כו:
אין צדין פרק
שלישי
ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בי"ט. ואם נולד בו מום בי"ט בזו היה ר"ש בן יוחי אומר אין זה
דאחזו. בין השמשות: ואדחו. בשבת שנפלו עליהן גשמים ותפחו
כג א ב מיי' פ"ב מהל'
א) שבת קלו. חולין נא:,
ב) שבת מה., ג) צ"ל בגרסא,
יו"ט הלכה ד טור
מן המוכן ואפילו עבר ובקרו לא ישחוט שהוא כמתקנו לגמרי: ושוין
והדר אחזו ששזפתן השמש וקא מיבעיא לן הך שעתא דאתקצו מי
ד) מומו ניכר מאתמול כצ"ל,
ש"ע א"ח סי' תצח סעיף
כו'. אבל בזו היו מודים חולקים שלפנינו ר' יהודה ור"ש שאם נולד
אסרה להו כולי יומא או לא: נימא האי בכור מעיקרא. בין השמשות
❖
ה) [פרשת בשלח ס"ס מז],
ט:
היום ומומו עמו שזה מן המוכן שאין בזה משום תקון ומשום דין שלא
הוה חזי לשחוט את אמו והוא נאכל בין תם בין בעל מום לפי שאין
כד ג טוש"ע א"ח סי' שי
סעיף ג [וסימן רעט
היתה בו חזקת איסור מעולם וכדמוקי
בכור קדוש אלא בלידתו דכתיב
סעיף ה]:
הגהות הב"ח
לה לקמן כגון דיתבי דייני התם:
אשר יולד בבקרך וגו' (דברים טו):
בי"ט ר' שמעון אומר אאין זה מן המוכן א) ושוין
כה ד טוש"ע א"ח סימן
שי סעיף ד: אבא תני. על אביו קאמר: מבוקר.
אדחיה ליה. שהיה בחזקת בכור
(א) גמ' נולד הוא ומומו
שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן
כו ה טוש"ע שם סעיף
עמו כצ"ל וכן בכל העמוד:
ושוחטו לכתחלה: כותיה דרבה
תם ואסור עד שיראה מומו:
דרש רבה בר רב הונא נולד הוא ומומו עמו
❖
(ב) שם בעי מיניה רב הלל
ה:
מסתברא. דלכתחלה שרי: מדקתני
דיתבי דייני התם. כשנולד וכפוטרו
❖
מרבה יש:
מבקרין אותו בי"ט לכתחלה א"ל רב נחמן
לה בתלתא בבי. בברייתא דלעיל
את הרחם ראו את מומו דלא
אבא תני אם עבר ובקרו מבוקר ואת אמרת
ב
בדרבי שמעון בן מנסיא: אין
הוקצה כלל: היה אוכל בענבים
רבינו חננאל
מבקרין אותו לכתחלה אמר אביי כותיה
גליון הש"ס
מבקרין. לכתחלה משמע: אין זה
והותיר. רבותא נקט דלא תימא
ביו"ט רבן שמעון
דרבה בר רב הונא מסתברא מדקתני
מן המוכן. משמע אפילו דיעבד אינה
גמ' יש מוקצה לחצי
כיון דאוכל והולך לא ליבעי הזמנה
אומר אין זה מן המוכן,
שבת. עי' שבת מג ע"א
ושוין שאם נולד ומומו
תלתא בבי נולד בו מום מערב יום טוב
הכנה ועוד מדפלגינהו לתרי בבי:
וכן מפרש בפרק שלישי דשבת
תוס' ד"ה בעודן עליו ודף
עמו שזה מן המוכן.
שזה מן המוכן אפילו לכתחלה. קאמר
בכירה שהסיקוה (דף מה.): ענבים
אין מבקרין אותו ביום טוב לכתחלה
מד ע"ב תוס' ד"ה יש
דרש רבה בר רב הונא,
עליה ובחולין דף טו ע"ב
דמוכן לבקרו דאי בדיעבד קאמר
יבשין קרוין צמוקים ותאנים שנתיבשו
נולד ביו"ט ומומו עמו
הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי נולד בו
❖
תוס' ד"ה כגון:
מבקרין אותו לכתחילה
קרוין גרוגרות: אפרסקין. פרשקי"ש
ומאי מוכן מוכן לשוחטו קאמר אמאי
מום ביום טוב ר' שמעון אומר אין זה מן
ביו"ט. אמר אביי כוותיה
בלע"ז: חבושין. קדויינ"ץ: אי דאחזו.
