רבה אית ליה הואיל דס"ל דרואין מומין ביום טוב וידוע
ד
אותו ביו"ט, נולד בו מום
מעי"ט יעלה וישחוט ואם לאו דלא היה מעי"ט אלא היום אפילו
שמום קבוע היה מאתמול א"כ אין כאן מוקצה דהא מאתמול דעתיה
עבר והעלהו לא ישחוט: והא מוקצה הוא. אי מאתמול לא הוה ביה
עלויה אבל לר"ש אית ליה דאין רואין מומין הלכך לאו דעתיה עלויה
מום כלל פשיטא דלא ישחוט דהא אשמעינן רבי יהודה בכמה דוכתי
מאתמול על כן אסור אפילו אם בקרו בדיעבד:
תנו רבנן בכור תם שנפל לבור ה"ג. דר' יהודה הנשיא לית ליה
דאית ליה מוקצה: קמ"ל. דאי לא הוה קבוע מערב י"ט לא ישחוט
משום דמוקצה מחמת איסור הוה אי נמי משום דעבר ואסקיה:
מוקצה דקאמר אם יש בו מום קבוע ואפילו אם נפל בי"ט
בכור תם שנפל לבור גרסינן בברייתא. דלית להו מוקצה להנך תנאי
יעלה וישחוט ולית להו להני תנאי מוקצה בבכור דלעולם דעתו עליו
בבכור דכל שעתא דעתיה עלויה שמא יפול בו מום: ירד מומחה.
שמא יפול בו מום ואם לאו שאין בו מום מאליו לא ישחוט וא"ת
ולא לערים ולסקיה:ר' יהודה הנשיא הוא רבי ולאו היינו רבי יהודה
פשיטא והא תם הוא וי"ל לא יעלה בהערמת שחיטה כדפירש' לעיל
דמתניתין דסתם ר' יהודה הוא ר' יהודה בר אלעאי: אם יש בו
ועל ר' יהודה דמתני' לא בעי לשנויי הכא דלא בעי לשנויי שנויא
מום. אפילו נפל בו היום: יעלה וישחוט. דלית ליה מוקצה בבכור:
דחיקא ולא יעלה בהערמת שחיטה קאמר הואיל דאית ליה שנויא
ואם לאו. ועבר ואסקיה לא ישחוט אפילו נפל בו מום לאחר
אחרינא דר' יהודה אית ליה מוקצה בבכור וצריך לאוקומי בבעל
העלאה וקנסא הוא משום דעבר ואסקיה ה)[א"נ] לא ישחוט לא יעלה
מום ע"כ דהא אית ליה מוקצה אבל לרבי יהודה הנשיא דלית ליה
בהערמת שחיטה קאמר דלא ישחוט לא אצטריך דהא תם הוא
מוקצה בבכור דהא בתם שנפל לבור מיירי לא מצי לשנויי הכי שנפל
ומתניתין דלא שנינן הכי משום דמתניתין לא מצינן לאוקומה בתם
בו מום קבוע בי"ט כדמשני לרבי יהודה במתניתין עוד פרש"י פי'
משום דרבי יהודה מוקצה אית ליה ולא מצי למימר אם יש בו מום
אחר דלא גרס תם בברייתא אלא ה"ג בכור שנפל לבור וכו' אם יש
שנפל בו בי"ט יעלה וישחוט וכיון דע"כ בבעל מום תוקמה לא
בו מום קבוע שידוע בו מום מערב י"ט ישחוט ואם לאו אלא נפל
אצטריך לשנויי סיפא בשנויא דחיקא ולמימר דלא ישחוט לא יעלה
בו מום היום לא ישחוט אפילו אם העלהו משום דהוי מוקצה ולרבי
קאמר דהא מצי לשנויי שפיר כדשנינן דאשמעינן ואם לאו דלא היה
יהודה נשיאה אית ליה מוקצה ולא פריך הש"ס כדפריך הש"ס לעיל
קבוע מבעוד יום דאפילו עבר ואסקיה לא ישחוט ואע"ג דאתעביד
לרבי יהודה דמתני' פשיטא דמוקצה הוא דודאי לרבי יהודה דמתני'
ליה מום קבוע השתא: לשון אחר לא גרס בברייתא בכור תם
פריך שפיר דמאי אצטריך לאשמועינן אי משום מוקצה בהרבה
אלא כי מתני' גרסינן בברייתא בכור שנפל לבור. ומתוקמא הכי
מקומות שמעינן דרבי יהודה דמתני' אית ליה מוקצה אבל ארבי
בכור שנפל לבור ר' יהודה הנשיא אומר ירד מומחה ויראה דלא
יהודה הנשיא אצטריך לאשמועינן (דרבי יהודה) דאית ליה מוקצה
נערים ונסקיה מעיקרא: אם יש בו מום. אם ימצא בו מום הידוע
ותימה דבשלהי מכלתין (דף מ.) מספקא ליה לרבי יהודה הנשיא אי
שהיום לא נעשה יעלהו וישחוט ואם לאו אלא נפל בו מום היום
אית ליה מוקצה ואמאי לא פשיט ליה מהכא וי"ל דלא פסיק להוכיח
אפילו העלהו לא ישחוט ולרבי יהודה ו)נשיאה ליכא למפרך כדפרכינן
מהכא דאיכא לפרושי תרי לישני כדפי' דלחד אית ליה מוקצה ולחד
לעיל פשיטא דלא ישחוט דהא מוקצה הוא דאילו לדידיה אצטריך
לית ליה מוקצה ומספקא ליה אי כהאי לישנא אי כהאי לישנא לכך
דהשתא הוא דאשמעינן דאית ליה מוקצה: א"ל ר' שמעון בן מנסיא
לא היה לו להוכיח מהכא: [וע"ע תוספות שבת מה: ד"ה לדבריו]:
הרי אמרו. רבותינו דורות שלפנינו אין רואין מומין דר"ש בן יוחי
אלא
מדורות שלפניהם היה ורבי תלמידו היה כדאמר במסכת עירובין (דף צא.) ובמסכת שבת (דף קמז:) א"ר כשהיינו לומדים תורה אצל ר' שמעון
בתקוע היינו מעלין לו שמן כו' וקאמר ליה ר' שמעון בן מנסיא לרבי הרי נחלקו בה דורות שלפנינו ונזיל לחומרא: נולד בו מום מעי"ט. רבי
שמעון בן מנסיא מפרש מלתיה דר' שמעון בן יוחי וה"ק הרי אמר ר"ש בן יוחי אין רואין מומין כיצד נולד בו מום מערב י"ט אין מבקרין אותו
לכתחלה אבל אם עבר ובקרו שוחטו שהרי
אינו מתקן כל כך שקרוב
היה בין השמשות להיות מתוקן שלא היה מחוסר אלא ראיית חכם:
בי"ט