פלגינהו לתלתא בבי לתנייה להך סיפא
מסתברא, מדקתני תלתא
המוכן דאפילו דיעבד נמי לא והדר תני
בין השמשות: למה לי הזמנה. הא
בהדי רישא ולערבינהו ולתנינהו הכי
בבי בברייתא, נולד בו
לעזי רש"י
ושוין שאם נולד (א) ומומו עמו שזה מן המוכן
מום מערב יו"ט אין
נולד בו מום מערב יום טוב או
ודאי כיון דחזא בהו דיבשו דעתיה
מבקרין אותו ביו"ט
פירשקי"ש. אפרסקים.
דאפילו לכתחלה נמי והא כי אתא רב אושעיא
שנולד הוא ומומו עמו אין מבקרין
עלוייהו שהרי לא הוקצו אלא ליבשן:
לכתחילה, הא דאיעבד
קדויינ"ץ [קודוינ"ץ].
❖
אתא ואייתי מתניתא בידיה בין שנולד
שפיר דמי, נולד בו מום
ואי דלא אחזו כי אזמין להו מאי הוי.
אותו ביום טוב דלהוי משמע לכתחלה
חבושים (פירות).
ביו"ט ר' שמעון אומר
הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי:
הא לא חזי לאכילה ולא מהניא להו
בו מום מערב י"ט ובין שנולד בו מום בי"ט
אין זה מן המוכן,
ואייתי מתניתא בידיה ג)גרסינן: חכמים
הזמנה דהוה ליה כמזמין עצים ואבנים
דאפילו דיעבד נמי לא,
חכמים אומרים אין זה מן המוכן ואלא קשיא
מוסף רש"י
ושוין שאם נולד ומומו
אומרים אין זה מן המוכן. אפילו
לאכילה שאין בריה אוכלתן: וכי
הך ההיא אדא בר אוכמי היא דמשבש ותני
ושוין. ר' יהודה ור'
עמו שזה מן המוכן
תימא דלא ידע אי חזו אי לא חזו.
דיעבד והא ר' שמעון היא דשמעינן
שמעון שנחלקו ברואין
[דאפי' לכתחלה נמי].
אמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי דייקא
ליה אין רואין מומין וכיון דבהנך
וכי תימא הך הזמנה דקתני כגון
מומין ביו"ט, שאם נולד.
ודחינן להא ממתניתא
דקתני ר' שמעון אומר כל שאין מומו ניכר
היום, הוא ומומו עמו
דאייתי ר' הושעיא ותני
תרתי ערב ותני להו איכא למימר
דטורח הוא לו לעלות אליהן ולראות
שזה מן המוכן. ומותר
בין שנולד בו ביו"ט
מערב י"ט אין זה מן המוכן מאי אין מומו ניכר
דנולד הוא ומומו עמו דשרי דיעבד
אם יבשו אם לאו ואינו יודע אם ראוין
לבקר מומו ביו"ט, דלא
ובין שנולד בו מערב
אילימא שאין מומו ניכר כלל פשיטא צריכא
קאמר כרב נחמן וקשיא לאביי
אם לא ראוין ומכין בהזמנה ואומר
דמי כמתקן ביו"ט, דלא
יו"ט חכמים אומרים אין
אתחזק באיסורא (שבת
זה מן המוכן, ודייק ר'
למימר אלא דלא אתחזי לחכם מערב י"ט
דסייעיה לרבה בר רב הונא מהך:
הריני אוכל מהן למחר אם ראוין הן
דאפילו האוסר בנולד
נחמן ומוקים לה למתני'
קלו.)
ואלא קשיא ההיא. דלעיל דמסייעא
ואשמעינן אי לאו דאזמינהו מאתמול
אם מום קבוע אם מום עובר קתני מיהת אין זה
בו ביום מום משום
כוותיה, מדקתני ר'
דמוקצה היה בין השמשות
ליה לרבה ואהי מנייהו סמכינן:
כיון דלא הוה ידע שהן ראוין לא
שמעון אומר כל שאין
מן המוכן שמע מינה בעי מיניה (ב) הלל מרבא
מחמת איסור קדשים בחוץ,
מומו ניכר מערב יו"ט,
ההיא. דלעיל: אדא בר אוכמי הוא.
הוה אמרינן דעתיה עלוייהו ואסורים
$יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצה לחצי שבת
אבל אם נולד היום ומומו
דליכא למימר האי
לאכול אפילו מצאן ראוין: והאמר רב
חכם אחד שהיו מכירין בו שהיה
עמו מוכן הוא, שלא נאסר
דקתני כל שאין מומו
היכי דמי אי דאחזי בין השמשות אחזי אי
מעולם, דהא במעי אמו
גורס משניות ומשכח ומשבשן: דיקא.
כהנא מוקצה. של גרוגרות וצמוקין:
ניכר דלא הוה ביה מום
היה מוכן אגב אמו ומותר,
דלא אחזי לא אחזי לא צריכא דאחזי והדר
כלל מערב יו"ט,
כי הך דאייתי רב אושעיא: אי נימא
שיבש. מבעוד יום: ואין הבעלים
דבכור אינו קדוש עד שיולד
[דקשיא פשיטא] הוא,
אדחי והדר אחזי מאי א"ל יש מוקצה איתיביה
שאין מומו ד). מאתמול כלל שלא היה
מכירין בו. אין הבעלים יודעים שיבש
וכשנולד הרי מומו עמו
אלא לעולם דהוה ביה
וראוי לישחט בחוץ (חולין
ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן
מום בערב יו"ט ולא
בו שום מום: צריכא למימר.
שלא בדקוהו מבעוד יום ולמחר
נא:). דיתבי דייני התם.
ניכר לחכם אי מום
מצאוהו שיבש היה מאתמול: מותר.
בתמיה וכי צריך היה רבי שמעון
ואמאי נימא האי בכור מעיקרא הוה חזי אגב
וראוהו בשעת לידה מיד
עובר אי מום קבוע הוא.
לומר לר' יהודה בן מחלוקתו כן והלא
דכי אסקיה מעיקרא לא אקצייה אלא
(שבת קלו.). היה אוכל.
וקתני [בלשון] חכמים,
אמיה אתיליד ליה אדחי ליה אחזייה לחכם
רבותא אשמעינן אע"פ
ש"מ דהלכתא כוותיה.
רבי יהודה אית ליה מוקצה ונהי דרואין
ליבש והרי יבש והוכן מבעוד יום כך
אשתרי ליה אמר אביי ואיתימא רב ספרא
דהוה אכיל ואזיל מכיון
ומפורש בתלמוד א"י
פירש רב אחאי בשאלתות ה) שלו: אלא
מומין סבירא ליה האי מיהא אסור
דאסקינהו אסח דעתיה
אתא עובדא קומי ר'
כגון דיתבי דייני התם איכא דאמרי אמר ליה
דמוקצה הוא: אין זה מן המוכן.
לאו דאחזו ואדחו והדר אחזו. ע"כ
ואקצן (שבת מה.). וכן
אמי וסבר למימר ר'
אין מוקצה לחצי שבת לימא מסייע ליה
אתה מוצא כו'. ואע"ג
ג
יהודה ור' שמעון הלכה
אפילו דיעבד ומהשתא על כרחיך
לא מתוקמא הך הזמנה אי לאו להכי
דהני חזי כל שעתא ואפילו
כר' יהודה, אייתי ר'
ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן
ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה
דאזמין להו דאם ידחו למחר ויתקנו
נשתהו לא נתקלקלו מיהו
אושעיא מתניתא דבר
והא בכור מעיקרא הוה חזי אגב אמיה
מן המוכן בדיעבד קאמר: יש מוקצה
לבו ביום יאכל מהן: ה"ג אלא מאי
הואיל ואקצינהו אסירי.
קפרא מדרומא ותנא,
❖
חבושין. קויינ"ץ (שם).
וחכמים אומרים כל
לחצי שבת. משום חצי שבת אם
יש מוקצה כי אזמין להו מאי הוי.
אתיליד ליה אדחי ליה אחזייה לחכם אשתרי
(שאין מומו) [שמומו]
הוקצה בחציו מי הוי מוקצה לכולי
הזמנה דקודם הקצאה מאי מהניא
ליה אמר אביי ואיתימא רב ספרא כגון
ניכר מערב יו"ט, ולא
שבת אם לא: היכי דמי. מכדי סתם
בלאו הזמנה נמי מוכנין ועומדין הן
התירו מומחה אלא ביום
דיתבי דייני התם ת"ש היה אוכל בענבים
רבינו חננאל (המשך)
ב)
טוב אינו מוכן, וקיבלה
והאיסור בא אחרי כן: ה"ג אלא דאחזו
מוקצה היינו גרוגרות וצמוקין שמעלה
והותיר והעלן לגג לעשות מהן צמוקין
המום והתירוהו מיד.
וחזר ביה. והא דתניא
ולא אחזו. בהכי עסקינן שיבשו ולא
אותן על מנת ליבשן ומקצה אותן
תלתא בבי אוקימנא
איכא דאמרי אין מוקצה
בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן
אמר לו, נימא מסייע
לאדא בר אוכמי
כל צרכן: דאיכא אינשי דאכלי ואיכא
לכך ומשמתחילין ליבש אין ראוין
גרוגרות לא יאכל מהן עד שיזמין מבעוד יום
ליה, ושוין שאם נולד
דמשבש ותני, כלומר
דלא אכלי. ואצטריך ליה לגלויי
לאכילה עד שייבשו לגמרי והא חצי
ומומו עמו כו'. איתיביה
משובשת היא ולא
וכן אתה מוצא באפרסקין ובחבושין ובשאר
דעתיה אי אכיל אי לא אכיל: תא
שבת דקא אמרת היכי מספקא לך:
היה אוכל בענבים
סמכינן עלה. בעא מיניה
והותיר והעלן לגג
הלל מרבה יש מוקצה
כל מיני פירות היכי דמי אי דחזו למה ליה
אי דאחזו. שנגמרה מלאכתן בין
שמע. דאין מוקצה לחצי שבת: מפולין
לעשות מהן צימוקין, לא
לחצי שבת. כגון ענבים
ועדשים. שאנו מבשלין ביום טוב:
השמשות אחזו ואין כאן אפילו חצי
הזמנה אי דלא חזו כי אזמין להו מאי הוי וכי
יאכל מהן בשבת עד
שהיו לילי שבת ראויין
שבת בהקצאה כלל: ואי דלא אחזו.
דמעיקרא. בין השמשות: חזו לכוס.
שיזמין ויאמר בעת
לאכילה, כמשו ואינן לא
תימא דלא ידע אי חזו אי לא חזו והאמר רב
שהותירו יהיו מוכנים
ענבים ולא צימוקין
בין השמשות ודאי אסורין דאין כאן
חיין. כל דבר הנאכל חי קרי אכילתו
כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין
ד
לשבת, וכן אפרסיקין
ונדחו, נשבה בהן רוח
כוסס: אדחו להו. כל זמן שרותחין:
הכנה מבעוד יום ומאן דאית ליה
כו'. ולא מיתוקמא אלא
כל היום, ונעשו בסוף
בו מותר אלא לאו דחזו ואדחו והדר אחזו
גמר בזמן דאיחזו ואידחו
מוקצה הכנה מבעוד יום בעי
היום כמו צימוקין
ואי אמרת אין מוקצה למה להו הזמנה אלא
והדר איחזו, וא"ת כל
וראויין לאכילה מאי,
כדכתיב ביום הששי והכינו את
דבר שהיה ראוי לאכילה
כיון שנדחו בתחלת
מאי יש מוקצה כי אזמין להו מאי הוי הלא צריכא דאחזו ולא אחזו דאיכא
אשר יביאו (שמות טז): לא צריכא
אע"פ שנדחה אם חזר
היום הוו להו מוקצה,
אינשי דאכלי ואיכא אינשי דלא אכלי אזמין גלי דעתיה לא אזמין לא גלי
ונראה בכשרותו עומד
ואע"ג דהא [חזי] השתא
ולא (נראה) [נדחה] למה
אסירי, אי לא. אמר ליה
דעתיה אמר רבי זירא ת"ש מפולין ועדשים דהא פולין
ועדשים מעיקרא חזו לכוס שדינהו בקדרה אדחו להו
(רוצה) [הצריך] להזמין,
יש מוקצה. ירושלמי אין
גמר
אלא מאי יש מוקצה,
אסור משום מוקצה אלא
וכי מזמין על דבר
תאנים וענבים, א"ר
שאינו בר אכילה מאי הוי. ופרקינן כגון דנדחו ולא נראו לגמרי, יש בני אדם שאוכלין אותן כמותן שהן עכשיו,
שמואל בר סרטי מפני שמסריחות בינתים. איתיביה ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מוכן. והא האי דבשר היה
ויש מי שאינו אוכל,
אם גילה דעתו לאוכלן כמות שהן [הרי גלי], לא זימן נתברר כי מוקצה הן אצלו. ת"ש
ראוי אגב אמו, נולד ביו"ט נדחה, ביקר חכם מומו והתירו חזר [ונראה], וקתני הרי זה מוכן, וא"ת כי יש מוקצה,
מפולין ועדשין, כי
בעת שהן
יבישין ראוין לכוס, עודנו בקידרא נדחו מלכוס,
ועדיין לא נתבשלו,
איך הוא מוכן. ופירק אביי, כגון דיתבי [דייני] במקום שנולד בו זה הבכור,
ובעת צאתו מרחם אמו ראו זה